כשצ'רצ'יל חלם על רוב יהודי

יום שישי, 12 במרץ 1937, ערב ראש חודש ניסן תרצ"ז, לא היה עתיר חדשות. עולם כמנהגו נהג בארץ ישראל ובבריטניה גם יחד. הכותרת הראשית ב"דבר" עסקה במלחמת האזרחים בספרד, הכותרת הראשית ב"דיילי מירור" הבריטי הוקדשה ליגון הכבד של הזמרת והשחקנית הנערצת מארי טמפסט, עם מות בעלה, השחקן גראהם בראון. בשולי עמודי החדשות, גם כאן וגם שם, נדפסו ידיעות מדאיגות מגרמניה. "היטלר מבקש (מבריטניה) 'ביטחונות שלום כנים'", בישרו עורכי דבר. בדיילי מירור נמסר על תקרית מילולית בין ברלין לוושינגטון. בשום עיתון לא דווח על אירוע פוליטי־מדיני שתוזמן מראש לאותו יום – לכאורה לא מסעיר, אך כזה שהנוגעים בדבר העדיפו להצניע: עדותו של חבר הפרלמנט וינסטון צ'רצ'יל בפני "ועדת פלשתינה הממלכתית". הפורום הזה מוכר יותר בכינוי הבלתי רשמי "ועדת פיל", על שם יושב הראש שלו, לורד ויליאם רוברט פיל.

שר המושבות הבריטי בממשלת צ'מברלין, ויליאם אורמסבי־גור, ידיד המפעל הציוני, ציווה על הקמת הוועדה כדי לחקור את נסיבות המרד הערבי הגדול שפרץ בחודש מאי 1936, ושהיה עדיין בעיצומו. בלקסיקון היהודי־ציוני כינו אותו "מאורעות תרצ"ו־תרצ"ט". כארבע מאות יהודים נהרגו במהלכו וכמאתיים בריטים, אבל המצפון הבריטי היה מיוסר בעיקר בגלל הקטל הגדול שנגרם לצד הערבי המורד – כחמשת אלפים הרוגים. הצבא הבריטי השתמש נגד המורדים בכוח רב. בין השאר זרע הרס בעיר העתיקה ביפו, בג'נין, בבקעה אל־ע'רביה, בכפר יאסיף ובלוד. גם מטוסי חיל האוויר הופעלו, וכעשרה מהם הופלו. לנוכח מחיר הדמים הכבד והמערכה המתמשכת, הוחלט על הקמת ועדה שתבדוק עד כמה עומדת בריטניה בתנאי המנדט הבינלאומי שהופקד בידיה אחרי מלחמת העולם הראשונה, ייפוי הכוח שקיבלה מחבר הלאומים – האו"ם דאז – לצורכי יישום הצהרת בלפור.

במוקד ההצהרה המפורסמת ההיא מנובמבר 1917 עמדה התחייבות להקים ליהודים בית לאומי בארץ ישראל, אך היא לוותה בתנאי "שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של עדות לא יהודיות בארץ ישראל". בלונדון היו קשובים מאוד לטענות הערבים שזכויותיהם כן נפגעו. נציגיהם, ובהם המופתי חאג' אמין אל־חוסייני, הופיעו בפני הוועדה בעת שזו גבתה עדויות בירושלים. גם בכירי המפעל הציוני העידו, ובראשם חיים ויצמן, דוד בן־גוריון וזאב ז'בוטינסקי. צ'רצ'יל זומן לעדות מאחר שבמהלך כהונתו כשר המושבות בממשלתו של לויד ג'ורג' (1921־1922) הוא גם ניסח את הפרשנות הרשמית הבסיסית שלה לאופן יישום המנדט.

לעומת חילוקי הדעות המנומסים בנושא מכסת היהודים אשר יורשו לבוא ארצה, צ'רצ'יל יישר קו עם הוועדה בכל הקשור להתעקשות היהודים על עבודה עברית במחוזותיהם. "המעצמה המנדטורית צריכה לדבר עם העם היהודי על כך ולהגיד להם כמה טיפשים הם לנהוג כך וכמה הם טועים: 'אם לא תוכלו להקל על המצב באמצעות העסקת ערבים נוספים, אם לא תוכלו לכונן יחסים טובים יותר עם הערבים האלה, זוהי עילה לצמצום ההגירה'

