חוויית הביטול של ג'ו רוגן

סערת חופש הדיבור מכה שוב באמריקה בכל הכוח. על דוכן הנאשמים הפעם הוצב ג'ו רוגן – בעברו שחקן, קומיקאי ופרשן בתחום אמנויות הלחימה המשולבות, ובשנים האחרונות מנחה ההסכת "ג'ו רוגן אקספיריינס", תוכנית ראיונות עומק שכל פרק שלה אורך שלוש־ארבע שעות וצובר בממוצע 11 מיליון האזנות. ליד שולחן התביעה ניצבים מי שטוענים שרוגן מפיץ בתוכנית הראיונות שלו מידע כוזב בכל מה שקשור למגפת הקורונה ולדרכי ההתמודדות איתה. הוויכוח – שמתנהל כידוע בכל רחבי המערב – התלהט דווקא אצל רוגן, ואש המריבה נעשתה צורבת במיוחד: מדענים קראו לחרם, זמר עבר מחה, שחקנים שחיוו דעה נכוו, ופוליטיקאים מכל צד מיהרו לעשות הון פוליטי על גב הפודקאסט המצליח בעולם. מה בדיוק קורה שם?

1.שיחה פתוחה או מידע כוזב?

הווירולוג ד"ר רוברט מאלון טוען ש"המציא" את טכנולוגיית ה־mRNA שעומדת בבסיסם של חיסוני מודרנה ופייזר־ביונטק – שני החיסונים המועילים ביותר נגד הקורונה. אף על פי כן, הוא מתנגד בתוקף לשימוש בהם. ב־31 בדצמבר 2021 עלה ב"ספוטיפיי", בעלת הזכויות להפצת "ג'ו רוגן אקספיריינס", ריאיון ארוך שלו עם מאלון – לא כי דעותיו השערורייתות מקובלות על רוגן, אלא בגלל נטייה כמעט כפייתית של המגיש לשוחח עם אנשים מכול צבע, סוג ועמדה פוליטית ולגשת לדיון עם ראש פתוח לחלוטין.

אולי פתוח מדי, לטענת אחדים. ב־10 בינואר 2022 פרסמו "270 רופאים, חוקרים, מחנכים ומומחים" מכתב פתוח הדורש מענקית הזרמת המוזיקה ספוטיפיי לנקוט צעדים נגד פרסום מידע שגוי: "עם כ־11 מיליון מאזינים לפרק, התוכנית, המשודרת באופן בלעדי בספוטיפיי, היא ההסכת הגדול בעולם ויש לה השפעה עצומה", נכתב. "לספוטיפיי יש אחריות לצמצם את התפשטות המידע הכוזב".

בכמעט שנתיים של מגפה אירח רוגן שלל תיאורטיקנים ועסק בדרכים רבות, שונות ומשונות, במגפה, במדיניות הרפואה הציבורית ובחיסונים המגינים מפניו. עמדתו של רוגן מורכבת יחסית: הוא קרא למבוגרים ולבעלי מערכת חיסונית חלשה להתחסן, אך לא מיהר לעודד התחסנות של צעירים בריאים ואף אמר שהוא עצמו לא התחסן.

כשרוגן נדבק בקורונה בעצמו, הוא סיפר שהשתמש באיברמקטין – תרופה אנטי־טפילית נגד כינים, סקביאס ועוד, שהיו מי שקידמו את השימוש בה אף שאין ראיות ליעילותה בטיפול בקורונה. ה־FDA, למשל, הזהיר שאין להשתמש בתרופה באופן הזה.

הופעתו של מאלון בתוכנית עוררה זעם בתקשורת הממוסדת האמריקנית. מכתב המומחים (שברובם אינם רופאים, ורבים מהם אינם קשורים בשום דרך לתחום הבריאות) לא קיבל תפוצה רחבה מאוד, אך כן זכה לסיקור מסוים; האש התפרצה כשידיעה עליו הגיעה לטלפון של אמריקני אחד, ניל יאנג.

2. החאן הברברי ומה שהוא יודע

ג'ו רוגן הוא אדם קטן, שרירי ומקועקע, שאוהב לדבר, שמח לשמוע, מת על כושר ותזונה ובעיקר לא בטוח בשום דבר. קומיקאים, זמרים, במאים, אנשי ציבור והוגים מכל הצדדים, הדתות והעמדות – כולם התיישבו בסטודיו לשיחות ארוכות. המיליארדר אילון מאסק התארח אצל רוגן ועישן גראס בשידור; העיתונאי ופעיל הימין בן שפירו וכיפתו השחורה הפציעו מפעם לפעם; אפילו הסנאטור והמועמד לנשיאות ברני סנדרס ישב איתו כמה שעות ודיבר על סוציאליזם.

