שעת בוקר מוקדמת בבית משפחת גואטה בפרדס־כץ. בסלון הצנוע בולט פריט אחד – הטלוויזיה הגדולה שממנה בוקעת בקולי־קולות תוכנית הרדיו "קלמן־ליברמן", המשודרת ברשת ב' של "כאן". בעל הבית מכיר מקרוב את הרשת הזו: לאחרונה המיר את מסדרונות הכנסת במסדרונות תאגיד השידור, וכעת הוא מגיש ב"כאן ב'" את יומן הערב לצד רן בנימיני, וכן מחזיק תוכנית אישית שבועית.
אגב טלוויזיה, פעם נקרא יגאל גואטה לאחד מרבני ש"ס, ששאל אותו בחצי נזיפה אם נכון הדבר שיש לו מכשיר טלוויזיה בבית. "זה לא נכון, כבוד הרב", ענה גואטה, "יש לי חמישה מכשירי טלוויזיה בבית". כזה הוא: אדם כן ואמיתי, שהולך עם האמת שלו עד הסוף, ולא מוכן לזייף.
"כשהלכתי כחבר כנסת לראיונות הראשונים שלי", הוא מספר לנו, "אמרו לי: אתה לוקח איתך נייר? בעיניי מי שלוקח נייר, זה אדם שמשקר. אתה צריך אותו רק אם אתה הולך להגיד דברים שאתה לא מאמין בהם. אם יש לך משנה סדורה, פשוט תגיד אותה מהלב ולא מהנייר, אלא אם כן אתה סובל מאלצהיימר".
זה גם מה שהביא לסיום הקריירה הקצרה של גואטה כח"כ. בספטמבר 2017, בריאיון לרזי ברקאי בגלי צה"ל, הוא סיפר כי שנתיים קודם לכן השתתף בחתונת אחיינו ים, שנישא לגבר. הסערה לא איחרה לבוא. רבנים לחצו על הנהגת ש"ס להדיח את גואטה, שבסופו של דבר החליט להגיש מכתב התפטרות ולעזוב את הכנסת. לטענתו, הוא נפל קורבן לחיסול חשבונות פנימי. "הסיפור הזה לא התפלק לי באותו ריאיון, ממש לא. סיפרתי אותו קודם בכל מיני הרצאות לפני ציבור כללי, ומכאן שכל הלחץ לפטר אותי לא היה בגלל זה. היה כאן רצון של מישהו במערכת להתנקם באריה דרעי. ובהיותי האיש הכי קרוב לאריה, וגם דומיננטי, פגעו בי. אנשים לא מבינים שאריה לא היה נגדי בסיפור הזה".
בדיעבד, זה היה שווה את המחיר ששילמת?
"אני לא שילמתי מחיר, הם שילמו. אני יצאתי מהסיפור הזה יותר מחוזק ומחוזר ואהוד. אחרי שהתפטרתי הם הבינו שעשו טעות, וניסו למצוא דרכים לרדת מהעץ. ביקשו למשל שרק אתנצל, אבל אמרתי שאני לא מוכן. האהבה אצלנו היא בילט־אין, אנחנו משפחה מאוד מחבקת. היה לי ברור שאני, בשביל ערך המשפחה, הולך להתפטר. היה לי ברור גם שאי אפשר להמשיך ככה. מחר אני אולי אלך לחתונה של אחיינית שלי, ותהיה שם רקדנית בטן, ויבוא איזה חוכמולוג מהקהל שיצלם אותי. מה אז? שוב אתנצל? אמרתי, אולי אני אדפיס לכם בלאנק של התנצלויות, ובכל פעם תוציאו אחת? לא תודה, אני מעדיף להיות ישר עם עצמי ועם המשפחה שלי.
"מה שכן, יכול להיות שש"ס בקונסטלציה הנוכחית שלה צריכה לבוא ולומר – 'אנחנו מפלגה מזרחית ח־ר־ד־י־ת'. זו לא בושה. ויכול להיות שבקונסטלציה הזאת אני באמת לא מתאים להיות שם".
