ד"ר אמנדה טינדר יושבת מול המסך הגדול ובוחנת בעיון צילום אולטרסאונד. אחת המטופלות שלה, סמנתה, נמצאת בהיריון מתקדם, והרופאה המסורה רוצה לוודא שהעובר מתפתח כראוי. "הכול בסדר", היא מודיעה לאחר שהתעמקה בתצלום, "גם התינוק וגם האם בריאים לחלוטין". לכאורה עוד בדיקת היריון שגרתית, אך ד"ר טינדר, בניגוד לרופאות נשים מן השורה, לא תצביע עכשיו על התצלום ותסביר לסמנתה היכן אצבעות הידיים או כפות הרגליים הזעירות של הרך שטרם נולד: האם המאושרת היא דולפינה שמשייטת להנאתה בבריכות המים של מלון "אטלנטיס" באי גן העדן (Paradise Island), אחד מאיי הבהאמה.
המרפאה שמעקב ההיריון של סמנתה נערך בה היא חלק ממיזם מיוחד במינו השוכן במתחם המלון, בחלקה הנקראת "שונית הדולפינים" (Dolphin Cay). לא רק דולפינות שכרסן בין סנפיריהן זוכות כאן לטיפול צמוד: המרפאה אחראית לבריאותם השוטפת של 35 דולפינים, 16 אריות ים ועשרה צבי ים ענקיים. כל אלה מגיעים לכאן לצילומי רנטגן, נותנים דגימות דם ותרביות, ועוברים בדיקות כולסטרול ובדיקות תקופתיות אחרות פעמיים בשנה לפחות. "הם מקבלים השגחה רפואית מקיפה הרבה יותר מזו שניתנת לנו, בני האדם", מחייכת לינדה המרטון, מנהלת ביחידת היונקים הימיים במקום. היא מראה לי מבחנות ובהן דגימות דם של דולפינים: "אלה לא בדיקות קורונה; אנחנו מבקשים לגלות מחלות לפני שהן מתפתחות ומסכנות את בעלי החיים. אגב, שיעורי ההצלחה של לידות הדולפינים אצלנו הם גבוהים במיוחד – 80 אחוז, לעומת 50 אחוז בלבד בטבע".
"גם הכלבים השייכים ליחידת האבטחה במלון עוברים כאן בדיקות וטיפולים", אומרת ד"ר טינדר, הווטרינרית הראשית – ואולי צריך במקרה הזה לציין שלא מדובר בכלבי ים. "בעת הצורך אנחנו עורכים ניתוחים בבית החולים הצמוד למרפאה".
בין הדולפינים המשייטים כאן יש גם פליטים שאיבדו את ביתם. הם הגיעו ב־2005, אחרי שההוריקן "קתרינה" הרס את ה"אושנריום" שלהם במיסיסיפי וסחף אותם אל הים. בשוך הסערה הם אותרו שוחים בים הפתוח, אך היה ברור שאינם יכולים לשרוד שם. כיום הם שוכנים בשלווה בשונית הדולפינים של אטלנטיס, וכבר הביאו לעולם לא מעט צאצאים
כשאני שואל מאילו מחלות סובלים למשל אריות ים, טינדר מספרת שהבעיה הנפוצה ביותר אצלם היא קטרקט. "מי הים המלוחים פוגעים בעיניהם הרגישות. לעיתים תכופות אנחנו מטפלים בהם באמצעות ניתוחי לאסיק, שבדרך כלל נועדו להסרת משקפיים. רופאי העיניים שלנו משתילים אצלם עדשות חלופיות, בעזרת הציוד החדיש והמתקדם ביותר".
