"הקרב תפס אותי לא רחוק מהכפר ניקולייבקה, שהותקף בידי האוקראינים. האוויר התפוצץ בקולות ירי מעשרות קנים. כמה רקטות חצו את השמיים, תותחים רעמו, והבזקים בוהקים של התפוצצויות האירו את החשכה... צבא אוקראינה, אחרי שיקים את ראש הגשר שם, יוכל להעביר יחידות שיישלחו לאחר מכן ללוגנסק, 15 דקות נסיעה מכאן. העיר כולה, כמובן, לא תוכל להילכד בבת אחת. אבל בהחלט אפשר לנסות לכבוש את הפרוורים, להניף את דגל אוקראינה מעל בניין מנהל מקומי ולהכריז שמדינה מוכרת אינה שולטת אפילו בבירתה".
אלכסנדר קוטס, 24 בפברואר, 03:00
ידיעת התעמולה הזאת פורסמה באתר האינטרנט של היומון הרוסי המוביל "קומסומולסקאיה פראבדה" שעות ספורות לפני שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, בסוף החודש שעבר. כך בשלוש בלילה ניתן האות: המערכה נפתחה. עוד לפני שהמטוסים המריאו והטילים הוצבו על כן השיגור, כוח החלוץ של שופרות הקרמלין כבר החל במתקפה.
לפחות 400 ידיעות עלו מאז בערוץ הייעודי שפתח העיתון כדי לסקר את המלחמה – שנקראת כמובן "מבצע מיוחד באוקראינה", לפי הוראות "רוסקומנדזור", רגולטור התקשורת ברוסיה. תעמולת הקרמלין על המלחמה באוקראינה היא מקיפה: אזרחי המערב קוראים אותה ברשתות ושומעים אותה מפי דוברים פרו־רוסים בארצותיהם, בהרצאות של ולדימיר פוטין, בנאומים של שגריריו בעולם ובהודעות רשמיות של צבא רוסיה. עד השבוע שעבר יכולנו גם לצפות בערוצי הטלוויזיה הרוסיים, כולל אלו הדוברים אנגלית, כמו RT; כעת קשה יותר לעשות זאת. ערוץ RT ביוטיוב, למשל, נחסם. תכנים כמו תוכנית הפרשנות הגיאופוליטית השבועית של ערוץ 1 הרוסי, "בולשאיה איגרה" ("המשחק הגדול"), הוסרו מיוטיוב, לפחות בחלק ממדינות המערב. מסך הברזל יורד גם עלינו, במובן מסוים.
בשביל אזרחי רוסיה ירידת המסך חמורה יותר, ומתקפת התעמולה פולשנית הרבה יותר. ערוצי החדשות החלופיים שלהם נעלמים בזה אחר זה: עיתונים, תחנות רדיו וטלוויזיה ואתרי אקטואליה שאינם מדבררים את הקרמלין הוכרזו כסוכנים זרים ונסגרו או נחסמו. רשתות חברתיות – טוויטר, פייסבוק, יוטיוב – צונזרו ונחסמו. הממשלה נאבקת אפילו בערוצים חשאיים ומוצפנים יותר, למשל בוואטסאפ ובטלגרם. וככל שהתקדמות הכוחות הרוסיים בשטח מתעכבת ומשתבשת, וקווי החזית במפות נמתחים ומתארכים, כך מתקפת התעמולה חייבת להתקדם, כדי להצדיק החרפה באמצעים הצבאיים שנוקטת רוסיה.
בתחילת השבוע ניגשנו לסקור את מאות הידיעות של קומסומולסקאיה פראבדה בערוץ הייעודי (השתמשנו בתרגום המכונה של גוגל כדי לקרוא את הרוסית באנגלית – התרגום טוב יחסית, וגם כשהוא כושל, קל לזהות איזו מילה השתבשה ומדוע). הצלילה לארכיון הזה, בן השבועות הספורים, משרטטת מפת לחימה תוקפנית, מרובת חזיתות ומתוחכמת; החיילים והקצינים בשדה המערכה הזה – כתבים, פרשנים, עורכים, מרואיינים ודוברים רשמיים – לא מאבדים את המורל ולא נופלים בשבי, לא דורכים על דוושת הבלם, וגם אם לעיתים הם מתברברים בשטח, הם אף פעם לא נסוגים לאחור; המלחמה על התודעה של האזרח הרוסי תמיד דוהרת הלאה.
בבחינה מוקפדת אפשר לראות כשלים – סתירות בין החזות המנצחת ובין התיעוד והתיאור בשטח. אבל חשוב מכך, אפשר להבחין בהסלמה הגוברת ברטוריקה של הסיקור – וגם במועד המדויק שבו אירע מהפך בתיאור המלחמה על פי קומסומולסקאיה פראבדה. זה קרה ב־2 במרץ, היום השביעי לפלישה לאוקראינה: הנרטיב הפך לפתע מסיפור אחד, מרושע אומנם ושקרי, לדבר אחר לגמרי, שאינו רק מרושע ושקרי אלא גם אפל – ונואש.
