ראשיתו הבהירה והחמימה של חורף תשפ"ב, קל לישראלים לשכוח את השיטפונות שפוקדים את הארץ מדי שנה כמעט. החורף הישראלי סלחן בדרך כלל, למעט ימים ספורים שמעיינות השמיים נפתחים בהם, ומים רבים זורמים בכבישים ובחניות, מציפים מחסנים ומרתפים, סוחפים אשפה וגזם עצים – עד שהם שוככים, ואנחנו שוכחים.
לפני כשנתיים ההצפות הקשות גרמו לנזקים כבדים במיוחד. בבסיס חיל האוויר חצור אירע אולי השיטפון היקר מכול, במונחים כלכליים בלבד: מערכת הניקוז בבסיס תוכננה באופן שגוי, ו"דירים" תת־קרקעיים שאחסנו מטוסי אף־16 הוצפו. שמונה מטוסים נפגעו, ומחיר תיקונם עמד על 30 מיליון שקלים. "עליית מפלס המים בנחל האלה ותפעול לא מספק של מערכת הניקוז גרמו לעלייה משמעותית בכמות המים שזרמו לעבר הבסיס", נקבע בתחקיר. "תפעול נכון ומקצועי של מערכת הניקוז של הבסיס – שחודשה לאחרונה – היה מצמצם את הנזק".
השיטפונות של אותם ימים גרמו נזק גם לבתים ולמכוניות ברחבי הארץ, וילדים נדרשו לליווי כדי שיוכלו לצאת בבטחה מבתי הספר. חמור מכול, הגשמים הרבים הביאו למותם של אזרחים. אחד מהם היה מוטי בן־שבת, תושב נהריה בן 38, שטבע למוות ב־8 בינואר 2020 כשסייע לחלץ משפחה ממכונית שנלכדה במים הגואים באחד מרחובות העיר. גופתו נמצאה בשפך הגעתון – הנחל שחוצה את נהריה, ושטף מי הגליל המערבי הזורמים בו גורם להצפת העיר בכל שנה כמעט. ארבעה ימים קודם לכן, בהצפה נדירה ביותר, טבעו בני הזוג דין שושני וסתיו הררי במעלית בבניין מגוריהם בשכונת התקווה בתל־אביב. באזור ירדו 75 מ"מ של גשמים בתוך שעתיים, ותשתיות העיר לא היו יכולות להתמודד עם המבול. במקומות רבים בתל־אביב הוצפו חניונים תת־קרקעיים, וכך גם בבניין ברחוב נדב. כשבני הזוג ירדו אל החניון במעלית היא התמלאה מים, והם טבעו למוות לפני שמישהו הספיק לחלץ אותם מתוכה. מלבדם נהרגו עוד ארבעה אנשים בשיטפונות של ראשית ינואר 2020.
נתי רותם, אדריכל: "בגוש דן, עבודות הרכבת הקלה נתנו הזדמנות לפתוח במקומות מסוימים את הכביש ולהחליף את התשתיות, ואז הוסיפו מערכות ניקוז בקוטר גדול יותר, שמותאמות לערים החדשות. אבל במקומות אחרים לא יפתחו סתם כך את מערכת הניקוז"
תחקיר כוחות הכיבוי וההצלה קבע שהאסון בתל־אביב אירע בגלל "מתקפת גשם" חריגה שאיש לא צפה. ברשות הכבאות טענו שמשקעים רבים כל כך יורדים בפרק זמן קצר כל כך "פעם במאה שנה". אבל התופעה הקיצונית לכאורה עלולה בהחלט להכות שוב עוד בימי חיינו. שינויי מזג האוויר עשויים לחשוף אותנו לריבוי תופעות כאלה, ובין שבועות של יובש ושמיים בהירים אנחנו עלולים להתמודד עם ימי גשם מעטים אך עמוסי משקעים.