בתור מראיין, רוגן מבדר במיוחד: הוא המחשה של העובדה שיש אנשים שהראש שלהם פתוח עד כדי שהמוח שלהם כמעט זולג החוצה. דעותיו יכולות להציב אותו בכל מקום ובשום מקום בין השמאל הליברלי מאוד לפופוליזם הרפובליקני. אם מעולם לא שמעתם את התוכנית, אולי טוב לקרוא את התיאור שניסח מאזין אלמוני, והופץ ברשת בשנה שעברה.

"ג'ו רוגן הוא כמו איזה חאן ברברי מערבות אסיה שמתעניין בדברים אינטלקטואליים, ובתוכנית שלו הוא בעצם מביא מלומדים וקוסמים מתוחים מעט שיתייצבו בפניו ויסבירו לו איך העולם עובד. 'איש משקפיים, אתה תסביר לג'ו למה שמיים גדולים, ואיך עץ צומח'. אבל הוא גם יאמין כמעט לכל מה שתגידו לו, ורק לאחרונה הוא התחיל גם להשיב: 'איש כובע קטן אומר אחרת. מה, אתה משקר לג'ו? איש כובע קטן טוען ששומן לא רע בשבילך, שסוכר הוא האויב, אז מה האמת? ג'ו חושב אתה טועה'. ואנשים פשוט עונים בלחץ: 'או, טוב, חה־חה, כן, אולי'".

במשך שנים שידר רוגן את ההסכת שלו ביוטיוב; בשנת 2020 הוא חתם על עסקת בלעדיות עם ספוטיפיי, בתמורה לכ־100 מיליון דולר. מאז כל פרק חדש מופיע שם – ושם בלבד. כבר בשעת החתימה רבים מאוהדיו של רוגן (בעיקר ברדיט ובטוויטר) מחו על העסקה, בטענה שהיא עלולה להוביל לצנזור או לפחות למיתון של התכנים; אבל 100 מיליון דולר הם הרבה כסף. גם חאן ברברי מערבות אסיה יודע את זה.

3. הדו־קרב שהפך ללינץ'

לניל יאנג כבר יש 100 מיליון דולר, כנראה פעמיים. הזמר הקנדי בן ה־76 עשה הון בעשורים הרבים של פעילותו, ועכשיו הוא יכול לנוח על זרי הדפנה ולקבל את התמלוגים בשקט – אבל התמלוגים גם לא ממש חשובים לו, כי את רוב הכסף שלו הוא כבר עשה. ב־22 בינואר דווח בכתב העת רולינג סטון שיאנג תבע מצוות האמרגנים שלו שיסירו את כל המוזיקה שלו מהאפליקציה שלהם: "ספוטפיי מפיצה מידע כוזב על חיסונים – שעלול לגרום למותו של מי שמאמין לדיסאינפורמציה שהם מפיצים. הם יכולים לארח את ניל יאנג או את ג'ו רוגן. לא את שניהם".

ניל יאנג לא יצר יותר מדי בשנים האחרונות, אך הוא שם מוכר, והניסוח התוקפני של המכתב שלו – כולל אולטימטום רשמי – דחפו את הסיפור מיד לכותרות הראשיות באמריקה. הדרמה הייתה מובנת מאליה: במי תבחר ספוטיפיי? טוויטר, הזירה הטובה ביותר למשפטי דעת קהל כאלו, הייתה כמרקחה, וכולם חיכו לשמוע מה תגיד ענקית הפצת המוזיקה.

אבל זו לא באמת הייתה התלבטות: ג'ו רוגן שווה כרגע הרבה יותר מניל יאנג. ספוטיפיי מיהרה להכריז שהיא בוחרת ברוגן, וניל יאנג עזב. אבל הסיקור של השאלה המעשית, במי תבחר ספוטיפיי, הומר בשאלה אחרת: האם ספוטיפיי צריכה לאפשר לרוגן לנהל שיח כזה? כמו תמיד, העמדה המיידית שהושמעה במרבית גופי החדשות האמריקניים הייתה: כלל וכלל לא. הלחץ בתקשורת הוביל ללחץ ברשתות החברתיות; התקשורת דיווחה על המחאה ברשתות, והרשתות הגיבו לדיווחים וכן הלאה, עד שרוגן עצמו פרסם ב־31 בינואר הודעת התנצלות מסויגת שבה נדר "להשתפר". בכך הוא חרץ את גורלו: מפורסמים לשעבר רבים בעולמות הבידור והתקשורת היו יכולים להגיד לו מה קורה כשמתנצלים במצב כזה במקום לעמוד על שלך.

