הבית // דו־משפחתי בשלוש קומות, בכל קומה כ־70 מ"ר, ובסך הכול שבעה חדרי שינה, סלון ומטבח. למרות ריבוי החדרים, לאף אחד מהילדים אין חדר משלו, "כדי שילמדו להסתדר ולחלוק". אחד החדרים בקומה השלישית משמש לאחסון המשחקים שנועה מייצרת. החצר קטנה אבל נעימה: עצי פרי, דשא סינתטי, פרגולה שהופכת לסוכה וצמד ארנבים חמודים, מילקי וקרמל.
בוקר טוב // נתנאל הולך לישון בשש בבוקר, ונועה יוצאת להליכת בוקר – לפעמים עם אחד הילדים או עם חברה ולפעמים לבד. גם נדב מתעורר בשעה שש בבוקר, מארגן לעצמו ארוחת עשר ויוצא להסעה לישיבת צביה קטיף ביד־בנימין. נועה חוזרת ברבע לשבע מההליכה ומתחילה להעיר את שאר הילדים, עדיף עם שירים ברקע. שיר ותמר הקטנות הולכות לישון עם בגדים לגן אחרי מקלחת, ולכן כשהן מתעוררות בבוקר הן כבר לבושות. שלושת הגדולים מתארגנים בעצמם. נועה מכינה ארוחת עשר לילדי בית הספר, וכל החמישה יוצאים מהבית בשבע וחצי, באחריות כפיר והדר. הם מלווים את תמר ושיר לגנים בדרכן לבית הספר.
יזם // נתנאל מרצה לעברית מקראית, לארמית מקראית ולתנ"ך דרך האינטרנט כבר 12 שנים, ועובד כשכיר וכעצמאי. "יש לי אוסף של יותר משמונים ספרי תנ"ך ששלחו לי תלמידים מכל העולם, כולל תנ"ך בשפת נבאחו, אחת מלשונות הילידים המפורסמות ביותר ביבשת אמריקה". הוא מרצה בשפה האנגלית לקהל בינלאומי (בעיקר מאמריקה), ולכן עובד בלילה והולך לישון בבוקר.
בקורסים הדיגיטליים שלו הוא נעזר בפונט תנ"ך ייחודי שפיתח בעזרת מעצב מפקיסטן, והסרטונים שלו מופיעים ברשתות החברתיות. אחד מהם זכה ליותר מ־2 מיליון צפיות. "אחד המרצים שלי באוניברסיטה היה יועץ אקדמי בתחום, ודרכו הגעתי לזה. העבודה שלי מספקת לי מפגש עם אנשים מכל העולם, מהוואי ועד יפן. לא כל אחד זוכה להיות בקשר יומיומי עם אנשים מכל העולם שחושבים שהתנ"ך הוא דבר האל ורוצים להבין אותו".
יזמית // נועה היא קלינאית תקשורת, מדריכת הורים, מלווה התפתחותית ויוצרת משחקים טיפוליים ותוכניות לווי דיגיטלי להורים. היא משלבת בין טיפולים בקליניקה הפרטית בגדרה לפיתוח התחומים האחרים. בשנתיים האחרונות, לנוכח אתגרי הקורונה ותורי ההמתנה הארוכים לטיפול, נועה מובילה מיזם המאפשר להורים לעזור לדיבור של ילדיהם בכוחות עצמם ובליווי צמוד שלה. נועה גם מנהלת קהילות הורים ברשתות החברתיות ומייעצת שם בתחום התפתחות השפה והדיבור. לפני כמה שנים התנדבה כקלינאית תקשורת בבית החולים אסף הרופא, במעון היום השיקומי, וטיפלה בילדים עם עיכוב התפתחותי נרחב.
"לא כל אחד זוכה להיות בקשר יומיומי עם אנשים מכל העולם, מהוואי ועד יפן, שחושבים שהתנ"ך הוא דבר האל"
משחקים ודיבור // את המשחקים הטיפוליים היא מייצרת בסין (כי בארץ אין טכנולוגיה מתאימה לייצורם). המשחק הראשון, "פעלים מתגלים", ראה אור במימון "הדסטארט", תורגם לאנגלית ונמכר גם בארצות הברית, ומסייע לילדים, להורים ולאנשי מקצוע לפתח את השפה והדיבור. בימים אלה ממש היא מפיצה פודקאסט, "טיפול בדיבור", ובו שיחות עם קלינאיות תקשורת על תחום השפה והדיבור (אוטיזם, קשיי היגוי, גמגום ועוד) שנועד להנגיש את המידע המקצועי בתחום להורים.
