הבית // דירה בבניין בן עשרים שנה. סלון, מטבח, שלושה חדרי שינה, שני חדרי שירותים, אמבטיה ומרפסת. 80 מ"ר, קומה רביעית עם מעלית. "הכול קרוב אלינו. תחנות האוטובוס, הקניון ובתי הקפה. אנחנו גרים ממש על ציר מרכזי. עברנו לפה בין השאר כי היה לנו חשוב להיות קרובים לתל־אביב".
הם הגיעו לגבעתיים לאחר שעלו ממקסיקו בסיוע עמותת "גבהים" וארגון "JNF UK". מדובר במיזם מיוחד שבמסגרתו הארגון רוכש דיור איכותי בישראל, כולל במרכז הארץ – מה שמקל על אפשרויות התעסוקה והנגישות – ומשכיר אותו בהנחה משמעותית לעולים חדשים. המיזם, שמגשים חזון של השקעה חברתית, התפתח ביתר שאת בעקבות הצורך לסייע למעמד הביניים, שנפגע כלכלית בימי הקורונה.
הבוקר // הם קמים בשעה שש וחצי ומתחילים להתארגן ליום החדש. מכינים סנדוויצ'ים וארוחת בוקר קלה ויוצאים ברגל לבית הספר, מרחק הליכה של עשר דקות.
ארי עובד מהמשרד הביתי, כך שהוא לא ממש לחוץ בבוקר. ג'קלין גם היא בבית כרגע. ארי: "כל הפגישות שלי מתקיימות בזום, ויום אחד בשבוע אני נוסע למשרדים ברעננה".
פרנסה // במקסיקו ניהלו ארי וג'קלין רשת חנויות של "סווטש", ובמקביל ניהלו כעסק משותף חנות לחיות מחמד. כשעלו לארץ חיפשו עבודה, ולאחרונה החל ארי לעבוד בעמותת גבהים, שם הוא אחראי על יצירה ועריכה של סרטוני הסברה עבור עולים פוטנציאליים: "אני עוסק בבניית פלטפורמות שמנגישות סיוע לעולים במגוון נושאים, כמו כיצד עובדת מערכת החינוך במדינת ישראל, אופן פתיחת חשבון בנק, הבנה של מוסדות המדינה והמון בירוקרטיה. כעולה טרי בעצמי אני מבין את פערי הידע".
ג'קלין, שלמדה במקסיקו כלכלה, עבדה בחברת פורקס ברמת־גן אך לאחרונה היא עזבה ומחפשת כיוון חדש.
מקסיקו // שניהם נולדו במקסיקו־סיטי. לארי יש אח ושתי אחיות, לג'קלין שתי אחיות. היא נולדה למשפחה לא יהודייה, אך מעידה על עצמה שתמיד התעניינה ביהדות. "בצעירותי ביקרתי בישראל כמה פעמים. למדתי עברית באוניברסיטה במקסיקו־סיטי ותמיד אהבתי את ישראל והרגשתי חיבור מיוחד אליה. לא לגמרי ברור לי למה".
בשנים האחרונות המצב במקסיקו הפך מורכב יותר. ארי: "התחיל להיות קשה ומפחיד שם, ברמה שהילדים לא יכולים להסתובב ברחוב חופשי. במקסיקו הילדים צמודים להורים כל הזמן, הם לא יכולים ללכת לבד לפארקים ומישהו עלול לחטוף אותם בקלות. נכון שהאוכלוסייה היהודית במקסיקו מבוססת ברובה, אבל הפחד עדיין שולט שם. גם אם גרים בבתים גדולים, הכול צריך להיות מגודר ושמור. הנשיא הנוכחי של מקסיקו לא תורם לתחושת הביטחון הכללית. פה בישראל זה ממש גן עדן לילדים. הם מתנהלים בחופשיות כל כך גדולה, שזה מדהים. בנוסף לסיבות האחרות, רצינו לעשות עלייה כי זה תמיד היה החלום של ג'קלין. היא מאוד ציונית, והיה לה חשוב שנגדל את ילדינו כאן".
ההיכרות // ארי וג'קלין הכירו באתר היכרויות, החלו לצאת ומהר מאוד הבינו שזה זה. לפני החתונה ג'קלין עברה גיור מלא. היה חשוב להם להעניק לילדות רק שמות עבריים: "אין לבנות שלנו שמות מקסיקניים".
קשיי קליטה // המשפחה עלתה ממקסיקו בפברואר האחרון, במהלך תקופת הקורונה. במשך שישה חודשים התגוררו במרכז קליטה באשדוד, ואז עברו לגבעתיים. "כאן יש לנו הרבה יותר אפשרויות תעסוקה. אין ספק, היה קשה מאוד להשאיר את כל החיים מאחורינו: נפרדנו מהמשפחות שלנו, ומכרנו כל מה שהיה ברשותנו". אבל החלום של ג'קלין והמצב הפוליטי והכלכלי המידרדר במקסיקו הכריעו את הכף.
הנשיא בשדה // "כשהגענו לארץ חיכתה לנו קבלת פנים נשיאותית. הטיסה שלנו הייתה הראשונה שהגיעה לארץ ממקסיקו בתקופת הקורונה, ואת פנינו קיבל יצחק הרצוג – יו"ר הסוכנות היהודית אז ונשיא המדינה היום".
הביתה // לאחר ההתרגשות הראשונית, הם ניצבו בפני האתגרים: בידוד של שבועיים שבסיומו החל סגר בן חודשיים. ג'קלין מספרת שהסגר שאליו נקלעו במרכז הקליטה "הגביל מאוד את היכולת להבין איפה אנחנו בכלל נמצאים, וחששנו לגבי שפה ועבודה. אבל למרות הכול, המקום הזה הוא הבית האמיתי שלנו".
עברית // "כשהגענו לא ידענו בכלל עברית. לבנות היה קשה להשתלב בכיתה, כי הלימודים התקיימו בזום. לא ממש יכולנו ללכת לבית הספר ולאולפן, וזה הקשה עלינו מאוד".
קורונה // ג'קלין חלתה בקורונה וכל המשפחה נכנסה לבידוד. הקשיים המובנים בסיטואציה כזו החריפו עוד יותר, מאחר שלמשפחת העולים הטרייה לא היו בארץ קרובים שיכולים לעזור במקרים כאלה.
אנימה // "אנחנו עדיין מחפשים את מקומנו פה מכל מיני בחינות, אבל נהנים לעשות דברים שהיינו מורגלים לעשות שם. יש לנו ולבנות לא מעט תחביבים משפחתיים. ליאל אוהבת מאוד אמנות וציור, היא לומדת לצייר אנימה. חגית חברותית מאוד ואוהבת עבודות יד, וכולנו יחד יוצאים לטיולים".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
