הבית // קטמון הישנה, דירת גן בת ארבעה חדרים, שהם גרים בה כבר יותר מעשרים שנה. הבניין שימש בעבר לכיתות הנמוכות של בית הספר יהודה הלוי. הלן: "למדתי שם כשאשתו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל הייתה המנהלת".
הבוקר // בני הזוג מתעוררים מוקדם, בין חמש לשש בבוקר. דוד הולך לבית כנסת "יהודה הלוי" שהוא היה ממקימיו, והלן יוצאת להליכה של שעה־שעתיים ברחובות ירושלים.
פנסיונרית // הלן: "אני מרגישה שאני יכולה לעזור, אני לא עצלנית, ואני לא אוהבת לשבת סתם ולא לעשות כלום". יום בשבוע – כבר עשרים שנה – היא נוסעת להתנדב בבית החולים הדסה הר הצופים. "בעבר התנדבתי בכל יום שני אחר הצהריים בבית החולים משגב לדך, ואחר כך התפנתה משרה ועבדתי שם – הייתי אחראית על קבלת חולים בבניין החדש משנת 1980 עד 2001. בעשרים השנים האחרונות אני מתנדבת בהדסה הר הצופים. בתחילת הדרך התנדבתי בפגייה, והיה לי קשה; לפעמים הייתי בוכה עם התינוקות כשהיו עושים להם כל מיני בדיקות. היום אני נמצאת במרפאת עיניים בקבלת חולים, עוזרת לאנשים שבאים למרפאה". בימים אחרים היא מבקרת חברים ומסייעת למי שצריך עזרה – חברות חולות, למשל. מדי פעם היא מבלה עם הילדים במוזיאונים, ובשאר הזמן "קוראת הרבה, עובדת בגינה. ממש לא משעמם לי ואין לי רגע דל, יש כל הזמן אדרנלין".
מתנדב // דוד משמש בהתנדבות, בשלוש השנים האחרונות, בתור יו"ר הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות האורתודוקסיות בעולם. הוא פועל לחזק את מעמדם של בתי הכנסת ואת הפעילות הרוחנית והציונית, ולסייע לרבנים, גבאים ונשיאי קהילות ברחבי העולם. "מיזם מרכזי שלנו הצליח לחבר עשרות קהילות בעולם ללימוד משותף לזכר חללי צה"ל ביום הזיכרון". לאחרונה דאג להוציא לאור את ספר הגבאי, הכולל ברכות והודאות לאירועים כמו גיוס לצבא, עלייה לארץ, הצטרפות משפחה חדשה לקהילה, כניסה לכיתה א' ועוד.
בעבר הדריך דוד תיירים בירושלים, נהג בעזר מציון, היה חבר בצוות ההיגוי העולמי של מצעד החיים בפולין ועוד. הוא גם נבחר לעמית כבוד של הקונגרס הציוני בזכות פעילותו כחבר ההנהלה הציונית העולמית ומנכ"ל המחלקה לחינוך ותרבות תורניים. בשנת 2007 קיבל את אות יקיר ירושלים על חלקו בבניין העיר בחומר וברוח.
תולדותיה // הלן נולדה באיראן. ב־1950 עלתה משפחתה ארצה – אבא, אמא ושלושה ילדים. "הייתי בת 5. הגענו לפרדס־חנה, וגרנו שם באוהלים". אביה היה נוסע כמעט בכל יום לעבודה בירושלים, ובהמשך הם עברו לגור בעיר: גרו אצל קרובי משפחה בשכונת הבוכרים, עד שאביה מצא להם דירה במוסררה, ומשם הם המשיכו לטלביה.