זהו סיפורם של השבועות הראשונים של המלחמה בעיני התקשורת הרוסית.
המלחמה פורצת: אופטימיות ומצעד ניצחון
"הומור מריר, עם שמץ תיעוב, אבל מצחיק כמו שיכול להיות רק במלחמה. מחוצה לה, הומור כזה לא רק יהיה בלתי מובן, אלא ייתקל בגינוי. זר לא יבין את ההקלה של אנשים כשמתברר להם שלא זו בלבד שהסבל שלהם בא לקיצו, אלא שהגיע יום נקם ושילם".
אלכסנדר קוטס, 24 בפברואר, 18:30
בראשית היה "מבצע מיוחד בדונבאס". אף שצבירת הגייסות הרוסיים אל מול אוקראינה נמשכה חודשים, ואף שהכוחות התכנסו גם בגבולות הצפון והדרום, תעמולת הקרמלין התעקשה בתחילת המלחמה שצבא רוסיה יערוך בסך הכול מבצע מיוחד שליבו במזרח, ומטרתו לגונן על עצמאותן של שתי הרפובליקות הפורשות שהוכרו בידי פוטין בתחילת השבוע ההוא, דונייצק ולוגנסק (באוקראינית: לוהנסק). הכותרות בקומסומולסקאיה פראבדה בבוקר יום חמישי, 24 בפברואר, התייחסו באופן מיוחד לאזורים הללו שבחבל הדונבאס במזרח אוקראינה. "צבאות רפובליקות הדונבאס תוקפים עמדות אוקראיניות", הכריזה כותרת מ־07:51; "הרפובליקה העממית של לוגנסק השיקה מבצע לשחרור הטריטוריה הכבושה", נכתב ב־08:00; "החזית ברפובליקות מתכוננת לפלישה" (של האוקראינים), דיווח האתר בשעה 08:25.
ובכל זאת, כבר בהתחלה ברור מהידיעות שהמלחמה מקיפה את כל אוקראינה. יש לכך תירוץ טוב. "המטרה בשעות הקרובות היא לשלול מהמטה הכללי האוקראיני את האפשרות לפיקוד ושליטה מרכזיים בכוחות", ציטט הכתב איגור יאקונין את איגור קורוצ'נקו, עורך כתב העת להגנה לאומית. "המטרה העיקרית בעתיד הקרוב היא לעקור את הניבים הצבאיים של אוקראינה. להסיר את הרעיון של חימוש המדינה הזאת, המאיימת על שכניה ועל אזרחיה".
בשעות הבוקר, בריאיון עם גנרל בדימוס אנטולי קוליקוב, לשעבר שר הפנים הרוסי, שאל אלכסנדר גאמוב מהו היקפו של המבצע. נדמה שקוליקוב התקשה לענות בכנות מלאה; גם הוא ידע שממדי הפעולה רחבים ממה שהקרמלין ביקש לשדר. "מכיוון שהמטרה הפוליטית אינה לכבוש את אוקראינה או להרוס את כל התשתיות שלה, אני מסכים שההגדרה היא אכן מבצע מיוחד", אמר קוליקוב. אז מדוע אנו תוקפים עמוק בשטח האוקראיני? "כאן, סשה, התשובה פשוטה מאוד. אותם מל"טים שמוצבים היכנשהו הרחק, אותם מטוסי צבא ומפציצים שיכולים לתקוף, מוצבים היכנשהו בעומק", הסביר קוליקוב. "המטרה נקבעה – לשחרר את חבל הדונבאס ולשמור על ביטחונו… אני לא חושב שהמבצע המיוחד יימשך חודשים. מובן שלא… סשה, אני לא יודע את כל הפרטים, אבל… אני חושב שהמבצע יהיה קצר".
ההערכה הזאת פורסמה ב־10:33, בבוקר הראשון של מלחמה שנמשכת זה יותר משלושה שבועות, ואת סופה אין לשער. גם בהמשך היום, בריאיון אחר שערך גאמוב, נשמעו גמגומים מפי דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב. בתחילה אמר ש"איש לא מדבר על כיבוש, המילה הזאת אינה תקפה כאן… זהו עניין שנתון לבחירתו של העם האוקראיני". גאמוב הזהיר את פסקוב שאם יניחו לאוקראינים להכריע את גורלם, הם עלולים לבחור שוב בלאומיותם שלהם, ולא להיכנע לרוסיה. דבר לא ישתנה, טען העיתונאי בפני דובר הקרמלין: האוקראינים יבנו מחדש, בעזרת המערב, את שריריהם הצבאיים. "תראה", השיב פסקוב, "אתה עוסק בהשערות היפותטיות. אני לא יכול להשתתף בדיונים כאלה איתך כרגע". אבל, תהה המראיין, האם מישהו חושב על האפשרות הזאת? "בוודאי", חתם פסקוב.