הקשר שלו עם ש"ס החל כבר ב־1984, אז התקיימה מערכת הבחירות הראשונה שבה נטלה המפלגה חלק. גואטה, שהיה אז בן 18, קשר מהר מאוד את חייו בחייה של התנועה שהבטיחה להחזיר עטרה ליושנה. ממרחק השנים, הוא מצביע על התמורות שחלו באופייה: "היו אז כנסי ענק, אני זוכר אחד מהם בגן סאקר, הגיעו 25 אלף איש באוטובוסים מכל רחבי הארץ. הם באו עם סלים ואוכל מהבית, ובחלקם הגדול ישבו במעורב. ומועצת החכמים הגיעה, והרב עובדיה הגיע, ואף אחד לא אמר מילה. אז מה השתנה?
"אותו ציבור מסורתי, ואפילו פחות ממסורתי, הקים דור של בני תורה. אלפי בני תורה צמחו ממנו. והיום אין לנו דבר כזה. בדור הבא לא נצליח להוציא עוד בני תורה מהציבור המסורתי, רק מאלה שהם בני תורה בעצמם".
"מחר אני אולי אלך לחתונה של אחיינית שלי, ותהיה שם רקדנית בטן, ויבוא איזה חוכמולוג מהקהל שיצלם אותי. מה אז? שוב אתנצל? אמרתי, אולי אני אדפיס לכם בלאנק של התנצלויות, ובכל פעם תוציאו אחת? לא תודה, אני מעדיף להיות ישר עם עצמי ועם המשפחה שלי"
הסינים היו המומים
חצי שנה אחרי התפטרותו מהכנסת, גואטה נראה מאושר ונינוח מתמיד. הוא מתעקש להכין לי בעצמו את הקפה, ש"כמוהו לא טעמת אפילו בבית קפה" (ומתברר שהוא צודק). עושה רושם שהוא נהנה מכל רגע בחייו החדשים, הן בתקשורת והן בניהול "חלומות מתוקים", רשת חנויות הממתקים והמשחקים שהקים לפני שלושים שנה.
על השולחן מונח הנייד שלו, מכשיר נוקיה פשוט. בבוקר רציתי לשלוח לו הודעת ווטסאפ, לשאול אם אפשר להקדים, אך התברר שאיש העסקים, שדרן הרדיו והח"כ לשעבר, מסתדר בלי תוכנת המסרים הפופולרית. "השאלה היא איך את מסתדרת עם ווטסאפ, הרי זה אסון", הוא משיב לתמיהתי. "כל חבר כנסת מקבל אייפון חדש או גלקסי, ואני בכלל לא לקחתי. את נכנסת לוועדה, רואה חמישים איש יושבים – וכולם בסמארטפון, אף אחד לא מסתכל על השני, ולפעמים גם לא מקשיב לשני. לי זה כרגע מיותר. הסינים שאיתם אני עושה עסקים היו קצת המומים בהתחלה, אבל הם התרגלו ואני מסתדר".
ובכל זאת, בטח מצפים מכוכב תקשורת להשתדרג בנושא הזה.
"אין כוכבים אצלי בלקסיקון. כוכבים יש רק בשמיים, ותותחים יש רק בצבא. עשיתי עסקים בחיים, עשיתי פוליטיקה, ותקשורת זה נושא שמעניין אותי. דרכה אני יכול להשפיע ואולי לתרום משהו כדי שיהיו יותר אחדות ואחווה, להביא לשיח יותר נורמלי ממה שקיים היום. בסופו של דבר, כל מה שקורה בפוליטיקה מושפע מהתקשורת".
אחרי פרישתו מהכנסת הגיעו אליו כמה הצעות מעולם המדיה, ואף דובר על תוכנית טלוויזיה בהגשתו. "אני כל החיים צועד בצעדים קטנים, לכן חשבתי שיהיה נכון יותר להתחיל ברדיו, בתוכנית של שעה בשבוע. אם זה טוב, אפשר להתקדם משם. כנראה אהבו את התוצאה".
עם כל הכבוד לפוליטיקה, איך מתיישבים באולפן בלי שום ניסיון?
"בקטע הזה תרשי לי להיות חרדי: כל מי שלמד דף גמרא מסוגל לעשות את זה. ללמוד גמרא הרבה יותר קשה מלהכין תוכנית אקטואליה".