תולדותיו // דוד נולד בירושלים להורים עולי פרס ("משושן הבירה"). אח של סבתו היה רב הקהילה שם, הרב מנחם הלוי, מנהיג ציוני גדול שבשנת 1921 – בעקבות הצהרת בלפור שלדבריו מקבילה להצהרת כורש – הוביל את משפחתו הענפה לעלייה לארץ במסע ארוך. דוד גדל בתנאים כלכליים לא פשוטים, למד בבית הספר גבע, עבר את מלחמת העצמאות כילד, ומגיל 13 עבד במרכז העולמי של המזרחי – ושם הוא יושב גם היום בתור יו"ר הארגון העולמי של בתי הכנסת והקהילות. הוא התגייס לצבא עם גרעין נח"ל, יצא לקורס קצינים ופיקד על חיילים (משבט "איתנים") כשהיו בהכשרה בניר־גלים; לאחר מכן היה מפקד בהיאחזות כרם שלום ובהיאחזות נחושה באזור בית־גוברין, קצין חינוך ועוד. אחרי הצבא המשיך לעבוד בבית־מאיר, במרכז לחינוך דתי בישראל, בעיקר בנושאי חינוך והקמת בתי ספר.
ההיכרות // הלן: "אמא שלו פגשה אותי בחתונה כשהייתי בכיתה י"ב, והמליצה לבן שלה – בן 26 – שניפגש. הייתה לו חברה אז, ואחרי שנפרדו – הכרנו. שלושה חודשים אחר כך התארסנו". הם התחתנו בשנת 1963. דוד: "החתונה הייתה בבית־הכרם, בבית קפה עם גינה. ארגנו את הכיבוד לבד". מיד אחרי החתונה התגוררו במקור־ברוך, סמוך להורים של דוד, ומשם עברו לרחוב הפלמ"ח בקריית־שמואל, משם לקטמון, ומשם לביתם הנוכחי.
משפחה // יש להם שני בנים ושלוש בנות, 18 נכדים ונכדות, ונינה אחת. הבן הבכור, ירון, הוא מרצה בעברית, פרופסור שמתמחה ביהודים בתקופת האימפריה העות'מאנית. שי עובד במשרד ראש הממשלה, רונית מחנכת ומרכזת גרעין צבר בקיבוץ סעד, שרון מזכירה רפואית בשערי צדק ומירי עוסקת בתיירות פנים. "בשבתות אנחנו מבלים הרבה עם הילדים. שניים מהם מתגוררים ממש לידנו, ואנחנו משתדלים להיפגש בכל שבת לארוחות משותפות".
אמא // הלן עבדה כמה שנים בהוראה. "בימים ההם לא הייתה צריכה להיות הסמכה: שאלתי אם צריכים מורים, ענו לי שכן וכך התחלתי". בהמשך עבדה במשרד לסטטיסטיקה, ומשם פנתה לגידול הילדים בבית עד שנת 1980 – ואז החלה לעבוד במשגב לדך.
חינוך, עלייה והתיישבות // דוד השתתף בהקמתם של יותר משלושים בתי ספר, בין השאר בירוחם, במצפה־רמון ועוד. על כך קיבל את אות יקיר החינוך הדתי מטעם ארגון מורי החמ"ד, אף שמעולם לא היה מורה. לימים השלים תואר בסמינר למורים ליפשיץ. בהמשך נבחר דוד ליו"ר המשמרת הצעירה העולמית של המזרחי הצעיר, ויצא לכמה שליחויות: באנגליה (1967), בצרפת (1972, שם הקים את בית הכנסת הראשון ברובע ה־17 בפריז יחד עם משפחת אקרמן) ובניו־יורק (1990). במסגרת הזו הקים דוד גרעיני עלייה והתיישבות, ויזם והניע את הקמתם של המושב קטיף ברצועת עזה, היישוב הקהילתי תקוע שייסד גרעין לב ציון מארה"ב, ושכונת מצפה־נבו במעלה־אדומים, יחד עם ישיבת ההסדר ברכת משה.
אוכל // הלן: "אני מבשלת הרבה דברים מפרס, מה שירשתי מאמי. הילדים מקבלים מתכונים. הם כבר רוצים להוציא ספר, אמרתי להם שלא צריך. לפני הקורונה הבת שגרה קרוב הייתה מגיעה בכל יום עם הכלב, וכל הילדים היו באים אלינו מדי פעם יחד לשבתות, שניים־שלושה זוגות בבת אחת, אבל מאז הקורונה הם באים לבקר בעיקר באמצע שבוע וביום שישי. לאחרונה חזרנו להיפגש הרבה יותר".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
