הכירו את הרב שהצליח לגרום לארדואן להיפגש עם עשרות רבנים

סלון עצום ומפואר בארמונו של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן במערב אנקרה, לצד ספות לבנות ושולחנות עץ כבדים, כארבעים רבנים התפללו ערבית ביום רביעי לפני שבועיים. "בחייכון וביומיכון ובחיי דכל בית ישראל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן", סלסל חזן הקבוצה בנוסח מזרחי. כולם היו שם, על רצפת השיש הירוק והחום, בזכות הכנס הראשון של "ועידת הרבנים במדינות האסלאם", שייסד הרב מנדי חיטריק, רב הקהילה האשכנזית באיסטנבול. הקהילה היהודית של טורקיה ומשרדו של הרב הראשי "החכם באשי" הזמינו את הממשל לשלוח נציג לכנס באיסטנבול, אבל לא חשבו שיזמינו אותם אל הנשיא, מספר הרב חיטריק. "התקשרו אליי מארמון הנשיאות ואמרו לי: 'מבקשים שתבואו מחר לאנקרה'. מהארמון פשוט חכרו לנו מטוס".

בשיחת זום הוא אומר שסיפר על הנסיעה לרבנים רק כשהכול היה סגור, ביום רביעי. "בבוקר אמרתי להם שהתוכנית של הוועידה תצטמצם, ושאחרי ארוחת הבוקר יבואו ממשרד הנשיא לעשות לכולם בדיקות קורונה כדי שנוכל ללכת לפגישה עם הנשיא". התוכנית המקורית הייתה לערוך בערב סעודה חגיגית בבית הכנסת נווה שלום באיסטנבול. למוזמנים לסעודה שלא היו רבני הוועידה נשלחה הודעת ביטול; האוכל שנועד לערב נשלח במשאית, מבושל למחצה, לארמון הנשיא; והרבנים לקחו איתם מאיסטנבול חנוכייה מעוטרת, מתנת מזכרת לנשיא.

"הארמון יפה ומרשים", אומר הרב חיטריק. "הייתי בכמה מפגשים עם הנשיא ארדואן, אבל זו הפעם הראשונה שהייתי בארמון. הקצו לנו אולם לתפילת ערבית. ההתרגשות הייתה גדולה, במיוחד כשאחד הרבנים התפלל את התפילה לשלומה של מלכות. לאחר מכן עלינו לקומה השנייה דרך אולם קבלת פנים, והצטלמנו ליד גרם המדרגות הגדול. עלינו לאולם ישיבות הממשלה, והיו שם כבר כמה שרים חשובים. ביקשתי מהרבנים שיעבירו את הטלפונים למצב טיסה כדי שלא יצלצלו כשהנשיא יגיע. מובן שאחד הרבנים לא הקשיב, והטלפון שלו צלצל".

"ההתרגשות הייתה גדולה, במיוחד כשאחד הרבנים התפלל לשלומה של מלכות. לאחר מכן עלינו לאולם ישיבות הממשלה. ביקשתי מהרבנים שיעבירו את הטלפונים למצב טיסה כדי שלא יצלצלו כשהנשיא יגיע. מובן שאחד הרבנים לא הקשיב, והטלפון שלו צלצל"

ארדואן פתח בנאום, ותוכנו תורגם לרבנים דרך אוזניות שחולקו להם. "היחסים בין טורקיה ליהודים ולישראל תמיד יהיו חזקים", אמר ארדואן. "אני מקווה לשלום של צדק ואמונה בין ישראל לפלסטינים, שבמסגרתו כל אחד יכבד את האחר. היחסים הכלכליים בין ישראל לטורקיה חזקים מתמיד והם רק ילכו ויתחזקו". נשיא טורקיה הזכיר את השיחות שנערכו לאחרונה בינו ובין נשיא המדינה יצחק הרצוג עם כניסתו לתפקיד, וראש הממשלה נפתלי בנט, לאחר שחרור בני הזוג אוקנין. "אני מייחס חשיבות רבה לדיאלוג המחודש שלנו הן עם נשיא ישראל והן עם ראש הממשלה", הוא אמר. "כפי שאנו רואים באסלאמופוביה פשע נגד האנושות, אנו רואים באנטישמיות פשע נגד האנושות, ועלינו להפגין סולידריות במאבק באסלאמופוביה, באנטישמיות ובשנאת זרים, במיוחד במדינות המערב".