רגע לפני שמערכות הגשם חוזרות לפקוד אותנו, יצאנו לבדוק מה אפשר לעשות ומה עושים בפועל כדי למנוע פגיעות ברכוש ובנפש, ואילו לקחים הופקו משיטפונות ינואר 2020. האם יש דרכים להיערך לקראת עוצמותיו של החורף, שלובש אולי פנים חדשות?
הכנרת לא אוהבת
"ההצפות שאנחנו עדים להן בשנים האחרונות נגרמות מירידת גשם בכמויות גדולות מאוד בתוך פחות מיממה", מסביר נחום מליק, החזאי הראשי של חברת מטאו־טק. "מה שנחשב בעבר לאירוע נדיר, החל להופיע בשנים האחרונות בארץ ובעולם יותר ויותר". את מערכות הניקוז לא בנו בשביל אירועים נדירים, מסביר מליק, ולכן הן לא עומדות בדרישה שמציב בפניהן מבול קצר וסוחף.
בחלקים אחרים של העולם, גשמים כבדים יכולים להכות גם בקיץ. ביולי השנה, למשל, בתוך כשלושה ימים נשטפו מדינות הריין במערב גרמניה ומדינות השפלה הולנד, בלגיה ולוקסמבורג ב־100 עד 150 מ"מ של משקעים. נהרות רבים עלו על גדותיהם, ובעיירות מסוימות הנהר הסמוך החל לזרום ברחובות וסחף איתו את כל מה שעמד בדרכו. גשמי הקיץ גבו לפחות 242 קורבנות בנפש ברחבי אירופה, ורובם דווקא בגרמניה העשירה. "במדינות מתקדמות וחדשניות יש יותר סיכוי להצפות מסוג זה", אומר מליק. "השטח הבנוי גדל, יש פחות קרקע חשופה שיכולה לקלוט את הגשם, וכך מתמעטת הספיגה של המים באדמה".
חודשיים לאחר מכן, בראשית ספטמבר, נהרגו לפחות 45 בני אדם בשיטפונות באזור העיר ניו־יורק. כשסופות הוריקן נחלשות והופכות לסופות "רגילות", הן עדיין עשויות לשאת איתן כמויות עצומות של מים; לאחר שההוריקן איידה הכה ביבשת אמריקה, חלפה על פני מזרח ארה"ב סופה אדירה, ששטפה את ניו־יורק ואת סביבותיה בעוצמה. רחובות הוצפו, הרכבת התחתית הפסיקה לפעול, והכיכרות בסנטרל פארק הפכו לאגמים. הנזק הכלכלי והתשתיתי לעיר נאמד ב־16 עד 23 מיליארד דולרים.
כבר בחורף 2010, מזכיר מליק, חווינו בישראל יובש ניכר בחודשים אוקטובר ונובמבר, וגשמי החורף התרכזו בימים ספורים בחודשים שלאחר מכן. "בתוך כמה שעות ירדו עשרות מילימטרים של גשם בעוצמה גדולה ונוצר סחף אדיר של מים", אומר מליק. "זה לא טוב. הכנרת לא אוהבת את החורפים הללו, כי היא לא מקבלת כך את המים. הגשם הראשון לא זורם לכנרת, אלא מרטיב את האדמה, מחלחל ומרווה אותה, ורק הגשמים שיורדים אחריו זורמים אל האגם בהמשך. אבל אם בין גשם לגשם יש שבועות של יובש, בכל פעם מחדש האדמה היבשה נזקקת למים שירוו אותה. צריך פער קצר בין אירוע גשם אחד לאחר. אם ירדו פחות גשמים אבל באופן מפוזר, הם יהיו יעילים יותר".
לדברי מליק, אפשר לתכנן תשתיות עירוניות שיתמודדו עם ניקוז מנות המשקעים הקיצוניות הללו, וכך למנוע פגיעה בנפש ונזק לרכוש. "השאלה היא כמה רוצים להשקיע – בכסף ובמחשבה – בתכנון הניקוז לאירועי גשם שמתרחשים אחת לשנים רבות. לא תמיד זה משתלם, כי השיטפונות פוגעים בכל פעם באזור אחר. רק בחלק מהמקרים ההשקעה כדאית".
