מצרים הופכת למוקד בין־יבשתי. איך זה ישפיע על ישראל?

כמעט ברציפות, מימי האימפריה הפרסית ועד לתחילת המאה ה־20, הייתה מצרים נתונה תחת כיבוש זר. קל להבין למה. בימי יוון ורומא, מצרים הייתה ספקית הדגן המרכזית באגן הים התיכון. הנילוס אפשר מפעלי חקלאות גדולים, וההמונים ברומא הסתמכו עליו לתזונתם – השליטה בה הייתה הכרחית לכל קיסר שביקש לתת לעמו לחם לצד השעשועים.

מצרים חשובה גם כציר תחבורה, משום שהיא מחברת יבשתית בין צפון אפריקה למזרח התיכון, ובין הים האדום לים התיכון. החשיבות שלה כציר תחבורה רק גדלה עם כריית תעלת סואץ במאה ה־19. התעלה מקצרת מאוד את הדרך מאירופה למזרח אסיה, והפכה את השליטה במצרים להכרחית לאימפריות האירופיות שרצו להבטיח גישה קלה ויציבה לנכסים הקולוניאליים שלהן. היא הייתה חשובה במיוחד לבריטים, שראו בתעלת סואץ (אף שהייתה יוזמה צרפתית) את נתיב המפתח בין בריטניה ליהלום בכתר האימפריה – הודו.

עדות טובה לכך הייתה שלפני 100 שנים, ב־28 בפברואר 1922, קיבלו המצרים עצמאות מבריטניה – אבל הבריטים השאירו כל מיני מגבלות. הם דרשו שבידיהם תינתן הסמכות לשמור על "התקשורת של האימפריה הבריטית במצרים", ושלא המצרים העצמאים אלא הבריטים הם אלו שיגוננו על מצרים מפני "כל תוקפנות זרה או הפרעה זרה, ישירה או עקיפה". המשמעות, בפועל, הייתה שהבריטים המשיכו לשלוט בתעלת סואץ – נתיב תקשורת ומרחב הגנה חיוני – במשך עשורים אחרי העצמאות. ב־1936 נחתם ההסכם האנגלו־מצרי, שנועד להסיג את רוב כוחות בריטניה ממצרים, אבל הותיר כוח ניכר סמוך לתעלת סואץ. רק בשנות החמישים – על רקע משבר סואץ ומבצע מוסקטר, ואחרי שרוב שטחי האימפריה הבריטית באסיה כבר זכו בעצמאות – עזבו הבריטים סופית את התעלה.

כיום מצרים היא עדיין ציר חשוב בכלכלה העולמית, מכמה סיבות.

תעלת סואץ

כולנו ראינו כיצד שוקי העולם הזדעזעו כשהתעלה נחסמה למשך פחות משבוע בשנה שעברה, בגלל ניווט לקוי של הספינה "אוור גיוון". בסואץ עוברים כ־12 אחוזים מהסחר העולמי וכ־30 אחוזים מתנועת המכולות הימית ובסך הכול סחורות בשווי של כטריליון דולר. היא עודנה עורק חשוב בין מזרח אסיה והמפרץ הפרסי ובין אירופה, והתעלה עוברת לכל אורכה במצרים.

אינטרנט

רשת האינטרנט פועלת בזכות כבלי ענק המעבירים מידע ממדינה למדינה. מצרים היא מוקד של כבלים כאלה, העוברים דרכה ומחברים בין כבלים תת־ימיים בים התיכון ובין אחיהם בים האדום. מצרים עתידה גם להיות קריטית לחיבור האינטרנט למזרח אפריקה. חברות הייטק עשויות להתחנן להקים בה חוות שרתים חדשות שיספקו שירותי ענן ליבשת השחורה.

אנרגיה

צינורות גז ונפט שעוברים לאורך תעלת סואץ (אבל גם בשאר מצרים) מחברים בין הים האדום לים התיכון. מתקני הנזלת גז בשני החופים הופכים את מצרים למוקד של הפקת גז וסחר בו. ישראל וקפריסין כבר חיברו את תשתיות הגז שלהן למצרים, כחלק מכוונה משותפת לייצא גז טבעי נוזלי לאירופה ולמזרח אסיה.

 

ישראל

החשיבות הגיאוגרפית של מצרים יכולה לשרת גם את ישראל. הנשיא א־סיסי מעוניין לנצל את היתרונות הגיאוגרפיים של מדינתו כדי לקדם את כלכלתה, ולהביא לשגשוגה. מצרים צריכה לא רק השקעות, אלא גם ידע טכנולוגי, הכשרת כוח אדם ותמיכה ביצירת כלכלת חדשנות משל עצמה. הקרבה הגיאוגרפית בינינו הופכת שיתופי פעולה כאלה לטבעיים – אם רק קהיר וירושלים ידעו להסיר את המחסומים הניצבים בפני שיתופי פעולה כאלה.