במשרד להגנת הסביבה של מחוז אנטיוקיה בקולומביה התקבלו שיחות טלפון משונות ב־2007: כפריים מודאגים במחוז סיפרו שראו בעלי חיים ענקיים ומוזרים, "בעלי אוזניים קטנטנות ופה גדול מאוד־מאוד", מסתובבים חופשיים באזור. גדולים ככל שהיו, היצורים הללו לא נראו מאיימים למקומיים. להפך, הם היו כמעט חמודים – רועים בשדות ומשתכשכים במימי הריו מגדלנה האימתני, הנהר שחוצה את המדינה מדרום לצפון.
לעובדי המשרד הייתה תחושה שהם יודעים בדיוק במה מדובר, ונציג שנשלח לבדוק את תלונות המקומיים אישר במהרה את החשש החמור ביותר של הקולומביאנים: ההיפופוטמים באים.
אסקובר בנה לעצמו אחוזת יוקרה מפוארת בין הבירה בוגוטה ובין עירו מדיין. היא השתרעה על פני כ־20 קמ"ר – והכילה, בין השאר, גן חיות קטן: אנטילופות, פילים, ציפורים אקזוטיות, ג'ירפות, יענים, סוסי פוני וארבעה היפופוטמים
האחרונים בגן החיות
מה הקשר בין היפופוטם, יונק ימי למחצה מנהרות אפריקה, למדינה הדרום־אמריקנית? התשובה מובילה אותנו לסיפורו הדרמטי של אחד האנשים המפורסמים ביותר בהיסטוריה הקולומביאנית: פבלו אסקובר. בשנות השמונים ובתחילת שנות התשעים בנה אסקובר אימפריית סמים – בעיקר קוקאין. "המלחמה על הסמים" שהוכרזה באמריקה נבעה במידה רבה מעסקיו של אסקובר, שהוביל עשרות טונות של החומרים האסורים אל מיטב בניה ובנותיה של האומה האמריקנית.
את הנסיקה המטאורית של אסקובר למעמד של פושע־על ליוותה אלימות קשה נגד ארגוני פשע מתחרים, אך גם נגד שוטרים, שופטים, פוליטיקאים בולטים וכל קולומביאני שסיכן בדרך זו או אחרת את האימפריה שלו. קולומביה הפכה בימיו לבירת הרצח הבינלאומית. אם זה לא הספיק, אסקובר אף עשה את הפשע האולטימטיבי: הוא נכנס לפוליטיקה, נבחר לקונגרס הקולומביאני ואף שירת שם לתקופה קצרה, עד שהודח בלחץ אמריקני. ב־1993 נהרג בידי משטרת קולומביה אחרי מאמצים של שנים.
אך מורשת אסקובר אינה מוגבלת לסמים, לרצח ולשחיתות פוליטית. עסקי הקוקאין של ברון הסמים מהעיר מֶדִיִין היו רווחיים כל כך (במונחים של היום הוא היה שווה כ־64 מיליארד דולר) שהוא לא ידע מה לעשות בכספו. בשלב מסוים התחיל לקבור אותו בשדות נטושים; לפני כן הוא פשוט בנה וקנה כל מה שרצה. חוץ ממכוניות הפאר והמטוסים הפרטיים, אסקובר בנה לעצמו את "הסיינדה נפולס", אחוזת יוקרה מפוארת שנבנתה בין הבירה בוגוטה ובין מדיין, שהשתרעה על פני כ־20 קמ"ר – והכילה, בין השאר, גן חיות קטן.
דמיינו את פינת החי השכונתית הסמוכה למקום מגוריכם, ואז תכפילו פי מיליון. גן החיות הפרטי של אסקובר כלל אנטילופות, פילים, ציפורים אקזוטיות, ג'ירפות, יענים, סוסי פוני וארבעה היפופוטמים, שהובאו במיוחד מאפריקה. תושבי האזור הורשו לבקר את החיות האקזוטיות, וילדי בתי ספר מהאזור נהרו באוטובוסים כדי לחזות בעולם החי הגדול, חולפים מתחת לשער הכניסה שעליו מטוס הברחת הסמים הראשון של אסקובר בדרכם למכלאת הג'ירפות.
לאחר מותו של אסקובר נדרשו רשויות קולומביה להתמודד עם אינספור כאבי ראש: הטיפול במלחמות הירושה, חשיפת השחיתות וביעור הסמים היו בראש סדר העדיפויות, והשאלה מה ייעשה בגן החיות הפרטי של סוחר הסמים והרוצח הייתה זניחה ביותר. בסוף הוחלט לפרק אותו ואת האחוזה ולשגר למחוזות אחרים את בעלי החיים שהתגוררו שם. את כולם – מלבד ההיפופוטמים, שנותרו באגם המלאכותי הקטן שלהם. חילוצם משם נחשב ליקר ומורכב מדי.
הבריחה מנאפולס
בראשית הפקירו הקולומביאנים שלוש היפופוטמיות והיפופוטם אחד, והאחוזה הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני אגם. באמצע שנות התשעים לא היה ברור מה יקרה לבהמות הענקיות מכאן ואילך, וזה גם לא הטריד יותר מדי אנשים. אחרי האלפים והרבבות שנהרגו במלחמות הסמים, כמה חשובים חייהם של ארבעה היפופוטמים?
אבל היצורים המופלאים שרדו. לא זו בלבד, אלא שהם גם הקימו לעצמם בית בקולומביה. עד 2007 – כשהמשרד להגנת הסביבה באנטיוקיה החל לקבל תלונות עליהם – מספר ההיפופוטמים כבר הגיע ל־16, ועוד הפרסה נטויה.