ביומן הערב הוא נדרש לשליטה מוחלטת באירועים שעל סדר היום; התוכנית האישית, לעומת זאת, מוגדרת בפיו כ"רגועה יותר". הוא מגיש אותה בכל יום שישי לצד העיתונאי החרדי שמעון ברייטקופף, ו"אנחנו מראיינים פוליטיקאי, ומדברים על תרבות, אוכל וענייני השבוע".
בעבר ביקרת את התאגיד, ואופס – הנה אתה כאן.
"נכון, הייתה לי ביקורת בנושאים מסוימים, ודעתי נשארה איתנה. הצורה שבה ניהלו משא ומתן עם אנשי רשות השידור הייתה בעיניי מבזה. מתחתי ביקורת גם על הנהגת התאגיד, שכולה הייתה אשכנזית אליטיסטית. אמרתי שזה גוף ציבורי, וצריך להיות שם ייצוג של כל הציבור. גם בשידורים עצמם, אם זה ברדיו ואם בטלוויזיה, צריכים להביא מגוון של האוכלוסייה ושל הדעות, לתת ביטוי לכל הרבדים. אני חושב שזה כבר מתחיל לקרות ברמת השדרנים. הכניסו למשל אנשים דתיים וחרדים, אבל עדיין לא מספיק".
אילו תגובות קיבלת על התוכנית שלך?
"תגובות טובות, אבל זו לא חוכמה. על פי רוב, אנשים לא מתקשרים להגיד כמה זה רע. אני גם לא יודע אם יש לנו רייטינג או לא, אני לא מבין בזה, אבל מבחינתי הערך המוסף שאני מביא זה לדבר את מי שאני. הבעיה בתקשורת היא שיש פחד להגיד את האמת שלך. המרואיינים לא אומרים את מה שהם חושבים, אלא את מה שהם רוצים שהציבור ישמע, ולא תמיד זה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה שלהם.
"התקשורת עושה טוב בזה שהיא חושפת את הכול, ומצד שני, עצם החשיפה הזאת גורמת לאנשים להיות נעולים ומדודים מאוד בשיח שלהם, במסר שהם מעבירים. בתוכנית שלנו ביום שישי אנחנו מנסים לאפשר גם לפוליטיקאים לדבר בצורה משוחררת יותר. ראיינו את איווט ליברמן, יובל שטייניץ, שלי יחימוביץ', אריה דרעי ואחרים".
אריה דרעי זה לא יו"ר המפלגה ששלחה אותך הביתה?
"שלא תתבלבלו, אנחנו חברים. גם כשיש לי ביקורת אני יודע להגיד אותה כמו שצריך ולא להטיל רפש".
ואין משקעים?
"ממש לא. הנה, אתמול למשל שוחחנו. אני באמת לא אובייקטיבי בנושא דרעי, אבל אני חושב שהסיפור שלו הוא טרגדיה. הוא כריזמטי, חכם, גאון פוליטי, איש עשייה מהרמות הכי גבוהות. יושבים השרים בישיבה ובסוף שואלים 'נו, מה אריה אומר'. את זה אי אפשר לקחת ממנו".
ומה הטרגדיה?
"לעניות דעתי, ש"ס התחילה לאבד את דרכה ביום שדרעי הלך לכלא. אז כל הפעילות והעשייה של ש"ס נעצרו".
אבל בסופו של דבר הוא אדם שהורשע בעבירות שוחד, ועכשיו הוא מתקרב לכתב אישום נוסף.
"כמו שאמרתי, אני לא אובייקטיבי בכל מה שקשור אליו, אבל אני לא מאמין שהוא לקח פרוטה לכיס. אני מקווה שהנושא שעומד עכשיו על הפרק ייסגר מהר מאוד. אגב, באותה מידה אני לא חושב שביבי לקח פרוטה לכיס. לו יש בעיה אחרת: האובססיה שלו לשלוט, והנהנתנות או הקמצנות שלו, מעבירות אותו על דעתו. כל הסיפורים שיש סביבו הם סיפורים של שליטה. הפרשה עם אתר וואלה, הבלגן עם התאגיד – בכל מקום זה הרצון שלו בשליטה ללא מצרים".