המרטון וטינדר הן חלק מצוות של 165 בני אדם שפועל כאן במסגרת "הפרויקט הכחול של האטלנטיס", במטרה להציל את בעלי החיים הימיים ואת אתרי הגידול המיוחדים ברחבי איי בהאמה והים הקריבי. אם במלון כתיקונו רשימת המשרות כוללת פקידי קבלה, שפים, מלצרים, חדרנים וכיוצא באלה, באטלנטיס יש גם ביולוגים ימיים, וטרינרים, טכנאי מעבדה ומומחי בטיחות מים העובדים במשרה מלאה. מה למלון מפואר בן 2,317 חדרים, עשרות מסעדות, בריכות ופארקי מים, קזינו ואולמות בידור – ולמרכז רפואי המיועד ליצורי הים? עוד לפני שאקבל תשובה לשאלה הזו, טינדר והמרטון מסבירות שאין כל סתירה בין שני הצדדים של אי גן העדן: המלון "מגייס" גם את אורחיו ונותן להם אפשרות להשתתף באופן פעיל בעבודת המחקר, הטיפול והגידול, וכך לשלב בנופש חוויה לימודית וחינוכית.
כדי להמחיש זאת הן לוקחות אותנו לסיור מרתק מאחורי הקלעים של הפרויקט. אנחנו עומדים על שפת לגונת הדולפינים הגדולה, וצופים במבוגרים ובילדים המשכשכים במים, לבושים בחליפות צלילה. סביבם מכרכרים הדולפינים, ומפעם לפעם מחליט אחד מהם לזנק באוויר ולבצע היפוך צוקהארה, לשמחתם של הילדים. "האורחים כאן לומדים לתקשר עם הדולפינים", מסבירה המרטון. "הם עומדים במים הרדודים, והיונקים הימיים מרשים להם ללטף אותם. תוך כדי כך אפשר לגלות עד כמה היצורים הללו אינטליגנטים, וללמוד כמה הם חשובים בעולמנו".
כריתה לצורך הצלה
שלל בריכות דולפינים פזורות כאן, ובכל אחת מהן יש פעילות שונה: הדולפינים שוחים עם בני האדם, מרכיבים את האורחים על גבם או משיטים אותם על פני המים במהירות של סירת מרוץ. באגף אריות הים אנחנו רואים אינטראקציה מורכבת יותר: היצורים הללו יכולים לנוע ולתפקד גם ביבשה, והילדים מלמדים אותם לזנק ולרקוד לצלילי מוזיקה קריבית עולצת. זו ההזדמנות ללמוד כיצד להבחין בין אריה ים לכלב ים – שני בעלי חיים שנראים דומים במבט ראשון, אך יש הבדלים ניכרים ביניהם. לאריות הים אוזניים חיצוניות הבולטות מראשם; לכלבי הים, לעומת זאת, יש רק "חורים" בצידי הראש. לאריות ים יש גם סנפיר אחורי ארוך שהם יכולים להכניס מתחת לגופם, וכך "ללכת" על הקרקע היבשה. הבילוי המשותף עם היונקים הימיים אינו תענוג זול – 150 עד 250 דולר לאדם, לפעילות שנמשכת בין שעה ליום שלם – אך ההכנסות מועברות כולן לעמותת הפרויקט הכחול ומשמשות למימון מחקר ופעולות הצלה של בעלי חיים.
את השילוב בין נופש בחלקת הא־לוהים הזאת ובין תרומה לשימור המערכת האקולוגית הייחודית שלה הגה סול קרזנר, איש עסקים מדרום־אפריקה. קרזנר, בנם של מהגרים יהודים, גדל בפרבר עני של יוהנסבורג, עסק בראיית חשבון, ובהדרגה החל לשלוח ידו בהקמת אתרי נופש. ב־1979, אחרי שבנה והפעיל כמה פרויקטים מצליחים, הקים בארצו את "סאן סיטי", לאס־וגאס מקומית שהציעה חוויית נופש צבעונית ובתי קזינו. עיר ההימורים שבקצה יבשת אפריקה הפכה ליעד תיירות פופולרי, אך במהלך שנות השמונים החלה לצבור הפסדים כתוצאה מהחרם הבינלאומי על משטר האפרטהייד. קרזנר מכר אותה והחל לפתח אתרי נופש ברחבי העולם. בשנים שלאחר מכן הוא נודע כתומך נלהב של נלסון מנדלה, ותרם סכומי עתק למסע הבחירות שלו לנשיאות דרום־אפריקה. מנגד, היו שטענו כי עשה זאת כדי לחמוק מאישומים בגין מתן שוחד בימי המשטר הקודם.
