הבית // לופט (מטבח, סלון וחדר מגורים) בקומה השנייה של "בניין של פעם בריזורט של הרצליה – יש פה המון ירוק ומדשאות, והשכנים מכירים זה את זה. האזור רגוע ושליו, קצת כמו קיבוץ. לפעמים אני מרגישה שאני גרה באתר נופש ולא באזור עירוני".
בוקר // היא מתעוררת בשמונה וחצי, גג תשע. "מאז ומתמיד הבוקר היה לי קשה. קשוח לי להתעורר, ואני במלחמה תמידית עם עצמי כדי לצאת מהמיטה בבוקר. מהצד השני, יש לי כישורי התארגנות מטורפים, ואני יכולה לתקתק את עצמי בלא יותר מרבע שעה. לרוב הנשים לוקח הרבה יותר זמן.
"בשנה האחרונה אני מנסה לסגל הרגלי קימה בשעות נורמליות, כי אני מאמינה שמי שקם מוקדם בבוקר מספיק הרבה יותר. כשאני מצליחה לעמוד בזה היום שלי נראה אחרת ואני יותר מפוקסת.
"ברגע שאני קמה אני שותה כוס מים כדי לתת לגוף לחות וכדי שהוא יוכל להתחיל לעבוד, ואז אני דואגת לארוחת בוקר המבוססת על טהרת הוויטמינים. יש לי מגירה עם מגוון תוספי תזונה, ואני מקפידה לקחת אותם, במיוחד בשנתיים האחרונות: ויטמין די, אומגה שלוש ועוד. לא תמיד אני אוכלת משהו בבוקר, אבל על תוספי התזונה אני לא מוותרת, לנוכח התזונה שיש היום בשוק.
"אני חושבת שאדם ממוצע לא נותן לגוף שלו ולמוח שלו את מה שהם צריכים, הכול מהונדס וקצב החיים שלנו היום מהיר מדי ומלווה בהמון מתח. לכן יש חשיבות ראשונה במעלה להשלמת אבני יסוד שחסרות לנו דרך תוספי התזונה".
פרנסה // אנה היא רופאת אסתטיקה מוכרת ומוערכת, שטיפלה בעשרות ידועניות. לאחרונה פתחה מרפאה פרטית בהרצליה: "המטרה שלי היא לעזור לנשים להרגיש שהמראה שלהן תואם לחיוניות שהן מרגישות מבפנים".
"הרבה פעמים הנראות שלנו לא תואמת את התחושה שבפנים, וחוסר ההתאמה הזה 'מכבה' הרבה נשים. אני כאן כדי לעזור להן להתאים בין מה שהן מרגישות בפנים לאיך שהן נראות בחוץ. בעולם של היום אנחנו מושפעים מאוד מהרושם הראשוני, שמתבסס הרבה על ביטחון עצמי, ולזה יש קשר ישיר לנראות".
"עבדתי קשה כדי להיות רופאת שיניים, וההורים שלי התפלאו שהחלטתי לוותר על מה שהשגתי בדם, יזע ודמעות"
נשים // "אני מאמינה שכל אחת היא עולם ומלואו. רבות מהמטופלות אפילו הופכות לחברות שלי, ולעיתים אני הופכת להיות אשת סודן. בקרב הנשים שבאות אליי תמיד יהיו מי שלא ירצו שיידעו שהן הזריקו, ומי שממש התמכרו להזרקות ורוצות הכול מוגזם, ללקוחות מהסוג השני אני מנסה לומר בצורה מנומסת ומכבדת שזה יותר מדי, והיו לא מעט מקרים שסירבתי לטפל כי הרגשתי שזה כבר לא לעניין. גם זה חלק מהתפקיד".
דתיות // בשנים האחרונות מגיעות אליה לא מעט לקוחות מהמגזר הדתי והחרדי. "אני חושבת שהחברה הדתית עברה מהפך: הלקוחות הדתיות שלי לא מתביישות שהן מזריקות, ויש כאלו שאפילו מביאות חברות. באמת, למה שאישה שיש לה שקעי עיניים שחורים וזה מדכא אותה בכל בוקר מחדש להביט במראה, לא תעשה עם זה משהו? לא בשביל בעלה ולא בשביל הסביבה, אלא בשבילה. טיפול אחד והופ – שקעי העיניים השחורים נעלמים. היא תתעורר בכל בוקר ותקפוץ להביט בעצמה במראה, ותהיה מאושרת כפי שמזמן לא הייתה. אז הגיע הזמן שבכל חברה, בוודאי בחברה הדתית, ישנו את המחשבה הסטיגמטית. לעשות בוטוקס זו לא בושה".
משפחה // היא נולדה במוסקבה. הוריה התגרשו לפני שעלו לארץ, כשהייתה בת ארבע. אמה התחתנה בשנית. "בן הזוג של אמא שלי הוא אבא שלי לכל דבר ועניין. הוא איתי מאז שאני קטנה ממש". יש לה אח אחד, בן 28, סטודנט לרפואה בטכניון.