בתחילה המשיכו ההיפופוטמים להתגורר באגם שלהם, בשעה שהאחוזה המוזנחת שסביבם התפוררה בהדרגה. הם המשיכו לחיות שם גם כשהרשויות שבו לשטח והפכו אותו לגן שעשועים בסגנון "פארק היורה", כולל מגלשות, ספארי, אקווריומים ומתקני מים. ואז, אט־אט, צעירי החבורה החלו לדלוף מעבר לגדרות האחוזה אל הריו מגדלנה הסמוך. הקולוניאליסטים חדורי המטרה מאפריקה יצאו ליישב את קולומביה.
מתברר שהם ידעו מה הם עושים. התנאים בנהר היו מושלמים ל"היפופוטמי הקוקאין", כפי שכינו אותם המקומיים. מי המגדלנה זורמים לאט, והנהר שופע אזורים רדודים – תכונה מושלמת עבור בעלי חיים ענקיים שלא בדיוק שוחים אלא דוחפים את עצמם מגדה לגדה, גולשים בתוך המים. יתרה מכך, האזור הטרופי אינו חווה בצורת – בלם טבעי לגודלם של עדרי ההיפופוטמים באפריקה.
ההיפופוטמים נהנו עד כדי כך מבית הגידול החדש שלהם, שהם הגיעו לבגרות מינית בגיל צעיר יותר והתרבו מהר הרבה יותר מקרובי משפחתם בנהרות אפריקה. ואנשים התחילו לשים לב.
בשנת 2009, חיילי הצבא הקולומביאני טבחו ביריות בהיפופוטם בוגר, שהמקומיים כינו בחיבה "פפה". תצלומי גופתו עוררו זעם מקומי ובינלאומי על הממשלה, שאישרה את ההרג. כעסם של המקומיים היה גדול
אהבה וגם שנאה
על אף המוניטין הקטלניים של ההיפופוטמים – הם הורגים כ־500 אפריקנים בכל שנה – שכניהם האנושיים בקולומביה התאהבו בהם. "אבא שלי פעם הביא היפופוטמית קטנה הביתה", סיפרה תלמידת בית ספר סמוך לנהר המגדלנה לעיתון אל־קולומביאנו ב־2014. "קראתי לה לונה, ירח, כי היא מתוקה מאוד – והאכלנו אותה רק חלב". תלמיד אחר סיפר לעיתון: "אבא שלי לכד שלושה. זה נחמד כשיש חיית מחמד קטנה בבית. אנחנו מאכילים אותם בבקבוק כי הם שותים רק חלב. יש להם עור חלקלק מאוד, אתה שופך עליהם מים והם מייצרים מעין קרום שדומה לסבון".
אך הרשויות לא מיהרו לאמץ לחיקן את הבהמות. ההיפופוטמים כונו "פצצת זמן אקולוגית": הם החלו להשפיע במגוון דרכים על החי והצומח ושינו את ההרכב הביולוגי של הנהר. סביבתנים אחדים העריכו שהשפעתם של ההיפופוטמים תהיה חיובית, אבל בממשלה חששו. הדבר האחרון שהם היו צריכים הוא עוד אסון על שם פבלו אמיליו אסקובר גביריה.
אחד המקרים הראשונים של התערבות ממשלתית בקהילת ההיפופוטמים בא על רקע טרגי: בשנת 2009, חיילי הצבא הקולומביאני טבחו ביריות בהיפופוטם בוגר, שהמקומיים כינו בחיבה "פפה". תצלומי גופתו עוררו זעם מקומי ובינלאומי על הממשלה, שאישרה את ההרג. כעסם של המקומיים היה גדול כל כך, שהממשלה זנחה את תוכניותיה להשמיד את האורחים האפריקנים ואף הכריזה עליהם כזן מוגן.
הרגיעה לא שרדה. עד 2014 נספרו לפחות 40 פרטים באוכלוסיית היפופוטמי הבר הקולומביאנית, ועד 2019 הוערך שכ־120 מהם חיים בנהרות ברחבי קולומביה – ושכולם צאצאי ההיפופוטם המקורי ושלוש רעיותיו. הציד לא עבד, בגלל התמונות המעוררות חלחלה; הממשלה ניסתה לעקר את ההיפופוטמים, אך התברר שסירוס כימי המוני אינו מועיל, ויש להזריק חומר לכל היפופוטם בנפרד. זה לא היה מעשי במיוחד. לאחר מכן דנו באפשרות של סירוס ידני של החיות המפלצתיות, שיכולות לשקול עד 1.8 טונות: ב־2017 נלכד וסורס היפופוטם אחד, במבצע מיוזע שעלה כ־50 אלף דולר. בשלב מסוים אפילו הציעה הממשלה שהתושבים המקומיים יאכלו את ההיפופוטמים, ותועד מקרה אחד כזה, כשתושבים בישלו היפופוטם שמת לאחר שנתקל בטעות בגדר חשמלית. אך דבר לא הועיל. כאשר יענו אותם, כן ירבו וכן יפרצו.
בחודש שעבר חזרו ההיפופוטמים לכותרות, כשממשלת קולומביה הכריזה עליהם כמין פולשני והבטיחה לטפל בבעיה לפני שתחמיר. בינתיים, השבט שנולד בזכות הרים של אבקה לבנה ממשיך בשלו, ואיפשהו למטה במעמקי השאול, פבלו אסקובר מחייך.
