מיהו דונלד טראמפ? לכאורה, שאלה פשוטה שהתשובה עליה ידועה לכולם. לפי ויקיפדיה העברית, "טראמפ הוא נשיא ארצות הברית ה־45, המכהן בתפקיד מאז 20 בינואר 2017. לפני כניסתו לפוליטיקה היה איש עסקים, יזם בנייה וכוכב ריאליטי". על כך איש לא יחלוק. אבל כשמפליגים הלאה, לרקע האישי ולתיאור עמדותיו של טראמפ בנושאים הבוערים, מתברר שיש יותר מאפשרות אחת לגולל את קורותיו. לפי ויקיפדיה טראמפ מתנגד להפלות מלאכותיות, והודיע שימנה לבית המשפט העליון שופטים השותפים להשקפתו. לעומת זאת באתר "המכלול", אנציקלופדיה מקוונת הבנויה לפי התבנית המוכרת של ויקי, אין כל זכר להתבטאות כלשהי של נשיא ארה"ב בנושא הטעון. עיסוקה הקודם של הגברת הראשונה מלאניה – דוגמנות – צונזר גם הוא מהדף המוקדש לטראמפ ב"המכלול", ומרשימת הסרטונים המקושרים לערך הוסר הריאיון שערכה איתו אילנה דיין, כדי שעין הקוראים לא תשזוף במקרה את המגישה. אין כמובן מה לדבר על אזכורים לשערוריות המין ששמו של נשיא ארה"ב נקשר בהן.
ומה לגבי בנימין נתניהו? גם הערך שלו ב"המכלול" מבוסס על ויקיפדיה, אך צונזרה ממנו פרשת הקלטת הלוהטת. הושמט גם סירובה של לאה רבין ללחוץ את ידו של נתניהו בלווייתו של בעלה; גולשי האתר לא אמורים להיחשף חלילה לעובדה שגבר ואישה שאינם נשואים זה לזו לוחצים ידיים לפעמים. הערך "אבולוציה" קיים באתר המכלול, אך הוא ריק לחלוטין. עד לפני זמן קצר, חיפוש של המילה הזו הוביל לדף תוצאות עם חלופות באיות דומה, בעיקר ערכים הנושאים את השם "אבולעפיה" (רשימה שכוללת את חכמי ספרד לבית אבולעפיה, לא את המאפייה המפורסמת ביפו). לפעמים המושג המבוקש לובש פנים חדשות לגמרי: חיפוש המונח "ארץ ישראל" יוביל אותך היישר לערך "ארץ הקודש", ששורת ההגדרה בו קובעת שמדובר ב"חבל ארץ הנמצא במרכז העולם שהוקדש להיות מקום משכנו של מלכות ה' בעולם על ידי שיקיימו בני ישראל את התורה בארץ ויחיו בה כממלכת כהנים וגוי קדוש".
"המכלול" הוא חלק ממהפכה שמתרחשת בשקט, מתחת לרדאר. אחרי שבמשך שנים נלחמה החברה החרדית נגד השימוש באינטרנט, היום כבר נעשים ניסיונות לבנות פלטפורמות של אינטרנט חלופי, כשר ומסונן. כזה שמחד גיסא מאפשר הרחבת ידע, ומאידך גיסא לא פוגע בערכים המקובלים במגזר.
"היה יוצא בשאלה שהתראיין וסיפר שהחיים שלו השתנו ביום שנחשף לוויקיפדיה", מספר לנו הרב יוסף קמינר (32), העומד מאחורי פרויקט "המכלול". "מבחינתו זה הוביל אותו לנאורות ולאור; בסופו של דבר זה הוביל אותו לחושך וקבר את חייו, כי הוא התאבד. לנער כזה אין כלים להתמודד עם הידע שהוא נחשף אליו. אנחנו צריכים להיות שם בשבילם, לא רק לבנות חומה.
"שמעתי משהו שאמר אחד מגדולי האדמו"רים בדורנו: אנשים חושבים שהסכנה באינטרנט היא בדיבר השביעי (לא תנאף – ר"ר), כשבעצם הסכנה האמיתית היא בדיבר הראשון, אנוכי השם אלוקיך. האתגר הגדול שלנו הוא איך להיחשף לידע בלי לערער את האמונה".
לשטר אין שני צדדים
לפי הערך באתר המכלול המוקדש למכלול עצמו, "מטרת המייסדים היא להציג לציבור תכנים אנציקלופדיים מתוך זווית ראייה חרדית, הן באמצעות העתקת תוכן חופשי מוויקיפדיה והתאמתו לשיח החרדי כפי שהוא נתפס בעיני המכון לאוריינות וידע כהלכה, והן באמצעות יצירה עצמאית של ערכים חדשים, בעיקר בתוכני יהדות והתכנים הנושקים". "המכון לאוריינות וידע כהלכה", שחתום רשמית על הפרויקט, נוסד בשנת 2014 בידי הרב קמינר, חסיד גור צעיר ושאפתן. מי שלא מבין את גודל המהפכה, מוזמן לקרוא שוב את השורה האחרונה – איש חסידות גור, זרם הידוע כמחמיר במיוחד, מקים מיזם אינטרנטי שזוכה לברכת גדולי ישראל.
קרוב ל־60 אלף ערכים כבר קיימים בהמכלול, כרבע ממספר הערכים בוויקיפדיה העברית. רבים מהם כאמור מבוססים במידה זו או אחרת על הטקסטים של ויקיפדיה, בעוד אחרים נכתבו במיוחד למיזם החרדי, בעיקר כאלה הקשורים לעולם התורה וההלכה. כמו ויקיפדיה גם המכלול הוא אנציקלופדיה לשימוש חופשי וחינמי – וגם כאן מבקשים מהציבור לסייע בתרומות. "לפי הוראת הרבנים, ניתן לתרום מכספי מעשר", נכתב בפנייה לגולשים.