האדריכל נתי רותם, מרצה לאדריכלות באקדמיה הישראלית ומתכנן ערים, אומר שבענף מכירים כיום בבעיה ומתייחסים אליה. "יש יותר מודעות לשינויי האקלים, הסוגיה הזאת נמצאת על השולחן של אנשי התכנון", הוא מודיע. "במקומות בנויים קשה לשנות את המערכות, ואין כל כך איך להתמודד עם הבעיה. בגוש דן, עבודות הרכבת הקלה נתנו הזדמנות לפתוח במקומות מסוימים את הכביש ולהחליף את התשתיות, ואז הוסיפו מערכות ניקוז בקוטר גדול יותר, שמותאמות לערים החדשות. אבל במקומות אחרים לא יפתחו סתם כך את מערכת הניקוז".
בתקופה האחרונה, הוא מספר, השתנו כללי התכנון לניקוז בערים. "בעבר היו לוקחים בחשבון את החורף הכי גשום ב־25 השנים האחרונות, ומתאימים לו את המערכות. היום בוחנים את אירועי הגשם 50 שנה לאחור, כדי להיות ערוכים ליותר תרחישים".
בין השאר, אומר רותם, הבניינים החדשים נבנים כשבסיסם גבוה יותר. "מגביהים את הכניסה בחמישה מטרים מהקרקע שהבנייה החלה בה, ודואגים שיהיו שיפועים חדים יותר. בכל פרויקט שאני מתכנן יש יועצים ואנשי מערכות ניקוז שתפקידם לדאוג לנושא הזה. הם קובעים קוטר צינורות גדול יותר, ומחייבים התקנה של יותר תעלות. יש מודעות גדולה לנושא. בערים חדשות כמו מודיעין אפשר לראות את זה – זו עיר שכנראה לא תחווה הרבה הצפות. אבל בעכו, שהייתי אדריכל העיר בה, יש אזור ישן שנבנה נמוך, ושם מתרחשות הצפות קשות בכל חורף, ואין מה לעשות נגד זה. אפשר רק לשלוח את עובדי העירייה לעזור לילדים להגיע הביתה במים הגואים".
ראש מחלקת המבצעים במשטרה, ניצב־משנה שלומי טולדנו, מספר על ההיערכות לתגובה לאירועי מזג אוויר קיצוני. "כשמתקבל מידע על סופה, מתקיימת הערכת מצב ומחליטים אם להכריז על כוננות", אומר טולדנו. "המשטרה גם מתפקדת כרגולטור שמפיץ הנחיות מחייבות לארגונים אחרים. מערכי הפיקוד והשליטה שבאחריות המשטרה מציבים כוחות בנקודות מפתח כדי לאפשר חסימה יזומה של כבישים והכוונה לכבישים חלופיים. התוכניות כוללות גם היערכות לפינוי תושבים נצורים, בשיתוף כוחות הכיבוי, מגן דוד אדום, חברת החשמל והפיקוח העירוני, כשמשטרת ישראל אחראית לתיאום".
העיקר התחזוקה
"הרשויות המקומיות לא נערכו כראוי לשיטפונות ולהצפות בחורף 2020", קבע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח שפורסם לפני כשנה והוקדש ל"הגנה מפני נזקי שיטפונות". גם כעת, מזהיר המבקר, הרשויות "אינן מוכנות דיין לאירועים כאלה ואף חמורים יותר בעתיד הקרוב, בשל עלייה בעוצמות אירועי הגשם וההתרחבות הניכרת של השטחים הבנויים. היערכות הרשויות המקומיות לאירועי חירום אזרחיים לא הוסדרה, ותשתיות הניקוז העירוניות ישנות ואינן מותאמות לתרחישי הייחוס המעודכנים של כמויות הגשם והספיקות הצפויות. חלק מהרשויות שנבדקו לא ביצעו פעולות הכנה מספקות לעונת החורף; לא תרגלו את מערכי החירום שלהן לשיטפונות ולהצפות; ובנהלים שהכינו חסרו היבטים חשובים בהיערכותן לאירועי שיטפונות והצפות".