בתחילה אמר דובר הקרמלין פסקוב ש"איש לא מדבר על כיבוש… זהו עניין שנתון לבחירתו של העם האוקראיני". גאמוב הזהיר את פסקוב שדבר לא ישתנה: האוקראינים יבנו מחדש את שריריהם הצבאיים. "תראה", השיב פסקוב, "אתה עוסק בהשערות היפותטיות". אבל, תהה המראיין, האם מישהו חושב על האפשרות הזאת?
יש לשער שמישהו בקרמלין אכן החל כבר לחשוב על האפשרות הזאת, ולהכין את ההצדקות לדרישת חיסולה של אוקראינה כמדינה עצמאית. אבל בינתיים הובילו את הרטוריקה שני מונחים: "פירוז" ו"דה־נאציפיקציה" – ובעברית, חיסול הצבא האוקראיני והחלפת המשטר בקייב בממשלת בובות הכפופה לקרמלין. כך למשל בכותרת הידיעה של אלכסנדר בויקו ב־08:08: "'אנשים מנומסים' כבר פועלים באוקראינה: רוסיה מגיבה בשיטתיות לאיומים, לפרובוקציות ולחבלה של קייב, עם פירוז ודה־נאציפיקציה".
הצירוף "אנשים מנומסים" שימש את התקשורת הרוסית כדי לתאר את כוחות הכיבוש שהשתלטו על חצי האי קרים ב־2014 (בתקשורת המערב הם כונו בלעג "אנשים ירוקים קטנים"). אלה היו אנשי הכוחות המיוחדים של רוסיה, לוחמים חמושים מיחידות הספצנאז, שלבשו מדים בלתי מסומנים. אף שהם דיברו ביניהם רוסית ופעלו בעליל בשם רוסיה, הקרמלין לא הכיר בקיומם: במשך למעלה מחודש טען פוטין שהם היו בסך הכול מקומיים שרכשו בעצמם מדים דומים למדי צבא רוסיה. בתקשורת הרוסית, המונח "אנשים מנומסים" מנסה לאותת על כיבוש שקט, בתמיכת האוכלוסייה המקומית. זאת הייתה התקווה של הקרמלין ביום הראשון לקרבות.
את הדיווחים מהיום הראשון לקרבות ליוו ידיעות תומכות, שביקשו לזרוע דמורליזציה בקרב האוקראינים – אבל גם לעודד את הקוראים הרוסים. "איפה זלנסקי? נשיא אוקראינה לא הראה סימני חיים זה יותר משעה", הכריזה הכותרת לכתבתו של אלכסנדר גרישין מ־07:15: "בתוך חצי שעה, מטה צבא אוקראינה שותק בגלל אובדן מערכות הפיקוד והשליטה שלו". ב־07:21 עלתה ידיעה מאת ולנטין אלפימוב על "השקרים העיקריים לגבי המבצע הצבאי בדונבאס", שהכחישה טענות לגבי הפצצת נמל התעופה הבינלאומי בוריספיל בקייב והפגזת שכונות אזרחיות בחרקיב, בקייב, באודסה ועוד ("לא נשקף כל איום לאוכלוסייה האזרחית של אוקראינה"). ידיעות אחרות הדגישו שהאוקראינים משקרים לגבי עוצמת ההתנגדות לפלישה: "באין אונים, אוקראינה השיקה מלחמת מידע נגד רוסיה. צפו לעשרות ידיעות כזב", הזהירה כתבה של גרישין ב־10:04.
בשעת צהריים תיארה הכתבת אוקסנה קרוצ'נקו את ההתמוטטות בעורף האויב, וטענה שהאוקראינים תוקפים את עצמם. "הכול רועם באודסה: תושבת אוקראינה לא שוללת את האפשרות שקייב מארגנת התפוצצויות לצורך פרובוקציה", דיווחה קרוצ'נקו. תושבת אודסה "גלינה ד'", המרואיינת לכאורה בכתבה, זלזלה בזלנסקי, תיארה את האימה באודסה, וקבעה שאין לבטוח בתקשורת האוקראינית: "אנשים מתוכנו יכולים פשוט לפוצץ דברים כדי לזרוע בהלה". ידיעות אחרות רמזו שהאוקראינים הם שתוקפים את רוסיה ללא התגרות מצידה: "מושל בריאנסק [מחוז ברוסיה, ליד משולש הגבולות עם אוקראינה ובלארוס] מדווח על ירי בגבול אוקראינה"; "שירות הביטחון מפרסם סרטון של ספינה אזרחית מותקפת בידי אוקראינה"; "שלושה תושבי בלגורוד נפצעו מהפגזה אוקראינית".
