טופס מעצבן שהוצמד לזגוגית הרכב שלי בישר במילים גבוהות כי חניתי במקום חנייה מוסדר אך לא שילמתי, ועל כן יושת עליי קנס. אין ארוחות חינם, גרסת עיריית ירושלים. אלא שאני דווקא זכרתי שהפעלתי יישומון חנייה. אז מה קרה? טעות קטנה במספר לוחית הרישוי שהזנתי ליישומון, הובילה לקנס. אחרי דין ודברים עם העירייה הצלחתי לבטל את הדו"ח, וכך נחסכה ממני הוצאה מיותרת של כמה מאות שקלים.
כשפרסמתי בשער רבים – כלומר ברשתות החברתיות – את מעשה הקנס שבוטל לא תיארתי לעצמי מה יהיו ההשלכות. החל מאותו רגע המייל שלי מופצץ בסיפורים על מעלליהן של העיריות בתחום דו"חות התעבורה, ובעיקר על אזרחים שלא קיבלו לידם את הדו"ח וכך הלכו והסתבכו עד כדי עיקול חשבונות הבנק שלהם.
קחו למשל את שקד, שגולל סיפור מורכב:
"בחודש אוגוסט השנה הגיעה לתיבת הדואר בביתי דרישת תשלום של 750 ש"ח בעקבות דו"ח נסיעה בנת"צ (נתיב תחבורה ציבורית), שלכאורה קיבלתי מעיריית תל־אביב בחודש מרץ. את הדו"ח עצמו מעולם לא קיבלתי, אלא רק דרישת התשלום הזו, שכבר כללה ריבית. פניתי לעירייה בהליך ערעור ואמרתי שאין לי בעיה לשלם את הדו"ח, אך אני לא מוכן לשלם את הריבית. בתחילת אוקטובר החליטו בעירייה לדחות את הערעור שלי, אך לא הודיעו לי על כך עד אמצע החודש. ומה שחמור מכך: עוד בטרם דחיית הערעור שלחה לי העירייה דרישה לתשלום מיידי, והזהירה שאם לא אעשה זאת, יינקטו נגדי הליכים. צלצלתי לעירייה, והנציגות שאיתן שוחחתי הסכימו איתי, אבל אמרו שידיהן כבולות כי יש להן חיווי מהדואר שקיבלתי את הדו"ח. לא חתימה שלי, לא כלום – חיווי מהדואר. הן אמרו לי ללכת לפתור את העניין מול הדואר ולהוכיח שלא קיבלתי את המכתב – דבר כמעט בלתי אפשרי. בינתיים העירייה לא הייתה מוכנה אפילו להקפיא את המצב ולמנוע תוספת ריבית. נאלצתי ללכת איתם לבית משפט ולבזבז זמן ועצבים – והכול בגלל 250 שקלים חדשים".
לנתן היה פחות מזל: הוא לא ידע כי פקחי המועצה האזורית דרום השרון רשמו לו דו"ח, ריבית הפיגורים נערמה – ולבסוף הודיע לו הבנק על עיקול חשבונו בשל חוב של 450 שקלים. נתן אץ לבנק לשלם את חובו, אך שם הסבירו לו שהדו"ח לא נמצא בידי הבנק, ולכן לא יוכלו הפקידים לקבל את התשלום ולהסיר את העיקול.
שרון, עורכת דין במקצועה, מספרת על ניסיונה המר ומסבירה גם את ההיבט המשפטי: "לא פעם ולא פעמיים קיבלתי מכתבים מעיריית תל־אביב ומעיריית רמת־גן על דו"חות שלא שולמו לכאורה במועד, ולכן הן מחייבות אותי בריבית של מאות שקלים. לפעמים זה כבר היה מכתב מאיים ממשרד עורכי דין. הצרה היא שדו"חות הנת"צ נשלחים בדואר רגיל ולא בדואר רשום, כך שאין לך שום יכולת להוכיח שלא קיבלת את המכתב. העיריות מבחינתן מסבירות שלפי התקנות הן לא חייבות להשתמש בדואר רשום. הצרה היא שגם הליך ערעור לא עוצר את הליכי הגבייה, כך שצריך קודם כול לשלם, ובהמשך אולי מישהו יסכים לוותר על החוב.
"אין לי ספק שהכתובת שלי מעודכנת – עובדה שמכתבי הגבייה עם תוספת הריבית מגיעים אליי הביתה, ומכתבי ההתרעות לפני עיקול דווקא נשלחים יפה בדואר רשום. זה נשמע כמו שיטת מצליח. הצרה היא שגם אין מוקד מרכזי, אין אתר אינטרנט ואין שום כתובת שבה אתה יכול לבדוק מראש אם חטפת קנס ולשלם אותו. לדעתי העיריות הרוויחו רק ממני 3,000 שקלים כריביות על דו"חות שלא הגיעו בזמן".
