זהו צבעם של הימים והשמיים המפוארים מציורי האימפרסיוניסטים, הגוון החביב על פיקאסו המדוכא ועל ורמיר הפזרן. כחול אולטרמרין, צבע שהיה יקר מזהב עד שהומצאה גרסתו הסינתטית, פופולרי גם היום: בטבלאות המכירות של ספקי צבעי האמנות הוא מדורג ממש מתחת לגוני השחור-לבן. אך אם אתם ציירים שמחבבים את "הכחול האמיתי" הזה, אולי כדאי לכם לחשוב שוב על יצירת המופת הבאה שלכם. בעולמנו ההפכפך, עם שרשראות האספקה המקוטעות שלו, ייבוא האולטרמרין וכמה פיגמנטים כחולים אחרים נעשה קשה עד בלתי אפשרי.
לא רק הכחול-אולטרמרין נפגע מכשלי האספקה הבינלאומיים. מומחים לשימור אמנות מדווחים על מחסור בספוגיות ובניירות עדינים לניקוי הציורים. אמנים מתמודדים עם עיכובים במשלוח ציוד חיוני כמו קנבס ומסגרות עץ למתיחתו. מחסור בטיטניום דו-חמצני, הפיגמנט של הגוון לבן טיטניום ורכיב בסיסי בכשליש מצבעי האמנים, מאיים על ייצור צבעים רבים. כשנשאל איך נסתדר בלי לבן טיטניום, פיט קול, נשיא יצרנית הצבע "גמבלין ארטיסטס קולורס" מפורטלנד שבאורגון, השיב: "כדור הארץ יפסיק להסתובב".
המחסור בצבע הכחול – הרגוע, הקריר והאהוב ביותר, לפי סקרים רבים – מדאיג במיוחד. "אנחנו מקשרים כחול לדברים גדולים ובלתי מוגבלים", אומרת ג'ואן קאמינס, אוצרת אמנות אסייתית במוזיאון ברוקלין, שעבדה על התערוכה "כחול אינסופי" ב-2016. הידלדלות מלאי האולטרמרין הסינתטי בשנה שעברה נבעה ישירות מכך שאחד משני המפעלים העיקריים בצרפת המספקים את הפיגמנט הפסיק לייצר אותו, והאחר לא הצליח לעמוד בביקוש והגביל את הייצוא לחו"ל. האולטרמרין אינו הכחול היחיד שנעשה יקר המציאות: חברת "אקזונובל", יצרנית צבעים לבית שבסיסה בהולנד, דיווחה שהיא מתקשה להשיג את 50 עד 60 הרכיבים הדרושים לה להכנת הגוון הכחול שבמוצריה. "גולדן ארטיסט קולורס", חברת צבע בניו-יורק, ציינה שהמחסור בלבן טיטניום עלול להגביל את הייצור של צבעים כחולים מעורבים, כמו פתלו בהיר ואולטרמרין בהיר.
"אנחנו מקשרים כחול לדברים גדולים ובלתי מוגבלים", אומרת האוצרת ג'ואן קאמינס. אבל הידלדלות מלאי האולטרמרין הסינתטי בשנה שעברה נבעה ישירות מכך שאחד משני המפעלים העיקריים בצרפת המספקים את הפיגמנט הפסיק לייצר אותו, והאחר לא הצליח לעמוד בביקוש
"אני חושבת שהרבה אנשים חווים את הכחול כסוחף ומפתה", אומרת קאמינס. הרעיון שהצבע הזה עלול להיעלם לחלוטין נראה אבסורדי, והמחשבה על כך מספיקה לבדה לעורר תחושת אבדון קיומית.