לצד זאת העיתון פרסם ידיעות הרומזות על כניעה, נסיגה והתפרקות בצבא האוקראיני. בשעת ערב, אלכסיי לאונקוב מכתב העת "ארסנל המולדת" התראיין לאיגור אמאליאנוב וטען ש־90 אחוזים מיכולות הנ"מ של אוקראינה חוסלו. "אם אתה משמיד את המכ"ם, זהו זה", אמר, והשווה את מכת הפתיחה הרוסית למתקפה של ישראל נגד המכ"מים הערביים במלחמת ששת הימים. "לכל מערכת הגנה אווירית יש נקודת תורפה – והיא המכ"ם", הסביר. המטוס הרוסי היחיד שהתרסק, נכתב בידיעה של בויקו ב־16:25, נפל בגלל טעות אנוש. "באזורי העימות, ההתנגדות היא בעיקר של ארגונים לאומניים חמושים", נטען בידיעה, ואילו המפקדים האוקראינים "שואפים להימנע מהתנגדות ולהסכים על מסדרונות נסיגה מהאזור בלי נשקם". בהמשך צוטט שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו, שהורה להתייחס בכבוד לאנשי הצבא האוקראיני שמניחים את נשקם ומבקשים לחזור למשפחותיהם – בניסוח שרמז שזו תופעה מקיפה וכוללת.
"שיעור היסטוריה קצר לילדי טיקטוק שחושבים שרוסיה תקפה את אוקראינה", הכריזה כותרת הטור המסכם של ניקולאי ורסגוב בלילה, אחרי יום של מלחמת תוקפנות רוסית. "האנשים הדוברים רוסית במזרח אוקראינה התקוממו נגד הנאצים", טען ורסגוב, והסביר שבאזורים הללו נאסר להשתמש בשפה הרוסית, אבל התושבים שם התמרדו וסירבו לדבר אוקראינית ו"להיות עוינים לרוסיה". לכן פרצה המלחמה ב־2014; מאז התלבטה רוסיה אם להניח לרוסים במזרח אוקראינה "להיקרע לגזרים" בשעה שברוסיה עצמה ימשיכו "לחיות היטב ולציית למערב", או לחלופין, "להגן על הרוסים ולהסתכן בהתרוששות קלה?". התשובה שניתנה ב־24 בפברואר, בשדה הקרב ובמערכת קומסומולסקאיה פראבדה, הייתה ברורה.
זאת גם הייתה התשובה היחידה: הגנה על חבל הדונבאס. הגנה על הרוסים באוקראינה ועל האוקראינים עצמם מפני מנהיגיהם. המבצע המיוחד הוא מלחמה של "אנשים מנומסים", שבאו כדי להתקבל באהדה בקרב האוכלוסייה המקומית. זה היה הנרטיב. בימים הבאים הוא התפוצץ, והקרמלין נאלץ להחליף אותו.
השבוע הראשון: דשדוש בשלג, ייאוש זוחל
"ערוץ הטלגרם שלי קורס. מאות הודעות ממנויים בכל רחבי אוקראינה שרוצים לסייע לכוחות הרוסיים: אנשים שולחים מפות המציגות מיקומים של צבא אוקראינה, קואורדינטות גיאוגרפיות, תמונות של שיירות בדרך לחזית, מידע על מפקדים… חששתי שהאנשים שכתבו לי על התרבות וההיסטוריה המשותפות שלנו לא יבינו את המטרה של המבצע הזה וייסוגו. אבל הם הבינו במהרה מה קורה. והם מציעים את עזרתם".
אלכסנדר קוטס, 27 בפברואר, 09:25
אלכסנדר קוטס עובד בקומסומולסקאיה פראבדה מאז 1999, כשהיה בן 21 בלבד. לפי האתר Putin's list, מאז ששוחרר מהצבא הוא סיקר מלחמות בקוסובו, באפגניסטן, בצ'צ'ניה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון ובגיאורגיה. בהוראת פוטין הוענק לו עיטור ההצטיינות למען המולדת (דרגה שנייה) על "אובייקטיביות בדיווח על האירועים בקרים" – ביטוי אורווליאני לחלוטין, כמובן. בתור "קצין בכיר" בחילות התעמולה של הקרמלין, כל ידיעה שהוא כותב נועדה לשרת את האינטרס של הרודן הרוסי.
ובכל זאת, כמו טובי כתבי המלחמה, קוטס יודע להסתובב בחזית, לעמוד מול האירועים עצמם, לצלם ולתאר בצבע את מה שהתרחש לנגד עיניו – או את מה שהוא מבקש לטעון שהתרחש. אי אפשר לקבוע מה אמינות דבריו, ואין שום סיבה לא להתייחס אליהם כשקר כל עוד לא הוכחו, אבל מותר להעריך את הטקסטים העשירים שהוא שולח משם. בידיעה שפרסם ב־27 בפברואר, כשהקרמלין עדיין היה אופטימי וקיווה לניצחון מהיר, הציג קוטס הודעות ששלחו אליו לטענתו תושבי בירת אוקראינה. "כאוס בקייב… מחלקים נשק לכולם… יחידות ההגנה יורות, רואים 'מחבלים רוסים מכל עבר'", כתב לו תושב אחד. "תעמולה רשמית קוראת לאזרחים פתאים לקפוץ מתחת לטנקים, להשליך בקבוקי תבערה על משוריינים רוסיים", כתב אחר.
