הבית // דירת ארבעת חדרים, 113 מ"ר, במתחם גינדי, בקומה השמינית מ־17. הם עברו אליה לפני ארבע שנים, אחרי שגרו כעשור במרכז העיר. בדירה שלושה חדרי שינה, סלון, מטבח ומרפסת, במפלס אחד. הריהוט עשוי מעץ והצבעוניות ניטרלית עם שילוב אביזרים צבעוניים. "בזמן עיצוב הבית היה חשוב לנו מאוד להשקיע בחללים המשפחתיים. האביזרים והפריטים המשלימים היו יחסית זולים, כדי שנוכל להחליף אותם במשך הזמן ולהתאים אותם לעיצוב המשתנה".
נוסטלגיה // השולחן העגול וטלפון הווינטג' שעליו היו שייכים לסבתא של נעמי. "ירשתי ממנה את שניהם. הפריט הזה מאוד מרגש אותי".
הבוקר // הם מתעוררים סביב שבע בבוקר. "הילדים כבר גדולים ומתארגנים לבד. אנחנו מלווים את הילדים למוסדות החינוך, שותים קפה ביחד ויוצאים יחד לעבודה". הם יוצאים ברבע לשמונה.
עצמאות // "הילדים שלנו יודעים להסתדר. הם מתנהלים לבד ביומיום, הולכים לחוגים ולשיעורים פרטיים לבד. מגיל צעיר היה לנו חשוב מאוד לזרוק אותם למים העמוקים כדי לחנך אותם לעצמאות. שיראל עושה הרבה בייביסיטר וחוסכת כדי שתוכל לקנות מה שהיא רוצה. חשוב לנו שיבינו שדברים לא מגיעים בקלות ושצריך לעבוד בשבילם. לא משנה מה המצב הכלכלי בבית, ילדים צריכים להבין את הערך של כסף".
בגדים // נעמי היא הבעלים של שני בוטיקים במתחם בזל, "בוטיק נעמי" ו"בוטיק נעמי פלוס". היא פתחה את בוטיק נעמי ב־2011, ואחרי שצברה קהל זיהתה ביקוש גם למידות גדולות, וב־2015 פתחה ממול את בוטיק נעמי פלוס. "לא הייתה לי אפשרות ששני המותגים יהיו באותו מקום, כי החנויות בבזל קטנות מדי. המחשבה לפתוח חנות למידות גדולות התחילה מכך שלא היה לי מה ללבוש כי אני מידה 44.
"למדתי למצוא את הפריטים הנכונים והמדויקים ללקוחות שלי, פריטים שאני מייבאת בייבוא אישי מפריז. אני קונה רק דברים שהייתי לובשת, ואת הכול בניתי בעשר אצבעות – לא היה לי כלום, לקחתי הלוואה מהבנק ומשם התגלגלתי וברוך השם זה גדל והתפתח. היה לי הרבה מזל".
תוכנה // נתי עבד בתחום המחשוב והתכנות, והיה עצמאי בתחום עד תחילת המגפה. "התפרצות הקורונה הייתה הזמן הנכון לשינוי. לנעמי לא היה אז אתר אינטרנט, וזאת הייתה הזדמנות טובה לבנות אותו ולהתעסק בכל מה שקשור לניהול של העסק. פיניתי את הזמן נטו לזה, ועכשיו אני אחראי על ניהול הבוטיקים עם נעמי בכל מה שקשור לניהול בק־אופיס, משלוחים, ארגון האתר מבחינת המלאי ובכלל ענייני טכנולוגיה".
בריסל // נעמי נולדה בבריסל, הבת האמצעית במשפחה עם ארבע בנות ובן. הוריה נולדו במרוקו, עלו לארץ בגיל העשרה (אביה לבד ואמה עם המשפחה), נפגשו בישראל בסוף שנות השבעים, התחתנו ועברו לבריסל. "זאת הייתה ילדות משעממת קצת – הימים היו מתחילים בחושך ונגמרים בחושך, החינוך היה מאוד נוקשה, ולי זה היה קשה. היום בריסל מלאה באנטישמיות, אבל אני מעולם לא הרגשתי את זה בילדות".
