הבית // יחידת דיור בבית הוריה של אוריה – 100 מ"ר, שלושה חדרי שינה וסלון־מטבח. בחוץ יש גינה גדולה שהיא רק שלהם. אוריה הבת: "יש לנו חדר אחד שהוא לא בשימוש בכלל. אין לנו מה לשים בו".
פסגות // אוריה: "אני גרה ביישוב שגדלתי בו, ויש לי פה המון חברות ילדות שנשארו לגור גם הן פה. זה ממש נחמד". אוריה: "לגור ליד המשפחה של אשתי זה סבבה, אני מאוד אוהב אותם ומחובר אליהם. המקום חדש לי, אבל בגדול פסגות זה אחלה של יישוב. יש פה אוויר מטורף – קר מאוד בחורף ונעים בקיץ". המגורים ביישוב גם נוחים להם מבחינת הנסיעות.
הבוקר // אוריה מתעורר בשבע, מתפלל, שותה קפה ונוסע לעבודה ברחבי הארץ ("כרגע בעיקר בירושלים"). על ארוחת הבוקר הוא מדלג. אוריה מנהלת את היומיום שלה לפי הכלות שקבעו איתה; גם היא שותה כוס קפה, אוכלת משהו קטן ויוצאת לשגרת יומה.
כלות // אוריה היא מאפרת ומעצבת שיער לכלות. "זה מרגש מאוד לעבוד עם כלות. הכלות שבאות אליי עדינות ורגועות, ומחפשות סגנון טבעי. יום החתונה הוא אינטימי, ואני מרגישה שאני חלק מסיטואציות של קרבה משפחתית ושיש לי מקום חשוב ביום הזה. העבודה שלי היא לא רק איפור ושיער, אלא גם אווירה טובה, שהכול יהיה ברוגע ובנחת. יש התרגשות גדולה והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי מרגיעה את הכלות ומחזירה אותן לקרקע, כי הן קצת הולכות לאיבוד. חשוב לי שהכלות שלי יעברו תהליך, ויש המון שיח על זוגיות, על בית. אני נותנת להן טיפים ממני ומשאר הכלות שלי שאספתי במרוצת הזמן".
סנפלינג // אוריה הוא עצמאי, ועובד בעיקר כקבלן משנה בשיפוצים ובעבודות גובה. "אני בסנפלינג מאז השחרור. היו לי לא מעט רגעים מפחידים בעבודה – כשאתה מסתכל למטה וקולט שאתה נמצא ממש גבוה – אבל זה היה בעיקר בהתחלה. עכשיו כבר התרגלתי. לפעמים אני מגיע לבניין בן ארבעים קומות מעל איילון, מסתכל למטה ונהנה מהנוף.
"הגעתי לעבודה הזאת בעקבות אחי, שעושה את זה כבר שנים. עשיתי קורס במשך שבוע והתחלתי לעבוד. זה הרבה יותר כיף מלעבוד באבטחה ובכל מיני עבודות סטודנטים". בשנה הבאה הוא מתכוון ללמוד במכינה באוניברסיטת אריאל ולהמשיך להנדסת מכונות: "יש לי ראש ריאלי וזה הכי מתאים לי. אני מקווה שזאת הבחירה הנכונה".
בקריית־ארבע // אוריה גדל בשכונת המדורגים בקריית־ארבע. אמא שלו קוסמטיקאית ואביו בפנסיה. הוא החמישי משישה אחים. בשנים האחרונות המשפחה עזבה את הקריה בחיפוש אחר מקום "יותר קהילתי", והם קבעו את מושבם בכרמי־קטיף. "נחמד להם שם. זה בדיוק מה שהם חיפשו. הקריה שגדלתי בה כבר התפתחה – פעם היו צריכים לנסוע לירושלים לקניות, אבל עכשיו כבר יש בה הכול, כולל היכל תרבות עם מופעים ובריכה גדולה.
"אנשים לא תמיד באו לבקר אותנו בקלות כי הם חששו מהמצב הביטחוני, אבל אני מעולם לא חוויתי פחד. כאתה גר במקום מסוים אתה מסתכל עליו אחרת. יכול להיות שפשוט התרגלתי לכל מיני מצבים שלאחרים היו נראים קצת מפחידים או משונים".