הבן נרצח, האם הפסיקה לחיות
את יום השבעתו לכנסת, 24 בינואר 2016, החל גואטה בצפון הרחוק, בקברי הוריו בקריית־שמונה. "רציתי לומר להם שני דברים. הדבר הראשון הוא תודה – לא על משחקים שלא קנו לי, לא על בגדים חדשים שלא קיבלתי, או על חוגים שלא שלחו אותי; תודה על הערכים שקיבלתי מהם. והדבר השני שאמרתי הוא שאני מתחייב בפניהם לא להתקלקל. הבטחתי שגם כשאני הולך לכנסת, לא אאבד את השורשים והערכים שהם הקנו לי. כשהגשתי לימים את מכתב ההתפטרות, הרגשתי שההורים שלי יושבים בשמיים ונהנים: הנה, באמת שום דבר לא שינה אותו, הילד לא התקלקל".
מקברי הוריו המשיך גואטה אל בית הספר היסודי שבו למד, וממנו למעשה נזרק בסיום כיתה ו'. "ביום ההשבעה, מנהלת בית הספר ביקשה שאגיע ואדבר בפני התלמידים. באתי ומצאתי מולי 600 ילדים לבושים בכחול־לבן. חשבתי לעצמי מה המסר שאני יכול להעביר להם, ובסוף אמרתי: אני רוצה לספר לכם שהייתי ילד עצלן. לא הכי עצלן בכיתה, אלא הכי עצלן בכל בית הספר. נולדתי להורים מבוגרים שבקושי ידעו עברית, ובטח לא יכלו לעזור לי בשיעורים בהיסטוריה או בגיאוגרפיה, ולמרות זאת עם השנים סיימתי תואר ראשון ושני. עכשיו באתי להגיד לכם – כל ילד יכול. יש ירידות ויש עליות, אבל אין דבר שילד לא יכול להגיע אליו. כל החוכמה היא לתפוס את עצמך, ולא להיכנס לתוך איזו מרה שחורה, לבועה שממנה לא תצא כל החיים. מה שאתה תעשה לעצמך ישפיע על העתיד שלך".
אתה רואה הבדל בין קריית־שמונה של ילדותך למה שהיא היום?
"בדיבורים כן, במעשים לא. ההבדלים בין ההשקעה בילד בהרצליה להשקעה בילד בקריית־שמונה או ברהט, הם בלתי נתפסים. אנחנו רואים פערים גדולים בחינוך, ברווחה, בבריאות, בשיעור הנרשמים ללימודים אקדמיים. אותו ילד שנולד ביישוב שתושביו לא משלמים מיסים, או שראש הרשות המקומית שלו נכשל בתפקידו – מה הוא אשם?"
גואטה (52) גדל בעיירה הצפונית בדירת שני חדרים וחצי, שבה הצטופפו 13 נפשות – זוג הורים, עשרה ילדים וסבתא אחת. מכאן לדבריו נובע הדבק והחיבור המשפחתי שמורגש עד היום במשפחת גואטה המורחבת, ולכולם ברור שיש לעשות הכול כדי לשמר אותם. "כשאתה גר בכאלו תנאים, אין לך הפריבילגיה להסתגר בחדר עם מחשב. לא היה מחשב וגם לא היה חדר".
אביו משה עבד כאב בית במוסד חינוכי, האם שמחה הייתה עקרת בית. ב־11 באפריל 1974 פקד אסון את המשפחה ואת העיר: שלושה מחבלים חדרו לקריית־שמונה ורצחו 18 בני אדם, בהם יעקב גואטה ורעייתו מרים – אחיו וגיסתו של יגאל. "אני זוכר את ההמולה סביב הבית, מאות אנשים התאספו שם. באותו יום גם אמא שלי למעשה מתה. היא הייתה חיה־מתה, לא יצאה יותר מהבית, לא הלכה לשמחות. מה שהחזיק אותה בחיים זה הרצון להמשיך ולהעניק לילדים שלה".
אך עם כל הרצון הזה, יגאל, בנה הצעיר, הלך והידרדר בלימודים. בסיום כיתה ו' הודיעה ההנהלה להוריו כי עליהם למצוא לו מסגרת אחרת. האב הלך להתייעץ עם רב, שהפנה אותו לאנשי "יד לאחים". אלו המליצו לשלוח את יגאל לישיבה בבני־ברק, וכך הפך הילד המסורתי לבעל חזות חרדית. "שני דברים קסמו לי שם", מספר גואטה, "מגרש הכדורגל שהיה על גג הישיבה, והעובדה שלא היו שיעורי בית. מיד אחרי השיעור היו מגיעים מדריכים שתרגלו אותנו".