הדף "קווי היסוד של המכלול" מפרט ארבעה עקרונות בסיס: אספקלריה תורנית, יכולת אימות המידע, כתיבה אובייקטיבית והימנעות מחידושים עצמיים. עקרון האספקלריה התורנית קובע ש"קיום התורה והמצוות כפי פירושה בידי גדולי וחכמי התורה המקובלים על ציבור החרדים לדבר ה', הוא חיינו ואנו נאמנים לדרך זו בכל לבבנו נפשנו ומאודנו, וכל דרך חיים שאיננה כזו היא פסולה ואסורה (…) כל השקפת עולם הנוגדת אפילו לעיקר אחד מהי"ג עיקרים היא הבל ותוהו וכליל תחלוף ודבר אלוקנו יקום לעולם. כל ה'חידושי תורה' בהלכה ובאגדה שחידשו כל חכמי הדורות בכל דור הרי זה 'תורה מן השמיים', כל השיטות השונות הן בבחינת 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. לשון נקייה והצנעת עניינים שבצנעה היא חלק בלתי נפרד מאספקלריה תורנית. עם זאת, לרוב אין האמור דורש צנזור ידע אלא הצגתו בשמות קוד מוצנעים ונקיים הנגזרים מתוך לשון המקורות והשפה הלמדנית".
שלא כמו בוויקיפדיה העברית, האפשרות להוסיף ערכים בהמכלול או לערוך את הערכים הקיימים אינה נתונה לכל גולש אקראי, אלא רק למשתמשים רשומים. בנושאים שיש להם נגיעה לענייני השקפה, "אין המכלול פועל במודל שווה לוויקיפדיה. הוא אינו מוחלט בידי ההמונים, אלא כפוף הוא לאישי תורה ואנשי מקצוע המוסמכים לכך, בניתוב ועדת רבנים גבוהה".
כשבעה עד עשרה כותבים עיקריים נושאים בנטל של יצירת האנציקלופדיה החדשה. אחד מכותבי הערכים הוא משתמש החוסה תחת הכינוי "מוסיף והולך". "מעודי חלמתי על אנציקלופדיה יהודית מקיפה שתכיל את כל המידע הנצרך עבור כל יהודי", הוא מעיד על עצמו בדף שלו. "מיום שראיתי את ויקיפדיה, הציק לי מאוד: איפה אנחנו? הערכים התורניים בוויקיפדיה רדודים עד מבישים, וצורת כתיבתם זולה ובוטה". לאחר ששמע על המקבילה החרדית, הוא מספר, נרשם והחל להיכנס לעניינים. "למפרע, המאמצים הצדיקו את עצמם ובגדול. ניתן לומר כי זכיתי ללוות את המכלול בכל שלביו – מההתחלה ועד היום. מאז אני כאן, משתדל לתרום, להוסיף ולהרחיב ערכים ותוכן, בבחינת מוסיף והולך".
המשתמש "דוד", לעומת זאת, מתמחה בייבוא ערכים בנושאי חולין. "אני מאוד מעוניין לתרום לתדמית של המכלול כתחליף אמיתי לוויקיפדיה", הוא מסביר בדף שלו. "אני חושב שאנשים שיפנו להמכלול יחפשו לשמוע שזו קודם כול אנציקלופדיה. שזה לא יישמע כעוד דרך להגיש מידע תורני, אלא חלק מפרויקט מקיף של הבאת הידע האנושי לכלי זה. אני רוצה שנהיה כתובת ראשונית עבור יראי ה', לא כתובת חלופית לצורכי דת".
בדף "אולם הדיונים" של המכלול אפשר היה להתוודע עד לא מכבר לשאלות העומדות על סדר יומם של הכותבים. הדיונים בדף, שבינתיים הפך לנגיש לעורכים בלבד, נושאים כותרות כמו "הבאת מקורות מרשעים", "דינוזאורים", "גיל העולם" ו"הנצחת מאורע היסטורי בסרטים ושירים". לרשות הכותבים עומד גם "בית דין לגיור מונחים": מעין מילון למושגים בעלי פוטנציאל בעייתי, לצד הצעות למילים חלופיות. למשל, "תקיפה מינית" תהפוך ל"תקיפה בדברים שבכיעור". לגבי המילה "מאהבת" התעורר דיון: המשתמש "יוסף" הציע לשנות את המונח דרך קבע ל"מנאפת", ומנגד השיב לו "נלסון" ש"לעשות כך זה לדחוף את הערכים האישיים שלך לתוך אנציקלופדיה. מאנציקלופדיה חרדית נדרש להביא את העובדות כמו שהן, בסינון חומרי הכיעור, לא להפיל על הקוראים מערכת ערכים אישית של כותב הערך". כך או כך, לרשות העורכים והמשתמשים עומד כלי שנקרא "בדוק מילים חשודות". לחיצה עליו תסמן בצבע את המילים בדף שעלולות לשאת משמעות בעייתית. בערך של טראמפ, למשל, נצבעות מיד האותיות "רומנ" בתוך שמו של מיט רומני, אחד המתמודדים בפריימריס של המפלגה הרפובליקנית.
גם התמונות המופיעות באתר עומדות במוקדי דיונים סוערים. תמונות גברים בלבוש לא הולם נמחקות; תמונות נשים, ככלל, נאסרות לפרסום. בערך "שקל חדש" נראים השטרות של 20 שקלים ו־100 שקלים מגבם בלבד, כדי לא לחשוף את פניהן של רחל המשוררת ולאה גולדברג. תמונתה של שרת התרבות מירי רגב הופיעה בעבר בערך הנושא את שמה, אך מאז הוסרה משם. דיון מסוג אחר עוסק בשאלה אם אפשר להעניק את התואר "רב" למי שמשתייך לציבור הדתי־לאומי. רק 38 רבנים "ציונים" אכן נכנסו לקטגוריה הזאת.