כ־15 שנים חלפו בינתיים. צ'רצ'יל, שהספיק במהלך התקופה הזו לכהן גם כשר אוצר, היה כעת מחוץ לממשלה, בעידן של שפל פוליטי אישי. שנות זוהרו המנהיגותי כראש ממשלת בריטניה בעת מלחמת העולם השנייה היו עדיין לפניו, אבל ב־1937 הוא נחשב למי שזמנו עבר. החשאיות שהוטלה על תוכן עדותו נועדה להבטיח את יכולתו להתבטא בחופשיות, בלי להיות משועבד לתקינות הפוליטית ובלי צורך לחשוף מה שהבריטים העדיפו להסתיר מנתיניהם. היא נשארה חסויה לאורך עשרות שנים. בביוגרפיה שפרסם לפני כעשר שנים אחד מיורשיו העתידיים בדאונינג 10, בוריס ג'ונסון, נחשפו שתי פסקאות קצרות ומרתקות מתוך העדות, שכפרו בטענה כאילו היהודים הם "גזע זר" בפלשתינה. ג'ונסון ניכש מהן מילה אחת שהייתה עלולה להביך את הבריטים גם אחרי שנים כה רבות. לפי המובא בביוגרפיה, צ'רצ'יל אמר בלשון נקייה: "אני לא חושב שמי שתפס את האבוס ראשון, הוא בעל הזכות הבלעדית על האבוס"; במקור צ'רצ'יל היה בוטה יותר: "איני מודה שלכלב באבוס יש הזכות הבלעדית על האבוס, על אף שהוא אולי שכב שם במשך זמן רב מאוד". הכלב היה דימוי בוטה לערבים, והאבוס – פלשתינה, ארץ ישראל. עוד נחזור לכך.

צ'רצ'יל העיד בלונדון במושב אחר הצהריים. לפי הפרוטוקול הוא הפגין ביטחון רב בצדקת תשובותיו, למעט עניין קטן אחד שבו התעקש להבהיר את הססנותו – רעיון חלוקת הארץ והפרדת האוכלוסיות. "אני מבקש מכם לא לחשוב שאמרתי שום דבר שתומך ברעיון ששמעתי על חלוקת פלשתינה, או שאני מתנגד אליו. לא חשבתי על זה מספיק". לעומתו, הוועדה עצמה גיבשה דעה צלולה בסוגיה. במסקנותיה, שהתפרסמו כעבור חודשים ספורים, היא הייתה לגוף המדיני הראשון שהמליץ על חלוקת הארץ. בניגוד לעמדת צ'רצ'יל, היא גם המליצה על הגבלה קיצונית של היקפי העלייה העברית ארצה.

הגשנו בפניך שאלות מסוימות שנרצה מאוד לשמוע את דעותיך עליהן, פנה יו"ר הוועדה לעד המומחה. הוא ביקש ביאור לדברי צ'רצ'יל מ־1922 על עקרון כושר הקליטה הכלכלי של הארץ, לאמור: "הגירה זו לא יכולה להיות כה גדולה בהיקפה כך שתעלה על היכולת הכלכלית של הארץ באותה עת לקלוט מהגרים חדשים". לכאורה, נוכחותם של 400 אלף יהודים בארץ ישראל בתחילת 1937, לעומת מספרם הזעום עם כיבוש הארץ בידי הגנרל אלנבי – כ־60 אלף בלבד – העידה שהיהודים עלו לכאן מעבר ליכולת הכלכלית של הארץ לקלוט אותם, בהפרה של העיקרון הדמוגרפי שניסחו הבריטים עצמם. מנקודת מבטה של הוועדה, זו הייתה סוגיית מפתח שחובה לברר עם צ'רצ'יל.

שר המושבות לשעבר ניסה להרגיע את חברי הוועדה. "העובדה שאנחנו מנסים להביא כמה שיותר (יהודים) היא בהתאם להצהרת בלפור המקורית", הדגיש. "התחייבנו לנסות להביא אותם מהר ככל שנוכל בלי להפוך את החיים הכלכליים במדינה או לעורר בה בלבול פוליטי. ודאי שמעולם לא חשבתי שהם זכאים להיכנס ממש עד לגבול יכולת הספיגה הכלכלית. זו לא הייתה הכוונה. מצד שני, מוכרחים להבהיר שנאמנותנו היא לעיקרון של להביא כמה מהם שאפשר". בהמשך הסביר שהנאמנות שהוא מדבר עליה אינה מעשה חסד בריטי כלפי היהודים, אלא מהלך מדיני מושכל: "…אני מתעקש על הנאמנות ועל תום הלב של אנגליה כלפי היהודים, ואני מייחס להם את החשיבות העצומה ביותר, מכיוון שהרווחנו (בזכותם) יתרונות גדולים במלחמה (העולמית הראשונה). לא אימצנו את הציונות רק מתוך אהבה אלטרואיסטית לייסוד מושבה ציונית. זה היה עניין בעל חשיבות רבה למדינה הזו. זה היה גורם בעל השפעה גדולה על דעת הקהל באמריקה, ואנו מחויבים, כשאלה של כבוד, ואני חושב גם בשל היתרונות, לקדם את העניין הזה רחוק ככל שנוכל".

חבר הוועדה סר לורי האמונד העיר: היהודים מחשיבים את זה למגנה כרטה שלהם. אף שיקול אחר בכלל לא נכנס לשאלה.

צ'רצ'יל: "אני לא חושב שהם מחשיבים אותה עד כדי כך".

האמונד: כן, הם כן.