אבל התמונות המצורפות לכתבה – צילומים מסוכנויות הידיעות של המערב – מציגות זוג אוקראינים חמושים ומחייכים; חיילים של כוחות הביטחון פזורים ברחבי קייב; אזרחים מציבים מחסומים ברחובות. כל תמונה שווה אלף מילים: תושבי קייב נראים מוכנים להילחם למען עירם.
בקומסומולסקאיה פראבדה המשיכו להופיע כל הנושאים שנידונו באתר ביום הראשון למלחמה. כותרת אחת מביאה את דברי שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב: "תושבי אוקראינה יוכלו לקבוע את עתידם אחרי שישחררו את עצמם מהדיכוי הניאו־נאצי". לצד האשמת האוקראינים במתקפות בלתי אנושיות ("צבא אוקראינה הפגיז בית ספר בגורלובקה"), מופיעות ידיעות על שיתוף פעולה בין הצדדים ("צנחנים רוסים שומרים על תחנת הכוח הגרעינית צ'רנוביל עם צבא אוקראינה, כדי להבטיח הגנה מפני מתקפות טרור של לאומנים").
אולג רובשוב הרחיק לכת ודיווח ב־1 במרץ שבבירת אוקראינה "אוזלים הבדים האדומים, הכחולים והלבנים: תושבי קייב תופרים בזריזות דגלי רוסיה". אבל כל מי שפעל בחזית הבין מיד שהצבא הרוסי לא מתקבל במחיאות כפיים
בכותרות מהדהדת התקווה של רוסיה לניצחון מהיר, שנשענת על חיסול רוח הלחימה האוקראינית ("משא ומתן במינסק כדי שהאוקראינים יניחו את נשקם ויצמצמו את מספר הקורבנות") ועל עריקה המונית מהצבא ("איש משמר הגבול האוקראיני: אנחנו לא רוצים לברוח כמו עכברים וללכת לאיבוד בשדות. עוד 20 שומרי גבול ביקשו מקלט ברוסיה וסיפרו כיצד ננטשו בידי מפקדם"). גם נפילה של הממשלה בקייב מסתמנת בדיווחים של האתר: "לאן נעלם נשיא אוקראינה? זלנסקי הקליט הודעת וידאו, אבל לא הצליח להפריך שמועות על בריחתו"; או בציטוט של סרגיי מרקוב, מומחה למדע המדינה, ב־27 בפברואר: "זלנסקי מוחזק כשבוי בידי סוכנויות המודיעין האמריקניות, וכך, אני מאמין, גם בני משפחתו". אולג רובשוב הרחיק לכת ודיווח ב־1 במרץ שבבירת אוקראינה "אוזלים הבדים האדומים, הכחולים והלבנים: תושבי קייב תופרים בזריזות דגלי רוסיה".
אבל כל מי שפעל בחזית הבין מיד שהצבא הרוסי לא מתקבל באוקראינה במחיאות כפיים, ושאיש לא משליך זרי פרחים על הטנקים הפולשים. נניח שנכבוש את קייב מחר ונסיים את המבצע בתוך שבועיים, שאל ב־25 בפברואר הכתב דמיטרי סטשין את אלכסנדר חודקובסקי, מג"ד שנלחם בחבל הדונבאס ויעדו היה כיבוש מריופול: מה אז? האם נוכל להחזיק כיבוש מקיף ברחבי אוקראינה? "גם אם פוליטיקאים נאמנים ישבו בקייב, הנאמנות הזאת עלולה להיות זמנית", הודה חודקובסקי, אחרי שראה במו עיניו כמה קשה הלחימה. "לכן אני אציב את כל הצבא האוקראיני החדש בדונבאס (…) ובשאר אוקראינה – רק יחידות משטרה. אני חושב שאזורים במערב ייפלו לשליטה חיצונית של רומניה, פולין, הונגריה. הכול אפשרי".
כותרת ב־1 במרץ הביעה ממש אכזבה: "זה לא קרים. הכול מסובך יותר כאן. אבל כוחותינו מתקדמים מהר". באותו היום גם דווח על גיוס שכירי חרב מצ'צ'ניה ועל העלאת הכוננות בבלארוס, בת־חסותה של רוסיה; וביום המחרת, הופיעה בקומסומולסקאיה פראבדה ידיעה ראשונה על חייל רוסי שנהרג בלחימה: קונסטנטין גלושקוב מצ'ליאבינסק, שמת במרחק 1,700 ק"מ מביתו שמדרום להרי אורל.
באותו יום ממש, 2 במרץ, הנרטיב משתנה. הקרמלין מוכרח לעשות משהו, והוא מגייס למשימה את כל כוח התעמולה שלו – כולל קומסומולסקאיה פראבדה.