לארץ // היא עלתה לישראל לבד בגיל 15, בגלל אתגרי חינוך. "היו לי בעיות קשב וריכוז, ובתי הספר היהודיים בבריסל פשוט לא ידעו איך להתמודד איתי. לא מצאתי מוסד חינוך מתאים. אז ההורים שלי העלו את הרעיון שאעלה לארץ ואולי אמצא פה מסגרת מתאימה. ביקרתי פה פעם בשנה וידעתי עברית כי ההורים שלי דיברו עברית. אז הגעתי לפנימיית ימין אורד".
לבד // מהבית בבלגיה היא הגיעה למוסד חינוך פנימייתי עם משמעת ושעת כיבוי אורות. "חייתי בחדר משותף עם עוד כמה תלמידות והדבר היחיד שהיה פרטי היה ארון קטן שהיה לי שם. הייתי צריכה להתרגל לחיים חדשים, וזה היה מהפך מטורף. בשנה הראשונה הרגשתי כמו בקייטנה, אבל אחר כך התחיל הקושי. ההורים שלי רצו שאחזור כי ראו כמה קשה לי, אבל בחרתי דווקא להתמודד עם הקושי. אני חושבת שלא היה לי הביטחון שיש לי היום אם לא הייתי עוברת את כל מה שעברתי ולא הייתי מפתחת עצמאות בגיל צעיר כל כך".
לימודים // אחרי התיכון היא למדה הנדסת תעשייה וניהול במכללה למנהל בחיפה. מאז ומתמיד אהבה את תחום האופנה, ולאחר שעברה לתל־אביב עבדה בכמה בוטיקים עד שהחליטה לפתוח בוטיק משלה עם פריטים מיובאים מפריז. נסיעות העבודה מביאות אותה גם לבילוי עם המשפחה המתגוררת שם כיום.
"שיראל עושה הרבה בייביסיטר וחוסכת כדי לקנות מה שהיא רוצה. חשוב לנו שיבינו שדברים לא מגיעים בקלות, לא משנה מה המצב הכלכלי בבית"
צרפת // נתי נולד בישראל, הבן האמצעי במשפחה עם שלושה ילדים, אבל כבר כשהיה בן חמש החליטה משפחתו לעזוב את הארץ ועברה להתגורר בצרפת. בגיל 17 הוא חזר לארץ לבד, ואחרי התיכון התגייס לגבעתי והתגורר בירושלים כחייל בודד.
לימודים // אחרי הצבא הוא למד תואר ראשון בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר־אילן, ואז עבד ביחידה לאבטחת אישים ואבטח את יו"ר הכנסת דאז אברהם בורג. לאחר תקופה חזר לצרפת בשל הזדמנות עסקית, והתגורר שם כמה שנים. אחר כך החליט לשוב לארץ והתגורר בנתניה.
ההיכרות // הם הכירו ב־2004 דרך חבר משותף, אך בגלל המרחק הגיאוגרפי עבר הרבה זמן עד שממש נפגשו. נעמי: "היו לנו הרבה שיחות טלפון, ודרכן גילינו שמבחינה מנטלית יש לנו הרבה במשותף – הרקע הדומה שלנו, סיפורי ההגירה, הצרפתית. לי החיבור היה יותר קל מאשר היה יכול להיות עם בן זוג ישראלי לגמרי. שנינו חווינו קשיים דומים ולא היה צורך להסביר כל דבר. שנינו היינו לבד בלי משפחה ובתחילת הקריירה. כשכבר נפגשנו, נתי הגיע עם זר פרחים ענק – משהו לא מובן מאליו בתרבות בארץ".
יחד // אחרי שלוש שנים של זוגיות הם התחתנו, עברו לתל־אביב והחלו לבנות את חייהם המשותפים. "אנחנו שמחים שבנינו את הבית שלנו כאן. שנינו ציונים ואוהבי הארץ, לא דתיים אבל מחוברים ליהדות. אין ספק שהחיים בחו"ל קלים ונוחים, אבל יש משהו בארץ – אתה מרגיש שייך, חלק ממשהו, וזה נותן הרבה ביטחון".
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