צ'רצ'יל: "הם מדברים כך כי זה מסייע לטענה שלהם".

"(היהודים הם) האנשים שאחזו בארץ לפני שאותה אוכלוסייה ילידית נכנסה. בזמנו של ישו אוכלוסיית פלשתינה הייתה גדולה הרבה יותר. כאשר התחוללה ההתקוממות המוחמדית, ושבטי האסלאם הגדולים שטפו את המקומות הללו, הם שברו הכול, ריסקו הכול. ראיתם את הטרסות על הגבעות שהיו בעבר מטופחות, ותחת שלטון ערבי נעשו מדבר"

היהודים יהיו פלשתינים

כבר עם תחילת עדותו העיר צ'רצ'יל שהמרד הערבי הגדול התאפשר בגלל קלות דעת מבצעית ישנה של שלטון המנדט: פירוק יחידת משטרה מקצועית שהוא עצמו הקים ב־1921 לצורכי טיפול ממוקד באוכלוסייה הערבית. השוטרים הללו הוחלפו בחיילים, שהיו בלתי מיומנים במשימות שיטור. "אם יורשה לי להתרחק מעט מהנושא, אני חושב ששורש הרע היה ביטול הז'נדרמריה. אני הקמתי את הז'נדרמריה הזו. הם הצליחו מאוד בפלשתינה. היה להם מוניטין טוב והם זכו לאמון הציבור. להשוות בין ז'נדרמריה לחיילים, זה אבסורד. חמש מאות אנשי ז'נדרמריה המתגוררים במקום, ומוצבים שם עם כלי הרכב ועם הנשק שלהם, ובו בזמן עם הידע שלהם על התושבים – שווים חמשת אלפים חיילים שכל מה שהם יכולים לעשות זה להסתער ולירות. זו הייתה טעות גדולה (לפרק את היחידה). אולי היא נעשתה בגלל שיקול כלכלי, אך כשאנחנו מסתכלים עליה במבט לאחור אני חייב לראות בה צרה גדולה, כי היא הרסה את האמצעים שבהם (נציגי השלטון) הלבנים יכולים לקיים מגעים ידידותיים באמת עם הגזעים הניצים. אני חושב שלא משנה מה תחליטו לעשות, עליכם להקים מחדש את הז'נדרמריה".

הוועדה רשמה לפניה את המלצת שר המושבות לשעבר, ואז פנתה לנסות לברר איתו את שאלת השאלות: מה מסתתר מאחורי צמד המילים המעורפל "בית לאומי" (national home), שממשלת בריטניה התחייבה להעניק ליהודים לפי הצהרת בלפור? צ'רצ'יל נתן בשעתו פרשנות רשמית להתחייבות הזו במסמך שהניח בפני הפרלמנט הבריטי ביוני 1922, וזכה לכינוי "הספר הלבן הראשון" – זה שקרע את עבר הירדן מהיהודים וכונן בו ממלכה ערבית חדשה, ירדן. הוועדה גם ניסתה להבין אם הבית הלאומי עשוי להתפתח בסוף למדינה, מונח שאפילו ההנהגה הציונית נזהרה במשך שנים רבות מלהשתמש בו, כי היה נועז מדי לטעמה ואולי אף מעבר לאופק חלומותיה. גם הבריטים וגם המוסדות הציוניים חתרו לכונן בארץ ישראל ישות כלאיים מדינית שתהיה מורכבת מ"פלשתינים", מונח שהקיף מבחינתם יהודים וערבים.

בספר הלבן הדגיש צ'רצ'יל כי לראייתה של בריטניה, היהודים נשארו בעלי זכות על הארץ וישוכנו בה "בזכות ולא בחסד". גם מבין השיטין של סדרת השאלות והתשובות בפרוטוקול הוועדה ניכרת אהדתו לרעיון הציוני, לעומת ההסתייגות של חברי הוועדה – הלורד פיל, סגנו סר הוראס רמבולד, סר לורי האמונד, סר מוריס קרטר, סר הרולד מוריס ופרופ' רג'ינלד קופלנד – כולם עתירי ניסיון קולוניאלי, אך אינם בקיאים בסוגיית ארץ ישראל.

כעת הגענו לבירור המשמעות של הבית הלאומי היהודי, פנתה הוועדה לעד המומחה. האם התכוונת שצריכה להיות התארגנות של יהודים בבית משלהם, עם מוסדות שלטון עצמיים, בתוך מדינת פלשתינה – או שמא התכוונת שהיהודים צריכים להיכנס לארץ, להתמזג עד כמה שהם יכולים עם הערבים, ואז ליצור גוף של פלשתינים שלא יהיו כל כך יהודים וערבים, כי אם פלשתינים? עד כמה שניתן לראות, אין שום דבר במנדט עצמו שקובע מה מספר היהודים שצריכים להיכנס, או מה אמור להיות היחס בינם ובין הערבים. כעת הם גדלו, כידוע לך, הרבה מאוד, ויש 400 אלף יהודים ומיליון ערבים, והחשש עכשיו עז מאוד מצד הערבים שהיהודים שנכנסים (לארץ), אם הם ימשיכו להיכנס באותו קצב… תוך מספר מצומצם של שנים יעקפו את הערבים, ובמקרה כזה במקום שיהיה בית יהודי בפלשתינה, היא תהפוך (כולה) למדינה יהודית. …זה מפחיד את הערבים כמובן. הם יודעים שהם – כך אכנה אותם – גזע נחות יחסית ליהודים במובנים רבים. ליהודים תהיה מה שהם מחשיבים כמדינה משלהם, והיהודים ישלטו בהם מבחינה כלכלית, תרבותית וחינוכית. הם יהיו השליטים עליהם. מהי התפיסה שגיבשת בעצמך לגבי הבית הלאומי היהודי?