"מנהלת בית הספר ביקשה שאדבר בפני התלמידים ומצאתי מולי 600 ילדים לבושים בכחול־לבן. אמרתי להם: הייתי ילד עצלן. הכי עצלן בכל בית הספר. נולדתי להורים מבוגרים שבקושי ידעו עברית, ולמרות זאת עם השנים סיימתי תואר ראשון ושני. אין דבר שילד לא יכול להגיע אליו"
גואטה פרח בישיבה ואפילו קפץ כיתה. בהמשך עבר לישיבה הליטאית "בית התלמוד". "אמרו 'הילד מוכשר, אז חייבים לקחת אותו לישיבה אשכנזית'. אני לא הייתי צד בעניין, רק הייתי צריך לעבור את המבחנים", מסביר גואטה את התהליך שעבר – תהליך שמסמל במידה מסוימת את הרקע לצמיחתה של תנועת ש"ס, כשבני תורה ספרדים ביקשו לעצמם גאוות יחידה.
לאחר נישואיו לגילה קבע גואטה את מגוריו בבני־ברק והפך לעסקן המשמש כתובת לפניות הציבור. פה עזר להכניס לבית הספר ילד שלא התקבל, שם סייע בפתרון בעיה רפואית. "כשאתה מנסה, יש סייעתא דשמיא. לפעמים אין לך אפילו קצה חוט, אבל אתה מרים טלפון או שניים ואתה רואה שהקב"ה עוזר".
העסקנות השתדרגה לפני 15 שנה, כשגואטה הפך לאחד מנציגי ש"ס במועצת עיריית בני־ברק. "מיסדתי את העזרה. פתחתי שלוש פעמים בשבוע קבלת קהל בעירייה, הבית שלי נהיה מאז פתוח לציבור, יום ולילה אנשים דופקים – גם ב־12 בלילה, גם בשש בבוקר".
ב־2008 מונה גואטה למנכ"ל עיריית אלעד. ראש העיר באותם ימים היה יצחק עידן, איש ש"ס. עד מהרה העלה גואטה טענות להתנהלות מושחתת במקום. "למעשה ראיתי את זה מההתחלה. מבקשים ממך לעשות דברים שאתה לא שלם איתם".
מעשים לא חוקיים?
"דברים שהם על הגבול, לא לפי המנהל התקין".
אחרי שהתריע על השחיתות הוא פוטר מעבודתו, והוחזר באמצעות צו זמני מטעם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. כעבור חצי שנה החליט המבקר שלא להאריך את הצו, וגואטה נאלץ לעזוב את העירייה. עידן, אגב, נחקר ב־2013 בחשד לעבירות שוחד ואף נשלח למעצר, אך בסופו של דבר התיק נסגר מחוסר ראיות.
"היה קשה לעבוד שם", אומר גואטה. "לא באתי להיות שוטר, באתי להיות מנכ"ל, לעשות ולהזיז דברים. ברגע שאתה לבד מול כל המערכת, כי ראש העיר דורש מאנשים לא לשתף איתך פעולה, אתה לא יכול לעשות כלום. בכלל, חבל מאוד על אלעד. זו עיר שהייתה יכולה להיות מקום מדהים לציבור החרדי, מקום פורח עם מדשאות וגני שעשועים. במקום זה בחרו להפוך אותה למשכנות מצוקה".
זו גם עיר שיש בה לא מעט נוער נושר, תופעה שהולכת ומתרחבת בציבור החרדי. מדוע לא מצליחים למגר אותה?
"כי נוער נושר לא באמת מעניין אף אחד, הכול סיסמאות ועמותות שמקבלות תקציבים ולא עושות. המדינה פושעת בנושא הזה. שמים פלסטרים ולא פותרים שום בעיה באופן עמוק. בדקתי פעם פרויקט מסוים של נוער נושר, ומה התברר? מתוך התקציב שהמדינה קבעה, רק עשרה אחוזים הגיעו אל הילדים. כי יש מנכ"ל וסמנכ"ל ומנהלי מרחבים, וכל פרויקט הופך למקור לחלוקת ג'ובים, במקום לקחת את המשאבים ולהקצות אותם ישירות לילדים".