הרד"ל מול דרווין
לפני חודשים אחדים הציג קמינר את הפרויקט שלו בפני סגן השגריר הבריטי בישראל, טוני קיי, כשאירח במעונו את חברי "ביזמקס", מתחם עסקים וחדשנות לגברים חרדים. במפגש אמר קמינר שהמאבק מול "חוכמת יוון" נמשך גם בדורנו, והסביר כי לפי השקפתו של בעל ה"שפת אמת", מראשוני אדמו"רי גור, "הבעייתיות של 'חוכמת יוון' היא לא בעצם החוכמה גופא, אלא במעטפת התרבותית של 'תרבות יוון' שהחוכמה נתונה בה. חוכמת יוון כשלעצמה, כשהיא מחולצת מהקליפה הטמאה שעוטפת אותה, היא טובה וראויה ואנו מברכים עליה ברוך שנתן מחוכמתו האלוקית לבשר ודם". וקמינר הוסיף: "גם בימינו, הבעייתיות היא לא בעצם הידע הגלובלי, אלא במעטפת התרבותית המערבית שהידע נתון בו. 'המכלול' פועל לחלץ את כל הידע הגלובלי מהמעטפת הבעייתית שהוא נתון בה, ומציג אותו בנקיותו וטהרתו כטפל ובטל לאמיתות ומרכזיות התורה".
כתלמיד ישיבה, מספר קמינר בריאיון ל"דיוקן", הוא שימש כתובת לבחורים שהתמודדו עם קשיים. הוא ליווה אותם, עודד אותם והטה אוזן לכל סיפוריהם הכואבים. לפני שהתחתן המליץ לו המשגיח להפסיק עם המנהג הזה. "עכשיו תתפנה ללימוד תורה נטו ולבית החדש, ובעוד עשור תחזור לסייע לאנשים", אמר לו. אחרי עשור בכולל קמינר אכן חזר ורתם עצמו למען הזולת. "אבל במקום לסייע לבחור הבודד, במקום אחד על אחד, החלטתי לעשות משהו למען הכלל", הוא מסביר לנו.
"עם הזמן האינטרנט הפך לאויב מספר אחת של המגזר. אנחנו חיים בסוג של תיבת נח שמורה, והוא איים לסדוק אותה. הבעיה הראשונה היא שהאינטרנט מכניס את האדם למעגלים וקשרים שונים מאלה של החברה שהוא נתון בה, וחושף אותו לכיעור ולפריצות. אבל יש עוד ממד שלם, שקשור למהפכת המידע שהאינטרנט מוביל"
והבעיה של הכלל, הבין קמינר, קשורה לאינטרנט. "עם הזמן הוא הפך לאויב מספר אחת של המגזר. אנחנו חיים בסוג של תיבת נח שמורה, והאינטרנט איים לסדוק אותה. הבעיה הראשונה היא שהאינטרנט מכניס את האדם למעגלים וקשרים שונים מאלה של החברה שהוא נתון בה, וחושף אותו לכיעור ולפריצות. אבל יש עוד ממד שלם, שקשור למהפכת המידע שהאינטרנט מוביל. הידע יצא מהגבולות המוגדרים שלו, והפך לנחלת הכלל. זה יצר עלינו איום חזק, מהמקום של גופי ידע גדולים שבעבר היינו מתנזרים מהם".
בסביבתו הקרובה נוכח קמינר שוב ושוב בהשפעה של מהפכת המידע האינטרנטית. "אנשים היו אומרים לי 'ראיתי את המידע הזה והזה, מה דעתך? מה המשמעות שלו?'. פגשתי אנשים שהתערערו ונתלשו כתוצאה מהמידע שנתקלו בו. היו שפשוט קמו ועזבו את דרך החיים היהודית שלנו, ואחרים שהמשיכו לחיות כך, אבל היו מנותקים מבפנים. הבנתי שצריך לתת מענה למהפכת המידע שהאינטרנט יצר".
ולמה להתחיל באנציקלופדיה?
"אנציקלופדיה מטבעה יש בה עולם ומלואו, והרעיון הוא לקחת את הכלי האנציקלופדי ולהציג דרכו את המבט היהודי על הידע הקיים. אנחנו מנסים לתת אספקלריה תורנית על עולם ומלואו. החיבור לכלי שעובד בשיטה הוויקיפדית הוא ברור, כי ויקיפדיה יצרה שחרור מבעלי הסמכות על המידע. בעבר רק לגופים מסוימים הייתה לגיטימציה והיו כלים פיננסיים כדי ליצור אנציקלופדיה. מנקודת מבט חרדית, המהפכה של ויקיפדיה שחררה את הידע מההגמוניה החילונית־מערבית. לא רק גופי אקדמיה יכולים לכתוב אנציקלופדיה, אלא כל אחד.
"ויקיפדיה היא המפה של האינטרנט, היא התוצאה הראשונה. אנחנו רוצים לתת מפה של מבט יהודי על אותם נושאים. הידע הוא כלי שרת חשוב. בימי הביניים אמרו שהתיאולוגיה היא אם המדעים, ובעידן המודרני זה נתפס כדבר מבוזה. דווקא בעשורים האחרונים יש בעולם האקדמי הוגים שסבורים שגם אם בעולם המודרני התיאולוגיה הודחקה, היא זו שפעפעה בתוך הידע, בעיקר במדעי הרוח והחברה, והיא זו שעיצבה את דפוסי המחשבה המודרנית.
"הוגים כמו פרופ' ג'ון מילבנק מחיים מחדש את התיאולוגיה ככוח שיכול לשקם את המדבר של מדעי הרוח והחברה, ולהוביל לאפיקים של התחדשות וצמיחה. אם נעשה את העבודה נכון נשתלב בשיח הגותי ער, שחלקו נתפס כביקורת על החילוניות וחלקו כמפנה תיאולוגי".
את העבודה על המכלול הוא עושה היום ממתחם ב"בית החברה האזרחית" בירושלים, המאגד תחת גגו שלל מיזמים. הערכים שעולים למכלול עוברים התאמה משני סוגים. יש כאלה שזקוקים לצנזורה לפני שאפשר יהיה להציג אותם לקהל חרדי; המאתגרים יותר, לדברי קמינר, הם ערכים שצריך "לחלץ מהמעטפת של הכפירה, ולהלביש ולהאיר אותם באור של אנוכי ה' אלוקיך".