אחרי נאום ארדואן בארמון דיברו גם הרבנים, ובראשם החכם באשי הרב יצחק חליבה, הרב הראשי של כלל היהודים בטורקיה, והרב הראשי של רוסיה ברל לאזאר. "הרב יהודה גראמי מאיראן אמר שביהדות ובאיסלאם יש הרבה מן המשותף, כמו האמונה באל אחד, בעולם הבא, בשכר ועונש ובמצוות מעשיות", מספר הרב חיטריק. "הרב ישי הכהן מקזחסטן דיבר על משה רבנו, שהיה כבד פה וכבד לשון. הוא הסביר לנשיא ארדואן שהקב"ה אמר למשה, 'אתה תדבר, ואני אדבר דרכך', ושאנחנו הרבנים משמשים פה לקהילות שלנו. ארדואן התחבר לזה, ואמר שאצלם במסורת המוסלמית יש תפילה שנחשבת לתפילה של משה לפני שבא אל פרעה, והוא נושא אותה לפני כל נאום".

הרב חיטריק מבקש להסביר את המסר של ארדואן: "זה היה נאום חשוב לקהילה היהודית בטורקיה וליהודים בעולם, אך גם לישראל", הוא טוען. "במפגש הוא חזר שוב ושוב על כך שאנטישמיות היא פשע נגד האנושות, ושהכחשת השואה היא פשע נגד האנושות, ואף הזכיר שאסור להכחיש שואה בטורקיה. אני יודע שיש אנשים שמבחינתם אנטישמיות נחשבת חמורה יותר מאסלאמופוביה, אך תחשוב לרגע על נקודת המבט של המוסלמים – האסלאמופוביה מורגשת יותר: יש באירופה חוקים אסלאמופוביים נגד מוסלמים, יש מדינות שאסור לבנות בהן מסגדים, ומובן שגם היהודים נפגעים מחוקים כאלה, אבל במידה מסוימת הפגיעה בנו היא רק תופעת לוואי".

למה הסכמתם בכלל להיפגש עם הנשיא ארדואן, ששונא את ישראל ונאבק בה? למה לשתף פעולה עם התעמולה שלו?

"התפקיד שלנו כרבנים, כפי שאני תופס אותו, הוא לבנות על ההווה לקראת העתיד, ולדאוג לקהילות, ליהודים וליהדות. אני חושב שהפגישה הרימה את רוחם של הרבה אנשים בארצות האסלאם – לראות מנהיג מוסלמי חשוב כמו הנשיא ארדואן נפגש עם רבנים, לראות את הרבנים מתפללים בארמון הנשיא ואוכלים שם אוכל כשר, זה כבוד גדול. זה נותן מענה למי ששולל את הלגיטימציה של היהדות. דרך האירוע הזה, אנשים רואים שגם במדינות מוסלמיות יהודים חיים כיהודים. גם ההצהרה שלו שיילחם באנטישמיות כמו באסלאמופוביה – בעיניי היא חשובה".

האם הייתם מוכנים לפגוש את נשיא איראן אבראהים ראיסי?

"לא הוזמנו אז אני לא יכול להגיד… אבל יש הרבה שיקולים. האם זה יועיל ליהדות וליהודים במדינות שאנחנו מופקדים עליהן? האם יש לנו אפשרות, בעצם נוכחותנו, להראות שיהודים ומוסלמים יכולים לחיות ביחד? האם המפגש הזה יביא לקירוב בין הדתות? אני לא מחפש כותרת פוליטית אלא הישג מעשי – לדאוג לחיים יהודיים במדינות מוסלמיות".