ברכות לזמרת
לכנסת נכנס גואטה בראשית 2016, אחרי שסגן השר משולם נהרי התפטר במסגרת החוק הנורבגי. אף שגואטה היה במקום העשירי ברשימת ש"ס, שקיבלה בבחירות שבעה מנדטים בלבד, פטרונו אריה דרעי דאג לקדמו. שני החברים שלפניו ברשימה הודיעו כי הם מוותרים על המינוי, ומאפשרים למי ששימש כמזכ"ל המפלגה לחלוף על פניהם בדרך למשכן.
כחבר כנסת המשיך גואטה לסייע לכל פונה. בשבת הראשונה שאחרי השבעתו, הוא מספר, הגיע הביתה רק עשר דקות לפני הדלקת נרות. "שעה לפני שבת קיבלתי טלפון מאמא לחמישה ילדים שניתקו לה את המים. אמרתי לעצמי – 'עזוב, אין עם מי לדבר בזמן כזה, תגיד לה שתתקשר שוב ביום ראשון'. זה לפחות מה שיצר הרע אמר לי. בסוף הצלחתי לסדר את זה".
למרות היותו איש ש"ס מזה שנים רבות, את שלושת ילדיו שלח גואטה לחינוך ממלכתי־דתי. "כל היופי זה למצוא את שביל האמצע, את מה שנכון וטוב. הבנתי שהבית שלי לא יכול לתת לילדים את המעטפת שמתאימה בתלמוד תורה, ואני לא מסוגל לחיות חיים כפולים".
בנו מושיקו מנהל היום את רשת החנויות שהקים האב. רחלי סיימה תואר שני במנהל רפואי ועובדת בתחום. הריאיון הגורלי אצל רזי ברקאי החל בזכות הבת השלישית, שמחה, דוגמנית של בגדים במידות גדולות שהשתתפה בכמה תוכניות ריאליטי (באחת מהן תיעדה את חתונת הענק שלה, שהסתיימה בגירושין כעבור שלושה חודשים). שמחה מחזיקה גם קריירה כזמרת, ולאחר שהוציאה סינגל, האב עלה לשידור כדי לברך אותה. ברקאי עימת אותו עם סוגיית "קול באישה ערווה", וגואטה, שרצה להוכיח את הפלורליזם שלו, סיפר על חתונת אחיינו ומכאן הדברים התגלגלו. "גם שמחה דתייה, שלא תתבלבלי", הוא אומר. "היא עדיין שומרת שבת, אבל בחרה בקריירה שהיא לא משאת נפשם של חרדים. אז היא הולכת עם מכנסיים, סו וואט? על זה צריך להחרים ילדה? כששאלו את הרב גרשון אדלשטיין (ראש ישיבת פוניבז' – ר"ר) על ילד שמעשן בשבת, האם לזרוק אותו מהבית, הוא אמר לא לזרוק אותו ואפילו לקנות לו בגדים שהוא מבקש. גם בנושא הזה יש הבדל גדול בין איך שהחרדים מתנהלים באמת, לבין מה שאומרים בתקשורת".
הוא מספר על אחד מאחיו, תושב כרמיאל, ש"לפני שלושה שבועות, בשבת בבוקר, הוא דפק כאן ואמר שהוא בא לבקר אותי ולאכול חמין. מה, אני צריך לגרש אותו? ואגב, הוא נשאר כאן כבר לכל השבת, ובגלל זה הוא לא עישן, ואפילו בא איתי לתפילת מנחה. כל המושג הזה של להחרים, לא קיים בציבור המזרחי. זו המצאה אשכנזית חרדית".
ש"ס ששולחת הביתה את יגאל גואטה, ובכך מראה שאינה מעוניינת להוות בית לציבור המזרחי־מסורתי – יש לה זכות קיום?
"ש"ס קמה כדי לתקן אפליה שהייתה במשך השנים בנושא המזרחי, אבל לצערי הרב, המקום שבו האפליה הזאת הכי באה לידי ביטוי – זה בציבור החרדי. יש ילדים שלא מתקבלים לישיבה, ובנות שלא מתקבלות לסמינר. מי שהמציא את זה הם החרדים האשכנזים. ואגב, זה לא שאין אפליה במגזר החילוני. מספיק אם תסתכלי על שדרת הניהול בכלכלה, באוניברסיטאות, בבית המשפט ובפוליטיקה. אפילו בליכוד כמעט כל השרים אשכנזים, עם מירי רגב לקישוט".