השלב השלישי: המזימה הבלתי קונבנציונלית
"אני זוכר שב־2014… אסרו עליי להיכנס למדינה, ולאחר מכן פתחו נגדי תיק פלילי בחשד לטרור. על עבודה עיתונאית, על דיווח ממאידאן ומחבל הדונבאס – טרור. ובמשך כל שמונה השנים הללו צחקתי שאני אוכל לבוא לקייב רק בטנק. זו אירוניה של הגורל, כמובן… עכשיו נכנסתי לאזור קייב בשיירה של כוחות רוסיים.
"כרגע, המטרה היא לחסום לחלוטין את קייב… ואז לכפות על הפוליטיקאים האוקראינים שלום בתנאים הרוסיים… מגוחך ככל שזה יישמע, עדיף לכנות את המבצע הצבאי המיוחד של רוסיה 'לא למלחמה'. כי במבצע הזה נשים סוף למלחמה המתמשכת בדונבאס, ולכל מלחמת האזרחים שאוקראינה הכריזה על כל דבר רוסי".
אלכסנדר קוטס, 5 במרץ, 12:01
קוטס נכנס לפרוורי קייב ב־5 במרץ, בכתבה חגיגית לכאורה ומלאה בתמונות של כלי רכב צבאיים רוסיים – ושוב, התמונות סותרות את נימת הניצחון: משאיות מסומנות ב־V, נושאות קרשים וענפים מוזרים, חונות בצד הדרך, וחיילים עומדים לצידן חסרי מעש.
קוטס התייחס בכתבתו לדונבאס, ולאיזו עוינות אוקראינית משוערת כלפי התרבות הרוסית, עוינות שהייתה גם היא תמיד ברקע הטיעונים של הקרמלין. אבל הוא לא הזכיר נשק גרעיני או ביולוגי. הוא לא הזכיר איום על רוסיה עצמה, והוא בוודאי לא הזכיר איום אוקראיני על שלום העולם כולו. אולי משום שהיה הרחק בחזית, הוא לא שם לב: הנרטיב התחלף מתחת לרגליו.
ובהחלט היה אפשר לא לשים לב, אף שהשינוי מוכרז כמעט במפורש. הבשורה על החלפת עילת המלחמה הופיעה ב־2 במרץ בידיעה של סרגיי בלנדין, שקבעה ש"רוסיה חייבת לגונן על עתידה. כפי שאמר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, לא נותרה לנו ברירה". ובתוך הידיעה: "זה לא רק בגלל הדונבאס. העניין הוא רצונה של אוקראינה לרכוש לעצמה נשק גרעיני".
עד כה, האזכורים הגרעיניים בערוץ "המבצע המיוחד" בקומסומולסקאיה פראבדה היו רק ברמיזות ובאיומים: פוטין הציב את כוחות התגובה האסטרטגית של רוסיה בכוננות גבוהה, דיווח העיתון, וחיילים רוסים מאבטחים את תחנת הכוח בצ'רנוביל מפני מתקפות של טרוריסטים. אלה איומים מוסווים, עדינים כמעט; ב־2 במרץ זו כבר האשמה ברורה. "רוסיה הייתה חייבת לפעול בהחלטיות ובמהירות. כי אחרי התקנת טילים גרעיניים באוקראינה, המערב ידבר איתנו אך ורק מעמדה של כוח וסחיטה באיומים", הסביר בלנדין לקוראיו מדוע לא ייתכן שהאוקראינים יורשו להחזיק נשק גרעיני.
הטענה שאוקראינה מבקשת לפתח נשק כזה אינה מיוסדת על דבר; היא עלתה בעיקר בהשראת האמירה שנשמעת במערב בימים אלה, ולפיה אם אוקראינה לא הייתה מאפשרת את פירוק הנשק הגרעיני שנותר בה לאחר התפרקות ברית המועצות, רוסיה לא הייתה מעיזה לתקוף אותה. אבל כשההישגים על הקרקע באוקראינה בוששו לבוא, ותחושת המצור הכלכלי במוסקבה החריפה, הקרמלין נדרש למצוא מוצא. בידיעה שעלתה לאתר ב־2 במרץ בשעת לילה נכתב: "ההיסטוריון אנדריי פורסוב: הכול על כף המאזניים. אם הממשלה תגמגם ותיכנע, זה יהיה הסוף" – כלומר הסוף של רוסיה. ביום שישי, 4 במרץ, פרסם יבגני אומרנקוב מאמר שכותרתו "למה רוסיה התייחסה ברצינות חמורה לאיום הגרעין האוקראיני", והזהיר שזלנסקי חולם להפוך ל"קוף שאוחז רימון נפץ".