צ'רצ'יל השיב: "התפיסה הייתה ללא ספק, שאם כושר הספיגה על פני כמה שנים וההתרבות על פני כמה שנים, שכולם מונחים על ידי ממשלת בריטניה, יובילו לגידול באוכלוסייה היהודית, אין לבלום את האוכלוסייה הזו בשום אופן מלהגיע לעמדת רוב. ודאי שלא. להפך, אני חושב שבעיקרון זו רוחה של הצהרת בלפור. בהחלט התחייבנו לרעיון שיום אחד, איכשהו, הרחק בעתיד, בכפוף לצדק ולנוחות כלכלית, עשויה להיות שם מדינה יהודית גדולה המונה מיליונים, שעולים בהרבה על מספר התושבים הנוכחיים של המדינה. מניעת עתיד כזה מהם תהיה עוולה. אך מעולם לא התחייבנו להפוך את פלשתינה לבית יהודי. אמרנו רק שצריך להיות בית יהודי בפלשתינה. אבל אם יותר ויותר יהודים יתאספו בבית הזה, והכול יפותח משנה לשנה ומדור לדור, תוך עשיית צדק והתחשבות הוגנת בעקורים וכדומה, בהחלט עלה בדעתנו והתכוונו לכך שהם עשויים להפוך בחלוף הזמן למדינה יהודית ברובה המוחלט".

הוועדה: במהלך המאות הבאות?

צ'רצ'יל: "במהלך הדורות או המאות. איש לא אמר מעולם מה אמור להיות הקצב שזה יתבצע בו. הממשלה הבריטית היא השופט, והיא צריכה לשמור על הכוח להיות השופט. …מטבע הדברים לא כל היהודים בעולם יעברו להתגורר שם, אולם אם זה יהיה מרכז שימשוך יהודים מבחוץ, ואם נוכל להגביל את ההגירה לגבולות יכולת הקליטה הכלכלית, וגם למה שאני מכנה ניהול ממשלת בריטניה, הרי שלא נקבעו גבולות כלל. אם עוד יהודים יתקבצו לבית הזה, הבית יתפרס בסופו של דבר על כל פלשתינה, בתנאי שבכל שלב לא ייעשה עוול כבד לתושבים האחרים. ואיזה עוול כבד כבר נעשה בכך שמגיעים אנשים שיוצרים פרנסה לאחרים והופכים את המדבר למטעי דקלים ולפרדסי תפוזים? איזה עוול נעשה בכך שיש יותר עבודה ועושר לכולם? אין עוול. העוול נעשה כאשר אלו שגרים בארץ מזניחים אותה כמדבר במשך אלפי שנים".

צ'רצ'יל: "מעולם לא התחייבנו להפוך את פלשתינה לבית יהודי. אמרנו רק שצריך להיות בית יהודי בפלשתינה. אבל אם יותר ויותר יהודים יתאספו בבית הזה, בהחלט עלה בדעתנו והתכוונו לכך שהם עשויים להפוך בחלוף הזמן למדינה יהודית ברובה".

תוכנית מרחיקת לכת

בהתייחס להערת הוועדה שמצב יהודי גרמניה מאז עליית הנאצים לשלטון מאיץ עוד יותר את העלייה היהודית ארצה, הסביר צ'רצ'יל שגם הוא אינו מעוניין בפתיחת שערים כללית לאלתר. "זה הופך את המצב לנוקב יותר, אבל לא מחייב אותנו לעשות עוול אקטיבי לערבים בגלל העוול שנעשה ליהודים באירופה. אנחנו צריכים לראות שהם לא מגיעים במספרים גדולים כל כך, שהופכים את הארץ ויוצרים תנאים לא הוגנים".

הוועדה ביקשה לחדד: ואם המדיניות הזו (שמאפשרת עלייה יהודית נרחבת) מביאה להפרעות תקופתיות, עולה לנו בחיי אדם שלנו וכן הלאה?