אגב מירי רגב, מה אתה חושב על טקס המשואות וההתנהלות סביבו?
"הפריע לי מאוד הוויכוח הקולני המחפיר והמביש בין רגב לבין יולי אדלשטיין, כששרת התרבות היא בכלל שוליית הקוסם של ביבי, שמצידו לא טרח להנמיך את הלהבות. רגב עשתה את זה בצורה של להכניס אצבע בעין, וזה לא משמח אותי. עם כל הכבוד לכל הפירוטכניקה ולמופע המרשים, מבחינתי יום העצמאות קיבל ביטוי בנאום של מרים פרץ הרבה יותר מאשר בטקס המשואות".
רגב גם פעלה להדגיש את חלקם של המזרחים בתקומתה של המדינה, מה שלא נעשה בעבר.
"אין ספק שבמשך השנים הייתה פה התנהלות פטרונית כלפי הציבור המזרחי, וצריך לעשות לזה תיקון. ברמת הרעיון, כביכול מה שמירי רגב עושה זה נכון, השאלה היא הדרך. בוא, תתקן עולם, תיצור איזון. אנחנו באמת רוצים לחיות יחד, ולא ייתכן שהדברים היחידים שמאחדים אותנו אלה מלחמות וימי זיכרון".
אחיך מכרמיאל, למשל, לא יצביע לליכוד?
"אח שלי אומר שהוא לא יודע למי יצביע בבחירות. הוא חילוני אבל רוצה מסורת בעם ישראל, והליכוד לא מביא מסורת, למרות שציבור הבוחרים שלו כן רוצה את זה. הבית היהודי יותר קרוב לדת, אבל הוא קיצוני ימני. ואז את מבינה למה אורלי לוי מקבלת שמונה מנדטים בסקרים".
אתה חושב שהיא יכולה להגיע להישג כזה?
"מההיכרות שלי איתה בכנסת, אין לי ספק שהיא אדם חברתי ממעלה ראשונה. זה בוער בעצמותיה. אבל היא עוד תצטרך לעבור דרך ארוכה וקשה".
אורלי לוי תצליח להיכנס לחלל שש"ס מותירה אחריה בקרב הציבור המסורתי?
"חד־משמעית כן. יחד עם זה את רואה שהיא לוקחת קולות גם מהליכוד ומכחלון, והיא תיקח גם מהמחנה הציוני. יש בה איזה שילוב של מישהי שגדלה בבית ימני, ולכאורה הדעות שלה בימין, אבל עם קריצה שמאלה. אני לא יודע עד כמה האזרחים נכנסים לעומק הדברים, אבל הסקרים מראים על כמיהה למשהו חדש.
"אני אישית חושב שבהחלט יש מקום למפלגה חברתית עם נגיעות מזרחיות. השמאל האליטיסטי במדינת ישראל לא ספר את המזרחים כל השנים, ולמחנה הציוני גם היום קשה להתחבר לפריפריה. גם אם יו"ר המפלגה אבי גבאי הוא מזרחי, ואולי אפילו קרוב למסורת, קשה לאדם מאשדוד או מקריית־שמונה לבוא ולומר 'אני אצביע להם'".
"אין ספק שבמשך השנים הייתה פה התנהלות פטרונית כלפי הציבור המזרחי, וצריך לעשות לזה תיקון. ברמת הרעיון, מה שמירי רגב עושה זה נכון, השאלה היא הדרך. בוא, תתקן עולם, תיצור איזון. אנחנו באמת רוצים לחיות יחד, ולא ייתכן שהדברים היחידים שמאחדים אותנו אלה מלחמות וימי זיכרון"
קואליציה עם גילאון
לשאלה האם ש"ס תשרוד בבחירות הקרובות, גואטה מתקשה לתת תשובה החלטית. "זו תהיה נקודת מבחן. האם המפלגה תשרוד? לא יודע, זה תלוי בהמון דברים, גם בשלום הספרדי שנרקם בימים אלו. גם במפלגה החרדית השנייה, יהדות התורה, יש לא מעט מחלוקות, וזה יכול לגרום לאנשים כן ללכת לש"ס. הכול נזיל. לי אישית יהיה עצוב מאוד אם אקום בוקר אחד ואשמע שאין ש"ס. לפני חודש התפרסם סקר שלפיו היא לא עוברת את אחוז החסימה. הייתי אז בסין, ופשוט ישבתי במלון והתחלתי לבכות".
