הבית // 145 מ"ר על חצי דונם, עם ארבעה חדרי שינה. חנה: "מרדכי הוא בעל ידי זהב, ובנה את הבית בעשר אצבעותיו עם המון כישרון ואהבה. הבית הוא שילוב של פשטות וצניעות עם יופי וחן, ואני רוצה להאמין או לקוות שהוא מעיד על מי שגר בו. השתדלנו לשלב בבניה המון פריטי יד שנייה ולעצב את הבית בצבעים נעימים ובקווים מעניינים. החלק החשוב ביותר הוא הגינה, האדמה שמקיפה את הבית – חלקת א־לוהים הקטנה שלנו".
המטבח // "מצאנו אותו ב'יד 2', אצל משפחה שהיה לה איזה עניין עם הנגר של המטבח: הוא נעלם להם עם הכסף והשאיר אותם עם ארונות לא גמורים. עם כל עוגמת הנפש הם חיפשו מישהו שפשוט יפנה להם את המטבח הלא גמור מהבית, רק שלא יגמור במדורת ל"ג בעומר. לקחנו אותו תמורת סכום סמלי ועשינו ממנו את המטבח המהמם והמושלם שלנו. אין מי שנכנס לבית ונשאר אדיש אליו".
הבוקר // חנה קמה, מתלבשת, מכינה סנדוויצ'ים למרדכי ולילדים. בין שבע וחצי לשמונה כל אחד הולך לדרכו, לגן ולבית הספר ולעבודה. חנה נשארת עם עלמה הקטנה בבית: "בתור עצמאית זה מתאפשר לי להיות איתה בנחת בבית וזה כיף גדול".
בנייה // מרדכי הוא קבלן שיפוצים ואינסטלציה. תמיד היה עסוק, תיקן דברים ובנה. חנה: "יש לו יכולת דיוק ותשומת לב לעבודה שלו ולפרטים הקטנים. הוא באמת סופר־מדויק וטוב במה שהוא עושה. זה פשוט התגלגל ככה, לאט־לאט, ועם השנים זה הפך למקצוע. היום הוא בעיקר משפץ חדרי אמבטיה אבל עושה גם שיפוצים כלליים וגם בונה בתים".
הסעדה // חנה היא בעלת קייטרינג. "תמיד אהבתי לבשל ולהאכיל אנשים באוכל טוב ואיכותי. בשנים האחרונות לקחתי את זה צעד קדימה, ופתחתי קייטרינג שנקרא 'שמן זית'. העסק מאפשר לי גם להיות נוכחת עם הילדים בבית, שזה חשוב לי בשלב הזה בחיים, וגם מאפשר לי לעשות את מה שאני אוהבת כל כך – לבשל ולאפות. אני מתרכזת בלהביא אוכל ישראלי טעים ואיכותי ואסתטי, בשרי וחלבי, אבל במיוחד אוכל צמחוני, שהכי משמח את הגוף".
שביעית // חנה גדלה ביישוב עלי, השביעית משמונה אחים. אביה הוא איש הרוח המוכר הרב חיים וידל, ואמה קרמיקאית. "הייתה לי ילדות של טבע ושמחה ביישוב צעיר, קטן ומתפתח. כולם הכירו את כולם. אבל כשהייתי נערה עזבנו את היישוב". משפחתה עברה למבשרת. היא למדה באולפנת טל רעיה בבית־אל, שירתה בהדרכת טיולים במכון "חלקת השדה" באלון־מורה ואחר כך בכפר נוער ותיכון ערבי־יהודי ביפו.
שלישי // מרדכי גדל במבשרת להורים חרדים, שהיו חברים בקהילת מר"ץ – "בעבר אימפריה משגשגת ומקום משמעותי בציונות הדתית. לצערנו המקום עובר עכשיו טלטלה גדולה ולא נשאר ממנו הרבה". הוא השלישי משישה אחים, והתחנך במוסדות חינוך חרדיים אבל היה הראשון מאחיו שהתגייס לצבא. הוא שירת בגבעתי בגדוד צבר.
שכנים // במבשרת הם הפכו לשכנים. "אחרי כמה שנים של החלפות מבטים, מרדכי הציע לי לצאת איתו. בהתחלה סירבתי אבל הוא היה סבלן. שנתיים אחרי שהוא פנה אליי בפעם הראשונה נוצר שוב דיבור בינינו, כשהייתי בת עשרים, והאהבה פרחה".
רועה צאן // מרדכי שירת שנה וארבעה חודשים בצבא, ואז יצא לתקופה בלי מדים; בחווה של דליה הר סיני בסוסיא בדרום הר חברון חיפשו אז רועה צאן, ומרדכי נכנס לתפקיד. הוא נמשך בנעוריו לרעיית צאן, והיה לו עדר פיראטי קטנטן. "בתור ילד חרדי לא הכרתי את האזורים של הר חברון, אבל תמיד שאפתי להגיע לכאן. זו הייתה תקופה שעיצבה אותי, עם החיבור לאדמה, לצאן, לטבע ולארץ ישראל ולעצמי, עם הקשבה ושעות רבות של התבוננות בטבע והרבה תפילה. זה בעצם מה שגרם לי להחליט שאני רוצה לחיות בהר חברון. עד היום זה מלווה אותי. השאיפה היא להביא עיזים גם אלינו הביתה". בערך תשעה חודשים הוא רעה את הצאן במסירות בחוות הר סיני, ואז חזר לצבא להשלים את השירות לשלוש שנים. בפרק הזמן השני בצבא הם התחתנו.
אחרי החתונה // כשהוא השתחרר הוא חזר לחווה לארבעה חודשים נוספים, והם התגוררו בחווה. "זו הייתה חוויה נהדרת. גרנו צמוד לדיר של העיזים והיה לנו המון שקט". הם גרו קצת באביגיל, ואז עזבו לזמן מה ו"עשו סיבוב" במקומות אחרים, אבל הבינו "שהלב והבית הם בהר חברון ובאביגיל, שהאדמה והנוף כאן הם חלק מאיתנו, והגעגוע לא הפסיק עד שחזרנו. אנחנו מחוברים לאזור וספציפית לגבעה המתוקה הזאת".
אביגיל // "האנשים כאן הם באמת משהו מיוחד. יש אווירה של קבלה ופתיחות, מגוון רחב ומעניין של החברה הישראלית, ופשוט כיף לצאת כאן החוצה ולפגוש אנשים. המפגש הוא נטו בין נשמות. בין לבבות. יש כאן תחושה חזקה של יחד ואפס שיפוטיות".
פנאי // חנה: "אנחנו משפחה שאוהבת לטייל, בעיקר במדבר. הילדים משוגעים על מעיינות ובכלל מקורות מים מכל סוג. מרדכי ואני מנגנים, בעיקר מרדכי, וכמעט תמיד יש מוזיקה ברקע. נעם מתעמלת התעמלות קרקע והיא אלופה ממש. רועי ממשיך את דרכו של אביו ותמיד נמצא אותו עם איזה פטיש ביד או מעדר. אנחנו אוהבים גם להבעיר מדורות. השאיפה הכי גדולה שלנו היא פשוט להיות ביחד כולם, לבלות את הזמן עם הילדים בנחת ובכיף".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
