הבית // במקור הוא היה בית אריזה לפלפלים. “אנחנו גרים במושב משנת 1999. בהתחלה גרנו בבית של עמידר, בית חדש אבל קטן למדי בגודל 70 מ“ר. כשהחלטנו להרחיב את המשפחה הבנו שזה יהיה מאתגר עד בלתי אפשרי לחיות בבית כזה, אז התחלנו לשפץ את בית האריזה. זה הבית שלנו עד היום, כבר 12 שנה“.
בוקר טוב // אריאל קם סביב השעה חמש, ויוצא עם הכלבים לסיבוב בוקר בשדה. עדי יוצאת בהסעה לבית הספר האנתרופוסופי במועצה האזורית ספיר כבר בשבע בבוקר.
פרחים ותבלינים // מעין עובדת כרכזת המחקר בפרחים ובתבלינים במרכז המחקר והפיתוח ערבה תיכונה וצפונית־תמר, שמחבר בין חקלאים, גופי מחקר וחברות פרטיות. “אני בוחנת מיני פרחים ועורכת מבחני זנים בעיקר לבזיל, שהוא התבלין העיקרי הגדל בערבה בחורף. תוצאות הניסויים מפורסמות ועוברות אל חקלאי האזור. בתערוכה החקלאית שאנחנו מקיימים בכל שנה אפשר לראות את חממות הפרחים ואת מגוון הניסויים הנערכים בתחנה“.
מחקרים // בין השאר היא בוחנת את היכולות לאקלם פרחים חדשים באזור, ובודקת אפשרות לשלב טכנולוגיות חדשות בגידולים בערבה. “בתבלינים אנו עורכים הרבה מבחני זנים – יש יותר מזן בזיל אחד, ואנחנו בוחנים את מידת התאמתם לעונות השנה ואת איכותם לאחר המשלוח לחו״ל. אנו בודקים גם השפעת סוגי דשן שונים על איכות הבזיל“.
מפלפל והלאה // אריאל הוא הבעלים של משק חקלאי. עד 2015 התמחה בעיקר בגידול פלפל: “זה לא היה כדאי, החלטנו לוותר על זה“. מאז, עם שתי משפחות נוספות, הוא הקים את חברת “קדמה“ המתמחה בגידול ירקות ובאריזת תמרים. “במהלך השנים צירפנו שותף נוסף לעסק. היום אנחנו מגדלים בעיקר עגבניות, אבטיחים ודלעת ערמונים“.
התחלות // אריאל גדל בקיבוץ מזרע, במשפחה של ארבעה אחים. הוא שירת בצבא בגולני, עבד כמאבטח באל על, ואז עבר להתגורר כמה שנים בארצות הברית.
מעין גדלה בקיבוץ עין־השופט, ויש לה שני אחים. שניהם גרים כיום באוסטרליה. היא למדה עד כיתה י‘ בבית הספר האזורי, ובכיתה י“א עברה לתיכון שליד האקדמיה למוזיקה ולמחול על שם רובין בירושלים. “תמיד הייתי מחוברת למוזיקה ולפיתוח קול, וזאת הייתה הגשמת חלום. באותה עת הקיבוץ מימן את הלימודים בחוץ, וכך יצא שבגיל צעיר יצאתי לעצמאות“.
עצמאית // בשנה הראשונה היא שכרה חדר בבית של אישה מבוגרת, ובשנה השנייה גרה ב“בית ליגת נשים“ ברחביה. “זה בית שממומן כל כולו על ידי נשות הדסה, ונועד לבנות מהפריפריה שבאות ללמוד בירושלים ולא יכולות להרשות לעצמן לשכור דירה. באותה תקופה גרנו בחדר אחד שלוש בנות שלמדו באקדמיה, וכולנו הגענו מקיבוצים“. ההחלטה לעבור לשנתיים בתיכון אחר נבעה מהרצון להתמקצע במוזיקה. “עד היום אני שמחה על ההחלטה הזו, למרות הקשיים ולמרות שזה לא היה קל. זה לימד אותי להיות עצמאית. גם הבן שלי עשה את אותו הצעד בדיוק – הוא מגשים חלומות ממש כמוני“.
"נפגשנו על פסגת הר משה בסיני בשעת זריחה, ומאז לא נפרדנו"
עצמאי // אלעד הוא טריאתלט; בתיכון הוא עבר להתגורר בקיבוץ העוגן, למד בבית הספר רמות ים, והתאמן בקבוצת אסא רופין בעמק חפר.
שירות // מעין סיימה את כיתה י“ב, והתלבטה אם ללכת ללהקה צבאית או לשרת בבית ספר שדה כמדריכת טיולים. “בחרתי להיות מורה חיילת, ואת חלום השירה שמתי בצד. היום אני שרה במקהלת הערבה ובכל מיני אירועים שמתקיימים פה, אבל לא ממש באופן מקצועי“.
ההיכרות // אחרי הצבא, בטיול שחרור בסיני, היא פגשה את אריאל. היא הייתה בת עשרים, הוא בן 24. “נפגשנו על פסגת הר משה בזריחה, ומאז לא נפרדנו. אחרי שהכרנו עברנו להתגורר בקיבוץ תל־יוסף: אני עבדתי ברפת ואריאל הפעיל ציוד חקלאי בעמק. חסכנו כסף לקראת טיול גדול בחו“ל, ואז נסענו לתקופה של שמונה חודשים באפריקה“.
בחזרה מאפריקה // אחרי הטיול היא למדה מדעי החיים בפקולטה לחקלאות ברחובות, ואריאל עשה קורס חשמלאות ועבד בגינון. אחרי שסיימה את הלימודים הם עברו להתגורר בערבה התיכונה, במושב עידן, כי אריאל רצה להיות חקלאי. “חיפשנו מקום שיש בו תמיכה ועידוד של המדינה להתיישבות חקלאית, וזה או הנגב או הערבה. כאן הייתה קליטה של משפחות, אז התגלגלנו לכאן“. מעין עבדה במגוון עבודות: היא הייתה מורה, חולבת נאקות וגזברית מחליפה.
הריונות // “ההריונות שלי היו יחסית קלים ופשוטים, למעט עופרי שנולדה בניתוח קיסרי בבית חולים סורוקה, בשל התעקשותה לא להתהפך. את אלעד ועדי ילדתי בלידות רגילות ביוספטל באילת. אם כבר ללדת, אז שיהיה ים בסביבה“.
עידן // המושב הוקם בשנת 1979. “כשהגענו לכאן היו פה רק 26 משפחות, היום יש כבר יותר משמונים משפחות. חיי המושב והקהילה הקרובה מתאימים לנו. הילדים שלנו נהנים מחופש, מחיי חברה פעילים ומהרבה מדבר. לחיים בערבה יש קצב אחר, איטי יותר מבמרכז, וזה מתאים לנו מאוד. תמיד קשה לגור במקום מרוחק בבחינת נגישות לתרבות, לרפואה ולמגוון מוסדות חינוך, ואין מסעדות באזור אז הרבה פעמים מסתפקים בפויקה בשטח“.
חופש // הם אוהבים לנפוש ביוון. “אנחנו נהנים מאפשרויות הטיול ומהשילוב עם חוף הים. לכן במהלך מגפת הקורונה יצאנו לחופשות בארץ באזור הצפון“.
להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il
