בוקר טוב // אליעזר מתחיל את היום בחמש וחצי בלימוד הדף היומי בקבוצה שנקראת "בול בזמן". אחר כך תפילת שחרית, ומשם לעבודה בכוורות. בקיץ הוא יוצא מוקדם ככל האפשר כדי להימנע מעבודה בשעות החמות, ובחורף מזג האוויר מכתיב את סדר היום. נעמי נהנית מהשקט של הבוקר, מהנוף של עמק איילון הנשקף מהחלון, וגם מהסלט הקצוץ דק שאליעזר מכין בכל בוקר, גם מהירקות שגדלו בחממה בחצר.
חממה // ליד הבית הם התקינו חממה לגידול ירקות, וגם בשנת שמיטה הם נהנים מפלפלים ומעגבניות שגודלו על מצע מנותק ללא ריסוסים. יאיר בנם הוא אגרונום ומדריך אותם מקצועית. "הגידולים שלנו משתנים בהתאם לעונה. הנכדים באים בתדירות גבוהה לקטוף, וזה כיף ומשמח".
דבורים // אליעזר הוא דבוראי, ונעמי מוכרת את הדבש ממכוורת "זמרת הארץ". "העבודה דורשת ידע ומומחיות – היכרות עם עולם הצומח, היכרות עם עולם החרקים, הבנה בעולמה של הדבורה. כוורן טוב יודע לפתוח כוורת ולזהות מלכה בין אלפי דבורים. כששוהים בין הדבורים חשוב ביותר להיות בשלוות נפש ורוגע, אחרת אפשר להיעקץ. כשדבוראי עושה טעות הוא מגיע הביתה עם עקיצות.
ארבע עונות // "העבודה משתנה במשך השנה. אנחנו מגדלים מלכות בסתיו, בחורף שומרים על הדבורים מהקור ומשפצים את המכוורת, ושיא העונה הוא באביב ובקיץ – זמן האגירה, הרדייה והאריזה. במכוורת אנחנו מקפידים מאוד על איכות הדבש ולא מחממים אותו, ומקפידים על הפרדה בין זני הדבש שנקבעים לפי הפריחה באזור הכוורת. לכל זן יש טעם שונה, ריח שונה ומרקם שונה – תלתן, פרחי בר אביב, פרחי בר קיץ, שלמון, איקליפטוס ועוד. שיא המכירות הוא בערב ראש השנה, והלקוחות באים לבית כדי לטעום את הדבש ולבחור את האהוב עליהם ביותר. כשמתחיל החורף שוב מתרבים הלקוחות שמגיעים עם גרון צרוד".
דור ב' // במשך כל הדרך הדבורים היו תחביב משפחתי. הילדים למדו כל אחד בזמנו לגשת לכוורות, להסתכל, לטפל, ואפילו להחזיק מלכה ביד או לרדות דבש; עכשיו הנכדים כבר מגיל צעיר מבקשים לעבוד בכוורות של סבא, ולנסוע בטרקטור הגדול בשדות. לכבוד חגיגות יום הולדת שישים של אליעזר הכינה נעמי לנכדים חולצות עם ציור של פו הדב, ועליהן הכתובת "סבא כזה מתוק יש רק לי". שניים מילדיהם ממשיכים במסורת הדבוראות המשפחתית: לאה הבכורה מורה לגידול דבורים בחווה חקלאית באפרת, ואביתר מעורב בעבודת המכוורת ומתמחה בגידול מלכות: "השנה הוא הכתיר 500 מלכות. אנחנו מתפללים שנהיה מרוצים מהן".
תולדותיו // אליעזר נולד בבני־ברק, הבן הבכור במשפחה חרדית עם שבעה ילדים. כשהיה בכיתה ב' עברו הוריו לקריית־גת כדי להקים כולל. לא היה שם מוסד חינוך מתאים לו, ולכן הוא עבר ללמוד בירושלים, בשכונת שערי חסד, וגר אצל אבא של אמו הרב שלום שבדרון, "המגיד הירושלמי". הוא למד בישיבת סלבודקה בבני־ברק ואז בישיבת מיר בירושלים, והכיר את הרב גדליה נדל, תלמיד חכם גדול ומוערך בבני־ברק שעסק בין השאר בדבוראות. הרב נדל חיבר בינו ובין שלום נוי, ממגדלי הדבורים הטובים בארץ, והוא הכיר לו מקרוב את התחום. כשסיים את הלימודים בישיבה התגייס לגולני, וכבר אז היו בבעלותו חמש כוורות. כשהשתחרר אחרי מלחמת שלום הגליל הוסיף עוד ועוד כוורות עד הקמת המכוורת.