הייתם מוכנים לפגוש את נשיא איראן? "לא הוזמנו אז אני לא יכול להגיד… אבל יש הרבה שיקולים. האם זה יועיל ליהדות? האם יש לנו אפשרות להראות שיהודים ומוסלמים יכולים לחיות יחד? האם המפגש יביא לקירוב בין הדתות? אני לא מחפש כותרת פוליטית אלא הישג מעשי"

היהודים האחרונים

הרבנים שהגיעו לכנס והשתתפו בביקור בארמון הנשיא פועלים בקהילות כמו קזחסטן, אוזבקיסטן, אזרבייג'ן וקירגיזסטן; אוגנדה וניגריה; מצרים, איראן ואיחוד האמירויות; אלבניה, צפון קפריסין ועוד. "יש בעצם שלוש קבוצות של יהודים במדינות האסלאם", מסביר הרב חיטריק. "יש מדינות עם היסטוריה עתיקה כמו איראן, טורקיה, מרוקו ותוניסיה; יש מדינות פוסט־קומוניסטיות; ויש מדינות חדשות ומתחדשות כמו איחוד האמירויות. במדינות כמו קזחסטן, בגלל הרבה שנות קומוניזם הקהילות איבדו את הרצף הרוחני, וכך היה גם באוזבקיסטן ובבוכרה. שם וגם במדינות החדשות כמו איחוד האמירויות, אלה לא קהילות 'ילידיות', אלא קהילות מהגרים. לרבנים כמוני, חב"דניקים מארה"ב או מישראל, יש הרבה מה ללמוד מהקהילות 'העתיקות' ומרבנים כמו הרב חליבה והרב גראמי, כי אנחנו חדשים לתרבות הזאת. הרבה ישראלים ויהודים שמגיעים למדינות מוסלמיות צריכים לבוא עם כבוד לתרבות המקומית ולא עם התפיסות המערביות".

את הרעיון להקמת ארגון גג לרבני מדינות האסלאם הגה חיטריק באמריקה דווקא. "לקראת סוף 2019 הייתי בכינוס שליחי חב"ד בארה"ב", הוא נזכר. "במקרה ישבנו בשולחן אחד כמה רבנים מטורקיה, מאיחוד האמירויות, ממרוקו, מאזרבייג'ן, מניגריה ומקזחסטן. שמנו לב שכולנו 'שלוחים' במדינות מוסלמיות, ומישהו שאל למה אין לנו איזו קבוצה בוואטסאפ. ככה הוקם האיחוד". ובכל זאת, לחיטריק היה תנאי: "הדבר הראשון שאמרתי הוא שנקים ארגון רבנים, אבל שלא יהיו בו רק חב"דניקים".

הרב חיטריק מעורב בקהילות ארצות האסלאם זה שנים. פעולותיו נעות משמירה על קשר ועד סיוע של ממש. לפני שנה הייתי מעורב בעצמי – דרך טוויטר – באחד ממבצעיו: הקהילה היהודית באלכסנדריה, הוא מספר, גילתה בשנה שעברה על מבצע חלוקת מצות שיזם הרב חיטריק במדינות האסלאם אחרי שכתבתי על כך בטוויטר. באלכסנדריה קראו את הציוץ ופנו אליו כדי שידאג להם לכמה חבילות מצות. "במשך שנים הם התרגלו לקבל מצות מארגון יהודי מסוים, שלא שלח להם מצות הפעם, כנראה בגלל הקורונה. אחרי שהם ראו את הציוץ שלך עליי בטוויטר, הם שאלו אם נוכל לספק להם את המצות. שלחתי להם כמה חבילות, ויום לאחר מכן הן כבר היו אצלם".