מסלול // הוא למד בתלמוד תורה בקריית־ארבע, ואז בישיבה התיכונית שם, ואז בישיבה הגבוהה באילת. כשסיים את לימודיו התגייס לשירות צבאי ביחידת אגוז, וסיים בנח"ל. "השירות באגוז קל יותר מאשר בגדודים, כי מתייחסים אלייך אחרת ויש לך סביבה עוטפת. פיזית זה קשה יותר אבל משאר הבחינות אין בכלל השוואה. עד היום הצוות שלי מאגוז ואני בקשר קרוב מאוד".
שביל // אחרי הצבא טייל בשביל ישראל במשך חודשיים, "עם שני חברים שלמדו איתי באילת ועוד חבר מהצבא שהצטרף באמצע הדרך. במסלול יש אווירה מאוד מיוחדת, פוגשים אנשים כל הזמן ומכירים המון אנשים שמצטרפים לקטעים במסלול – חלקם טיפוסים שאין סיכוי שהייתי פוגש בחיים הרגילים. ישנתי הרבה אצל מלאכי שביל, וזו הייתה חוויה מטורפת". כשסיים את שביל ישראל עבר לירושלים, והחל לעבוד בעבודות גובה.
אקסטרנית // אוריה גדלה בפסגות, הבכורה מחמישה אחים. אמא שלה קלינאית תקשורת ואבא שלה מטפל בספורט. היא למדה בתיכון צור ישראל לנוער נושר בבנימין: "עברתי לשם בכיתה י"א. זה תיכון באווירה משפחתית, בדיוק מה שהייתי צריכה באותה תקופה – תיכון אקסטרני במסגרת דתית. התקשיתי עם מסגרת גדולה ובגרויות, וחיפשתי מקום שמאפשר שיח. היה לי קשר אישי עם המורים והתחושה הייתה נעימה, זורמת ולא חונקת. היו שם נערים ונערות מכל בנימין, ובזכות התיכון הזה סיימתי תעודת בגרות מלאה".
הלאה // אחרי התיכון שירתה שנתיים בבית הספר לנוער בסיכון בבית־שאן, ואז עבדה כרכזת נוער בפסגות ולמדה איפור ועיצוב שיער. אחר כך עברה לגור בנחלאות. "גרתי שם שלוש שנים, ובמקביל עבדתי והתנדבתי בכמה מקומות של נערות בסיכון. הדרכתי ב'שירת הלב', דירות לנערות חרדיות לשעבר, ובמשפחתון של אור שלום לנערות בסיכון".
היכרות // הם נפגשו בירושלים במסיבת סטודנטים ביום ירושלים. "לא היינו סטודנטים, אבל זה היה אירוע שהגיעו אליו הרבה צעירים. הוא הגיע עם החברים שלו ואני הגעתי עם החברים שלי, ופשוט נעמדנו שתי החבורות יחד, במקרה. התחלנו לדבר והשיחה פשוט קלחה. יום אחרי המפגש הוא התקשר אליי. לא ידעתי שקוראים לו אוריה, והייתי בהלם – מה הסיכוי? חשבתי שזה מגניב בהתחלה, וזה היה קצת מצחיק לספר למשפחות שלנו שאנחנו נושאים את אותו שם".
שם // "כשאומרים 'אוריה' שנינו מסתובבים. הרבה צוחקים עלינו וצחקו עלינו לאורך ההיכרות. קוראים לנו אוריה הבן ואוריה הבת, ומה נכתוב על ההזמנה של החתונה, ואיך נבדיל בין המכתבים בדואר?".
יחד // הם יצאו חצי שנה עד האירוסין, והתחתנו 11 חודשים מיום שנפגשו. הם התחתנו לפני שבועיים ("עוד לא התרגלנו לחיים יחד. אפילו לא יצא לנו לבשל בבית") בחוות "עינות קדם" בבקעה. "זו בדיוק התקופה שכל הבקעה ירוקה, וזה היה מדהים. רצינו חתונה בשטח, והיינו אחראים על העיצוב מהמקרמה לחופה ועד סידור הפרחים. הייתה חתונה מרגשת ומיוחדת בטירוף. בחופה התבלבלו קצת בגלל השמות שלנו, וזה היה קצת מצחיק". אוריה כמובן איפרה את עצמה לחתונה. 0
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