ברשויות עצמן לא בהכרח מסכימים עם הביקורת. בכל עירייה שפנינו אליה הסבירו לנו כיצד פעלו השנה – ופועלים בהתמדה – לשדרוג מערכות הניקוז באמצעות מתקנים חדשים, לתיקונן של המערכות הקיימות ולניקיון ושיפוץ כלליים כדי למנוע הצטברות סחף, חסימות והצפות. אחת המערכות החשובות היא תעלת ניקוז נגר עילי, המכונה "מוֹבָל ניקוז"; היא מותקנת בדרך כלל לצד כביש, ויכולה להיות פתוחה או סגורה. הוספת תעלה כזו, מסבירים לנו, נעשית בדרך כלל רק במהלך בנייה חדשה או במיזמי שיפוץ גדולים ויקרים, שבהם המובל נכלל בתוכניות הבנייה ומתחבר היטב לתוכנית הניקוז העירונית הכוללת. את מאמציהן מקדישות העיריות בעיקר לתחזוקה שוטפת ולפתרון בעיות מקומיות – למשל, פריצת נקודות לקליטת מי גשם בכבישים, באזורים שבהם מתרכזות כמויות ניכרות של מים במהלך אירועי גשם.
בעיריית תל־אביב אומרים שבשנים האחרונות הושקעו מיליוני שקלים בעבודות לשדרוג מערכת הניקוז העירונית ומערכת הביוב, במיוחד ביפו ובשכונות דרום העיר ומזרחה. צינורות ניקוז הונחו למשל ברחוב יפת ובאזור אבו־כביר. שיפורי תשתיות נוספים שנערכו בעיר לאחרונה, כך אמרו לנו, כללו חישוף וניקוי של תעלות ניקוז פתוחות ואלפי קולטנים, פתיחת סתימות וחסימות, שיפוץ מוצאי המובלים לים שנפגעו מקורוזיה, וחיתוך שורשי עצים שחדרו למערכת הניקוז.
ועל אף כל אלה, ראש העיר רון חולדאי מזהיר שאין בכוחה של העירייה לבדה למנוע הצפות קשות. "זה שנים אני מתריע על היעדר פתרונות ניקוז ראויים כתוצאה מהקמת מסילת רכבת רביעית לאורך נחל איילון", הוא אומר. "הדבר עלול להביא לאובדן חיי אדם ולפגיעה בתשתיות חיוניות. אנחנו מבחינתנו נערכים כמדי שנה ככל יכולתנו לקראת החורף, בתחזוקה ובהיערכות של צוותי העובדים בביוביות ובמשאבות. כל המהלכים הללו נועדו להקל את העומס על תשתיות העיר במצבי קיצון של משקעים, אבל במקרה של גשם רב עוצמה בזמן קצר, אין דרך למנוע הצפות באופן מוחלט. אני קורא לציבור להיערך, להכיר את ההנחיות למקרי הצפה, ולהתריע בפני העירייה על הצפות".
לא רחוק משם, בפתח־תקווה, אופטימיים יותר. בעירייה אומרים שאחרי ההצפות הקשות של תחילת 2020, בחורף שעבר לא נרשמה הצפה בעיר ומערכות הניקוז פעלו כשורה. בהשקעה בהיקף של עשרות מיליוני שקלים חודשו מערכות ניקוז ישנות בשכונות הוותיקות, נוספו פסי האטה לצורך הטיית המים לקולטנים, ונערכו עבודות שישפרו את הזרימה לשלוליות חורף – בהן אחת בצפון העיר שנועדה להפוך גם למוקד תיירות עתידי. עוד מספרים בעיריית פתח־תקווה על מפה ממוחשבת של "אזורים רגישים", שתקל על זיהוי האתרים העלולים להיפגע יותר מכול בהצפות. "הגורמים באגף התשתיות נמצאים תמיד עם האצבע על הדופק בנושא הזה, וככל שיידרשו תיקונים נוספים בזמן אמת, הם ייעשו באופן מהיר ומיטבי", אמרו לנו שם.