האם זה לא ניסיון ליצור עולם פיקטיבי, עם היסטוריה דמיונית? איך אפשר לשחק ב"אנציקלופדיה" כשאתה מתאים את המציאות לצרכיך?
"המחשבה הביקורתית של העשורים האחרונים אומרת שכל ידע, ובפרט במדעי הרוח והחברה, הוא תלוי תרבות והקשר, ותמיד משוכתב מנקודת מבט מסוימת. הידע המערבי כתוב מנקודת מבט מחולנת. שם הוא גדל וצמח, וטבעי שיוצג בצורה כזאת. כשהידע הזה מגיע להקשר של העם היהודי ושל הדת היהודית, הוא מקבל עטיפה אחרת. גם כשמתרגמים ספר התוצאה היא מוצר שונה אבל זהה, כי הוא מקבל את ההקשרים התרבותיים הנובעים מהשפה".
האמירה הזו עובדת אולי במדעי הרוח והחברה, פחות במדע.
"בשנה שצ'רלס דרווין פרסם את התיאוריה שלו, הרד"ל, רבי דוד לוריא, כתב פירוש על ספר 'פרקי דרבי אליעזר', ושם הוא מפרט שהשם ברא מספר מצומצם של מינים בעולם, ובמשך הזמן לפי המקום והאקלים הם נפרדו למינים רבים ושונים. לכן, הוא מסביר, אל תתמה שהאדם נברא יחידי, ולמרות זאת אנחנו רואים אנשים בצורות ובצבעים שונים. מכאן אני למד שאותו ידע עצמו, אותו רעיון, יכול לקבל ביטוי בהקשר של כפירה, כמו שדרווין הציג אותו, ויכול לבוא דרך המבט היהודי. מקובל לייצר דיכוטומיה – מדע הוא מדע ותורה היא תורה – אבל אנחנו חושבים שאפשר לשוחח עליהם יחד, ושאחד יקרין על האחר".
ואולי אתם יוצרים לקהל שלכם מציאות מדומה?
"האתגר שלנו הוא להציג את הידע במדויק, בלי לשנות שום עובדה אלא רק את הפרספקטיבה. לפי זה תימדד ההצלחה שלנו. זו משימה ענקית. אנחנו מקיימים ימי עיון וקבוצות מחקר בשיתוף אם מכון ון ליר על מנת ש"פרויקט התרגום" שלנו במכלול ייעשה באופן הנאמן לתוכן המקורי "המתורגם" , ומאידך יותאם בשלמות להקשרי השפה התרבות והאמונה היהודית. בינתיים מאות אלפי משתמשים מדי חודש רואים את המכלול כמקום שנותן להם את המענה".
לדבריו, הפרויקט מתקיים הודות ל"תרומות של יהודים טובים", שמבינים את החשיבות ביצירת אלטרנטיבה חרדית. ששת ילדיו של קמינר, אגב, אינם חשופים למחשב, ודאי שלא לאינטרנט. "אם חלילה הם יגיעו לזה יום אחד, אני רוצה שתהיה להם אלטרנטיבה. שיקבלו שם את המבט היהודי".
מה מערכת היחסים ביניכם ובין ויקיפדיה?
"לקחנו את העקרונות של ויקיפדיה, והוספנו את האספקלריה התורנית. הכול בפועל עובד לפי ההיגיון הוויקיפדי. זו קהילה ואנחנו קהילה, ויש יחסים בין המכלולאים לוויקיפדים. יש כאלו שהם ביחסי אהבה, ויש יחסי מריבה. אין ספק שאנחנו נבנים ונעזרים מהם, ויש לנו הכרת הטוב גדולה לכל ויקיפד שעובד ותורם ידע חופשי. בכל ערך שמבוסס על ויקיפדיה אנחנו מקפידים לתת קישור לערך המקורי, ולציין את רשימת האנשים שתרמו לו".
הוא אסיר תודה כמובן גם למכלולאים. בין אלה יש חסידי גור, חסידי ויז'ניץ וליטאים, "שלפעמים נפגשים בין מנחה לערבית בשטיבל. הם אנשים מכל הסגנונות, שמחוברים למטרה הזו. הפעילות שלהם עושה את המכלול".
אין עדיין חותמת רבנית רשמית על הפרויקט, אבל קמינר אומר שהוא וחבריו פועלים בהסכמתם של רבנים ובברכתם. "כל אחד מתייעץ עם הרב או עם המדריך שלו. באופן כללי פעילות באינטרנט היא תמיד מספר שתיים, עדיף לשבת וללמוד. עיסוק כזה הוא בדיעבד. אבל אנחנו מנסים שבתוך הדיעבד, זה יהיה הכי לכתחילה".
אם בין הוויקיפדים הנשים הן מיעוט, בהמכלול אין כרגע אפילו מכלולאית אחת. "בתקופות מסוימות דווקא היו כותבות. אם נראה שזה מוביל לבעיות, זה ייחסם. אין לנו מדיניות בנושא, זו שאלה שטרם צפה".
יש מריבות ביניכם ובין עצמכם על הערכים?
"אני תמיד אומר: בואו נריב בסוף, ובינתיים נשתדל להתמקד במה שמוסכם. יצרנו לשם כך כל מיני מנגנונים. כשנהיה קבוצה גדולה תהיה לנו פריווילגיה לריב. כרגע אם מגיע ערך בעייתי, אנחנו שמים אותו בצד".
החלוצים מייצרים סדר יום
"המכלול" הוא כאמור רק חלק אחד ממהפכה תפיסתית ותרבותית שלמה. שנתון החברה החרדית בישראל 2017 של המכון הישראלי לדמוקרטיה מראה שבשנים האחרונות חלה התרחבות ניכרת בחדירת האינטרנט למגזר החרדי. בשנים 2015־2016 הגיע שיעור החרדים המשתמשים במרשתת ל־43 אחוז, לעומת 38 אחוז בשנים 2011־2010, ו־28 אחוז בשנים 2009־2008. שיעור הגולשים בקרב הלא חרדים, אגב, עומד על 86 אחוז.