מסעותיו של קרזנר הביאו אותו גם למדינת איי בהאמה, ארכיפלג של 700 איים המשתרע מזרחית לפלורידה, בקצה הצפוני של האיים הקריביים. השטח שמלון אטלנטיס נבנה בו השתייך בעבר למרב גריפין (Merv Griffin), מנחה טלוויזיה ואיל תקשורת אמריקני, ושימש כמגרש משחקים. קרזנר רכש אותו ב־1994, בימי השפל של איי בהאמה: שיעור האבטלה באיים היה דו־ספרתי, ותשתיות התיירות – מקור ההכנסה הגדול ביותר של המדינה – הלכו ונשחקו. איש העסקים הדרום־אפריקני זיהה את הפוטנציאל הרב הטמון באי גן העדן, אי טרופי שחופיו הם רצועות חול לבנות וזכות באורך שני קילומטרים. הוא גמר אומר בליבו לבנות במקום אתר נופש מרתק המבוסס על קסמי הסיפור המיסטי של אטלנטיס.
גרסאות רבות מספור יש לאגדה, אך בכולן מככבת עיר מסתורית ששקעה אל מתחת לפני הים, והורידה עמה למצולות את תושביה. אפלטון תיאר בכתביו, לפי עדויות ממצרים העתיקה, תרבות משגשגת ועוצמתית ששכנה על אי ליד עמודי הרקולס, סמוך למצר גיברלטר. בחסות אל הים היווני פוסידון, תקפו בני אטלנטיס את ארצות אגן הים התיכון, וכבשו את צפון אפריקה ואת איטליה. מי שבלמו את התפשטותם היו האתונאים הקדמונים, שגברו עליהם בשדה הקרב. קיצה של העיר, כך על פי האגדה, הגיע בעקבות רעידת אדמה חזקה שגרמה לה לשקוע אל תוך המים בלי להותיר זכר. בכמה גרסאות של הסיפור העתיק, וכן ביצירות מדע בדיוני בנות זמננו, העיר נותרה פעילה ותוססת גם במשכנה הנוכחי, ותושביה ממשיכים לשמר את תרבותם המתקדמת, על אף שיעורי הלחות הבלתי נסבלים.
ד"ר אמנדה טינדר מסבירה שהבעיה הנפוצה ביותר אצל אריות הים היא קטרקט: "מי הים המלוחים פוגעים בעיניהם הרגישות. לעיתים תכופות אנחנו מטפלים בהם באמצעות ניתוחי לאסיק, שבדרך כלל נועדו להסרת משקפיים. רופאי העיניים שלנו משתילים אצלם עדשות חלופיות, בעזרת הציוד החדיש והמתקדם ביותר"
במשך ארבע שנים בנה קרזנר את העיר המיתולוגית מהיסוד – או נכון יותר, מקרקעית הים ועד גובה השמיים. יותר מ־800 מיליון דולר הוצאו על הקמת המתחם החדש, שכלל בין השאר לגונות ומפלים, מגלשות מים הפורצות ממקדשים, מרינה המאכלסת מגה־יאכטות יוקרתיות, וגם סביבה ימית פתוחה, הגדולה מסוגה בעולם, ובה 50 אלף יצורים חיים מ־200 מינים שונים. בשנת 1998 נפתחו המגדלים המלכותיים בני 1,200 החדרים – מיצג ארכיטקטוני מרשים של קשתות, כיפות, צריחים ומבנים נישאים שנראים כאילו עלו מהים. את המקום מעטרות יצירות מעשה ידיהם של אמנים ידועים מאירופה, מאפריקה, מאיי בהאמה ומארצות הברית. בולטות במיוחד שתי יצירות של פסל הזכוכית דייל צ'יהולי, "מקדש הירח" ו"מקדש השמש", שמבוטחות במיליון דולר כל אחת.