אין ספק שהוא השתמש כבר בדרכון האמריקני ובדרכון הטורקי שלו כדי לבקר גם במדינות שאין לישראל יחסים עמן, אבל הוא לא שש לפרט היכן היה והיכן לא. באופן כללי, הוא אומר, הוא משתדל לשמור על קשר רציף עם שאריות היהודים בארצות ערב. "יש בסוריה חמישה או שישה יהודים", הוא טוען. "יש גם יהודים בלבנון, בלוב, בעומאן, בערב הסעודית, בפקיסטן ובעוד מדינות. יש יהודים בכל מקום. לפעמים אחד או שניים, לפעמים יותר". לדבריו, במצרים עדיין חיים היום כארבעים יהודים.

בסוף הקיץ אף היה מעורב בחילוץ היהודי האחרון מאפגניסטן, תושב קאבול זבולון סימן־טוב. על אף הידרדרות המצב במדינה, הוא השתכנע לעזוב אותה רק בספטמבר, לאחר נפילת העיר בידי הטאליבן. "ביקשו ממני לסייע לו להגיע לטורקיה", מספר הרב חיטריק בזהירות, ובורר כל מילה בקפידה; הפרשה כולה הייתה קשורה לא רק בדיפלומטיה מדינית עדינה, אלא גם בשכנועו של סימן־טוב לתת סוף־סוף גט לאשתו, שהייתה מסורבת גט במשך שנים. "שמחנו שממשלת טורקיה נתנה לו אפשרות לקבל כאן ויזה לכמה חודשים. מכאן הוא יעבור למקום אחר. לא רציתי להיות הבייביסיטר שלו, יש לו משפחה וילדים בארץ, ולכן בשלב מסוים ניתקתי ממנו מגע. חשבנו שאם יש אפשרות או צורך להציל את חייו, אז חלק מהתפקיד שלנו הוא לעשות את זה. אולי הצלנו את החיים שלו ואולי הצלנו את אשתו, שהיתה מסורבת גט הרבה שנים. הזכות הזאת תהיה לנו מן השמיים. אני לא עוקב אחריו כדי לדעת מה קורה איתו הלאה".

היית מעורב גם בטיפול בשחרורם של בני הזוג מורדי ונטלי אוקנין, שנעצרו לפני כחודשיים בטורקיה בחשד לריגול משום שצילמו את מעונו של הנשיא ארדואן?

"לא היה לי קשר עם בני הזוג אוקנין, במהלך המעצר או אחריו. אם הם היו צריכים אוכל כשר היינו משתדלים לעזור להם, כמו לכל יהודי, אבל כשהיחסים לא תקינים כל דבר קטן מגביר את החשש מכל הצדדים. ברוך השם הסיפור נגמר ולא השאיר רושם בטורקיה ואני מקווה שגם לא בישראל. כולם מרגישים היום הרבה יותר בנוח. ישראלים ויהודים מבקרים פה כל הזמן, וכולם נהנים מכך. ברור שיהיה לנו נוח יותר אם היחסים הדיפלומטיים היו טובים יותר".

אל תשפטו את היהודים הבודדים הללו שנשארו אחרונים בארצם, מבקש הרב חיטריק: הם נאחזים בקרנות המזבח ולא מוכנים לנטוש את ארץ הולדתם, כי הם נצר אחרון לקהילות היסטוריות עם שורשים של מאות שנים. "בעיניי היופי של היהדות הוא מכלול העדות והמנהגים, ומי שלא רוצים לעזוב מנסים לשמר משהו עתיק וייחודי. אני שמח כשיהודי טורקי עולה לארץ, אבל גם כואב לי שהוא בדרך כלל לא ממשיך את מסורת יהדות טורקיה בבואו ארצה".