פילוח מגדרי מראה ש־47 אחוז מהנשים החרדיות משתמשות באינטרנט, לעומת 39 אחוז מהגברים. ייתכן שהסיבה לכך היא ששיעור הנשים החרדיות העובדות, וכן שיעור הסטודנטיות אצלן, גבוהים מהנתון המקביל אצל הגברים. סיבה אפשרית נוספת היא שהנשים גילו את אופציית הקניות באמצעות האינטרנט.
את המחקר ערכו ד"ר לי כהנר, ד"ר מאיה חושן וד"ר גלעד מלאך. "קיימת חדירה רחבת־היקף של הטכנולוגיה לעולם החרדי, ובכלל זה פלטפורמות רבות שאפשר להיכנס דרכן לאינטרנט, כמו למשל טלפונים חכמים", אומרת ד"ר כהנר, ראש החוג ללימודים רב־תחומיים במכללת אורנים וחוקרת בתוכנית "חרדים בישראל" של המכון הישראלי לדמוקרטיה. "אפשר לשער שגם הגידול במספר המועסקים והסטודנטים החרדים משפיע על החשיפה של אוכלוסייה זו לאינטרנט. לכל אלו יש להוסיף את תרבות הצריכה החרדית שעוברת שינויים, וכן את העובדה שיותר ויותר חרדים משתמשים ברשת כפלטפורמה חברתית – בפייסבוק, בווטסאפ ובטוויטר".
האם מלבד עלייה במספר המשתמשים אפשר לראות שינוי גם בהשתייכות התת־מגזרית שלהם? האם האינטרנט נכנס לקהילות סגורות יותר בתוך העולם החרדי?
"אנחנו רואים שבהחלט יש שינוי כזה. נכון להיום, בכל אחת מהקבוצות החרדיות המרכזיות – ספרדים, ליטאים וחסידים – קרוב למחצית מצהירים שהם משתמשים בו. בקהילות החרדיות המודרניות השיעור גבוה בהרבה – למעלה משלושה רבעים. בקהילות האדוקות במיוחד עומד הנתון על פחות מ־25 אחוזים, אך האינטרנט בהחלט קיים".
האם הציבור החרדי נכנע לקדמה, בבחינת "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם"?
"חברות דתיות־שמרניות בעולם המערבי עושות מטבען כל מאמץ למנוע את חשיפת חבריהן לתרבות הסובבת. תרבות המערב היא ליברלית ומקדשת את חופש המידע – הן בשם זכות הכול לדעת הכול, והן כחלק מהותי מהקפיטליזם. המידע בתרבות המערב כולל גם פריטים שבמהותם סותרים את ערכי האדם הדתי־שמרני, פוגעים ברגשותיו, בתרבותו, באושיות חינוכו ובמסגרות חייו. הם אפילו מאיימים על סיכויי שרידותו של הפרט כדתי־שמרני, ועל סיכויי השרידות של הקהילה כולה. לכן יש מאמץ לא להיחשף למידע זה.
"ההנהגה החרדית ראתה באינטרנט איום וסכנה קיומית לעתידה של הקהילה כדתית־שמרנית. ובכל זאת, האינטרנט והטלפון החכם חדרו לחברה החרדית – ודרך אגב, גם לחברות שמרניות־מתבדלות אחרות, כמו ההוּטֶרים והאֶמיש. במידה רבה האינטרנט הוא 'פורץ החומות', והוא שחקן מרכזי בתהליכי השינוי שעובר הציבור החרדי בישראל. אין עוד משמעות להיבדלות המרחבית מ'העולם החיצוני', כי האינטרנט כבר נמצא בתוך המובלעת".
איך זה קרה?
"בתחילת הדרך זה נבע מצורך תעסוקתי־כלכלי, וגם מהצורך לנדוד מהמרחב הקהילתי, הנתון לפיקוח אינטנסיבי, אל המרחב האינדיווידואלי הפרוץ שמאפשרת הרשת. חלוצי האינטרנט בחברה החרדית נעשו בחלוף השנים לקהילות וירטואליות ולכוח כלכלי וחברתי חזק, המאיים יותר ויותר על חומותיה של החברה החרדית. במידה רבה הם גם מייצרים סדר יום אזרחי חדש בעולם שמחוץ למרחב הווירטואלי".
לתת לילד מסור
כשאני מבקשת מאיש תקשורת חרדי את מספר הטלפון של הרב מרדכי (מוטק'ה) בלוי, יו"ר "משמרת הקודש והחינוך", אני מופתעת לקבל כרטיס ובו מספר טלפון עם תמונת פרופיל מוואטסאפ. גם כאן, כדי לתפוס את גודל האירוע צריך להבין מיהו הרב בלוי: מדובר באיש שבמשך שנים נחשב לאחד ממובילי המערכה החרדית נגד האינטרנט. אמנם בתמונת הפרופיל שלו מופיע הכיתוב "מוגן – ועדת הרבנים שעל ידי בית דין צדק בני־ברק", ובכל זאת זהו ואטסאפ, המאפשר לתקשר באמצעות רשת האינטרנט.
כשאני מתקשרת אליו הוא מקדים וחוקר אותי על מטרת הכתבה. רק לאחר שהשתכנע שאני לא עומדת לבצע "מעשה אמנון לוי", הוא ניאות להתראיין.
בוא נתחיל דווקא מזה: לרב מוטק'ה בלוי יש טלפון חכם? איך נפלו גיבורים?
"יש לי טלפון חכם מוגן, והוא מיועד לצורכי עבודה. זה ממש לא הטלפון הפרוץ עם האינטרנט החופשי, שאנחנו מתנגדים לו בכל תוקף. הרבנים מתירים אינטרנט רק למי שחייב זאת בשל עבודתו. תדגישי את זה עשר פעמים בבקשה".
לפי סקרים, למעלה מ־40 אחוז מהחרדים משתמשים באינטרנט. אפשר לומר שנכשלתם בחזית הזו?