צ'רצ'יל: "הייתי מציב ז'נדרמריה טובה כדי לשלוט היטב במקום. …הרעיון של יצירת בית לאומי ליהודים והתמודדות עם כל ההשלכות שעלולות בסופו של דבר לנבוע מכך במהלכו האיטי של הזמן – זו ההבטחה העיקרית והשלטת שבריטניה צריכה לפעול לפיה. בנסיבות מסוימות, אם נהיה חלשים מאוד, אולי נצטרך לנטוש את כל העניין. אולי מישהו אחר יצטרך לקחת אותו על עצמו; אבל, כל עוד אנחנו שם, זה מה שאנחנו ללא ספק מחויבים אליו. …אני לא אומר שזו צריכה להיות מדינה יהודית בהכרח. אולי זו מדינה שיהיה בה רוב גדול של יהודים. …(אבל) אני בטוח שזה יהיה מנוגד לכל רוחה של הצהרת בלפור אם נכריז שלא קיימות נסיבות, לא משנה באיזו טבעיות העניין יתעורר, שבהן נחשוב על רוב יהודי".

לעומת חילוקי הדעות המנומסים בנושא הגבול העליון של מכסת היהודים אשר יורשו לבוא ארצה, צ'רצ'יל יישר קו עם חברי הוועדה בכל הקשור להתעקשות היהודים על עבודה עברית במחוזותיהם. גם הוא התנגד: "אני חושב שהמעצמה המנדטורית צריכה לדבר עם העם היהודי על כך, ולהגיד להם כמה טיפשים הם לנהוג כך וכמה הם טועים: 'אם לא תוכלו להקל על המצב באמצעות העסקת ערבים נוספים, אם לא תוכלו לכונן יחסים טובים יותר עם הערבים האלה, זוהי עילה לצמצום ההגירה בכל שנה נתונה'".

לשמע הדברים הללו התנדב אחד מחברי הוועדה למלא את תפקיד האיפכא מסתברא, ואמר: הטיעון הזה שלך עוקר מהיסוד את מכתב ראש הממשלה משנת 1931, שקבע שההגירה מוגבלת משיקולים כלכליים בלבד, כי אתה לוקח בחשבון גם שיקולים פוליטיים.

צ'רצ'יל: "ודאי. תמיד עשיתי זאת, אמרתי שהיכולת הכלכלית היא רק אחד המרכיבים. אני מסתכל על זה ככה: אנחנו צריכים לנהל את הדבר הזה בשקיפות ובהגינות ובהוגנות; הסכם ג'נטלמני וכל השאר. אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לעשות את זה, עדיף להתפנות וזהו. אנחנו חייבים לסובב את ההגה לכאן או לכאן לפי מה שאנחנו חושבים שהוא הטוב ביותר, אבל אנחנו תמיד מכוונים לכך שאם יבואו מספיק יהודים, בסופו של דבר עשויה להיות מדינה פלשתינית גדולה שבה הרוב הגדול של התושבים יהיו יהודים. זה לא דבר שיקרה בעוד מאה שנה, או אפילו יותר".

הווה ועבר שימשו בעדות בערבוביה. צ'רצ'יל ציין שברקע הצהרת בלפור עמד גם הרצון להעניש את ערביי ארץ ישראל על תמיכתם בטורקים במהלך מלחמת העולם. "הערבים הללו היו עם עני, נכבש, שחי די טוב תחת הטורקים", הוא הפגין התנשאות קולוניאליסטית, "אבל הם שנאו את הטורקים, ואז כאשר באה המלחמה הם הפכו לאויבינו ותגברו את הצבאות נגדנו והרימו את נשקם וירו באנשינו. אך הצבאות שלנו התקדמו והם נכבשו. …הם הובסו בשדה הקרב הפתוח. הם הוכו במקומם. לא נותר כלב נובח. ואז החלטנו במהלך הכיבוש של האנשים האלה לתת התחייבויות מסוימות ליהודים".

הוועדה: כל כמה שנים תסתובב ותירה בכמה ערבים כי הם לא אוהבים את העובדה שהיהודים נכנסים?

צ'רצ'יל: "האם לא נהרגו הרבה יותר יהודים מערבים?"

הוועדה: יותר ערבים נהרגים בסופו של דבר.

צ'רצ'יל: "אתם לא יכולים להגיד שאנחנו מסתובבים ויורים (סתם) בערבים".

הוועדה: יותר ערבים נהרגים מאשר יהודים.

צ'רצ'יל: "זה נובע מכך שאנחנו הכוח החזק יותר".

הוועדה: אבל מה גורם לך לומר שכבשנו את הערבים? חשבנו שהם בעלי בריתנו.

צ'רצ'יל: "התושבים עצמם, הערבים הפלשתינים, שלחו את המכסות שלהם לצבא הטורקי. (לעומתם) הערבים מחג'אז (ערב הסעודית) היו בעלי הברית שלנו".

הוועדה: אולי זה מכיוון שהם (הערבים) אולצו על ידי הטורקים; אבל הם נכנסו ונלחמו לצידנו.

צ'רצ'יל: "לא הערבי הפלשתיני. …אני מוכן להודות שייתכן שהיו יחידים יוצאי דופן".