"אני בטורקיה. האח השני בנירנברג שבגרמניה, השלישית בבוקה־רטון שבפלורידה, הרביעית בקו סמוי שבתאילנד, החמישי בסנט־פטרבורג שברוסיה, השישית בכפר־ויתקין שבישראל, השביעית בפלנטיישן שבפלורידה, השמינית בדנייפרו שבאוקראינה. המשפחה של אשתי מרוכזת יותר: שבעה אחים בפלורידה, ואשתי בטורקיה"

טלנובלה טורקית

בניגוד לרוב שליחי חב"ד ביבשת אירופה, הרב חיטריק היה חבר ב"ועידת רבני אירופה"; חבריו לחסידות חברים בדרך כלל ב"מרכז רבני אירופה", גוף שרובו חב"דניקים. במשך שנים נמתחה עליו ביקורת משני הצדדים. "קיבלתי המון ריקושטים", אומר הרב חיטריק, "אבל אני חושב שיהודים צריכים ללמוד לעבוד ביחד גם אם לא מסכימים". לאחר שהקים את ועידת הרבנים במדינות האסלאם ביקשו ממנו מוועידת רבני אירופה שיעזוב אותם; הם ייסדו לפני כשנה גוף מתחרה – "אספת הרבנים ממדינות ערב, מדינות המפרץ, אפריקה ודרום אמריקה".

לאיסטנבול הוזמן הרב חיטריק בתחילה לעבוד בתור מורה בקהילה היהודית הוותיקה: "התחלנו בהעברת שיעורים לבני מצווה ולבנות מצווה, ולאחר מכן ביקשו שאהיה רב הקהילה האשכנזית – קהילה עתיקה שהוקמה עוד לפני הקהילה הספרדית, שהגיעה לטורקיה רק אחרי גירוש ספרד", הוא מסביר. "לפני שבאו הספרדים לטורקיה, היו פה שלוש קהילות רוֹמַנְיוֹטִיוֹת, שמקורן ביהודים שהגיעו לאסיה הקטנה עוד בימי בית ראשון, בגלות אשור. בנבואת עובדיה על 'גלות ירושלים אשר בספרד', הכוונה אינה לספרד של היום, אלא לעיר סרדיס, במרחק שעה מאיזמיר. יש שם שרידים של בית כנסת מלפני 1,800 שנה".

באיסטנבול יש כ־15 מיליון תושבים ומהם כ־15 אלף יהודים, רובם בקהילה הספרדית; הם מתפללים בכעשרים בתי כנסת, ש־18 מהם פעילים בכל שבת ושבעה פעילים גם בימי החול. "אבל חשוב להבין שזו לא קהילה דתית", מבהיר הרב חיטריק. "היא גם לא קהילה מסורתית כמו אצל המרוקאים או התוניסאים. זה סגנון אחר: יהודי טורקיה לא דתיים, אבל מחוברים לתפילות, לקהילה ולבתי הכנסת".

אגב, איך הקהילה התמודדה עם מגפת הקורונה?

"בגלל המגפה נסגרו בתי הספר בטורקיה במשך שנה וחצי. היו חודשים ארוכים שהילדים פשוט לא היו יכולים לצאת מהבית. היינו בסגר כזה במשך שנה, והיה מותר לצאת רק פעם בשבוע, בימי רביעי, למשך שעתיים: למבוגרים מעל גיל 60 היה מותר לצאת בימי רביעי בבוקר, ולילדים רק בצהריים. היה קשה מאוד, אבל עברנו את זה".

ומה אתם מרגישים מבחינה כלכלית? הלירה הטורקית מתרסקת בשנה האחרונה, והאינפלציה מגיעה לעשרות אחוזים.

"כשהכלכלה במצב רע, מצב הרוח רע. היהודים כמו כולם כאן תלויים במטבע הטורקי. המצב לא פשוט. היסוד הכלכלי היחיד שנוגע ישירות אלינו הרבנים הוא הכשרות, ודווקא בשנים האחרונות ייצוא המזון הכשר מטורקיה רק עולה. יש המון ייצוא של אוכל כשר. בתור ראש מחלקת הכשרות לייצוא של הקהילה, יחד עם הרב הראשי חליבה, אני מאשר כשרות של יותר מ־200 מפעלי מזון שמייצאים בעיקר לישראל. יש עוד ארגוני כשרות שפועלים כאן, וכמה עשרות משגיחים".