בירושלים מתמודדים פחות עם חששות להצפות ויותר עם דאגות מפני שלגים. בכל שנה עורכת העירייה עבודות גיזום במטרה למנוע קריסת ענפים ועצים – שעשויה לגרום נזק לרשת החשמל, וגם לפגוע ישירות בתושבים, בכלי רכב ובבניינים. בתרגיל בהובלת ראש העיר משה ליאון ובהשתתפות גורמי החירום וההצלה בעיר, נבחנה ההתמודדות העירונית עם תרחישי שלגים שיגרמו למפגעים רבים. לצד זאת, גם בירושלים ההררית שרבים מעמקיה פתוחים ומאפשרים חלחול מים, "ניתן דגש מיוחד על פעולות לניקוי מערכות הניקוז והביוב, והתקיימו בדיקות של בורות שנפערו בכבישים וטיפול במבנים מסוכנים".
שטים בסערה
עמיחי דרורי, מנהל תחום תשתיות ופיתוח במרכז השלטון המקומי, מבהיר שהאחריות לא נתונה רק בידי הרשויות המקומיות. "יש מים שמגיעים מחוץ לשטח שבטיפול העיריות והמועצות, ועליהם אחראיות רשויות הניקוז. לצד זה יש אומנם גם בעיה של מערכות תיעול פנים־עירוניות שלא תמיד נותנות מענה מספק", הוא מסביר.
ברחבי הארץ יש 11 רשויות ניקוז, הממונות על הטיפול בנֵגֶּר המים מחוץ ל"קו הכחול" שמגדיר את גבולות היישובים והערים. "ההצפות הקשות בנהריה בחורף 2019־2020 נבעו מכך שמים מהרי הגליל זרמו לגעתון בקצב שהוא לא יכול לעמוד בו. זו תופעה שרואים בערים שנמצאות במורד השפך וחשופות לזרימת נגר מחוץ לתחומן. סח'נין למשל סובלת מבעיה דומה. פנינו למשרדי השיכון, האוצר, הפנים והחקלאות כדי שיקצו משאבים לטיפול בבעיה, ואנחנו מקווים שהם יסייעו במציאת הפתרון".
המקור השני להצפות הוא כאמור המים המצטברים בתוך שטחי הערים עצמן וזורמים אל הנקודות הנמוכות בכל עיר. "גם זה קורה כי תשתיות שהוקמו לפני עשרות שנים לא עומדות בעומס הנגר בפרק זמן קצר, ומערכת התיעול העירונית עולה על גדותיה", אומר דרורי. "בהקמת התשתיות לפני חמישים, שישים או שבעים שנה לא ידעו איך ייראה החורף בימינו. צריך לשפר את מערכות התיעול ברשויות המקומיות כדי שייתנו מענה גם לגשמים שיורדים בתוך העיר וגם לנגר שמגיע מחוץ לעיר.
בתוך כשלושה ימים נשטפו גרמניה, הולנד, בלגיה ולוקסמבורג בעשרות מ"מ של משקעים. נהרות עלו על גדותיהם, ובעיירות מסוימות הנהר הסמוך החל לזרום ברחובות וסחף איתו את כל מה שעמד בדרכו. גשמי הקיץ גבו לפחות 242 קורבנות בנפש במערב אירופה
"פנינו למשרדי הממשלה בבקשה שיוקצו תקציבים להיערכות, ופעם אחר פעם פנֵינו הושבו ריקם. בקיץ 2020 היה שיח בנושא בין משרדי האוצר והחקלאות ובין השלטון המקומי. משרד האוצר נרתם כי ניקוז המים הוא חסם לבנייה של שכונות חדשות, אבל לא רצה לגעת במערכות הפנים־עירוניות הקיימות. הם הסכימו להעביר כ־1.1 מיליארדי שקלים מרשות מקרקעי ישראל לרשויות הניקוז, כדי לטפל בבעיות. כשאמרנו שאי אפשר לטפל ברשויות הניקוז בלי לטפל גם במערכות העירוניות, ענו לנו שאין לזה כסף".