ב־2007, כעשור אחרי שבנה את אטלנטיס, הבין קרזנר שמיקומו של המלון מאפשר לו לשמש לא רק מקום נופש ובילוי אלא גם מקור לתועלת עבור האיים הקריביים והאנושות כולה. בהשקעה של כמיליארד דולר הוא הקים את "הפרויקט הכחול של האטלנטיס" – 140 דונם של בית גידול ימי פתוח. סמוך אליו הוא בנה אתר נופש נוסף, Cove Atlantis, ובו 600 חדרים, תוספת של 63 דונם לנוף המים, ומרכז קונגרסים שמארח כנסי אקולוגיה ימית. קרזנר גם הקים עמותה לשימור הטבע בסביבה הימית, ובשיתוף עם "קרן הנאמנות הלאומית ושימור הטבע" של איי בהאמה ומכון "פרי" למדעי הים, הורחב שטחו של הפארק הימי שהיא מופקדת עליו ליותר מ־5 מיליון דונם. אגב, ב־2008 חנך קרזנר, בהשקעה של 1.5 מיליארד דולר, העתק מדויק של מלון אטלנטיס, הפעם באיי הדקל בדובאי. מסיבת ההשקה עלתה 20 מיליון דולר, ושידורים חיים הועברו בסי־אן־אן ובסקיי ניוז.
בדיוק לפני שנה הלך קרזנר לעולמו, אבל גם אחרי מותו המשיך "הפרויקט הכחול" להיות חלק בלתי נפרד מהמלון בבהאמה, תחת הבעלות החדשה והמנכ"לית אודרי אוסוול, יהודייה אף היא. "גם הבוסים הנוכחיים רואים חשיבות עצומה בקיומו של המיזם הזה, כחלק מהקהילה של איי בהאמה", אומרת לינדה המרטון. היא מספרת למשל כיצד פעלו חבריה כדי להציל את האלמוגים באזור. מאז שנות השמונים של המאה שעברה סובלות שוניות האלמוגים ברחבי העולם מתמותה מסיבית, וכיום מעריכים שבתוך פחות מארבעים שנה עלולים האלמוגים לעמוד על סף הכחדה. אבל בים הקריבי מצב האלמוגים משופר במקצת, וגם אחרי הפגיעה הקשה שספגו השוניות ב־2016, בסופת ההוריקן "מתיו", הן הצליחו להתאושש. "פעולת השיקום נעשתה באמצעות כריתת 'אצבעות' מאלמוגים שאובחנו כגדלים בקצב מהיר יותר יחסית לאזור הפגוע שסביבם. אנחנו מטפחים אותם ומשיבים אותם לשוניות באוקיינוס ברגע שהם בריאים וגדולים מספיק", מסבירה המרטון.
הצוותים מאתרים בשטח השמורה בעלי חיים ימיים פצועים או חולים, מביאים אותם לבית החולים, ושם בוחנים מה סיכויי ההחלמה שלהם והאם יוכלו לשוב לאוקיינוס בסוף הטיפול. "הקרן שלנו הצליחה להציל ולשקם מספר רב של בעלי חיים – אריות ים, צבי ים וגם כרישים. ב־2019 מצאנו דולפין שאיבד את חוש הכיוון שלו, ואחרי ששיקמנו את בריאותו שחררנו אותו בחזרה לים. חברתו שהייתה איתו נשארה אצלנו, כי הבנו שאינה מסוגלת לחיות באופן עצמאי", מספרת המרטון. "הצמדנו לדולפין ההוא מכשיר איתור שדיווח לנו על מקומו. עד לפני כמה חודשים ידענו שהוא חי וקיים, ואז נגמרה הסוללה".