"השלום הספרדי" שעליו מדבר גואטה פרץ בפגישת פיוס של אריה דרעי, הרב הראשי יצחק יוסף והרב הראשי לשעבר שלמה עמאר. השלושה נועדו והכריזו על תום הסכסוך ביניהם. לפי גואטה, מדובר בתהליך מחויב המציאות. "לא יכול להיות שרבנים, שכל היום נותנים שיחות מוסר והרצאות ודרשות על כמה צריך לברוח מהכבוד, ועל להיות צנוע ולקבל כל אדם בסבר פנים יפות – לא ינהגו כך בעצמם. אנחנו עכשיו בימי ספירת העומר, שבהם נהרגו 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא משום לא נהגו כבוד זה בזה. אי אפשר שאותם רבנים ישכחו את זה כשמדובר בכבוד שלהם".
יש רק אדם אחד שגואטה לא חושב שצריך לעשות איתו שלום: "את אלי ישי אסור להחזיר למערכת. כשהוא עמד בראש ש"ס, הוא לא החזיק את התנועה אלא את עצמו. המחלוקת וההידרדרות של המפלגה ייתלו על צווארו לדיראון עולם. הוא קרע ופילג את הציבור הספרדי התורני, נטו על כבוד".
מלשכתו של יו"ר "יחד" אלי ישי נמסר לנו בתגובה: "מצער לשמוע כי גואטה, שאיבד את חברותו בכנסת בגלל שלא ידע לשמור על פיו, ממשיך לעשות זאת כעת בתקשורת. גיבובי השטויות שלו אינם עומדים במבחן המציאות: בתקופת ישי ש"ס שמרה על מספר דו־ספרתי של מנדטים, ויתרה מכך – שמרה על התנהלות ישרה ונקיית כפיים, תוך כדי שיקום של מלא מוסדות המפלגה".
כשאני שואלת את גואטה למה הוא מתגעגע בכנסת, הוא משיב: "הדבר היחיד שתפס אותי זו העשייה החברתית. היא אמנם נעשית בצעדי צב, אבל אם יש אפשרות להשפעה כלשהי, זה משם. העבודה בוועדות זה משהו פנטסטי, המליאה היא יותר תיאטרון".
ויש מישהו שאתה מתגעגע אליו?
"תתפלאי, אבל דווקא לאילן גילאון ממרצ. בשיחה הראשונה בינינו בכנסת הגענו למסקנה שיש בינינו אי הסכמות רק בעשרה אחוזים מתוך הנושאים שעומדים על הפרק. אנחנו חלוקים אמנם בנושא המדיני, שבישראל כל היום מתעסקים בו, אבל שלושים שנה לא קורה כלום. אנחנו מבזבזים על זה אנרגיות מטורפות ומלחמות בינינו לבין עצמנו, כאשר ממילא אין פרטנר בצד השני. יש גם נושאי דת, וגיוס, אבל בכל שאר תשעים האחוזים אנחנו מסכימים. אז בואו נתעסק בהם, ואז תראו שגם בעשרת האחוזים האלה נסתדר".
תצביע לש"ס בבחירות הקרובות?
"אני חושב שכן. ש"ס זה הבית שלי, נולדתי וגדלתי שם. אני מנערי ש"ס, אני המהפכה של ש"ס, ואני מקווה שהיא תתעשת ותחזור למצע המקורי שלה. אני לא יכול לדמיין שלא תהיה במפה הפוליטית מפלגה חברתית שמייצגת מזרחים מסורתיים. חייבת להיות מפלגה שזה הדגל שלה. אני אמנם חושב שבני תורה זה דבר שצריך לדאוג לו, וזה סוד קיומו של עם ישראל, אבל מפלגה שפונה לקהל המזרחי חייבת להכיל את כל מגוון האנשים. בסופו של דבר, כל בית מזרחי הוא בית מעורב, ואת יכולה למצוא בו חרדי, חילוני ומה שבאמצע. תמיד יש הכול מהכול".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