טיט וחלזונות
עד לא מזמן היה קל לשכוח שהצבעים שאנו רואים באמנות ובחיי היומיום שלנו הם חומרים – סחורה פיזית שמיוצרת ונארזת ומשונעת ונמכרת. משבר שרשרת האספקה הבינלאומית פרם את המציאות שלנו וחשף את התפרים. "אנשים לא חושבים על כך שהכול נצבע", אומר נאריין קהנדקר ממוזיאוני האמנות של הרווארד, אוצר אוסף הפיגמנטים העצום "פורבס", שכולל יותר מ-2,700 פיגמנטים. "קיר לבן אינו סתם קיר לבן, אלא לבן חם או קריר. אפילו צמיגי כלי הרכב – בכל צמיג יש כנראה שלושה ק"ג של פחמן שחור, שנועדו להפוך אותו לשחור במקום שיהיה בצבע הגומי המקורי – לבן לָטֵקְס חלבי. פיגמנטים משמשים בכל מקום, גם בדרכים שאנו לוקחים כמובנות מאליהן".
חברות הצבע בארה"ב מתארות את השנה החולפת בתור כאוס מוחלט. ג'ון פוליו, סגן נשיא לענייני תפעול בחברת "בליק ארט מטיריאלס", אומר ש-2021 הייתה קשה מכל שנה אחרת בארבעת העשורים שלו בתעשייה. הוא מקווה שהמצב ישתפר באביב, לאחר שבסין יחגגו את ראשיתה של שנת הירח החדשה: לדבריו, החג אמור להאט את הייצור שם, ולעזור בשחרור צווארי בקבוק בתחום השילוח הבינלאומי.
הפגיעה בשרשרת האספקה החלה מרכיבי הבסיס. במהלך גל הקור המקפיא שפקד את טקסס בפברואר שעבר, מפעלים פטרוכימיים גדולים דוממו את מכונותיהם; הדבר הוביל למחסור בשרף, תוסף פלסטי המשמש לצבע. לאחר מכן סבלו חברות הצבעים ממחסור בשמן זרעי פשתן, שנגרם לטענתן מאופנת התזונה הבריאה שצמחה במהלך המגפה. לבסוף, הצבעים עצמם החלו להיעלם.
זה קרה כאילו במקרה: מגוון צבעים נפגעו בזה אחר זה, כמו לא היה קשר בין הדברים. לפי "גולדן ארטיסט קולורס", הופסק ייצור הצבעים זהב קינאקרידון וחום קינאקרידון, הדומה לאדמה. במהלך גל הקורונה בהודו, החברה לא הייתה יכולה להשיג מג'נטה קינאקרידון וצהוב הנזה, כי הממשלה נאלצה לנתב לבתי החולים את כל החמצן התעשייתי, המשמש בין השאר לייצור הצבעים הללו.
הייחוד של צבעי האמנים הוא השימוש בפיגמנטים מרוכזים ביותר, שעשויים מיסודות ומרכיבים שמקורם היישר מהאדמה. "כשאני מוכר שפופרת של צבע 'סיינה שרוף', זהו טיט סיינה שרוף אמיתי, שנחפר מן הקרקע ונשרף בתנור", אומר קול. המשמעות היא שאין תחליפים. ייצור גרם אחד של פיגמנט סגול צורי טבעי, למשל, דורש 60 ק"ג חלזונות ים. חברות צבע מייצרות גוון מעורב ומלאכותי, אבל הוא אינו משתווה לפיגמנט המרוכז המקורי.
השילוב הזה של פיגמנטים היפר-ספציפיים ורשת סחר עולמית מעורערת הופך את צבעי האמנים לפגיעים במיוחד לבעיות בשרשרת האספקה. "יש זרם מתמיד של צבע מסביב לעולם", אומר קול. "יש פיגמנטים שנכרים באיטליה, יש פיגמנטים מודרניים שמיוצרים בגרמניה, וקדמיום מופק במקומות שקשה להגיע אליהם, כמו הודו וברזיל".
ריק עם עגיל פנינה
מבט חטוף על כמה יצירות מפתח בתולדות האמנות מגלה כיצד צבעים ופיגמנטים מתפקדים כמו טכנולוגיית-צפייה, שמאפשרת לנו להביט על העולם במלואו. מונה היה יכול לצבוע את שקיעותיו הצהובות והנופים הצהובים העשירים שלו רק לאחר המצאת הצהוב-קדמיום בתחילת המאה ה-19. "הגל הגדול" של הוקוסאי ושאר הציורים בסדרת "שלושים ושש תצפיות על הר פוג'י" שלו לא היו מתאפשרים ללא ייבוא הדיו הכחול הפרוסי ליפן. אובדן הגישה לפיגמנט דומה לאובדן היכולת לראות את הצבע שלו.
