"הנה סיפור שמלמד על החשיבות של חוקרות חרדיות", אומרת לי רס"ר פריידי קמינצקי, ראש צוות עבירות מין במשטרת ראש־העין וחסידת חב"ד, אם לשמונה. "נערה שגרה בעיר חרדית במחוז ש"י הגיעה ללמוד בפנימייה חרדית באזור המרכז. היא השתלבה טוב, ונוצר קשר בינה ובין המורָה שלה. יום אחד היא סיפרה למורה שהבעל של אחותה הגדולה פוגע בה מינית כבר כמה שנים. המורה הזדעזעה, דיווחה כנדרש למשטרת מרחב דן, ומהמשטרה שלחו חוקרת לדבר עם הנערה. אבל הילדה לא דיברה, פשוט לא הצליחה להוציא מילה". אחרי זמן פנתה המתלוננת שוב למשטרה, דרך המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, והפעם נאמר מראש שהמתלוננת זקוקה לחוקרת חרדית – וקמינצקי זומנה לקבל את עדותה. "הבחורה הגיעה בליווי המורה שלה וגוללה בפניי מסכת מזעזעת של התעללות מצד הגיס שלה", היא מספרת. "כשעברתי על פרטי התלונה ראיתי שזה תיק ישן, שהעדות שלה מוכרת כבר למשטרה, ותהיתי למה היא לא העידה במסודר כבר אז. היא אמרה לי בפשטות: 'ראיתי את החוקרת שישבה מולי אז. הייתה לי תחושה שהיא לא תבין אותי בחיים'".
המפגש עם קמינצקי עודד גם תלונות נוספות על אותו תוקף: כשהמתלוננת סיפרה לאחיותיה על תלונתה במשטרה הן סיפרו לה שנפגעו גם הן מאותו הגיס. "הן בחיים לא יבואו להתלונן", אמרה המתלוננת לקמינצקי, אך טעתה: משהו בחומה הבצורה נסדק כששמעו שהחוקרת שדיברה עם אחותן היא חרדית. "ערב אחד בשעה תשע וחצי בערב התקשרו אליי ואמרו לי: 'אחות נוספת מוכנה לדבר, וזה עכשיו או לעולם לא', נסעתי אליה במהירות האפשרית, ומצאתי את עצמי יושבת מול אישה פצועה בנפשה. היא סיפרה לי מילה אחר מילה מה קרה, ותוך כדי שהיא מדברת איתי הידיים שלה קורעות את המפה שעל השולחן". בעלה הטרי, רק חצי שנה לאחר נישואיהם, ישב לידה בזמן העדות והיה מזועזע: הוא מעולם לא שמע על המעשים האלה שנעשו בבת זוגו כשהייתה קטנה. "עוד שלוש אחיות התלוננו, ובסוף החקירה הגיס הואשם והורשע בסדרת עבירות מין".
פרשה שנחשפה בתקשורת ולא הספיקה להגיע לכדי חקירה. חיים ולדר. צילום: דוד 25 מתוך ויקיפדיה
תחנת ראש־העין, שקמינצקי מובילה בה כאמור את צוות "עבירות מין, נוער ובגירים ופגיעות בחסרי ישע", אמונה גם על העיר אלעד הסמוכה, ובה ריכוז גבוה של חרדים; הרבה מעיסוקה נוגע לפיכך במתחולל במגזר שלה עצמה. היא לא השוטרת החרדית היחידה במאבק הזה. ב־2014 גויסו למשטרה חוקרות וחוקרים חרדים הממוקדים בחקירות אלימות במשפחה ופגיעות מיניות במגזר; קמינצקי הצטרפה לכוח, והיא אחת מ־12 חוקרות וארבעה חוקרים שאמורים לגרום למשטרה להפוך למען לתלונות בענייני תקיפה מינית גם בציבור החרדי.