הוועדה: והאם ההיגיון אומר עכשיו שמכיוון שכבשנו את פלשתינה, נוכל לעשות בה כרצוננו?

צ'רצ'יל: "בהתאם להתחייבויות שנתנו בתהליך הכיבוש".

הוועדה: אתה כובש אומה; נתת התחייבויות מסוימות שתוצאתן היא שאוכלוסיית הילידים נתונה לפלישה של גזע זר (היהודים).

צ'רצ'יל: "גזע זר? כלל וכלל לא. (היהודים הם) האנשים שאחזו בה לפני שאותה אוכלוסייה ילידית נכנסה ואכלסה אותה. בזמנו של ישו אוכלוסיית פלשתינה הייתה גדולה הרבה יותר, כשזו הייתה פרובינציה רומית. כאשר התחוללה ההתקוממות המוחמדית, ושבטי האסלאם הגדולים שטפו את המקומות הללו, הם שברו הכול, ריסקו הכול. ראיתם את הטרסות על הגבעות שהיו בעבר מטופחות, ותחת שלטון ערבי נעשו מדבר".

"נניח שהאיטלקים היו נכנסים (לארץ). הם בוודאי היו שמחים. לא היו להם בעיות. הם היו משתמשים בכוח חסר רחמים; הם היו הורגים את כל יריביהם. הורגים את כולם. נאמר לי שהם טענו שאם יוכלו לקבל את תמיכתם ועזרתם של היהודים, הם יסלקו את הערבים. הערבים לעולם לא יסתדרו עם האיטלקים. היהודים יכולים בהחלט להצליח לעשות זאת"

הוועדה: האם לא יהיה צודק יותר לומר שזה קרה תחת שלטון טורקי?

צ'רצ'יל: "אני לא יודע אם זה נכון. יש לי הערכה רבה לערבים, אבל באותו זמן אתה מוצא שהיכן שהולך הערבי, פעמים רבות יש מדבר".

הוועדה: הם יצרו ציוויליזציה רבה בספרד.

צ'רצ'יל: "אני שמח שהם נזרקו החוצה (משם)".

הוועדה: הם היו שם 600 או 700 שנים, ועשו שם הרבה מאוד. המצב הידרדר מאז שהם עזבו את קורדובה.

צ'רצ'יל: "הערבי הוא תופעה נחותה ביותר. עכשיו שמעתי על איזו תוכנית לחלק את המקום (ארץ ישראל) לשתיים. כשאני מדבר על 'הבית היהודי בפלשתינה' במקום 'להפוך את פלשתינה לבית יהודי', אני לא רוצה שיובן שאני חושב על תוכנית מסוימת, כי לא נתתי את דעתי לתוכנית כזו: לא חשבתי עליה. זו הצעה מרחיקת לכת והייתי רוצה לחשוב עליה".

פירוק המגזר מנשקו

הוועדה העירה פה כי "למרבה הצער, היחסים בין שני הגזעים בשנים האחרונות הלכו והחמירו", וצ'רצ'יל הגיב על כך בשרטוט תרחיש מדיני בדיוני מפתיע. "אם אינך מוכן לנקוט אמצעים כדי להשיג שליטה בכוח שלך ולעשות דברים באורח הוגן ושווה לשני הצדדים, מוטב שתתפנה, תוותר על זה", כך אמר על הנוכחות הבריטית בארץ הקודש. "נניח שהאיטלקים היו נכנסים (לארץ). הם בוודאי היו שמחים. לא היו להם בעיות בכלל. הם היו משתמשים בכוח חסר רחמים; הם היו הורגים את כל יריביהם. הורגים את כולם. נאמר לי שהם טענו שאם יוכלו לקבל את תמיכתם ועזרתם של היהודים, הם יסלקו את הערבים. אז גם הערבים צריכים לחשוב על זה. הערבים לעולם לא יסתדרו עם האיטלקים. היהודים יכולים בהחלט להצליח לעשות את זה.

"שני הגזעים צריכים לחשוב על כל הדברים האלה. אנחנו מעצמה עדינה ואדיבה מאוד. לא עשינו דבר כדי לפגוע באנשים האלה. יש לנו כל הזכות להכות בחוזקה כדי לעגן את סמכותנו. …הם (הערבים) לא מקבלים את רוח הצהרת בלפור. לו הייתי ערבי לא הייתי אוהב אותה, אבל זה לטובת העולם שהמקום יתפתח, והערבים לעולם לא יפתחו אותו".

הוועדה: הערבים עושים הרבה במטעים שלהם. הם עושים כך בעקבות היהודים; אבל יש להם הרבה מטעי תפוזים משובחים משלהם.

צ'רצ'יל: "אני שמח מאוד לשמוע על כך".

הוועדה: הם מוגבלים במשאבים שלהם. היהודים יכולים להזרים כסף לפלשתינה. הם כבר הזרימו 80 מיליון לירות שטרלינג. לערבים אין כסף.