מדוע לא להשאיר את המשימות הללו לאוניברסיטאות, מכוני מחקר אקדמיים ומדענים?
"אין כאלה בבהאמה, או לפחות אין להם תשתית ומשאבים לעשות את מה שאנחנו עושים", מסבירה ד"ר טינדר. "כשיש לאחרים בעיות הם מתקשרים אלינו. אנחנו גאים לעבוד בחברה שמספקת לנו יכולות להצלת בעלי החיים הימיים".
בין הדולפינים המשייטים כאן יש גם פליטים שאיבדו את בתיהם. הם הגיעו ב־2005, אחרי שההוריקן "קתרינה" פקד את חופי ארה"ב. כמעט 2,000 איש קיפחו את חייהם בסופה הקטלנית ההיא, וגם האוכלוסייה הימית נפגעה קשות. כמה שעות לפני הגעתה של קתרינה לחופי מיסיסיפי, פונו רוב הדולפינים מה"אושנריום" בעיר גאלפפורט (Gulfport) ושוכנו זמנית במתקנים בחוף המזרחי של ארה"ב. שמונה דולפינים נותרו במכלי המים העצומים באושנריום, ואלה קרסו כשהסופה הכתה באזור בכל עוצמתה. כמויות אדירות של בוץ זרמו למכלים, וכשאנשי האושנריום הגיעו למקום, הם היו בטוחים שימצאו שמונה גופות של דולפינים – אך לא הייתה שם ולו אחת. בשוך הסערה אותרו הנעדרים שוחים במימי מפרץ מקסיקו, בריאים ושלמים פחות או יותר, אך ברור היה שאינם יכולים לשרוד בים הפתוח. מכיוון שביתם הקודם חרב, הם הוטסו לאיי בהאמה ושוכנו בבית גידול זמני במפרץ נסאו, עד שייבנה ביתם הקבוע באי גן העדן. כיום הם שוכנים בשלווה בשונית הדולפינים של אטלנטיס, וכבר הביאו לעולם לא מעט צאצאים.
הנקמה על גירוש ספרד
כדי לצאת ממגדלי המלון שבנה קרזנר אל השטח הפתוח, צריך לעבור בתוך "החדרים האבודים של אטלנטיס", מעין מנהרות שקירותיהן אינן אלא דופנותיו של אקוואריום ענק. מעבר לזכוכית, בתוך מה שנראה כשרידי עיר טבועה, שוחים אלפי דגים במגוון צבעים וגדלים, לצד כרישים חדי מלתעות ויצורי ים אחרים. אורחי המלון יכולים להצטרף לצוות האמודאים ולהשתתף בהאכלת הכרישים; צריך רק ללבוש בגדי צלילה, לחגור בלוני חמצן וכמובן לשלם – 250 דולר, המוקדשים גם הם לקרן המחקר והפיתוח. מי שמעדיף להשאיר את האדרנלין בבית, יוכל לצאת לעבר החוף ולבחור בין שנרקול בלגונת ים ובין שחייה בבריכות בעומקים שונים. לא כל הבריכות מיועדות לשכשוך אנושי; חלקן מאוכלסות בכרישים, בדגי מסור, בצבי ים ענקיים ובחתולי ים שחורים. גם פינת ליטוף יש כאן, ובה יכולים הילדים לגעת ביצורים ימיים, תחת פיקוח קפדני של אנשי המלון.