שליח מלידה

הם הגיעו לעיר כשהוא היה בן 24, ואשתו חיה הייתה בהיריון מתקדם עם בנם הבכור. היום הוא בן 44, ואב לשמונה ילדים – הגדול שבהם בן 20, הקטן בן שנתיים וחצי. הוא עצמו אחד משמונה אחים, וכך גם אשתו – שניהם בני משפחות ותיקות בחסידות חב"ד. "מאז שהייתי ילד ההורים שלי דחפו אותנו לצאת לשליחות ולעשות משהו למען עם ישראל – אפילו יותר מאשר המשפחה החב"דית הממוצעת", הוא מעיד.

שני הוריו, זוג שליחי חב"ד שהביאו אותו לעולם בצפת, הם אנשי חינוך, ואביו מנהל סמינר ידוע בחסידות. גם אחיו ואחיותיו פזורים ברחבי העולם: "אני בטורקיה", הוא מתחיל למנות, "האח השני בנירנברג שבגרמניה, השלישית בבוקה־רטון שבפלורידה, הרביעית בקו סמוי שבתאילנד, החמישי בסנט־פטרבורג שברוסיה, השישית בכפר־ויתקין שבישראל, השביעית בפלנטיישן שבפלורידה, השמינית בדנייפרו שבאוקראינה. המשפחה של אשתי חיה מרוכזת יותר: שבעה אחים בפלורידה, ואשתי בטורקיה".

אחרי שלמד בישיבות בארץ ובעולם (בין השאר במנצ'סטר שבאנגליה, בארה"ב ובאורוגוואי, בשליחות לפני הנישואים), הוא הוסמך בירושלים לרבנות בידי הרב זלמן נחמיה גולדברג. לאחר מכן התחתן עם חיה במיאמי, סמוך למשפחתה, ושב ללמוד בארץ עד שהוסמך שוב לרבנות, הפעם בידי הרבנים הראשיים הרב אליהו בקשי־דורון והרב מרדכי אליהו. "למדתי שחיטה, מילה ועוד דברים חשובים לרב בתפוצות – במיוחד בקהילות קטנות", הוא מספר. השאלה היתה רק לאן יישלח.

"באמצע קריאת התורה הדלתות נפתחו בחוזקה ומישהו אמר: 'פיגוע'. רצנו לבית הכנסת נווה שלום. ראיתי שם דברים שלא ראיתי בחיים ואני מקווה שלא אראה לעולם. משם הלכתי לבית הכנסת בית ישראל. זה היה יום מפחיד מאוד"

השנה הייתה 2001, והקהילה היהודית באיסטנבול חיפשה מישהו שיעזור להעניק חינוך יהודי לילדים למשך שנה. "בהתחלה חשבתי, מה לי ולטורקיה?", הוא נזכר. אבל הוא וחיה יצאו בכל זאת לברר על השליחות. "חזרנו ארצה ממפגש עם הקהילה, וראינו בחדשות שהיה איזה פיגוע בטורקיה. אמרתי לאשתי: תשמעי, אנחנו גרים בירושלים, ולפני חודשיים התפוצצה פה מסעדת סבארו והכרנו את המשפחה שנרצחה שם. היא השיבה לי: באמריקה זה לא קורה". אבל דבריה הופרכו עד מהרה. בפיגוע הטורקי שהוא מדבר עליו, מחבל מתאבד התפוצץ ליד תחנת משטרה בכיכר טקסים, בלב איסטנבול, ושני שוטרים נהרגו. זה היה ביום שני, 10 בספטמבר 2001. יום למחרת אירעו פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית. "הבנו שזה יכול לקרות גם בניו־יורק", הוא אומר.