"ההפך הוא הנכון, ניצחנו", בלוי נשמע נרגז. "היום כולם יודעים שאינטרנט חופשי בבית זה כמו לתת לילד מסור ביד. למי שלא זקוק לו אין בכלל אינטרנט בבית, ומי שכן זקוק – יש לו אינטרנט מסונן. כך שלבוא ולהגיד שהציבור החרדי נכשל באינטרנט, זו אמירה לא נכונה. נכון, יש כאלה שמגדירים את עצמם חרדים ומצהירים שהם משתמשים באינטרנט, אבל את הילדים שלהם לא יקבלו למוסדות החינוך הקלאסיים שלנו. השיוך למגזר החרדי הוא לא עניין אתני; לא כל מי שנולד לאם חרדית הוא חרדי. חרדים זה מועדון קשה, זה לשמוע לכללים ולהקשיב לרבנים. היום כל מוסד לימוד ישאל אותך אם יש אינטרנט בבית, ואם יש אינטרנט שלא לצורך, או לא מסונן, או טלפון לא כשר, הילד לא יתקבל. אנחנו חיים בגטאות מרצון, וגם בנושא הדיגיטציה אנחנו רוצים לחיות בגטאות".
"אם הוא בפייסבוק, הוא לא חרדי. המיינסטרים של הקהילות החרדיות לא נמצא באתרים כאלה. לא אכחיש שיש נוכחות חרדית באתרי קניות כמו אי־ביי או אמזון, אבל חרדי מזוהה בפייסבוק הוא לא חרדי קלאסי, הוא חרדון"
כתחליף לנתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה, שהוא מפקפק באמינותם ("אדם חרדי לא עונה לסקרים"), בלוי מציג מדגם אחר. בבניין שלו בבני־ברק מתגוררות כעשרים משפחות, שלדבריו מייצגות פילוח מגוון של המגזר. מתוכן, אומר בלוי, 30 אחוז מחוברות לאינטרנט – אך רק לצורך עבודה, ובחלק מהמקרים החיבור מוגבל מאוד, ומאפשר גישה לדוא"ל בלבד.
המאבק נגד האינטרנט מעסיק אותו כבר 11 שנה. "בהתחלה אנשים לא הבינו את חומרת העניין, ולכן ערכנו הסברה אגרסיבית – כולל בתוך הסמינרים, במוסדות החינוך, כנסים של עשרות אלפי משתתפים, מודעות. כשפנינו לרב אהרן שטיינמן זצ"ל הוא קלט את התמונה מיד. הוא שאל אותנו 'מה יעשו אנשי עסקים? מה עם אלה שזקוקים לאינטרנט לצורך פרנסה?', ומאוד עודד אותנו למצוא פתרונות".
ובאמת אפשר לתת לחברה החרדית אינטרנט לצורך עבודה בלי להסתכן בהגעה למחוזות בלתי רצויים?
"אנחנו הבנו שצריך להתכונן לרגע שבו אנשים יהיו חייבים אינטרנט. ברור שזה יקרה, עוד מעט כבר לא נראה דוורים. את כל הטפסים היום ממלאים באינטרנט, הליך קבלת ויזה לחו"ל מחייב אינטרנט, ואם אתה רופא או עורך דין חרדי ודאי שאתה נצרך לזה. היום בהחלט יש מענה לאנשים שזקוקים לאינטרנט. אם אנחנו מרוצים? לא לגמרי. לא כולם הבינו את הנזק שיכול להיגרם, ולכן אנחנו ממשיכים לעשות המון עבודת הסברה. בכל מודעה בנושא אנחנו מקפידים להזכיר שמשפחות רבות נהרסו בגלל האינטרנט".
ולמרות החומות הבצורות, אפשר למצוא היום לא מעט חרדים בפייסבוק, רשת שבוודאי אינה זוכה לתעודת כשרות.
"אם הוא בפייסבוק, הוא לא חרדי. המיינסטרים של הקהילות החרדיות לא נמצא באתרים כאלה. לא אכחיש שיש נוכחות חרדית באתרי קניות כמו אי־ביי או אמזון, אבל חרדי מזוהה בפייסבוק הוא לא חרדי קלאסי, הוא חרדון. כן, את יכולה לכתוב. חרדון".
להבדיל בין אש לעור
אם נזקקתם לגלישה באינטרנט ב־11 במאי בשנה שעברה, ואתם משתמשים בשירות הסינון של "נטפרי", סביר להניח שמצאתם את עצמכם בבעיה. בהודו חל יום חג בתאריך הזה, וכולם שם בחופשה. מה להרגלי העבודה ההודיים ולגולש מישראל? במקרה של נטפרי הקשר הדוק: שיטת הסינון מבוססת על הפניית תמונות מהאתרים השונים לעובדים בהודו, שבוחנים כל תמונה בעיניהם הלא־יהודיות ומחליטים בזמן אמת אם לאשר אותה לגולש שומר התורה והמצוות או לפסול אותה.
הרעיון לשירות נטפרי – שהיום משתמשים בו כ־25 אלף גולשים – נולד בתוך "פרוג", פורום ליוצרים חרדים מתחומי העיצוב והגרפיקה. "משיחה שהתפתחה בפורום עלתה התובנה שלאינטרנט המסונן יש שני מינוסים גדולים: היכן שצריך לגלוש הוא חסום, והיכן שלא צריך הוא פתוח בצורה מזוויעה", אומר גולן ברוך, מעצב בהכשרתו. "הבנו שאנחנו מרמים את עצמנו, שזה לא סינון אמיתי. שאלתי חבר'ה 'אתם מרשים לעצמכם להשתמש באינטרנט כשהילד לידכם?', ורובם ענו: 'מה פתאום, אנחנו מיד סוגרים'. התחלנו לחפש פתרון שמצד אחד לא יחסום לנו חצי מהדפים ומצד שני לא יכניס את הלכלוך, וכך הקמנו את נטפרי".
מה בעצם ההבדל בינכם לבין חברות אחרות שמבטיחות אינטרנט מסונן?