כשההישגים על הקרקע באוקראינה בוששו לבוא, ותחושת המצור הכלכלי במוסקבה החריפה, הקרמלין נדרש למצוא מוצא. בידיעה ב־2 במרץ בשעת לילה נכתב: "ההיסטוריון אנדריי פורסוב: הכול על כף המאזניים. אם הממשלה תגמגם ותיכנע, זה יהיה הסוף"
עוד בטרם מוצתה הרטוריקה הגרעינית, הצטרף אליה איום בלתי קונבנציונלי נוסף. ב־6 במרץ הופיעה ידיעה ש"אוקראינה פעלה לפיתוח נשק ביולוגי. הניסויים נערכו בקרבת שטחי ארצנו". לפי מסמכים שהעביר דובר משרד הביטחון הרוסי לשופרות הקרמלין, 30 מעבדות אוקראיניות במימון אמריקני השמידו בחופזה ב־24 בפברואר "פתוגנים מסוכנים במיוחד של דבר, גחלת (אנתרקס), קדחת הארנבים, כולרה ומחלות אחרות", כדי להעלים ראיות לפיתוח נשק ביולוגי. ב־9 במרץ הטענות המצטברות, בליווי צילומי מסמכים שנראים אותנטיים לחלוטין, כבר הפכו לנרטיב מלא. "שעה לפני האפוקליפסה: גוברות העדויות שהמבצע המיוחד של רוסיה הציל את רוב העולם", טען אלכסנדר גרישין. "באוקראינה, בהובלת ארה"ב, פותח נשק ביולוגי אמיתי".
במאמר הסרקסטי במיוחד כתב גרישין ש"על אף מקהלת הלעג מהרוסים הליברלים באשר לדו"ח משרד הביטחון, אמיתות המידע הזה אושרה בידי ארה"ב עצמה… אגב, האמריקנים התעניינו מאוד במל"טים מדגם באיראקטרה ובשאלה אם טכנית אפשר לפזר מהם אירוסולים במהלך הטיסה… הם בוודאי רצו לסייע לאוקראינים בדישון כשהם זורעים את שדותיהם".
בהמשך הוא טען שבתחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה נעשו הכנות ליצירת פצצה מלוכלכת, "מתקן שאוקראינה יכולה לייצר בתוך כמה חודשים עד כמה שנים. לאוקראינה גם יש טילים שיאפשרו לשאת את הפצצה, אם לא למוסקבה או לסנט־פטרבורג, אזי לפחות לבלגורוד, קורסק, וורונז, רוסטוב־על־הדון…"
מדוע פוטין לא ציין את כל הטיעונים הללו מראש, לפני הפלישה? כדי להסביר זאת, גרישין החמיא לארגוני המודיעין הרוסיים, שבוודאי הביאו את כל המידע לידי הנשיא בעוד מועד, והוא זה שהחליט להסתיר אותו בינתיים. "על העולם להיות אסיר תודה לרוסיה על שפתחה במבצע הצבאי בזמן. דמיינו את התפוצצותו של ראש נפץ גרעיני על אדמת רוסיה, ומה התוצאות עשויות להיות", כתב, כשהאיום המשתמע הוא תגובת "מכה שנייה" מצד הרוסים.
החשיבה הקונספירטיבית חצתה גבולות בהמשך. "למה הפנטגון התקין קולטי GPS ולוחות סולריים על ברווזים", תהה בויקו ב־10 במרץ, וענה מפי משרד ההגנה: כדי לעקוב אחר הפצת מחלות באמצעות ציפורים, ולחקור "פיתוח נשק ביולוגי המסוגל להדביק באופן בררני קבוצות אתניות מסוימות באוכלוסייה". קשה לדעת אם הציבור הרוסי נכון להאמין בשקרים חצופים ושקופים כל כך; אבל ברור שקומסומולסקאיה פראבדה אינו בוחל גם בפרסומים כאלה.
הכוח מאחורי השופר: קול הקרמלין ממוסקבה
ערוץ "המבצע המיוחד" של קומסומולסקאיה פראבדה לא עוסק כולו, כל הזמן, בהצדקת פשעי הקרמלין ובהטחת האשמות מופרכות במערב. לצד הדיווחים על המלחמה וההישגים בשטח, על המתקפות האוקראיניות הבלתי אנושיות ועל ההמונים האוקראינים שרק מחכים לקבל בחיבוקים ובנשיקות את לוחמי צבא רוסיה, פזורות גם ידיעות העוסקות בכלכלה – לעולם לא תיאור של המצב הקשה, אלא רק קריאות לתגובה או תיאורים של המדיניות החדשה.
ידיעה של ולנטין אלפימוב ביום פריצת המלחמה ציטטה דברים שאמר מדען המדינה מאראט בשירוב בערוץ הרדיו של העיתון: "יאיימו עלינו בעיצומים כבדים… בהחלט יהיו דיבורים על ניתוק מסוויפט. אבל אנחנו מוכנים לזה", אמר בשירוב. "כל האירועים הללו הם חרב פיפיות. חרם אנרגיה על רוסיה פירושו חרם אנרגיה על אירופה. נתקו אותנו מסוויפט – ונעבור למערכת הסינית". ובהמשך, בידיעה אחרת: "זעזועי המטבע זמניים: [שר האוצר אנטון] סילואנוב מייעץ לא למהר למשוך חסכונות".