קמינצקי ושתיים מעמיתותיה בחזית המלחמה בעבירות המין הצטרפו אלינו לשיחת זום על רקע התפוצצותן של שתי פרשות הטרדה ותקיפה מינית חמורות במגזר החרדי, המערבות דמויות בולטות ומשפיעות, הסופר חיים ולדר ומייסד זק"א יהודה משי־זהב. שתי הפרשות נחשפו דווקא דרך יוזמות פרטיות, נידונו בבתי דין רבניים דוגמת זה של הרב שמואל אליהו ובעמותות בלתי רשמיות כמו ארגון "מגן" ומיזם "לא תשתוק", ונחשפו בתקשורת; אף אחת מהן לא הגיעה לכדי חקירה מעמיקה ובוודאי לא לכתב אישום, הן בגלל פחדיהם של המתלוננים והמתלוננות אבל בעיקר משום ששני החשודים במעשים שלחו יד בנפשם בעקבות החשיפה (משי־זהב מאושפז עדיין מחוסר הכרה בבית החולים הגריאטרי הרצוג בגבעת שאול בירושלים). "חקירה לא מתנהלת בפייסבוק או באינסטגרם", אומרת רס"ר מאירה מלכה, תושבת ירושלים, המשרתת בחמש השנים האחרונות כאחראית לחקירת עבירות מין בתחנת לב הבירה. "עם כל הכבוד לעמותות, העבודה שלהן לא תמיד לוקחת הכול בחשבון. לא פעם נחשפים ככה חומרי חקירה, והחשוד עצמו מגלה שקיימת חקירה בעניינו. אי אפשר לתלות אנשים ברשתות החברתיות".
לגבי משי־זהב היו כמה וכמה פניות למשטרה, ואף נפתחה נגדו חקירה ב־2013, אך היא נסגרה. רוב הנפגעים לא הסכימו להתלונן, ופרקליטות מחוז ירושלים סגרה את התיק. "גם למשטרה יש לאן להתקדם", מודה מלכה, "והיא מתקדמת. אישה חרדית שמגיעה להגיש תלונה – כבר בכניסה לתחנה, כשהיא רואה אותנו, יורדת לה אבן מהלב. הנוכחות שלנו חשובה. אנחנו בקשר עם מחנכים, עם הורים, עם רבנים במגזר החרדי מהחסידויות הכי קיצוניות ועד לזרם המרכזי. גם רבנים דתיים־לאומיים מדברים איתי באופן אישי. המגזר עשה שינוי עצום בהתמודדות עם עברייני מין, וכמובן לא הכול קורה ביום אחד, יש עוד דרך לעשות, אבל ההבנה שיש במשטרה מי שמבין את השפה, התרבות ואורח החיים – היא כבר צעד גדול בדרך לפתרון".
הקצינה נחמי ארדי, בדרגת מפקח, משרתת בתחנת בני־ברק ואמונה על טיפול באלימות בין בני זוג, פגיעה בחסרי ישע וכן עבירות מין. תחתיה עובדים שבעה חוקרים ועובדת סוציאלית. "במיונים לקורס קצינים שאלו אותי מה התועלת שאביא בתור קצינה", היא מספרת. "היום, כשאני מפקדת על מחלק, אני בהחלט רואה את היכולת להשפיע גם כאישה חרדית. השוטרים מתחתיי לא הופכים לחרדים, אבל כן מבינים יותר את השפה ואת התרבות".
רס"ר פריידי קמינצקי: "לפעמים אגבה את התלונה מחוץ לתחנת המשטרה, במקום שהמתלוננת יכולה להרגיש יותר בנוח. נשב במרכז הרווחה, במשרד של רב, בסמינר או במוסד חינוך שנוח בו למתלוננת"
צילום: לירון מולדובן
וזה, לטענת קמינצקי, יביא בסופו של דבר לשיפור היכולת של המשטרה לקבל תלונות על עבירות מין במגזר החרדי ולטפל בהן. "חוקרת חרדית בתחנה משפיעה על כל האקלים", אומרת קמינצקי. "בחקירות, בסיור, בבילוש. כשיש אישה חרדית בחדר, הסגנון שונה. מדברים אחרת. כל אחד מאיתנו משפיע על המקום שהוא נמצא בו. וככל שתהיה במשטרה היכרות עם התרבות, ההרגלים והשפה של המגזר החרדי, יחסי המשטרה־קהילה במגזר ישתפרו".
שליחות במדים
קבוצת החוקרים והחוקרות החרדים שגויסו ב־2014 צפויה לזכות להרחבה ניכרת של עוד 13 חוקרות כבר השנה, לפי דברי רב המשטרה ניצב־משנה רמי ברכיהו בדיון ב־5 בינואר בוועדה לביטחון הפנים, שעסק בהנגשת שירותי אכיפת החוק לציבור החרדי על רקע פרשת ולדר. "אנו פועלים ב'שיטור מתווך' ליצירת אמון בין המשטרה לחברה החרדית על גווניה", אמר ברכיהו בוועדה, וסיפר שגם הוא רוקם קשרים עם הקהילה החרדית, כדי ליצור יחסי אמון.