"פשוט מאוד. אנחנו עמותה ללא מטרות רווח, ואילו כל הסננים האחרים שקיימים בשוק הם ביזנס. עסק מטבעו תמיד יהיה כפוף לאיומים של לקוח. אם לקוח מודיע 'אני חייב את האתר הזה והזה' – ספק האינטרנט מתקפל, פותח את האתר ואומר 'זה באחריותך', כי הוא לא רוצה להפסיד אותך.
"עסק שמבוסס על הכנסות גם לא יכול להרשות לעצמו להעסיק צוות גדול מדי, ולכן הכול נעשה בצורה רובוטית. סינון התמונות שלהם מבוסס על דגימות צבעי עור של בני אדם. כל תמונה נסרקת כדי לבדוק אם יש שם אחוזים גדולים של עור חשוף, ואם כן – התמונה תיחסם. בשיטה הזאת הרבה תמונות נחסמות לחינם, למשל אם רואים בהן אש בוערת שמזכירה צבע עור, ומצד שני לא מסננים הרבה תמונות שהן תועבה ממש. צילומים בשחור־לבן, למשל, קשה יותר למיין".
בנטפרי ברירת המחדל היא שכל האתרים חסומים (ברוך: "מי שלא זקוק לאינטרנט במסגרת עבודתו, אנחנו ממליצים שלא ישתמש בו"). ברגע שמשתמש רוצה להיכנס לאתר מסוים, הוא שולח בקשה לבדיקת האתר הזה ולפתיחתו. כיום יש 140 אלף אתרים שכבר נבדקו ואושרו. בהתאם לכך, כל חיפוש בגוגל יוביל לשלוש תוצאות אפשריות – "תוצאה פתוחה" שנראית כמו שורה רגילה של מנוע החיפוש, "תוצאה שלילית" שהיא בלתי לחיצה, ותוצאה שטרם נבדקה, שלצידה יופיע סימן שאלה. לחיצה על תוצאה שטרם נבדקה תשלח את הבקשה היישר למשרד במודיעין־עלית, שם יושבות שש נשים חרדיות המהוות מעין ועדה רוחנית. הן, בסיוען של עוד כמה מתנדבות שעובדות מהבית, יחליטו מה דינו של האתר המבוקש. התהליך נמשך בין חמש דקות לשלוש שעות, ובסיומו מתבשר הגולש אם האתר נפתח.
בדיקת האתרים נעשית בשילוב של פעולה אוטומטית ושיקול דעת אנושי. בתחילה אלגוריתם מיוחד מסדר את כל נתוני הדף במסגרות – האחת מכילה את התמונות, האחרת מרכזת את המילים החשודות. מכאן ממשיכה הבדיקה בידי עובדות "נטפרי". "הכלל הוא שכל אתר אינפורמטיבי שלא עוסק בבידור, פנאי או רכילות, נפתח".
והבודקת מתייעצת עם סמכות כלשהי?
"בדרך כלל היא תדע לבד מה לעשות, ובמקרה שלא – היא מעלה את זה הלאה. השאיפה שלנו היא לא לחנוק. אם יש בעל מקצוע שעובד בתחום ההדמיות, ויש פורום כללי שעוסק בתחום הזה בלי שיח זול, אין סיבה לסגור אותו". אתרים כמו וואלה או ynet, אגב, נמצאים בקטגוריית הסגורים. מי שמעוניין להתעדכן בנעשה בעולם מוזמן לעשות זאת באתרי חדשות חרדיים מסוימים.
מלבד סינון האתרים נדרשת בדיקה פרטנית של התמונות באתרים שאושרו. כשגולש מגיע לראשונה לדף שמופיעה בו תמונה, הוא רואה אותה בתצוגה מטושטשת. התמונה נשלחת מיד לבדיקה בחו"ל, ובתוך כמה שניות מוגדרת כמאושרת או כסגורה. "תמונה סגורה נכנסת למאגר החסומים, ובמקומה מופיע בדף סימן של אין כניסה", מסביר ברוך.
לצורך פעולת המיון מועסק צוות של 12 עובדים בהודו, בבנגלדש ובאוקראינה. קצב הבדיקה שלהם, כך לפי אנשי נטפרי, הוא חצי מיליון תמונות ביום. "הסברנו להם מה צריך לסנן. בהתחלה נעשו טעויות, אבל זה הסתדר. הם מבחינתם חושבים שיש כאן עם שסובל מסטיות ובעיות. לך תסביר להם מה זה קדושה".
לפני גיוס העובדים הזרים היה ניסיון לסנן גם את התמונות בעזרת מתנדבות חרדיות. "זה לא היה ראוי עבורן. הן ראו את התמונות וכמעט הקיאו", אומר ברוך. נטפרי פנתה אם כן להעסקת "גויים של שבת", והבחירה בהודים הייתה בשל התעריף הנמוך. "הם מקבלים עשרה דולרים בחודש. אם לא ההיבט הכספי, היינו עושים את זה כאן, עם ערבים מהשטחים".
לפי כללי נטפרי, ה"נשים" היחידות המורשות להופיע על המסך הן ילדות עד גיל שש, כמובן בלבוש צנוע (בעיתונות החרדית מתפרסמות תמונות ילדות רק עד גיל שלוש). "מכאן והלאה הכול חסום. שום אישה, לא ציור ולא תמונה. זה הקו".
ומה לגבי תמונות גברים?
"תמונה של גבר בלי חולצה – ההוראה היא לחסום, אבל לא נשב איתם על כל ספורטאי".
לדברי ברוך, נשים חרדיות חיות עם ה"הדרה" הזאת בשלום, ואפילו מעודדות אותה. "כשהעמדנו דוכן בכנס של 'פרוג', נשים ניגשו אלינו והודו לנו עם דמעות בעיניים".
מצד שני גם הן גולשות, וגם להן מחקתם חצי מהאנושות.
"גם נשים רוצות אינטרנט נקי. באידיליה היינו עושים 'אינטרנט לנשים' שהוא פתוח יותר ו'אינטרנט לגברים' עם יותר חסימות, אבל זה יקר וזה לא יקרה. אנחנו בעצם ארגון להצלת נפשות באינטרנט. לא באנו לעודד אותך להשתמש באינטרנט, אבל אם אתה צריך אותו – ניתן לך אותו ונשמור עליך. גדולים מאיתנו כבר אמרו 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך'".
