הלקחים והחוויות של איש החינוך שישב בכלא בעוון תאונה קטלנית

"שבוע לפני שנכנסתי לכלא קיבלתי רשימת ציוד המותר בהכנסה למתקן כליאה:

6 זוגות לבנים, 6 זוגות גרביים, 2 מגבות, 2 אימוניות (טרנינג), 1 ציפה לשמיכה, 2 מכנסי ספורט, 2 סדין, 1 ציפית לכרית, תפילין, טלית, סידור, תעודת זהות.

זהו. את השאר תוכל לרכוש בקנטינה או להסתדר איכשהו.

(מתוך יומן הכלא של אלקנה ברכיהו, "אל תמהר לעבור")

הגננת במעון כבר שמעה בימי חייה מגוון תירוצים של הורים, כשביקשה מהם לבוא לאסוף את הילד באמצע היום כי הוא לא מרגיש טוב. אבל תירוץ כמו זה שסיפק אבא של ישי, היא לא שמעה מעולם. "מצטער, אני לא יכול לקחת היום את ישי", אמר לה האב, אלקנה ברכיהו. "אני בדרך לכלא".

ברכיהו, איש חינוך ואב לשני ילדים, הורשע בגרימת מוות ברשלנות. תאונת דרכים שבה היה מעורב גבתה את חייה של סלאם עג'לוני, תושבת רמאללה. ב־17 במרץ 2019 הוא החל לרצות עונש מאסר בפועל, ובבת אחת נזרק מעולמו המוכר והנורמטיבי אל היקום המקביל שמתקיים מאחורי הסורגים.

"הגשתי את תעודת הזהות שלי וקיבלתי כרטיס אסיר עם תמונה ומספר סידורי בשב"ס", הוא משחזר. "הבנתי שאני נכנס למדינה אחרת, עם כללים אחרים וחוקים אחרים שאני צריך להתחיל ללמוד. כשאתה מוצא עצמך בפעם הראשונה נעול בלי יכולת לצאת, זה נותן לך הרגשה שאתה הכי קטן בעולם. סוגרים אותך בתא עם מיטות דרגש, שירותי בול פגיעה וריח מסריח. התפרקתי. תוך כדי כך קלטתי שיש כמה מצלמות שמכוונות אליי. אלו היו הרגעים הראשונים שלי בעולם החדש הזה, והסוהרים צפו בי נשבר. מתוך הכאב והפחד הגדול, צמחה הבנה שאני חייב משהו שיחזיק אותי". הוא נזכר שאמו נתנה לו מחברת, וביקשה שיכתוב בה תובנות וחוויות. "אף פעם לא כתבתי יומן, אבל כאן פתאום היה לי זמן והייתה לי מחברת, ופשוט התחלתי לתאר את אירועי היום הראשון. הכתיבה נתנה לי כוח ואפשרה להסתכל על הדברים ממקום אחר, לראות את המשמעות של מה שקורה לי. אמרתי לעצמי, נסה להסתכל מה אתה מרוויח ולומד פה.

"זה היה בשבילי ממש אתגר – בכל יום לכתוב חוויה, תובנה שעלתה, סיפור, כדי שמכל יום בכלא אני ארוויח משהו. לא רציתי להיות במקום הזה, לא בחרתי להיות בו, הגעתי כי לא שמתי לב ולא נתתי זכות קדימה, ולכן חשבתי עכשיו שזו הזדמנות להתבוננות – כן לשים לב, להיות נוכח, לחוות את הדברים ולתת להם מקום. בדיעבד היומן ממש הציל אותי לאורך כל התקופה. הוא נתן לי מקום בטוח לפרוק ולשתף".

היומן שכתב ברכיהו בכלא הפך לספר בשם "אל תמהר לעבור", שאותו הוא עומד להוציא לאור באמצעות מימון המונים. הפרסום של הפרויקט בפייסבוק גרר לא מעט תגובות זועמות. "מוטב שהיית נמלט לעיר מקלט", כתב לו גולש אחד, ואחר הטיח בו: "הרגת אישה ועכשיו אתה מבקש שנסייע לך במימון ספר?". בסופו של דבר, אני אומרת לברכיהו, אכן היו בסיפור הזה חיים שנגדעו. אולי עדיף היה לך להתמקד בחזרה לשגרה, ולהשאיר את האירוע הזה מאחור?

"היו לי הרבה התלבטויות לפני היציאה לקמפיין והחשיפה", הוא משיב. "יש פה אירוע קשה ומורכב, ורגשות האשמה ממשיכים ללוות אותי יום ביומו. למרות זאת, או בגלל זאת, אני חושב שהסיפור צריך לצאת החוצה. יש בו מסר חשוב: אני מבקש להיזהר, להתבונן, לשים לב לדרך. בשבילי זה סוג של תיקון לתאונה שגרמתי".

הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין "דיוקן" של מקור ראשון