קמינצקי, כאמור חסידת חב"ד, החלה בעבודתה במוקד 100 של המשטרה אחרי שחזרה ארצה מבית חב"ד שהפעילה עם משפחתה באוקראינה ("הנסיבות האישיות גרמו לנו לחזור. כשהגענו לפה התחלנו לחפש את השליחות שלנו"). כשעלתה בשנת 2014 היוזמה להביא חרדים וחרדיות לטפל במקרי פגיעה מינית במגזר החרדי, היא קיבלה על עצמה את ריכוז קורות החיים של החוקרים המיועדים, ואז הצטרפה אליהם.
אחרי הכשרה בת כמה חודשים, המגויסים החדשים נשלחו לתחנות החולשות על אזורים עם אוכלוסייה חרדית ניכרת. "בסוף זו לא עבודת פקידות, אלא שליחות", היא מסבירה את המשיכה למשימה הזאת. "זו שליחות שנכנסת ללב. עדות אחרי עדות הולכות איתי לכל מקום. יש לי זכות להילחם בשביל דין צדק למי שעברו את חוסר הצדק הכי גדול. בסוף אני לוקחת הביתה את הקושי של המתלוננות, אבל גם את הסיפוק וההודיה על מה שאנחנו מצליחים לעשות".
מלכה מעולם לא חלמה להיות שוטרת. "אני באה מרקע חרדי מאוד", היא אומרת. "המשפחה שלי חרדית־ספרדית שנטמעה בזרם הליטאי. אבא שלי הוא ראש כולל ליטאי, והאחים שלי לומדים במוסדות ליטאיים. לא חשבתי בילדותי שאני רוצה ללבוש מדים. אבל לנערה חרדית יש מסלול מוגדר מראש: בית ספר, סמינר, עבודה בחינוך מיוחד. לי אישית זה לא התאים. חיפשתי מקום לתרום, והמשפחה שילמה מחיר על זה, אבל היום הם מבינים את המשמעות של השירות שאני עושה דווקא לציבור החרדי.
מפקח נחמי ארדי : "בכל תיק שטיפלנו בו גילינו אחרי העדות הראשונה עוד נפגעים. תוקף לא פוגע רק באדם אחד. תמיד יש עוד. בתיק של אדם מפורסם התלונות הן כמו פופקורן. אחרי תלונה אחרת, חברה של המתלוננת מגיעה, ואז השכנה, ואז קרובת משפחה. הפרסום מביא עוד ועוד תלונות"
מפקח נחמי ארדי. צילום: אריק סולטן
"חוקרת שמבינה את השפה של המגזר, זה לא דבר של מה בכך. לא מזמן הייתי בבידוד, ובדיוק הגיעו כמה בנות ממשפחה אחת שהתלוננו על תקיפה מינית. ניהלתי את התיק מרחוק. לא יכולתי לנוח רק כי אני פטורה מלבוא לתחנה. החוקרים האחרים בתיק אמרו לי: בלעדייך אין לנו דיבור עם המתלוננות. הן מוכנות לשתף פעולה רק כשאת בתמונה".
כאשר נחמי ארדי סיימה לימודי משפטים במסגרת חרדית, היא החלה לחפש מקום לפתוח בו את הקריירה ונתקלה בפרסום על גיוס החוקרים והחוקרות. היא שלחה את קורות החיים שלה לקמינצקי, "כמו ששלחתי להרבה מקומות", היא נזכרת. "לא חשבתי שיחזרו אליי. המשטרה היא כזה גוף גדול ורציני, מי אני הקטנה שבכלל יסתכלו עליי?". אבל ארדי הוזמנה להליך המיון וגויסה. "זה עולם שהיה זר לי בהתחלה: לא הייתי בצבא ולא שמעתי את המילים גיבוש, קב"ט, דרגות. אבל עם הזמן השתלבתי". היא החלה את שירותה בחודש אדר, והיו מי שחשבו שהמדים שלבשה הם בסך הכול תחפושת; אבל בחלוף חג פורים היה ברור שכן, היא שוטרת חרדית, ונוכחותה החלה להשפיע בתחנת בני־ברק. "אני זוכרת שישבתי באחד החדרים, ואישה שהגיעה להגיש תלונה חלפה במסדרון ועברה על פני הכניסה לחדר שלי. היא הלכה אל היומנאי וביקשה 'להגיש תלונה דווקא אצלה', והצביעה על הדלת של החדר שלי".