ומה אומרים ברשויות המקומיות? מעיריית ירושלים נמסר לנו: "האכיפה בנושא נסיעה בנת"צ מתבצעת בירושלים באמצעות מצלמות נייחות. הדו"ח נשלח אל בעל הרכב לכתובת כפי שמופיעה במשרד התחבורה. באחריות בעל הרכב לוודא כי כתובתו מעודכנת ברשומות. הדו"חות ניתנים לאיתור באופן מקוון באתר העירוני, ושם גם ניתן לשלמם, וכן ניתן להגיש ערעור, בקשת הסבה או בקשה להישפט עליהם.
"לפני הטלת העיקולים נשלחות לחייב שתי התראות בדואר רשום, לכתובתו הרשמית במשרד הפנים. אם קיימות השגות פרטניות על גבייה ו/או עיקולים שלא כדין, ניתן לפנות לאגף שומה וגבייה, והן ייבדקו".
בתגובתה של עיריית תל־אביב נאמר כי "האכיפה בנת"צים היא חלק בלתי נפרד מהמדיניות העירונית לקידום מערכת תחבורה ציבורית יעילה. נדגיש כי בכל התחלת נת"צ וכן לאורכו מוצב שילוט האוסר על נסיעה בנתיב זה ומזהיר מפני אכיפה. כמו כן, הנתיבים מסומנים בצהוב, המבדל אותם מיתר הנתיבים בכביש.
"בניגוד לנטען, העירייה פועלת בהתאם להוראות הדין ושולחת לבעל הרכב שתי הודעות לתשלום קנס – האחת בדואר רגיל והאחרת בדואר רשום. רק לאחר שנשלחה ההודעה בדואר רשום, וחלפו המועדים הקבועים בחוק לתשלומו של הדו"ח או להגשת בקשה להישפט, נוצר חוב בגין הקנס, והעירייה פועלת לגביו בהתאם לפקודת המיסים (גבייה). עם משלוח ההודעה בדואר רשום לכתובת הנמען במשרד הפנים, חלה בהתאם לחוק 'חזקת מסירה', שלפיה רואים את ההודעה ככזו שהתקבלה, אלא אם הוכיח הנמען שהיא לא התקבלה מסיבות שאינן תלויות בו. אם מקבל הודעת תשלום הקנס פונה לעירייה בטענה שלא קיבל אותה, נבחנת הבקשה על ידי תובע מוסמך. במידה שנמצא כי ההודעה לא התקבלה מסיבות שאינן תלויות בנמען, יופחתו תוספות הפיגור של הקנס או שתבוטל ההודעה, בהתאם למועדים הקבועים בחוק למשלוח ההודעה. כאשר סכום החוב המצוין בדרישות התשלום אינו משולם, רק אז פועלת העירייה באמצעות הטלת עיקול על חשבון הבנק, במטרה לנסות לגבות את החוב".
עיריית רמת־גן מסרה כי היא "עושה כל שביכולתה על מנת להנגיש את המידע לתושב, לרבות הפעלת מערך אינטרנטי המאפשר למקבלי דו"חות לצפות בהם ובתצלום העבירה. כן ניתנת האפשרות להגשת ערר, בקשה לברירת משפט או תשלום הדו"ח. הטיפול בעבירות נת"צ, שהן עבירות תעבורה, נעשה בידי גורם אכיפה נפרד.
"מסירת הדו"ח מתקיימת הן באמצעות הצמדתו לחלון הרכב, והן באמצעות משלוח בדואר ישראל לכתובת בעל הרכב כרשום במשרד הפנים. מעבר דירה מחייב עדכון של הכתובת במשרד הפנים. עיריית רמת־גן פועלת על פי הנהלים הקבועים בחוק, לרבות אופן המצאת דו"ח לנמען. על פי חוק, הודעה על תשלום קנס או הזמנה למשפט נחשבות כאילו הומצאו כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה".
פנינו אם כן למשרד הפנים, המשרד שמפקח על הרשויות המקומיות וקובע את התקנות שעליהן העיריות נסמכות. לאחר פניות חוזרות ונשנות, קיבלנו תשובה לא ממש מספקת: "במסירת דו"חות ברירת קנס וטיפול בבקשות הנוגעות לאותם דו"חות, פועלות הרשויות בהתאם לחוק סדר הדין הפלילי אשר הינו באחריות משרד המשפטים. הקנסות משולמים לקופת הרשויות המקומיות בהתאם לחוק ולנוהלי הרשויות, ואין למשרד הפנים סמכות בנושא". גם במרכז השלטון המקומי הסירו מעצמם כל אחריות לנושא: "מרכז השלטון המקומי לא מחלק דו"חות חנייה. אנחנו לא רגולטור של הרשויות. כל עירייה מתנהלת עצמאית בנושא זה".
אז אם אתם מחסרי המזל שחשבונם עוקל, או שנדרשתם לשלם ריבית אסטרונומית, כל שנותר לכם הוא לבקש להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים. לא חייבים לשכור עורך דין שייצג אתכם שם, אך כדאי לקבל עצה מאחד כזה, ובישראל ברוך השם לא חסר.
לתגובות: Bini365@gmail.com