השבוע הגיעו לאטלנטיס אורחים שגרמו להתרגשות גדולה במיוחד: הנסיך ויליאם והדוכסית קתרין – הידועה גם כקייט מידלטון – ביקרו במקום במהלך סיורם באיים הקריביים. משפחת המלוכה הבריטית היא השליטה הרשמית של גן העדן הזה; 700 איי הבהאמה אומנם הפכו בשנת 1973 למדינה עצמאית, אך הם עדיין שייכים לחבר העמים הבריטי. הזוג הנסיכותי התארח במלון ולמד מקרוב על המאמצים הנעשים כאן למען בעלי החיים הימיים.
רוב המגיעים לאיי בהאמה הם תיירים אמריקנים, ויש גם אורחים אירופים, אבל ענף התיירות המקומי, שנפגע קשות בשנות הקורונה, מבקש כעת לקנות את ליבם של קהלים נוספים – "גם ישראלים", מדגישה קייטי לונגלי מצוות האטלנטיס. היא מפתיעה אותנו בבקיאותה בפוליטיקה הישראלית: "בממשלה החדשה שלכם יש שרים ושרות שידועים בדאגתם לענייני הגנת הסביבה, ואני יודעת שהדבר חשוב לכם מאוד". עוד לפני המגפה, היא מספרת, הייתה אמורה לקום במלון מסעדה ישראלית כשרה, "תל־אביב": "הפתיחה שלה נדחתה, ואנחנו מקווים שנוכל לממש את התוכנית בקרוב".
גם בלי מסעדה ייעודית, המלון מספק ארוחות כשרות לכל דורש – ויש דורש. מאות יהודים חרדים מארה"ב מגיעים לאטלנטיס בקבוצות מאורגנות, ולא מעט מעשירי הקהילה היהודית בברוקלין ובמיאמי עורכים במלון חתונות פאר, כשהם מטיסים לשם כך לאיי הבהאמה את מאות ואלפי האורחים. המאחז היהודי בענף התיירות המקומי אינו מסתיים באטלנטיס: גם המנהל של מלון היאט הוא יהודי, גרהאם דיוויס שמו, ובמלון שלו פועלת מסעדת יוקרה לטינו־אסיאתית כשרה למהדרין.
בין הדולפינים המשייטים כאן יש גם פליטים שאיבדו את ביתם. הם הגיעו ב־2005, אחרי שההוריקן קתרינה הרס את ה"אושנריום" במיסיסיפי וסחף אותם אל הים. בשוך הסערה הם אותרו שוחים בים הפתוח, אך ברור היה כי אינם יכולים לשרוד שם. כיום הם שוכנים בשלווה בשונית הדולפינים של אטלנטיס, וכבר הביאו לעולם לא מעט צאצאים
ההיסטוריה היהודית בקריביים ארוכת ימים וכוללת פרקים מפתיעים ביותר. ראשיתה במגורשי ספרד ופורטוגל, שמצאו להם מקלט באיים המרוחקים מהישג ידה של האינקוויזיציה. בסוף המאה ה־17 כבר היו בקריביים שש קהילות של יהודים שלא הסתירו את זהותם ואת דתם – בקורסאו, במרטיניק, בטובגו, בהאיטי, בברבדוס ובג'מייקה. עד היום אפשר למצוא בכמה מהאיים האלה, וכן בהוואנה שבקובה, בתי כנסת ובתי קברות יהודיים.
דף צבעוני במיוחד בתולדות הקהילה בקריביים רשמו הפיראטים היהודים – הרפתקנים שהצטרפו לשודדי הים שפעלו באזור, ותקפו יחד איתם את ספינותיהם של הספרדים, אדוני הארץ. ליהודים הייתה מוטיבציה מיוחדת לפעולות כאלה: הן כדי לנקום על גירוש ספרד, והן כדי להגן על אנוסי האזור. הם שטו בספינות שנשאו שמות כמו "שמואל הנביא", "מגן אברהם" או "אסתר המלכה", ושיתפו פעולה עם מעצמות אירופיות אחרות שביקשו להצר את צעדיהם של הספרדים.
