הבית // דו־משפחתי בשטח 180 מ"ר בשתי קומות, בשכונה מגוונת. הם בנו אותו בשלבים: בהתחלה הקומה הראשונה, וכשהמשפחה גדלה – לאחר שנווה נולד – הקומה השנייה. "השדרוג הגדול ביותר נעשה בתקופת הקורונה, כשהחלטנו להשקיע בחצר עם הדשא, הדשא הסינתטי והריצוף, והרמנו פרגולה כיפית ומקסימה, שיחד עם פינת זולה שווה הפכה את המקום הזה לכיפי למשפחה וגם לכתם, הארנב החמוד שלנו".
הבוקר // הגדולים מתארגנים לבדם ויוצאים בזמנם למוסדות החינוך שלהם. את הקטנים מארגנת אורית, ומפזרת אותם במוסדות החינוך בדרך לעבודה. אמיר יוצא בבוקר לאולפנה בפתח־תקווה. "לפעמים אני יוצא בבוקר מהבית לבוש ומוכן ליום של גשם וסופה, ומגיע לפתח תקווה החמימה. רק שעה נסיעה וכאילו תקופה אחרת בשנה".
חינוך // אמיר הוא ראש אולפנת בני עקיבא הדר־גנים, ובה 740 תלמידות. הוא הגיע לתחום החינוך הפורמלי אחרי שנים רבות בתנוער הנוער בני עקיבא. "להיות ראש אולפנה זו חוויה מדהימה, אפשר לחלום וליצור, מהרמה האישית של כל תלמידה ועד להובלת מיזמי חסד ועשייה חברתית אדירים. זו משימה תובענית מסביב לשעון, אבל יש לי מאחור בית מדהים שתומך ומפרגן, ומלפנים יש לי מפגש יומיומי עם הבנות, ואפשר לראות את הבניין והצמיחה, וזה מה שנותן כוח להמשך המשימה.
חברה // אורית היא רכזת ועדות תכנון, טיפול והשמה חוץ־ביתית במועצה האזורית מטה בנימין. בתור עובדת סוציאלית בוועדות היא מובילה את הדיונים במצבם של ילדים ובני נוער בסיכון ברחבי המועצה, ובונה להם תוכנית ליציאה ממצב הסיכון בבית או מחוצה לו. "זו אחריות לא פשוטה. לא קל להיפגש עם סיפורי חיים מורכבים כל כך. אבל היכולת לסייע למשפחה ולו במעט מספקת מאוד".
ירושלמית // אורית נולדה בירושלים, גדלה בקטמון הישנה, למדה בבית הספר חורב 12 שנה והייתה חניכה בסניף עזרא מרכז. בתיכון הדריכה בסניף קריית־מנחם, ובשנת השירות (השנייה) חזרה לרכז את הסניף (בשנה הראשונה היא שירתה בכפר הילדים והנוער נווה־מיכאל). לאחר שנת לימוד תורה לשמה במדרשת הרובע, היא הלכה ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. "כבר בכיתה ט' היה לי ברור שאהיה עובדת סוציאלית".
פתח־תקוואי // אמיר, שנולד בפתח־תקווה, הלך לבני עקיבא כמו כל ילד טוב כפר גנים. הוא למד בישיבת בני עקיבא נחלים, היה מדריך בסניף, ואחרי גיל התיכון למד שלוש שנים בישיבה הגבוהה במצפה־רמון. הוא שירת בגדוד 51 של גולני כלוחם וכמפקד. "אף אחד לא ממש הבין איך צהוב כמוני הסתדר בגולני אבל זו הייתה תקופה מדהימה. היום אני עדיין משרת במילואים בשמחה כקצין בדרגת רס"ן בחטיבת הקומנדו במילואים".
ההיכרות // חבר משותף ידע לראות את מה שמאחורי חולצות התנועה השונות, ולחץ על אמיר להיפגש עם אורית. הוא בדיוק סיים קורס מ"כים בגולני, וכל תקופת ההיכרות והחתונה לוו בצבעים עזים של גולני.