ברבים מהמקרים שעברו על שולחנה הייתה חשיבות רבה לכך שהיא דוברת בני־ברקית שוטפת. "אישה סיפרה פעם שבעלה אנס אותה. לקחתי אותה לחדר מבודד ושקט, הפעלתי נוהל חקירה, הדלקתי מצלמות, וישבנו לדבר. ואז היא אמרה: 'בעלי נגע בי כשהייתי אסורה'. זו הייתה אישה שבאה מחסידות אדוקה מאוד. יכולתי לומר לה: 'אז לא נאנסת', בגיחוך. כשסיפרתי על התלונה לחוקרים האחרים הם לא הבינו את זה בכלל, אבל בחוויה של המתלוננת היא נאנסה.
"משפטית, נכון, זו לא ממש עבירת אונס – מה שהוא עשה יכול להיחשב כנראה למעשה מגונה – אבל צריך ללמוד איך להתייחס לזה. בחדר סגור של איש ואישה אין מצלמות וראיות, אבל קודם כול חשוב להקשיב; חוץ מזה צריך ללמוד איך לדבר איתה, מה לומר לה. כל ניסיון לקיום יחסי מין ללא אישורה של האישה הוא בלתי חוקי, ואסור שנשים יחשבו שזה עניין הלכתי בלבד".
עד סוף הדרך
היכולת לדבר עם אישה בת המגזר, שמבינה הקשרים, מושגים ודקויות, לא תסולא בפז. אבל תלונה על הטרדה מינית היא תמיד מעמד קשה. "הגישה צריכה להיות רגישה", אומרת קמינצקי. "לפעמים אגבה את התלונה מחוץ לתחנת המשטרה, במקום שהמתלוננת יכולה להרגיש יותר בנוח. נשב במרכז של הרווחה, במשרד של רב, בסמינר או מוסד חינוך שנוח בו יותר למתלוננת".
"פעם נשים היו מגיעות אלינו, מגישות תלונה ראשונית ולא ממשיכות בתהליך", אומרת ארדי. "היה פחד להגיע שוב, וכך הרבה תיקים לא הבשילו לכדי כתב אישום. היום יש יותר אמון ויש יותר שיתוף פעולה. לנשים יש יותר כוח להתגבר על החששות. הן כבר לא מטילות פצצה ונעלמות אלא הולכות צעד אחר צעד עד סוף הדרך.
"יש מתלוננות שאני רואה כמה קשה להן כשהן מגיעות לדבר. הן מפסיקות באמצע, הן מפוחדות. אבל אני מעמידה כל מתלוננת מול המראה ואומרת לה: את רואה את האישה שמולך? את עכשיו דואגת רק לה. לא 'מה יגידו', לא 'מה יהיה עם השידך', לא 'מה יחשבו בקהילה'. את צריכה לדאוג לאישה שבמראה.
עליית האמון מובילה לכך שנשים ממשיכות בתהליך עד להגשת כתב אישום נגד התוקף. אילוסטרציה. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
"אישה שכבר התגברה על הפחד ועשתה צעד – זה מה שהיא צריכה לשמוע. לא לשמור בבטן, לא להתמודד לבד עם הפגיעה. אני גם מחדדת להן שיש דיסקרטיות מלאה, מחויבות לחיסיון: אם המתלוננת לא תספר – העדות תישמר בסוד. המתלוננות, בעיקר הצעירות, נותנות אמון במי שדומה להן, כי הן מרגישות הבנה. הרבה נשים שמגיעות לתחנה מבקשות דווקא את החוקרת החרדית. מתלוננות שמגיעות מפוחדות ומתקשות לספר יוצאות מהשיחה איתנו ואומרות שהן מרגישות הקלה גדולה".
רס"ר קמינצקי: "המסר שלי הוא שתלונה היא מעשה של אהבת ישראל. היא 'ואהבת לרעך כמוך', המצווה הכי גדולה שיש. מי שמתלוננת עושה צדק לעצמה אבל גם מגוננת על אחרים שעלולים להיפגע מאותו תוקף. זו הצלת נפשות"
בעבודתן החוקרות משלמות גם מחיר, כשהן מתמודדות עם עדויות קשות לעיכול. "אי אפשר לומר שזה לא שורט", אומרת מלכה. "אם מישהי במקצוע שלנו תבוא ותגיד לי שהיא לא שרוטה ממה שאנחנו מתעסקות בו – יש לה אולי כוחות על־טבעיים. זו לא חקירה של סחר בסמים או עבירות מס. אלו דברים קשים. הם מותירים אותנו לא פעם מטולטלות. זה מחיר שאנחנו משלמות, אבל המחיר הזה לגמרי שווה את התוצאה".