צ'רצ'יל: "השקפתי היא שצריך להמשיך ולהתמיד במשימה, לשמור על האיזון בהתאם להכרזה, לאפשר לכניסתם של מהגרים חדשים להתרחש מהר ככל האפשר. יש לכם הזכות להאט אותה מתי שתרצו ויש לכם כוח ועוצמה מהסוג הנכון כדי לגבות את עצמכם, אך אם אינכם יכולים לעשות זאת, ותרו ותנו למוסוליני לקחת את זה, דבר שהוא להוט מאוד לעשות".

הוועדה: החיכוך בפלשתינה מרחיק (מאיתנו) את העולם הערבי. יש לנו ראיות רבות לכך שהיחסים עם מדינות ערב נעשים מתוחים בגלל המצב הזה, שחיילים בריטים נלחמים בערבים ויורים בהם.

צ'רצ'יל: "אני חושב שזה מוגזם ביותר. שמעתי את זה לעיתים קרובות כל כך".

"אם עוד יהודים יתקבצו לבית (הלאומי) הזה, הרי שהבית יתפרס בסופו של דבר על כל פלשתינה, בתנאי שבכל שלב לא ייעשה עוול כבד לתושבים האחרים. ואיזה עוול כבד כבר נעשה בכך שמגיעים אנשים שיוצרים פרנסה לאחרים והופכים את המדבר למטעי דקלים ולפרדסי תפוזים? איזה עוול נעשה בכך שיש יותר עבודה ועושר לכולם? אין עוול. העוול נעשה כאשר אלו שגרים בארץ מזניחים אותה כמדבר במשך אלפי שנים"

הוועדה: בנסיבות הנוכחיות קשה לראות איך אתה יכול ליישם את סעיף 6 של המנדט, כי הוא אומר ש"ההגירה היהודית תפותח בתנאים מתאימים". מה המשמעות של "תנאים מתאימים"? כרגע האווירה היא של עוינות גלויה. זו לא אווירה שמתאים לעשות בה שום דבר. אם אתה לוקח צמח או כל אורגניזם, הוא לא ישגשג בתנאים מסוימים.

צ'רצ'יל: "זה אומר שאסור לכם ללחוץ חזק מדי. אולי, שעה שהגרמנים מתייחסים בצורה גרועה כל כך ליהודים, הם דחסו יותר מדי יהודים פנימה (וגרמו להגירה יהודית לארץ ישראל). …היו 80 אלף כשכתבתי את המסמך הזה. כעת יש 400 אלף".

הוועדה: בזמן שכתבת את המסמך הזה, אתה חושב שמישהו דמיין לרגע שעד 1936 יהיו שם 400 אלף יהודים?

צ'רצ'יל: "כן, בהחלט, קיוויתי לזה".

הוועדה: מתי מבחינתך יקום הבית היהודי הלאומי? יש לך מושגים מספריים? מתי היית אומר שיישמנו את ההתחייבות שלנו והבית הלאומי היהודי הוקם? באיזו נקודה?

צ'רצ'יל: "כאשר ייעשה ברור למדי שהיתרון היהודי בפלשתינה מובהק ומכריע, וכאשר נשתכנע שלא נותרו לנו חובות כלפי האוכלוסייה הערבית, המיעוט הערבי".

הוועדה: נטען בפנינו כי יש צרות חוזרות שהחלו עוד לפני המנדט, ב־1920, ושוב ב־1923 וב־1929, וכן הלאה. אם היית רוצה לעשות משהו שבאמת יעצור אותן, וכפי שאתה אומר לאכוף על הערבים את ההבנה שאנחנו נחושים שיהיה בית לאומי, זה לא רק עניין של ז'נדרמריה, אלא זה עניין של פירוק הערבים מנשקם. כל כפר מלא בנשק, וזו שאלה של פירוקם מנשקם. זו משימה גדולה מאוד.

צ'רצ'יל: "כן".

הוועדה: ויידרשו שיטות אכזריות למדי כדי להשיג אותה. אולי לא השיטות של האיטלקים באדיס־אבבה, אבל זה אומר פיצוץ של הכפרים וכן הלאה?

צ'רצ'יל: "למה אתם מתכוונים בפיצוץ של הכפרים?"

הוועדה: לפוצץ אותם בדינמיט.

צ'רצ'יל: "הם (החיילים הבריטים) פוצצו חלק מיפו. מדוע הם פוצצו אותה? מכיוון שזו הייתה שכונת עוני מלאה באנשים לא נעימים".

יו"ר הוועדה: הם פוצצו בתים רבים בכל מקום כדי להפחיד את האוכלוסייה. ראיתי תצלומים של הדברים האלה עולים באוויר.

צ'רצ'יל: "אם אינכם יכולים לדכא מסע של בנדיטים או גרילה או רצח שמופנה נגד הסוכנים הצנועים של ממשלת בריטניה, אם אינכם יכולים לעשות את זה, עליכם לוותר כפי שעשינו באירלנד. אם זו העמדה, זו סיבה לנטישת המנדט".