עושים עסק // היזמות מחלחלת גם לדור הילדים במשפחת ברק. נדב עסק בניקוי כלי כסף למשפחות בשכונה, והיום הוא מוכר ציורים שלו בטיקטוק. במהלך סגרי הקורונה כפיר פתח עסק ששמו "חיים בסרט", ומכר חבילות של פופקורן ושתייה. הוא גם העביר סדנאות אוריגמי בזום בליווי מצגת ובעזרת הקורס המקוון לאנימציה שלמד בעצמו. כשיש אירועים, הוא מוכר בהם פחיות ואוסף אותן למחזור בסיום.
מסע דתי // נועה נולדה וגדלה באשקלון, הבת הצעירה מארבעה. היא למדה בבית ספר יסודי חילוני לאמנויות באשקלון. "ההורים שלי חשבו שאני מוכשרת יותר מללמוד בבית ספר ממ"ד רגיל, וסמכו עליי שאת העניין הדתי אקבל מהבית. היה לי משבר לא פשוט בתקופה הזו. בשבת היו אירועים של הכיתה שלא יכולתי להשתתף בהם, והיה עניין של בגדים לא צנועים. בכיתה ז', כשעברתי לאולפנה, החלטתי החלטה מודעת שזו הדרך שלי ואני בוחרת בה למרות הכול. אני רוצה להיות דתייה".
שירות ולימודים // אחרי הלימודים באולפנת צביה באשקלון, נועה שירתה בשירות לאומי בפגייה בבית החולים שערי צדק בירושלים, ואז החלה ללמוד לתואר ראשון ברפואה באוניברסיטה העברית. במהלך הלימודים החליטה שרפואה ומחקר רפואי הם פחות הכיוון שלה, ואחרי שלוש שנים סגרה תואר במדעי הרפואה ופרשה – אבל עברה לאוניברסיטת תל־אביב ועשתה תואר נוסף בקלינאות תקשורת.
בן לרופאה // נתנאל נולד וגדל בפתח־תקווה, הבן השישי (מעשרה) של ד"ר לינדה ברק, רופאת משפחה מיתולוגית ומוכרת. הוא למד עד כיתה י"ב בבית הספר "דרכי נעם" בעיר (הוריו היו חברי העמותה המייסדת של בית הספר), ואז שירת בצה"ל, בין השאר בחטיבה שבע; היום הוא רב־סרן במילואים באוגדה 99. לאחר השירות התנדב בקהילה היהודית בחרקוב שבאוקראינה, ולכן הוא מדבר רוסית. באוניברסיטה למד גרמנית, אכדית, סורית ויוונית.
ההיכרות // בשנה האחרונה של הלימודים בירושלים, נועה הכירה את נתנאל דרך חברים משותפים. "האמת שהשידוך היה די מצחיק: חברה של נועה מהאולפנה הסתובבה עם רשימת החברות הרווקות שלה על פתק. היא הראתה את הרשימה לבעלה, שלמד יחד עם חבר טוב של נתנאל בישיבה, כדי למצוא שידוכים ולזכות בשלישים של גן עדן". החבר הציע לשדך את נתנאל לנועה, והם התארסו בתוך שלושה חודשים והתחתנו בתוך פחות מחצי שנה.
יחד // בשנים הראשונות התגוררו בבני־ברק ("היינו חריגים בנוף"), כשנועה למדה בתל השומר ונתנאל למד בירושלים. בהתחלה גרו ליד רמת־עמידר ברמת־גן, ולאחר מכן ברחוב ירושלים בבני־ברק, בין רחוב ר' עקיבא לעירייה, כולל הריח של הדגים מ"מעדני זהבה".
את הדירה השכורה העבירו ישירות לאחיו וגיסתו של נתנאל, לאחר מכן היו מעורבים בקבוצות רכישה בעלי־זהב ובפתח־תקווה, אבל בסופו של דבר שמעו על שכונת גבעת־אביב בגדרה, ששווקה לציבור הדתי, והגיעו לשם.
גדרה // העיר נמצאת "פחות או יותר בין ההורים שלנו, ולא רצינו להתרחק מהם". הם השתלבו בעשייה החברתית והחינוכית בגדרה: נתנאל לימד בתיכון המקומי והיה יו"ר הנהגת ההורים של בית הספר הממ"ד "אוהל שלום", שבו לומדים ילדיהם. הוא משמש גם בתור קפטן משותף של קבוצת הפוטבול של מזכרת בתיה, "כסופי הגב", ומשחק שם לצד אחיו ינון.
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