ארדי אומרת שנעשתה אם חרדתית יותר בגלל עבודתה. "אני יודעת לצערי אילו סכנות יש בחוץ", היא אומרת. "עוד קודם לכן הייתי אמא דואגת, אבל החשיפה למקרים הללו הגבירה את הדאגה מאוד". קמינצקי מסכימה: "זה משפיע על ההורות שלי. יש לי שש בנות ושני בנים, ואני משתדלת לספר להם כמה שיותר מהעבודה שלי כי חשוב לי לחנך אותם למוגנות, למודעות. הם יודעים יותר מילדים אחרים בגיל שלהם".
החשיפה למקרים הגבירה את הדאגה לילדים הפרטיים בבית. אילוסטרציה. צילום: נתי שוחט, פלאש 90
ארדי: "יש נשים שמתייעצות איתי בנוגע לעבודה במשטרה. אני אומרת להן, קודם כול, שהמשטרה היא לא עוד מקום עבודה. זה לא הייטק. זה לא להיות מזכירה. זה מקצוע שצריך לבוא אליו עם תשוקה, עם רצון לעשות טוב, עם אש בעיניים ורצון לעוד שעות עבודה, לעוד תיק, לעוד כתב אישום וענישה של עוד תוקף. מי שאין לה דחף כזה – אין לה מה לחפש בעבודה הזאת".
התוקפים מפחדים
הן לא מטפלות רק בנשים שנפגעו, אלא גם בגברים שהותקפו מינית, גם הם מהמגזר החרדי. מלכה מספרת על נפגע חרדי בן 23 שדובבה, ועדותו הביאה למעצרו של עבריין מין סדרתי. "הקורבן היה בחור תמים שהתמודד עם דברים לא פשוטים בחיים – לא התקבל לישיבה, לא הרגיש בנוח בשום מקום. שבר על שבר על שבר. מי שפגע בו היה נוהג להסתובב בהפגנות או במקומות המוניים, ושם צד את הטרף שלו. הוא זיהה את המצוקה של הבחור בהפגנה בירושלים, ניגש אליו ואמר לו 'בוא איתי, אני רוצה לדבר איתך, יש לי מישהו שיכול להכניס אותך לישיבה שאתה רוצה ללמוד בה'. הבחור הלך אחריו, הם נכנסו לבית כנסת, ושם התוקף עשה בו מעשה סדום".
הקורבן נמלט לעבר "בית השוטר" בירושלים – מקום לינה לשוטרים המשרתים רחוק מהבית: "הוא נסע במהירות ונכנס עם האופניים בשער של בית השוטר", מספרת מלכה. "השומר בכניסה חשב שהוא מחבל, וכמעט שלף נשק. הבחור התחיל לצעוק: אנסו אותי, אנסו אותי. מיד הזמינו למקום צוות חוקרים, שניסו לדבר איתו ולקבל ממנו תלונה מסודרת. אבל הוא פשוט לא הצליח לדבר עם אף אחד. בסביבות חצות הקפיצו אותי למקום, ביקשו שאנסה להבין ממנו מה קרה. הגעתי אליו, ונדרשה לי בערך שעה להרגיע אותו".
רס"ר מאירה מלכה: "הבחור התחיל לצעוק: אנסו אותי, אנסו אותי. אבל הוא פשוט לא הצליח לדבר עם אף אחד. בסביבות חצות הקפיצו אותי למקום. נדרשה לי בערך שעה להרגיע אותו. דיברתי איתו בשפה שהוא מכיר – שאלתי אותו באיזה שיעור הוא, אם הוא בישיבה קטנה או גדולה"
רס"ר מאירה מלכה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
כשסוף־סוף הצליחה לשוחח עם הצעיר שנפגע הוא החל לשחזר בפרוטרוט מה קרה והיכן. "דיברתי איתו בשפה שהוא מכיר – שאלתי אותו באיזה שיעור הוא, אם הוא בישיבה קטנה או גדולה. חוקר שלא בא מהציבור החרדי לא מכיר את המילים האלו. זה גרם לו להרגיש בנוח מולי. הוא הראה לי את המסלול שהפוגע הוביל אותו בו, תיאר בדיוק מה קרה, והסכים לעשות זאת רק בנוכחותי. אחרי שמסר עדות הוא ביקש מהרב שלו אישור להמשיך לשלב העימות. הרב שלו שאל מי החוקרת, וכשאמר לו שזו מאירה – הרב הסכים. ביקשתי מדוברות המשטרה לפרסם את המקרה כדי לראות אם יש עוד נפגעים מאותו החשוד. קיבלנו מבול של טלפונים, ומתברר שזה היה אדם שהצטברו נגדו הרבה עדויות שלא הגיעו למשטרה. אפילו אחותו הגיעה וסיפרה שהוא פגע בבן שלה, האחיין שלו. בסופו של דבר החשוד נעצר והורשע בביצוע מעשה מגונה ובעבירות נוספות. אני באופן אישי קיבלתי תגובות תומכות מבכירים במגזר החרדי שאמרו לי שהצלתי נפשות רבות מפגיעה, פשוטו כמשמעו".