חתונה // הם התגוררו בהתחלה בשכונת רסקו בירושלים, סמוך להוריה, כי אמיר עדיין היה בצבא והתכוון להמשיך לקורס קצינים. משם הם עברו לעלי, כי חיפשו "מקום סביב בית מדרש שיתאים לרוחנו", ומצאו את בית המדרש לבוגרי צבא בעלי.
"הילדים הכירו את כל הסמינריונים וכל היערות, ואפילו נסעו עם אבא לשבתות ביער עין־זיתים"
בני עקיבא // לאחר ארבע שנים עברו לפתח־תקווה, בעקבות עבודתו של אמיר בתור רכז מחוז בבני עקיבא, שהחלה לאחר שהוא סיים תואר ראשון בחינוך וממש ביום של המבחן האחרון שלו בהסמכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל. הוא התחיל בתור רכז מחוז שרון־שומרון ואחר כך מונה לראש מחלקת ההדרכה וסמזכ"ל התנועה. "אלו היו שבע שנים שבהן כל הבית חי ונשם בני עקיבא. הילדים הכירו את כל הסמינריונים וכל היערות, ואפילו נסעו עם אבא לשבתות ביער עין־זיתים".
עניין פורמלי // לאחר שבע שנים בחינוך הבלתי פורמלי הוא עבר לעבוד ברשת מוסדות החינוך של בני עקיבא. בתחילה חינך את כיתות י"א־י"ב בישיבת בני עקיבא גבעת־שמואל. "זה היה מעבר קשוח מעבודה עם קומונריות לעבודה עם בנים בתיכון", אז אחר כך הוא חזר לקומונריות לעתיד, כשמונה לראש אולפנת בני עקיבא הדר־גנים.
השכלה // במהלך השנים אמיר סיים גם תואר שני בניהול מערכות חינוך, ואת תוכנית "אבני ראשה" להסמכת מנהלים במשרד החינוך.
לידות // "זכינו שרוב הלידות של אורית היו ממש מהירות, אבל זה הופך לאתגר כשגרים בעלי. לא משנה מה עשינו – לצאת מיד בתחילת הצירים, לנסוע באמבולנס או אפילו לישון אצל ההורים – כמעט בכל לידה הגענו כמעט בדקה האחרונה".
ואלו שמות // השמות שהילדים זכו להם מבטאים כמיהה וכיסופים לגאולה. "מבשר נולד כמה חודשים לפני העקירה מגוש קטיף, כשייחלנו והתפללנו להתבשר בבשורות טובות של גאולה מהגזירה הנוראית. צופיה – 'כל צופייך נשאו קול', צופה פני הגאולה הקרבה. אחיה – נקרא על שם אחיה של אורית, שנפטר ממחלה. אלישב – הברית שלו התקיימה בין יום ירושלים לחג מתן תורה, הימים שבהם אנו חשים שהשם שב לעמו. נווה – כשמו של בית הבחירה שאנו מצפים לבניינו. ואיילת השחר – כך היא גאולתן של ישראל".
בית פתוח בפורים // סעודת פורים היא אירוע השיא בבית שלהם במשך השנה. "הבית פתוח כל היום. משעות הבוקר מתחילים להתקבץ תלמידות ותלמידים ממוסדות החינוך שאמיר מלמד בהם. השכנים המדהימים גם עשו לעצמם מסורת להיות איתנו בסעודה, והשילוב יוצר קבוצה מיוחדת ושמחה שביחד איתה השמחה ממשיכה עוד הרבה אחרי שהחג כבר נגמר".
סמינריון אחד גדול // בתור "ילדי בני עקיבא", הילדים במשפחת סנדלר חיים בסמינריונים כמעט מרגע שנולדו. השנים של הסמינריונים בבני עקיבא ובישיבות ובאולפנות משפיעות על סעודות השבת בבית, ואי אפשר להיות מופתעים אם אחד הילדים פתאום נעמד על הכיסא באמצע סעודת שבת ומתחיל לשיר שירי מורל.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