טורקיה הייתה מדינה חילונית יחסית בימים ההם. "הזהירו אותנו בשבועות הראשונים לא לחבוש כיפה ברחוב", הרב חיטריק מעיד, אבל לא בגלל אנטישמיות מוסלמית, אלא "כי הכניסו לכלא 50 נשים שלבשו רעלה ברחוב". אחרי שנה וחצי הדברים החלו להשתנות: במרץ 2003 עלה ארדואן לשלטון, ו"מהבחינה הזאת הרבה מהבלגנים האלה נרגעו", אבל במקום החילוניות, האסלאם הוא זה שאיים על יהודי טורקיה. לקראת סוף 2003 תקפו מחבלי אל־קאעידה את שני בתי הכנסת הגדולים באיסטנבול, נווה שלום ובית ישראל, במשאיות תופת. המתקפה יצאה לפועל בשבת פרשת וירא, כ' בחשוון, בתשע וחצי בבוקר, בעיצומה של תפילת שחרית. תשעה יהודים ועוד 14 טורקים נהרגו בפיגועים הללו, וכ־300 מהמתפללים נפצעו.

חיטריק התפלל בשבת ההיא בבית הכנסת האשכנזי, שלא הותקף. "בדרך כלל התפללתי בימים ההם בבית ישראל, אבל מישהו אמר לי שיש אירוע גדול בבית הכנסת האשכנזי והלכתי אליו, כדי להגיד מזל טוב. באמצע קריאת התורה הדלתות נפתחו בחוזקה ומישהו אמר: 'פיגוע'. רצנו לבית הכנסת נווה שלום. ראיתי שם דברים שלא ראיתי בחיים ואני מקווה שלא אראה לעולם. משם הלכתי לבית הכנסת בית ישראל. זה היה יום מפחיד מאוד. במשך כמה שעות אנשים הגיעו אלינו הביתה לחפש אותי, כי הם נלחצו מזה שלא הייתי בבית הכנסת, וחשבו שקרה לי משהו".

מאז הורידה הקהילה היהודית פרופיל. במשך שנים מתקשה התקשורת הישראלית והעולמית לשכנע חברים בקהילה להתראיין בשמם, מחשש לחייהם; תיירים שמבקשים להתפלל בבתי הכנסת צריכים להשיג אישור מראש ולהציג דרכון.

למשפחת חיטריק היו בינתיים קשיים אחרים. "לקח לנו זמן להסתגל לטורקיה", אומר הרב חיטריק. "בשבועות הראשונים אכלנו גפילטע פיש קפוא שהבאנו מהארץ, וחברי הקהילה שהתארחו אצלנו לא נגעו בו – הכול נזרק לפח. היום גם הילדים שלנו לא אוכלים גפילטע – בשבת בבוקר הם אוכלים בורקס ובולמס". בתור חב"דניקים, משפחת חיטריק לא הייתה יכולה לשתות את החלב המקומי; אז הם חלבו פרות בעצמם. "אשתי לא נגעה בחלב הזה בשנים הראשונות. הוא נראה לה מגעיל, עם השומן שצף למעלה, אבל חלבנו פרות כדי שיהיה לנו חלב לילדים. היום יש חלב עמיד שמייצרים בקהילה כאן, וגם גבינות. בכלל יש יותר אוכל כשר, קייטרינג ועוד".

גם השפה הטורקית הציבה את המכשולים שלה. "בשנים הראשונות התקשיתי לדבר עם אנשים. למזלי דיברתי ספרדית בזכות השליחות באורוגוואי, אז שוחחתי עם אנשים בלדינו. לפני עשרים שנה היו מספיק בני ארבעים וחמישים שידעו לדבר לדינו, וכך שיעורי התורה הראשונים שהעברתי היו אכן בשפה היהודית העתיקה. היום אני מלמד כבר בטורקית". הוא גם למד את טעמי המקרא בנוסח הטורקי: "אני קורא בטעמים טורקיים, ובבית הכנסת הספרדי אני עובר לפני התיבה כחזן בתפילת מוסף הרבה פעמים. אני חזן מבוקש", הוא מחייך ומפייט כמה קטעים. "זה לא משהו שלמדתי בבית אבא". 0

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il