מה לגבי סינון של מילים שלא היית רוצה לראות על המסך שלך?
"יש אלגוריתם שמצביע על מילים 'שליליות' ו'בעייתיות'. מילה שלילית – כל אחד יודע מה זה. ה'בעייתיות' הן מילים שיכולות להיות שליליות, ויכולות להיות בסדר גמור. נניח למשל שאני מחפש תמונה של חוף ים. אם אני עובר דרך אחד הסננים, הוא חוסם לי את כל התמונות שהמילה הזו מופיעה בתיאור שלהן. כך שהפסדתי את כל החופים, גם הריקים והצנועים. אם אני רוצה ליצור פרסומת למשקה קל, ודרוש לי רקע של ים, אין לי איך לעשות את זה. אני יכול רק ללכת לשכנים, או להתקשר לספק האינטרנט ולצעוק עליו. בשיטה של נטפרי, אנחנו מסננים נקודתית מילים שליליות. למשל, יכול להיות באתר של האוניברסיטה דף שכולו אינפורמטיבי, ולמטה יש קישור למידע על מניעת הטרדות מיניות. שירותי סינון אחרים יחסמו את כל הדף; אצלנו מילה כזו מצונזרת, והקישור הופך לבלתי לחיץ. כך הרגנו את הבעיה בצורה נקודתית, והשארנו את האינפורמציה הרצויה".
גודל המהפכה כגודל המסך
ד"ר צוריאל ראשי, ראש החוג לתקשורת במכללה האקדמית הרצוג ומומחה לתקשורת ודתות, עוקב זה שנים אחר יחסו של המגזר החרדי לאינטרנט. את התהליך שעוברת החברה החרדית הוא משווה לזה שעברה החברה הערבית. "על האביב הערבי אמרו ש'גודל המהפכה הוא כגודל צלחת הלוויין בבית'. רשתות הטלוויזיה פתחו את האוכלוסייה במדינות ערב לעולם, וברגע שהיא נחשפה למה שקורה מחוץ לדל"ת אמותיה, נוצרה תסיסה. פתאום נשמעה ביקורת, פתאום אנשים הסתכלו על המנהיגות שלהם בעין אחרת. בהשאלה אפשר לומר שאצל החרדים, גודל המהפכה כגודל מסך הסמארטפון, והוא הולך וגדל".
אחרי שנים של מלחמת חורמה חרדית נגד האינטרנט, מי המנצח?
"בציבור החרדי יש למעשה שתי גישות כלפי מהפכת האינטרנט. האחת אומרת להתעלם, והשנייה אומרת שצריך להילחם. אכן היה מאבק, שגם הושקע בו הרבה כסף – כולל נגד אתרים שמוגדרים כחרדיים, ונגד הסמארטפונים. בשני המאבקים האלו אפשר לסכם ולומר שהצד השמרני ניצח בקרב, אבל הפסיד במלחמה. יש היום אמנם מכשירים כשרים ואינטרנט מסונן, אך זה עדיין הפסד.
"עכשיו השאלה היא מה עושים עם האינטרנט. יש כאלה שאומרים: בואו נרכב על הנמר. חב"ד למשל ממשיכים את גישתו של הרבי מלובביץ', שאומרת 'כל מה שברא הקב"ה, לא ברא אלא לכבודו' – כלומר, כל פלטפורמה נועדה כדי להנגיש יהדות לכל העולם. הרבי בזמנו ראה את הלוויין ודיבר עליו ככלי להפצת יהדות, ולימים החסידים הבינו שזה גם היחס לאינטרנט. לכן חב"ד חזקה מאוד ברשת. העולם הליטאי לעומתם התנגד לאינטרנט, אבל בסופו של דבר הציבור מעצב את המציאות. את הקדמה אי אפשר לעצור. לזה מצטרף הממד של אובדן המנהיגות בעולם החרדי, אחרי פטירתם של הרב אלעזר שך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן שטיינמן. היום אין גורם אחד שיכול ולהגיד 'את זה לא עושים'".
ראשי מספר שהאדמו"ר מבעלז היה מראשוני המנהיגים החרדים שהתירו לחסידיהם להשתמש באינטרנט – רק לצורך פרנסה, ותחת מגבלות. "האדמו"ר הגדיר את זה 'כמו נשק ששמים מאחורי שני מנעולים'. הם הבינו את ההבדל בין אינטרנט לשאר אמצעי התקשורת. האינטרנט יצר ז'אנר של 'מידע בידורי': ynet למשל מספק לך מידע חשוב על מזג האוויר, ומצד שני ידיעה על גל גדות. זה איום חמור מבחינתם. אמר לי לא מזמן בחור – דווקא מהציבור החרדי יותר, מהפלג הירושלמי, ש'מה שלא הצליחו לעשות כל אמצעי התקשורת בעשרות שנים, עשה האייפון בחמש שנים'. לכל חרדי חמישי יש היום טלפון חכם, וזה משפיע".
לפי יוסף קמינר, המהפכה יכולה להתרחש גם בכיוון ההפוך. החרדים לא מושפעים מהעולם שבחוץ – יש להם גם כוח להשפיע עליו באמצעות האינטרנט. כשאני שואלת אותו היכן יהיה "המכלול" בעוד חמש שנים, הוא משיב: "נגיע למצב שבו כל אדם בישראל שחשובה לו הדת, יהיו לו שתי אופציות היכן לצרוך את המידע שלו. זו לא התמודדות דווקא של המגזר החרדי. יש יהודים רבים שהדת חשובה להם, וחשוב להם לשמוע קול יהודי, ולא רק לרכז את הידע בנקודת מבט חילונית. וזה האתגר הגדול שלנו – לדאוג שהמיזם הזה יהיה מספיק אטרקטיבי כך שגם מי שלא מגיע מהמגזר החרדי יוכל לבחור לקבל את המידע דרכו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