אחד הפיראטים היהודים הידועים היה משה כהן הנריקז, בן למשפחת אנוסים. הוא הצטרף לצי של "חברת הודו המערבית ההולנדית", ויחד עם האדמירל הראשי שלה תכנן את תפיסתן של ספינות ספרדיות שנשאו מזרחה את אוצרות יבשת אמריקה. 16 ספינות כאלה נלכדו בפשיטה הפיראטית, ושווי השלל שלקחו מהן ההולנדים – זהב, כסף ומוצרי סחר יקרים אחרים – היה מיליארד דולר במושגים של היום. את סיפורם של הנריקז ושאר הפיראטים היהודים אפשר למצוא ב"מוזיאון הפיראטים של נסאו", מוזיאון קטן ואינטראקטיבי באי המרכזי.
הרב שלום בלומינג (משמאל), שליח חב"ד, מספר כי מדי שנה פונים אליו משגרירות ארה"ב ומבקשים שידווח על פשעי שנאה. "התשובה שלי קבועה – ברוך השם, אני לא פוגש שום תופעות כאלה. יום אחד קיבלתי טלפון מהשגריר האמריקני: רבי, העברתי את הדו"ח שלך לוושינגטון, ומתברר שהשגרירות באיי בהאמה היא היחידה בעולם שלא דיווחה ולו על מקרה אחד של אנטישמיות"
כמו רוב הלבנים באזור, גם היהודים באיי בהאמה היו בעלי עבדים, אך מספר העבדים שהורשו להחזיק היה מוגבל; השלטונות לא רצו לאפשר להם להגדיל את חוותיהם יותר מדי. היהודים, כך מסופר, העניקו לעבדיהם יחס טוב יותר מזה של האדונים הנוצרים, והקפידו לתת להם יום מנוחה בשבת. אחד האישים שהביאו לסיום העבדות בבהאמה היה גם הוא יהודי – מוזס פרנקס, שופט שחי כאן במאה ה־18 ובתחילת המאה ה־19, ושימש גם כתובע הראשי של המדינה. בשנותיו המוקדמות, כקצין בצבא הבריטי, נשלח פרנקס להילחם נגד המושבות האמריקניות שוחרות העצמאות. בשדה קרב הוא למד להעריך את תפקודם של חייליו השחורים, ולימים נאבק למתן חירות לבני כל הגזעים בארצו.
אי מקלט
הקהילה היהודית של ימינו באיי בהאמה אינה מתהדרת באבות־קדמונים ששלחו ידם בביזת אוניות, וגם לא בכאלה שחיו כאנוסים; היא תוצר של ההגירה מאירופה שהגיעה לכאן לאחר מלחמות העולם. כאלף יהודים חיים היום במדינת האיים, והם מרוכזים בעיקר בנסאו ובפריפורט. אין להם בית קברות משלהם, אך בבית העלמין של הכנסייה האנגליקנית של סנט מתיו בנסאו הוקצתה להם חלקה מיוחדת, מופרדת בחומה משאר הקברים.
ואיך אפשר בלי בית חב"ד. גם בנסאו תמצאו כמובן אחד כזה, ומנהלו, הרב שלום בלומינג, עושה מאמצים לבנות מחדש קהילה יהודית באי. אחד הצעדים הראשונים שלו היה הקמת בית ספר יהודי, וכיום חובשים את ספסליו 32 תלמידים, בימים שונים במהלך השבוע. "השתתפות של מאה אחוז מהילדים, לא כל רב יכול להתגאות בכך", צוחק הרב בלומינג. יש גם שיעורים למבוגרים, הוא מספר, וחנות המספקת בשר ויין כשרים.
