פְרֵחוֹת הַמִּדְבָּר שׁוֹרְקוֹת: שירה רוחנית בשפה ישראלית

 

זרקא הוא אחד מטעמי המקרא ושמו של ספרה הרביעי של סיון הר שפי. בקטע המופיע בפתיחת הספר מצוטטים דברי המקובל רבי משה קורדוברו, המסביר את המונח כמיצוי פיוטי של המאמץ הרוחני של האדם המגיע עד לשמי שמים, "שכוונת כל המשוררים והעובדים אליו". כבר בפתיחה מופיעות התמות המרכזיות שבספר: זו העוסקת בפנימיות התורה, הרווחת מאוד בשירתה של הר שפי, וזו העוסקת בעצם מעשה הכתיבה, החוזרת בספר שלפנינו.

שירתה של סיון הר שפי היא סולם מוצב ארצה – בכך שהיא עוסקת בחומרי הגוף והחיים הפשוטים כבית, קשר זוגי ולעיתים המאורעות הסוערים שמחוצה לו, אך היא בעיקר שואפת להגיע השמיימה – בעיסוק הבלתי פוסק במופשט, במיסטי, בחיי הרוח. העיסוק הזה מחייב כל הזמן את תפיסת החומר, ההיאחזות בממשי כדי שהנפש לא תפרח ותשוטט שלוחת רסן בחלל. הלוז של כתיבתה של הר שפי הוא הקונפליקט המיסטי שבין הרצוא לשוב, המגיע מתוך חיים דתיים המבקשים לעצמם תמיד קומה גבוהה ועזה יותר, גם במחיר פריעה כביכול של הסדר הדתי המקובל: "אֲנִי שָׁבָה וְּמֵפָרה אֶת הָאִסּוּר / חוֹזֶרֶת לְצַיֵּר, לְכַיֵּר, לְפַסֶּלְךָ בְּמִלִּים / לָצֶקֶת אוֹתְךָ בְּשִׁירִים / שֶׁאֶשָּׂא אֶל הָהָר כְּדְלָיִים מְחֹרָרִים / כְּלִבִּי הַזֶּה, בּוֹ אַתָּה / בָּא וְיוֹצֵא / בָּא וְיוֹצֵא / בְּסֵרוּב נְהָרוֹת לִכְלִי".

אלא שהרוחניות הזו לא מולידה ספר של תחינות או חזיונות מיסטיים: הר שפי כותבת שירה רוחנית בשפה ישראלית, חילונית כמעט; אם בספרה הראשון "גלות הלוויתן", הגדירה את עצמה כ"פְרִיקִית שֶׁל אֱ־לֹהִים", בספרה הרביעי היא מדמה את עצמה דווקא לפרחה – בדמות הטריסטרמיות, ציפורים עזות צבע וקול, המעופפות בספר המדבר שהן "פְרֵחוֹת הַמִּדְבָּר שׁוֹרְקוֹת לְךָ שֶׁתֵּרֵד / מֵהַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה", המעיזות להביע את תשוקתן ולהגיד לשמים, לא־ל, "מִי אַתָּה מִי אַתָּה / מֵתָה מֵתָה עָלֶיָך אֵין אֵין / מַפְקִירוֹת עַצְמָן כַּמִּדְבָּר / גָּם אֲנִי בְּשׁוּלֵיהֶן / שׁוֹרֶקֶת".

הר שפי מודעת לעצם פריעת הסדרים באישה המסורה בכל נשמתה לתורה, שהתביעה הרוחנית בקרבה עזה לא פחות מכל תשוקה גופנית – שגם אותה היא מיטיבה לבטא – בעצם העיסוק הגלוי שלה בתורה ובתורת הסוד. וזהו אולי החידוש הגדול ביותר בשירתה: זוהי שירה שנולדת מתוך התורה; לא רק מתוך כותלי בית המדרש אלא בעיקר מתוך כותלי הנפש המתמסרת אליה. והתורה הזו היא תורת חיים, כמו בשיר שלהלן המחבר בין קשר זוגי ללימוד: היא פירוש המציאות וחידתה, היא הסוד והפענוח שלו, היא הקשר והמניעה אותו.

שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה / קוֹרְאִים וְאוֹכְלִים. קוֹרְאִים וְנִרְדָּמִים. / וְחוֹלְמִים וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים / בֱּאֶמֶת תּוֹרָה. לוֹמְדִים וּמְדַבְּרִים / בָּנוּ. שֶׁאֲנַחְנוּ רְעֵבִים / וְלוֹמְדִים. עֲיֵפִים וְלוֹמְדִים. פְּצוּעִים / וּמְעַיְּנִים בַּצָּרִיךְ עִיּוּן: וַיִּצְעַק / צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה. חוֹבְשִׁים אֶת סַפ / סַל הַלִּמּוּדִים, הָעֲגָלָה הָרֵיקָה, הַלּוּחוֹת הַשְּׁבוּרִים / נְקֻדַּת מוֹצָא יְחִידָה, אֲנַחְנוּ תּוֹרָה / לוֹמְדִים מְסִירִים תַּחְבּוֹשׁוֹת מֵעֵינַיִם / זֶה דּוֹדִי וְכֻלוֹ מַחֲמַדִּים / שֶׁאֲנַחְנוּ