ארדי: "בכל תיק שטיפלנו בו גילינו אחרי העדות הראשונה עוד נפגעים. תוקף לא פוגע רק באדם אחד. תמיד יש עוד. בתיק של אדם מפורסם התלונות הן כמו פופקורן. אחרי תלונה אחת, חברה של המתלוננת מגיעה, ואז השכנה, ואז קרובת משפחה. הפרסום מביא עוד ועוד תלונות".
אות לאמון החרדי במשטרה בכל הנוגע לטיפול בעבירות מין אפשר לראות בסיפור של התארגנות קהילתית־פרטית לטיפול בעבריין מין שנמסרה לידי המשטרה בהוראת הרבנים. ב־2020 ערך בית דין רבני "פרטי" בירור בנוגע למנהיג קהילת ברסלב בלוד נתנאל דרעי, שנחשד בפגיעה מינית בילדים בקהילתו, וקיבל עדויות, הקלטות ומסמכים בעניינו; "ביקשנו מהנ"ל להופיע בפני בית דין", כתבו הדיינים הרב אהרן ירחי, הרב ראובן נקאר והרב שמעון גוטמן, אבל דרעי לא התייצב לטעון את טיעוניו, ולפיכך "הורינו להרחיק ולהתרחק ממנו, ושחיוב ומצווה ללכת למשטרה – וזה בגדר לא תעמוד על דם רעך'". הקהילה נענתה לקריאת הרבנים להתלונן במשטרה, ובשנה שעברה דרעי הורשע (בעסקת טיעון) ונגזרו עליו שש שנות מאסר.
לדברי ארדי, זו מגמה גוברת: "יש היום ראשי קהילה שכשמגיע אליהם סיפור קשה של פגיעה בתוך הקהילה או בתוך המשפחה הם אומרים: יש ארדי בבני־ברק, קמינצקי בראש־העין – לכו אליהן. אצלן הכי טוב להתלונן. לפחות יש היום כתובת שלא הייתה בעבר".
"המשטרה עושה שינוי עצום בכל מה שקשור לעבירות מין בכל המגזרים", אומרת מלכה. "יש ליווי של הנפגעות במרכזי הסיוע, יש ליווי בקהילה, והמשטרה מתייחסת לעבירות הללו ברמה הכי גבוהה. בת שמגיעה להתלונן, לא משנה מי היא ומאיזה מגזר, תפגוש מולה חוקרת שבאה לעשות עבודת קודש".
התוצאה, לדברי מלכה, היא שגם התוקפים מודעים יותר לסכנת המשטרה. "אנשים מתחילים לפחד כשהם חושבים לפגוע", היא אומרת. "בכל פעם שהם רואים מישהו שנחקר, שנעצר, שנענש – התוקפים מפחדים".
המשטרה עשתה שינוי עצום בכל הנוגע לעבירות מין. אילוסטרציה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
"עדיין יש קשיים למי שמבקשות לפרוץ את חומות השתיקה", מודה קמינצקי. "אפשר לראות את זה במגזר החרדי כמו במגזר הכללי, שגם בו בזמן האחרון נחשפו פרשיות אחרי שנים של הסתרה. בציבור החרדי יש קשיים משלו, שקשורים לשידוך ולמשפחה. אני מצדיעה לכל אישה שמצאה את הכוח להגיע למשטרה ולהתלונן. לפעמים אישה מגלה את הכוח הזה כשאחותה או חברה שלה נפגעת, והיא חשה הזדהות. המסר שלי הוא שתלונה היא מעשה של אהבת ישראל. היא 'ואהבת לרעך כמוך', המצווה הכי גדולה שיש. מי שמתלוננת עושה צדק לעצמה אבל גם מגוננת על אחרים שעלולים להיפגע מאותו תוקף. זו הצלת נפשות".