הוא עצמו גדל במעוז חב"ד בקראון־הייטס שבניו־יורק, למד בישיבות בצרפת, ולקריביים הגיע לפני כעשור. "חבר סיפר לי על המקום הזה, ושאלתי את מרכֵּז השלוחים מדוע אין רב באיים. הוא הביט בי ואמר: רעיון מצוין! לך לשם!". אחרי חתונתו לקח הרב בלומינג את רעייתו שירה לירח דבש באיי בהאמה, בלי לגלות לה שהוא מיועד לתפקיד שליח חב"ד באזור. כשאמרה לו שהמקום מוצא חן בעיניה, ענה: "נפלא! יש לי כאן בית בשבילך". היום הם מתגוררים בבית דירות בנסאו יחד עם ילדיהם, תאומים בני שנתיים. בקרוב יעברו לבית חב"ד החדש, קרוב לחוף האוקיינוס.
לדברי הרב בלומינג, רוב היהודים באי הם צעירים שהגיעו לתקופה קצובה, כדי לעבוד או להשקיע. "רבים מהם אמרו לי בבואם: 'רבי, באתי לשנה אחת'. שמונה שנים אחר כך הם עדיין כאן. איכות החיים טובה, האיים יפים ואנחנו קרובים מספיק לאמריקה (שעת טיסה אחת ממיאמי – מ"ט), כך שהמקום אטרקטיבי מאוד. איי בהאמה הם גם מוקד משיכה לאנשי עסקים רבים, בזכות המערכת הבנקאית ומקלט המס שמוענק לכל מאן דבעי. לכן תמצא כאן יהודים מכל העולם – הרבה קנדים, ארגנטינאים, אוסטרלים. אמריקנים לא, כי אזרח ארה"ב חייב בתשלום מס למדינתו, ולא משנה היכן בעולם הוא נמצא".
ישראלים יש כאן?
"כמעט שלא. יש מעטים שבאו לעסוק בסחר ביהלומים".
בימיה הראשונים של המלחמה באוקראינה היו הרב בלומינג ובני משפחתו אחוזי דאגה לשלום חבריהם בחרקיב. "רוב רבני חב"ד באזור הם חברינו הטובים, ונשמנו לרווחה כששמענו שהם הצליחו לצאת". המלחמה המרוחקת, הוא מספר, משפיעה גם על ההכנות לקראת ליל הסדר כאן בקריביים: "בכל שנה נהגנו לקנות מצות מאוקראינה, בשל מחירן הזול. השנה זה בלתי אפשרי, שכן המאפיות שם הושבתו".
כשאני שואל אם קיימים גילויי אנטישמיות במדינה, הוא מספר שמדי שנה פונים אליו משגרירות ארה"ב ומבקשים שידווח על פשעי שנאה שנתקל בהם, לצורך הדו"ח השנתי של משרד החוץ האמריקני על סובלנות וגזענות ברחבי העולם. "התשובה שלי קבועה – ברוך השם, אני לא פוגש שום תופעות כאלה, וגם הממשלה ידידותית כלפינו ומסייעת בכל מה שאפשר. יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מהשגריר האמריקני: רבי, הוא אמר לי, העברתי את הדו"ח שלך לוושינגטון, ומתברר שהשגרירות באיי בהאמה היא היחידה בעולם שלא דיווחה ולו על מקרה אחד של אנטישמיות".
אני מספר לו שכל נהגי המוניות ושאר המקומיים ששמעו מהיכן אנחנו, הגיבו בלבביות מהולה בהתפעלות – "הגעתם אלינו מרחוק!". אוכלוסיית האיים ברובה נוצרית־אוונגליסטית, מה שיכול להסביר את אהדתה למדינת היהודים. "מה שיפה באיי בהאמה הוא שנוצרת כאן אחדות בין יהודים מכל קצות תבל", אומר הרב בלומינג. "חלק מודעים יותר למסורתם, חלק מנותקים, אבל כולם באים לבית כנסת אחד, ובסעודת שבת כולם יושבים ולומדים יחדיו על זהותם היהודית. הם מחפשים אחדות".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