כחול אולטרמרין, אומרת קאמינס, הופיע באמנות המצרית הקדומה, אף שהיה צורך לייבא אותו ממרחק רב; הצבע עשוי מאבן כחל שנקראת לַפִּיס לַזוּלִי – אבן חן יקרה למחצה שמקורה בעמק נהר הקוקחה הנידח באפגניסטן. שמו המודרני של הצבע נגזר מהביטוי הלטיני "מעבר לים": "אולטרמרין" נקרא על שם המסע הארוך שנדרש לו כדי להגיע מאסיה ללוחות הצבעים של ציירי אירופה. קאמינס משערת שטיציאן, אלפי שנים לאחר האמנים המצרים, יכול היה להרשות לעצמו להשתמש בכמויות גדולות כל כך של כחול אולטרמרין בזכות מקום מושבו בוונציה, קרוב לנמלים שבהם פרקו הספינות את מטענן.
אמנים מפורסמים רבים השתמשו בכחול באופן מופרז. פיקאסו, בהיותו בן עשרים ומשהו, מדוכא עד עפר לאחר מותו של חבר, יצר יותר ממאה ציורים ב"תקופה הכחולה" שלו. איב קליין, הצייר האבסטרקטי בעל הנטייה הרוחנית, רשם סימן מסחרי על הצבע הבהיר "כחול קליין" והשתמש כמעט אך ורק בו, מתוך אמונה שזה הצבע הטוב ביותר כדי לצייר את "הריק".
כחול אולטרמרין מציף את הצעיף של "ילדה עם כובע אדום" שצייר ורמיר. הוא נוצץ מעל פניה הרכות של "נערה עם עגיל פנינה". ב"אישה מחזיקה מאזניים", הבד האולטרמריני המגובב על השולחן מרמז על מרחב גדול, כאילו האישה מביטה מטה אל מקום אחר ומסתורי
יוהנס ורמיר כמעט פשט רגל בגלל הכחול. בחיפוש אחר צבע כחול עמיד, 300 שנה לפני קליין, ורמיר היה מוגבל לכחול אולטרמרין טבעי (הגרסה הזולה והסינתטית לא הומצאה עד 1826). הצבע הזה היה יקר להחריד, יותר מזהב אפילו. רוב האמנים שמרו אותו להזדמנויות מיוחדות, כמו ציורי התקרה בקפלה הסיסטינית בוותיקן ובקפלת סקרובני בפדואה, ולנושאים דתיים. לא כך נהג ורמיר. האמן ההולנדי השתמש באולטרמרין בסצנות יומיומיות של אנשים רגילים, והוא עשה זאת במיומנות של רב-אמן ובריסון עצמי של ילד. כחול אולטרמרין מציף אצלו את הצעיף של "ילדה עם כובע אדום". הוא נוצץ מעל פניה הרכות של "נערה עם עגיל פנינה". ב"אישה מחזיקה מאזניים", הבד האולטרמריני המגובב על השולחן מרמז על מרחב גדול, כאילו האישה מביטה מטה אל מקום אחר ומסתורי. יחד עם הפריון הדל שלו וחושיו העסקיים הירודים, אהבתו של ורמיר לאולטרמרין דרדרה אותו ואת משפחתו לחובות.
קול משער שהפופולריות של כחול אולטרמרין כיום קשורה לשימושיות שלו. "אם אתה מנסה לצייר את הצבעים של עולם הטבע", הוא מסביר, "יש צבעים שאתה מתקשה איתם, אבל יש צבעים שעושים את העבודה בשבילך. כחול אולטרמרין הוא אחד הצבעים האלה: הוא עושה היטב את עבודתו".
תרגום: אלחנן שפייזר