הוועדה: האם לא נטען כל השנים, הן על ידך והן על ידי ועדת המנדט, שהדרך היחידה שבה נוכל לעשות את זה היא בהסכמת שני הגזעים?

צ'רצ'יל: "הו, לא".

הוועדה: שיגיעו להסכמה כלשהי, שלא להילחם?

צ'רצ'יל: "לא. היה ברור שתהליך כלשהו של חיכוך יהיה בלתי נמנע".

הוועדה: אחרי שבע עשרה שנים, האם לא הגיע הזמן שננסה משהו אחר?

צ'רצ'יל: "בכלל לא. מה זה שבע עשרה שנים?"

צ'רצ'יל ציין שברקע הצהרת בלפור עמד גם רצון להעניש את ערביי ארץ ישראל על תמיכתם בטורקים. "הערבים הללו היו עם עני, נכבש, חי די טוב תחת הטורקים", הוא הפגין התנשאות קולוניאליסטית, "אבל הם שנאו את הטורקים, ואז כאשר באה המלחמה הם הפכו לאויבים שלנו …הם הובסו בשדה הקרב הפתוח. לא נותר כלב נובח. ואז החלטנו במהלך הכיבוש של האנשים האלה לתת התחייבויות מסוימות ליהודים"

הוועדה: האם לדעתך זה צריך להימשך עד שיהיה רוב יהודי? עם מהומות שחוזרות על עצמן במרווחים של כשלוש שנים?

צ'רצ'יל: "אני חושב שנעשו טעויות בשלבים הראשונים. שמעתי הרבה על כך. נעשו טעויות איומות והתאפשר לדברים קטנים לצמוח ולהפוך לדברים גדולים, אך הגזעים לא היו לעומתיים כל כך לפני 18 חודשים או שנתיים. הקצינים היו בקשר עם שניהם, וחלק גדול מהקהילה הערבית עבד איתנו. אך המנהיגים הערבים וכל הערבים עוינים כעת".

הוועדה: המדינה הקטנה הזו בגודל של מחוז רגיל אחד בהודו, ונאלצנו להציב בה שתי דיוויזיות.

צ'רצ'יל: "כפי שאמרתי, לו הייתה לכם ז'נדרמריה חזקה, אני מאמין שהייתם יכולים לשמור על מצב די שקט".

יו"ר הוועדה: אם יורשה לי לומר כאן, שזו לא רק שאלה של להיות חזקה מספיק, אלא אולי עלול להיות לה חשש מסוים אם היא תרגיש שהיא פוגעת בערבים שנה אחר שנה כשהם רוצים לחיות במדינה שלהם.

צ'רצ'יל: "אינני מודה שלכלב באבוס יש הזכות הבלעדית על האבוס, על אף שהוא אולי שכב שם במשך זמן רב מאוד. אני לא מודה בזכות הזו. אני לא מודה, למשל, שנעשה עוול גדול לאינדיאנים האדומים של אמריקה, או לאנשים השחורים של אוסטרליה. אני לא מודה שנעשה עוול לאותם אנשים כי גזע חזק יותר, גזע בעל איכות גבוהה יותר, או בכל מקרה, מתוחכם־פיקח יותר, אם אפשר לומר, נכנס ותפס את מקומם. אני לא מודה בכך. אני לא חושב שלאינדיאנים האדומים הייתה כל זכות לומר 'היבשת האמריקנית שייכת לנו ולא נרשה לאף אחד מהמתיישבים האירופים האלה להיכנס לכאן'. לא הייתה להם הזכות, וגם לא היה להם הכוח".

הוועדה: אנחנו באמת אסירי תודה לך מאוד.

צ'רצ'יל: "האם יש משהו שאמרתי שבאיזשהו שלב נראה שסתר כל דבר אחר שאמרתי? אם כן, אבקש להבהיר את העניין".

הוועדה: רק דבר אחד. התייחסת לכך שהכוונה של הקבינט הייתה לערבב בין הגזעים…

צ'רצ'יל: "חשבתי שזה חלק מהאחריות של היהודים להפוך את התוכנית לשווה עבור הערבים, והם נכשלו בהקשר הזה. …לא התכוונתי להתערבבות בין הגזעים בדם. …הערבים היו עניים מאוד וחשבתי שהרבה מהם יעבדו בשכר טוב, ואחרים יקימו מטעים משלהם וימצאו שוק לסחורות שלהם, כי קרוב אליהם יהיה יישוב יהודי".

הוועדה: זה היה המצב לפני המלחמה ולמשך זמן מסוים לאחר מכן, אבל עכשיו אין לכך סימן בשום צורה.

צ'רצ'יל: "המצב נורא עכשיו".

עדותו של וינסטון צ'רצ'יל בפני ועדת פיל מתפרסמת כאן (בהשמטות מסוימות) באדיבות ארכיון צ'רצ'יל בבריטניה