לימודים // "ההורים שלי הגיעו מחינוך סובייטי נוקשה – ידענו שנצטרך ללמוד מקצוע מכובד, וכל בחירה במישור המקצועי הייתה צריכה גם צידוק בפני ההורים שלנו. החלום שלי היה להיות מעצבת טקסטיל, ואמא שלי לא נתנה לי כי היא ידעה שאני רוצה להיות גם רוקחת או רופאה, אז היא אמרה שקודם כול אלך ללמוד את זה ואחר כך אוכל ללכת ללמוד מה שבא לי".
כשסיימה את לימודי התיכון עברה לליטא ופנתה ללימודי רוקחות. "היה בי גם משהו שרצה ללמוד את המקצוע הזה, אבל אחרי שהגעתי לליטא, כל מי שהיה סביבי שכנע אותי ללכת לכיוון של לימודי רפואה. למדתי שנתיים רפואה כללית ולא ממש התחברתי, אבל מהצד השני תמיד הייתי טובה עם הידיים והבנתי שכנראה רפואת שיניים זה מה שמתאים לי בול, ופניתי לשם".
ליטא // בימיה בליטא גיבשה "זהות בוגרת וזהות יהודית וישראלית. הגעתי לשם ילדה בת 20, ויצאתי אישה דעתנית בת 27, אידאולוגית, מאמינה ועם אגו מנופח משנים של לימודי רפואה. בליטא הרגשתי אנטישמיות, לראשונה בחיי. היו לפעמים בדיחות על יהודים מצד צעירים שטעו וחשבו שאני לא מבינה ליטאית. פעם אחת אחד המורים התחיל לצרוח עליי בגרמנית כשהוא ממש כעס עליי. זו הייתה טראומה, אלה דברים שמשנים אותך ואת הלך הרוח שלך כלפי מי אתה, מהיכן באת ולאן אתה הולך".
תחנת מעבר // כשסיימה את לימודי הרפואה חזרה לארץ ועברה את מבחן הרישוי. "היה לי מאוד קשה לחזור לפה אחרי שבע שנים, ורק חיפשתי לאן לנסוע, העיקר לא להיות פה. התקשיתי להתרגל למנטליות, לעובדה שאנשים לא אומרים שלום במעלית, למזג האוויר. הרגשתי 'אובר־דרסד', והחלטתי לעבור לפנמה ולהתחיל לעבוד שם כרופאת שיניים".
פנמה // היא הגיעה לשם דרך חברים של חברים. "זה נשמע לי מקום רחוק ופסטורלי עם מזג אוויר אידיאלי. יש שם קהילה יהודית־סורית גדולה – כל חנות שנייה שם עם מזוזה, זה מרגש ומפעים. התכנון היה להתחיל לעבוד במרפאת שיניים של רופא יהודי, אבל הייתי שם חצי שנה בלי יכולת לעבוד במקצוע שלי, וזה היה ממש יד אלוהים שלא מצאתי את עצמי כי זה הכריח אותי לחזור לארץ. בסופו של דבר התייחסתי לזה כמו לטיול אחרי הלימודים".
ישראל // היא חזרה לארץ וגרה עם הוריה בשכונת עיר ימים בנתניה. "חזרתי קצת להיות ילדה. הייתי טסה פעם בשבוע לאילת ועושה שם טיפולי שורש, יש שם מצוקה מטורפת של רופאי שיניים". עם הזמן זנחה את תחום רפואת השיניים והחלה לעסוק באסתטיקה. "הכול התחיל כי אמא שלי רצתה שאעשה לה בוטוקס. אבל עבדתי קשה כדי להיות רופאת שיניים, וההורים שלי מאוד התפלאו שהחלטתי לוותר על כל מה שהשגתי בדם, יזע ודמעות. עזבתי את התחום משום שלא הייתה לי היכולת להיות הכי טובה בשני מקצועות במקביל, שדורשים כל הזמן ללמוד ולהשתפר ולהתמקצע. אז החלטתי לבחור בתחום אחד ולהיות מעולה בו. עולם האסתטיקה מרגש אותי. אני משנה לאנשים את החיים".
אמונה // "אני מקפידה להדליק נרות בכל יום שישי. אני מדברת עם הקב"ה בכל יום, וחייבת לנסוע להתפלל בכותל אחת לכמה חודשים. בשנה האחרונה, למרות שאני לא נשואה עדיין, בא לי לפעמים לשים כיסוי ראש יפה על השיער, בשם הצניעות, וזה עושה לי טוב".
תחביבים // "אני מקפידה למצוא זמן לנפש שלי – אני אוהבת לרכוב על סוסים פעם בשבוע ולצלול, זה ממלא אותי ועושה לי טוב. זו המדיטציה של הטבע. גם כשאני ממש עמוסה, אני מוצאת זמן לפנאי שלי".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
