מטוס האף־35 הוא חיה מוזרה. זהו פרויקט הדגל של חיל האוויר האמריקני ולוקהיד מרטין, החברה שייצרה אותו: מטוס חמקן מהיר, בעל חיישנים ויכולות איסוף מודיעין שהופכות אותו לנכס חשוב בשדה הקרב המודרני. הוא מתוכנן להבטיח את העליונות האווירית של ארה״ב ובעלות בריתה, ולאפשר להן לפעול באזורים רוויים בסוללות נ״מ. מצד שני, עד לא מזמן בעלות ברית חשובות של וושינגטון ניסו להימנע מלרכוש אותו, והתרחקו מעסקאות שכללו אותו כמו מפסולת גרעינית.
לתוכנית האף־35 יש בעיות רבות: היא חרגה מאוד מהתקציב המקורי שלה, יש תקלות טכניות שעדיין מטופלות ומערכת הניהול הלוגיסטית שלו הייתה בעייתית עד כדי כך שהצבא האמריקני פשוט החליט ליצור לוגיסטיקה חדשה מאפס. ויש גם סוגיה אסטרטגית יותר: רכש האף־35 הוא סוג של חתונה קתולית עם ארה״ב.
לאף־35 יש יכולות איסוף מודיעין, והוא נבנה כך שחילות האוויר יוכלו לשתף את המידע ממטוס אחד עם כל המטוסים האחרים. בניגוד למטוסי העבר, רכיב התוכנה באף־35 חשוב כמו רכיבי הנשק והתעופה שלו, ולכן כל רוכש של המטוס צריך להיות אמין מספיק בעיני האמריקנים כדי שיאפשרו לו גישה לתוכנה – וכל מי שרוכש את המטוס נותן לארה״ב להציץ, אם מעט ואם הרבה, לשימוש המדויק שהוא עושה במטוס.
יש גם סוגיות של אחזקה ושיפוץ שהופכות את האף־35 ממטוס בבעלות מי שרכש אותו לנכס אמריקני, שכובל בעבותות את חיל האוויר הרוכש ומאלץ אותו להסתמך על ארה"ב.
אבל עכשיו, בעקבות המלחמה באוקראינה, בעלות ברית שסירבו לרכוש את האף־35 או התלבטו ארוכות אם לעשות זאת, החלו לשלוח הזמנות למטוס הקרב העתידי.
הראשונה היא גרמניה. הגרמנים שקלו בשנים האחרונות לרכוש את האף־35, ואז החליטו בברלין להשקיע דווקא בפיתוח של מטוס קרב אירופי חדש ביחד עם פריז. אבל עכשיו הגרמנים רוצים 35 מטוסים. מה השתנה? ראשית, מטוס הקרב האירופי עוד רחוק מלהיות מוכן: אב הטיפוס המבצעי הראשון יוצג מתישהו בסוף העשור.
המשמעות היא שעד אז לגרמניה לא יהיו מטוסי קרב שמתוכננים להתמודד עם מערכות הנ״מ הרוסיות. אם מוסקבה תחליט לפנות נגד המדינות הבלטיות או פולין, גרמניה תמצא את עצמה עם כוח אווירי נחות.
שנית, הגרמנים רוצים כנראה להבטיח לעצמם אופציה גרעינית. גרמניה מארחת פצצות גרעין אמריקניות בשטחה, במסגרת הסכם שחברות בו גם הולנד, בלגיה, איטליה וטורקיה. במקרה הצורך גרמניה תחמש את מטוסיה בפצצות האמריקניות ותטיל אותן על האויב, בלי לחייב את האמריקנים להחליט בעצמם על תגובה גרעינית. המטוסים שיש לגרמניה היום מזדקנים ועומדים לצאת משימוש, ולכן הגרמנים מעוניינים במטוסים החדישים, שיאפשרו לברלין לתקוף גרעינית אם תידרש לכך.
מדינה אחרת שהחליטה לרכוש את האף־35 היא קנדה. ההחלטה לרכוש את המטוסים התקבלה ב־2010, בכהונתה של ממשלת השמרנים, אולם ממשלתו הליברלית של ג'סטין טרודו החליטה ב־2015 לפתוח בתחרות שמטרתה לקבוע מה יהיה מטוס העתיד של קנדה. עכשיו, תריסר שנים אחרי ההחלטה הראשונית לרכוש את המטוסים, החליטו הליברלים לא רק לרכוש את המטוס – אלא גם להגדיל את ההזמנה מ־65 ל־88 מטוסים. מה הביא לשינוי בקנדה?
כמו מדינות אירופה, גם הקנדים חשים איום מצד הרוסים. במבט על מפה רגילה של העולם קשה להבין זאת, אבל שתי המדינות גובלות זו בזו בקוטב הצפוני. בשנים האחרונות רוסיה הגבירה את נוכחותה הצבאית בקוטב, והפשרת הקרחונים מחזקת את התחרות בים הצפוני. זהו איום חדש על קנדה, והיא צריכה כוח אווירי שידע לפעול בשדה קרב רווי סוללות נ״מ רוסיות.
הקנדים גם צריכים להיות מסוגלים לפעול במשותף עם הבריתות שהם חברים בהן. נאט״ו מתמודדת מול האיום הרוסי באירופה, וקנדה נדרשת לקיים כוח אווירי שיהיה מתואם עם בעלות הברית האטלנטיות שלה. העובדה שהאף־35 יופעל ברוב חילות האוויר של חברות נאט״ו תסייע למטוסים קנדים לפעול ביבשת מבחינות רבות, כולל חלפים, תחמושת ותשתית.
מאותה הסיבה, ההצטרפות של גרמניה וקנדה לעגלת האף־35 עשויה ליצור תמריץ למדינות נוספות לרכוש את המטוס. כדור השלג יתחיל להתגלגל: האף־35, על אף כל חסרונותיו, עשוי להפוך למטוס העתידי של המערב – בגלל פלישת רוסיה לאוקראינה.