עוד כותרות בעיתון מתארות את קבלת הפנים החמה לפליטים האוקראינים שברחו לתוך רוסיה ("דירה ברובל למשפחת פליטים"), או את היחס ההומני של הכובשים לאזרחים המקומיים ("המאפיות הצבאיות הניידות מאכילות הן את הצבא והן את האזרחים"). גם הידיעות הללו מגויסות, כמובן; כל המידע הזמין על המלחמה מוכתב מלמעלה. מה שלא מוצא חן בעיני הקרמלין לא יופיע, או ייעלם במהרה.
חקירות נפתחו נגד כלי תקשורת עצמאיים יחסית – נובאיה גאזטה, אקו מוסקבי ועוד – שפרסמו "מידע בלתי מדויק על הפגזת ערים ופגיעה באזרחים באוקראינה". רוסקומנדזור תבעה מכלי התקשורת לפרסם רק "מידע מוסמך" של הממשלה, והגבילה את הגישה לטוויטר
"קומסומולסקאיה פראבדה" פירושו "אמת הקומסומול" – מילה שהיא ראשי תיבות של "איחוד הנוער הקומוניסטי", תנועת הנוער של "המפלגה". זהו לא ה"פראבדה" ההוא, השופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית ושל השלטון הסובייטי מאז 1918 ועד 1991, אלא אחיו הצעיר, שהפך מאז התמוטטות ברית המועצות לעיתון הנפוץ ביותר במדינה. עורך הקומסומולסקאיה פראבדה – הבוס של קוטס ושל שאר הכתבים המוזכרים כאן – הוא ולדימיר סונגורקין. הוא בן 67, ועבד בעיתון כל חייו, מגיל 21 בערך. בשנים האחרונות השתתף במלוא הקיטור בקידום תעמולת "אוקראינה אינה מדינה" של הקרמלין; הוא גם הוביל בעיתונו את השקר האומר שטיסה 17 של מלזיה איירליינס, שהתרסקה ביולי 2014, הופלה במכוון בידי טייס אוקראיני – אף שהמטוס הופל למעשה בירי טיל קרקע־אוויר ממערכת הנ"מ הרוסית "באק", שניתנה בידי הבדלנים הפרו־רוסים שהובילו את המלחמה בדונבאס.
הבוס של סונגורקין, בעקיפין ודרך חברות אחזקה למיניהן, הוא גרגורי ברזקין, אוליגרך מקורב לקרמלין, שהונו מוערך לפי פורבס רוסיה ב־750 מיליון דולרים. אבל המערכת כולה, כמו כל התקשורת הרוסית הממשלתית, עונה לדרישות של רוסקומנדזור, הסוכנות הממונה על כלי התקשורת ברוסיה – עיתונות, רדיו, טלוויזיה וגם אינטרנט. מנהל הסוכנות אנדריי ליפוב, יליד מוסקבה 1969, עבד בתחום טכנולוגיות המידע והתקשורת עד 2008, ואז החל לעבוד במשרד התקשורת של רוסיה. הוא התקדם בהדרגה ממשרה למשרה, עד שמונה לראש רוסקומנדזור במרץ 2020. המשימה העיקרית שהונחה על כתפיו בשנתיים האחרונות היא ליצור את "האינטרנט הריבוני" של רוסיה – גרסת מוסקבה ל"חומת האש הסינית הגדולה", שתאפשר לשלוט במידע הזורם לציבור הרוסי.
הסוכנות בראשותו של ליפוב היא זאת שהורתה מיד עם פתיחת המלחמה למחוק כל התייחסות ל"מתקפה", "פלישה" או "הכרזת מלחמה" מהתיאורים של מה שהקרמלין העדיף לכנות רק "מבצע מיוחד". חקירות נפתחו נגד כלי תקשורת עצמאיים יחסית – נובאיה גאזטה, אקו מוסקבי ועוד – שפרסמו "מידע בלתי מדויק על הפגזת ערים אוקראיניות ופגיעה באזרחים באוקראינה כתוצאה מפעולות צבא רוסיה". רוסקומנדזור תבעה מכלי התקשורת לפרסם רק "מידע מוסמך" של הממשלה. הסוכנות גם פעלה להאט ולהגביל את הגישה לטוויטר ברחבי רוסיה, כדי למנוע הפצת מידע על הפגנות נגד המלחמה ועל הקרבות עצמם. כמה עיתונאים שסירבו להיכנע נמלטו מהמדינה בשלושת השבועות האחרונים; אבל בקומסומולסקאיה פראבדה לא מתווכחים עם רוסקומנדזור. רצף הידיעות באתר העיתון מראה כיצד אנשי היומון משמשים מעין רמקול, המגביר את מסרי הקרמלין ומהדהד אותם מאינספור פיות, בכל צורה ודרך.