ספוטיפיי הבטיחה להוסיף "אזהרות תוכן" לפרקים שנויים במחלוקת, אבל גם זה לא הספיק. המחאה נגד רוגן רק התעצמה, ואפילו דוברת הבית הלבן ג'ן סאקי דרשה שספוטיפיי "יעשו יותר" נגד רוגן; הממשל האמריקני עצמו רמז לכך שרוגן אשם במצב הגרוע של ארה"ב במאבק נגד הקורונה.

מרגרט סאליבן, בעלת טור בוושינגטון פוסט ואשת תקשורת ותיקה, אפילו האשימה אותו – ללא כל ראיה – במותו של חברה שלא התחסן: "אני לא יודעת בוודאות אם חיסון ומנת דחף היו מצילים את חייו של מיגי. ואין לי מושג אם הוא אי פעם האזין להסכת של ג'ו רוגן, או מה הסיבות המדויקות לכך שלא התחסן. אבל שוחחתי עם רבים מעמיתיו לעבודה וחבריו במהלך השבוע, בקצרה עם אמו, ובמידה מסוימת עם אביו. מה שהבנתי הוא שחברים דחפו אותו להתחסן במשך חודשים, אבל הוא ומשפחתו לא היו משוכנעים שזה חכם או הכרחי".

מהיכרותנו עם "תרבות הביטול", הצעד הבא היה מובן מאליו: אם כבר רוגן עומד על דוכן הנאשמים, מדוע שלא נפתח עוד כמה דברים בעייתיים בהתנהלות שלו? וכך החל המצוד.

4.הטיהור הגדול, ולאן הולכים מכאן

ג'ו רוגן השיק את תוכנית הראיונות שלו ב־2009. בארכיון שלה יש יותר מ־5,000 שעות דיבור. זהו אוצר בלום לעיתונאים ולסתם משועממים, שהחלו לבחון את התוכן שפרסם רוגן במשך כל חייו במטרה למצוא עוד סיבות לזרוק אותו מכל המדרגות. בשבוע האחרון עלו האשמות שג'ו רוגן הוא לא רק מתנגד חיסונים ומכחיש קורונה השונא את המדע, אלא גם גזען, אנטישמי, פשיסט ועוד היד נטויה.

המחאה הייתה מהירה והתגובה של ספוטיפיי הייתה זריזה: זמן קצר אחרי שהאשמות החדשות החלו לצוץ, מאה פרקים ישנים של ההסכת – המפורסם שבהם הוא ריאיון עם הקונספירטור הסהרורי אלכס ג'ונס – הוסרו מספוטיפיי ומיוטיוב. מבצע הטיהור נעזר בסרטון יעיל במיוחד שהציג פעמים רבות שבהן רוגן הגה את המילה האסורה "ניגר" בהסכת שלו.

ההאשמות בגזענות לא רק העצימו את המחאה אלא גם גרמו לפוליטיקאים ולידוענים שתמכו בזכותו של רוגן להמשיך לשדר – ובראשם דוויין ג'ונסון (The Rock) – לסגת במהירות מדבריהם ולמחוק ראיות לתמיכתם בו לפני שההמונים יבחינו.

בעקבות ההאשמות החדשות שיגר מנכ"ל ספוטיפיי דניאל אלק מכתב לעובדי החברה, שרבים מהם ביקשו לזרוק את רוגן כבר בעת רכישת ההסכת, בעקבות טענות לטרנספוביה. אלק התנצל על השימוש של רוגן במילים בעייתיות, אך הגן על ההחלטה להמשיך לשדר את התוכנית הרווחית ביותר שלו. המכתב רק העצים את המחאה.

רוגן עוד ממשיך להקליט את תוכניתו ולהעלות את הפרקים לספוטיפיי, אך אם המחאה תימשך, ייתכן שהוא ייאלץ למצוא בית חדש. יש כבר הצעה: הפלטפורמה העצמאית "ראמבל" כבר טענה שגם היא מוכנה לשלם לו 100 מיליון דולר כדי שיקבע אצלה את ביתו.