לדברי דרורי, בשנתיים האחרונות קידם מרכז השלטון המקומי עיסוק בנושא הנגר העירוני במנהל התכנון. "זה נושא כאוב במסדרונות השלטון המקומי", הוא אומר. "במשרד הפנים אנחנו מוצאים אוזן קשבת והבנה שיש להקצות משאבים לנושא. ממש בשבועות האחרונים החלה עבודת מטה בראשות משרד ראש הממשלה, והיה דיון אחד בנושא הזה. הוחלט בו על הקמת צוותי משנה – אחד לנושא המימון, אחד לנושא התכנון והשלישי לנושא ההצלה והחירום, כדי להתמודד עם ההצפות שיתרחשו, לפי התחזיות, גם בחורף הקרוב. הצוותים הללו הוקמו לפני שלושה שבועות, והנושא הזה נמצא אצלנו בראש סדר העדיפויות".
בנהריה, המופת הישראלי לעיר שסובלת שיטפונות חמורים מדי שנה, יש תוכנית מתקדמת לשדרוג יכולת הניקוז העירונית והחוץ־עירונית גם יחד. בעוד כשנה וחצי יושלם "מובל סער", תעלה תת־קרקעית ברוחב 6 מטרים ובגובה 2.5 מטרים, שתנקז כמויות עצומות של מים מהשכונות הצפוניות של נהריה אל הים. המובל יהיה גם בסיס לטיילת עירונית לשימוש התושבים. ממזרח לעיר, ליד כביש 89 וכביש 4, מתקיימות עבודות להעמקת מאגרי איגום מים, במטרה ללכוד את הנגר כך שלא יזרום ברחובות. רשות הניקוז גליל מערבי מקימה שלושה מאגרי איגום נוספים – אחד מהם, סמוך למחצבת יחיעם, יפעל כבר החורף; שניים נוספים, באשרת ובעברון, נמצאים בשלבי תכנון מתקדמים.
מאגרי המים ומובל סער, אומרים בעירייה, אמורים יחד לספק פתרון ארוך טווח לבעיית ההצפות בנהריה, ולתת לתושבים ביטחון גם בעת מזג אוויר סוער שמוריד גשם רב בגליל. "העירייה, בשיתוף משרדי הממשלה ורשות הניקוז, קידמה את הטיפול בשטחי ההצפה בצפון העיר, לצד פעולות ממזרח לעיר בתוואי הגעתון", אומר ראש העירייה רונן מרלי. "כחלק מתוכנית העבודה השנתית צוותי השטח שלנו ערכו טיפול שוטף במערכות הניקוז והביוב העירוניות, תוך סילוק מפגעים, וניקוי ושטיפה של מערכות תת־קרקעיות לזרימה מיטבית".
לצד זה, בעירייה יודעים שלפחות עד שתושלם הקמת מאגרי המים והמובל, רחובות העיר יוצפו כמעט בוודאות. הפעולה הנדרשת, לפיכך, היא מניעת פגיעה בנפש. לאחרונה נערך בעיר תרגיל פתע לצוותי החירום ולעובדי העירייה, שכלל חסימת רחובות, פינוי בתים, הפעלת מוקד פניות ועוד, ונבחנה לעומק ההיערכות לטיפול בהצפות – ההכשרות, התרגולים, ההצטיידות בכלים מותאמים ועוד. עכשיו צריך רק לקוות שהחורף יהיה גשום, ובכל זאת יעבור בשלום.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