תולדותיה // נעמי נולדה בשעלבים, הבת הרביעית מעשרה ילדים. הוריה עלו לארץ מצרפת: הם שרדו את השואה, ונפגשו אחרי המלחמה בתנועת הנוער "ישורון" בשטרסבורג. הם בחרו לגור ביישוב הסְפַר המבודד שעלבים. הגבול עבר ממש בקצה הקיבוץ: עמק אילון היה שטח הפקר, ובלטרון שכנה מפקדה ירדנית. במלחמת ששת הימים הגבול "נעלם". הקיבוץ היה מוקף כולו בטבע, ונעמי נזכרת בקרקור הצפרדעים בחורף, בצרצור הצרצרים בקיץ וביללות התנים. שעלבים תפקד אז כקיבוץ במלוא מובן המילא – חדר אוכל, בגדים מהמחסן, בית ילדים עד ארבע וחצי אחר הצהריים (ללא לינה משותפת), טיולים ופעילויות ועבודת ילדים בענפי המשק ("בציר ענבים בארבע בבוקר, או קפיצה על הכותנה כדי להדק אותה באמצע יום הלימודים").
"שיא המכירות הוא בערב ראש השנה, אבל כשמתחיל החורף שוב מתרבים הלקוחות שמגיעים עם גרון צרוד"
בתיכון למדה באולפנת בהר"ן, אז בכפר פינס. "הרב בהר"ן היה איש חינוך מקורי, מתחדש ומפתיע, שנטע בתלמידות הרבה ציפיות מעצמן. הדרך החינוכית שלו נגעה בכל תחום, החל בלימודי המוסר בחברותא וכלה בשתילת דשא עם התלמידות". היא למדה תנ"ך מהרבנית יגל, שבעלה היה ראש המדרשייה, וכך התאהבה בלימוד התנ"ך. אחרי שנת שירות בלוד ושנת בית בקיבוץ היא למדה תנ"ך ומתמטיקה במכללת ירושלים בניהולו של הרב קופרמן. "זכיתי ללמוד מאנשים גדולים בעלי חזון שידעו איך להיות מחדשים גדולים מתוך נאמנות מלאה לדרך היהדות".
ההיכרות // חברה מהמכללה שהייתה נשואה לחבר של אליעזר הכירה ביניהם. היא אמרה לנעמי שהוא בא מבית חרדי ואוהב טבע, ונעמי תמיד אהבה שילובים כאלה. כשהקשר ביניהם התקדם היא הוזמנה לראות את הכוורות שאליעזר גידל בשדות קריית־גת, ומאז הדבש והזמזומים מלווים את חיי שניהם. אליעזר התגייס לגולני מיד אחרי האירוסים והחתונה נקבעה שבוע אחרי סיום הטירונות.
החתונה הייתה על הדשא בקיבוץ שעלבים, ואת הקידושין סידר הגרש"ז אוירבך, דוד המשפחה. "היה מפגש מיוחד ומכבד בין אנשי הקיבוץ למשפחתו של אליעזר מבני ברק ומירושלים. עלינו על עגלה רתומה לטרקטור, והרבנים ליוו את הטרקטור לחדר ייחוד. בשבע הברכות בליל החתונה היו אנשים ששאלו איך אפשר לברך כשריח הפרות ברקע. הרב שלמה זלמן ענה: מקרא מפורש – ריח בני כריח שדה אשר בירכו ה'. עד היום אנחנו פוגשים קרובי משפחה מירושלים שאומרים שאת החתונה הזו הם זוכרים".
התגלגלות // הם גרו בקיבוץ במשך שנתיים. אחרי הנישואים נעמי הייתה מורה, אבל במשך השנים הפכה לעקרת בית כדי להיות עם הילדים, בזמן שאליעזר שירת בקבע ברבנות הראשית. הם גרו ברחובות, באלוני־הבשן ובמבוא־חורון – במקומות הללו נולדו להם חמשת הילדים הראשונים – ולפני 23 שנים סגרו מעגל ועברו לנוף־אילון, סמוך לשעלבים. שם גם נולד בן הזקונים.
חסידות // לפני כ־15 שנה נעמי הרגישה שהיא מחפשת דרכים נוספות ללימוד תורה, והגיעה לרבי נחמן והתחילה ללמוד חסידות. במשך שלוש שנים למדה ב"אור הגנוז" לימודי פנימיות התורה משולבים ברפואה סינית.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
