תעשיית הסמים מתפתחת בקצב מהיר באפגניסטן במוצבים מדבריים גלויים לעין. אל הכפר באקווה, אחד מהמרכזים ההומים ביותר שלה במרחק חמש שעות נסיעה מערבה מקנדהאר, אפשר להגיע רק דרך קילומטרים של שבילי עפר המובילים לשורת חנויות מאובקות שדגלי טליבאן מתנוססים מעליהן. סיטונאים כמו עַבְּדוּלוָואדוּד מייצאים מכאן, לעין כול, עשרות קילוגרמים של מתאמפטמין בשבוע.
באמצע החנות הצפופה שלו הוא משליך על השטיח, כלאחר יד, שקית חצי קילו של רסיסים ארוכים, דמויי־זכוכית. תוכנה יימכר ברחובות אירופה תמורת עשרות אלפי דולרים. עבדולוואדוד ימכור אותה בכ־250 דולר. "בכל שנה, המכירות והייצור רק צומחים", הוא אומר. מאחוריו, בפינת החדר, נערם שאר המלאי שלו. הוא מצפה למכור כ־20 ק"ג של "שִׁישַׁה" – המונח האפגני למת' – בתוך ימים ספורים.
במשך עשרות שנים הייתה אפגניסטן מוקד בינלאומי לייצור אופיום, ולפי ההערכות היא מספקת כיום חומר ל־80 אחוז ממשתמשי האופיאטים בכל העולם. כעת תעשיית המת' שלה צומחת במהירות מסחררת, ומעוררת חששות במערב מכך שתחת שלטון טליבאן, אפגניסטן עלולה להפוך לספקית מרכזית לביקוש העולה בעולם.
מאות מעבדות מת' הפציעו באפגניסטן בשש השנים האחרונות, לפי מומחים, פקידי ממשל לשעבר וסוחרי סמים. אחרות ממשיכות להיבנות מדי חודש, בשעה שהמשבר הכלכלי במדינה מאלץ אפגנים למצוא מקורות הכנסה חדשים. רובו המכריע של המת' מיועד לייצוא, אך אפגנים רבים יותר פונים אליו כיום בתור הסם המועדף עליהם.
הפריחה הפתאומית בייצור המת' החלה לאחר שסוחרי סמים גילו את העושר בצמח השרביטן, המכונה כאן "עומאן" – צמח בר שהוא מקור טבעי למרכיב העיקרי של הסם. "המעבדות הללו היו עמוסות מאוד בחודשים האחרונים, כתוצאה מכמויות השרביטן העצומות שעברו כאן", אומר דיוויד מנספילד, מומחה לכלכלה השחורה באפגניסטן, שהפיק דו"חות לבנק העולמי ולנציבות האירופית בהסתמך על עדויותיהם של חוקרים בשטח, תצלומי אוויר ומקורות נוספים.
המוכרים בבזאר המת' במערב אפגניסטן כבר מזמן חופשיים לעסוק במסחר שלהם. הממשלה הקודמת העלימה עין במידה רבה, אומר עבדולוואדוד, והטליבאן נקטו באותה הגישה מאז שעלו לשלטון. לוחמי טליבאן עורכים מדי פעם ביקורות בשוק, אך הם מעולם לא ניסו לסגור אותו. "הסיבה היחידה שאנחנו בעסק הזה היא כי אין מקומות עבודה אחרים", אמר עבדולוודוד. "ברור שאם המצב הכלכלי יידרדר, יותר אנשים יתחילו לייצר שישה".
הטליבאן פרסם איסור רשמי ראשון על גידולם, ייצורם והפצתם של סמים אסורים לפני כמה שבועות. עם זאת, ספק אם ההנהגה החדשה תחסל את מקור ההכנסה החשוב. "חלק ניכר מההכנסות של טליבאן מקורו במיסוי סחורות אסורות, וסמים הם סחורה כזאת", אומר אנדרו קנינגהם, ראש ענף הסחר בסמים, פשיעת הסמים והפחתת אספקת הסמים במרכז האירופי לניטור סמים והתמכרות לסמים. "אי אפשר לספק אפילו את השירותים הבסיסיים ביותר אלא אם כן יש כסף שנכנס לקופת הממשלה. בלתי סביר שייעשה משהו נגד הסחר בסמים, שהוא חלק מההכנסות האלה, לפחות כרגע".
סגן השר למאבק בסמים בקאבול מתעקש: לא זה המצב. לפני השתלטות הטליבאן על המדינה, אומר חבר הממשלה עבדול חאק חאמקר, לא היו לארגון משאבים לעצור את הסחר בסמים ובמקביל להילחם בכוחות האמריקניים והאפגניים. לפי מחקר של האו"ם, הכסף מסחר האופיום סייע לממן את המאבק הזה, והניב לטליבאן ולבעלי בריתו כ־113 מיליון דולר בהכנסות ממיסים ב־2019 לבדה. ובכל זאת, חאמקר מבקש להבהיר ש"מעתה ואילך, אף אחד במדינה לא יורשה לגדל או לייצר עומאן, הרואין, חשיש או אופיום".
ייצור המת' באפגניסטן היה במגמת עלייה עוד לפני קריסת הממשלה בתמיכה אמריקנית באוגוסט שעבר. בישול מת' המיוצר משרביטן אפגני כרוך בעבודה קשה ובסיכון, אך עולה שבריר מהמחיר של ייצור אותו הסם מתרופות קיימות, כנהוג ברחבי העולם. "השרביטן צומח בר בהרים", אומרת שרה חכימי, פקידה לשעבר במשרד החוץ האמריקני, המתמחה במאבק בסמים. "אפשר פשוט לקטוף, לייבש ולמכור אותו". החרמות המת' באפגניסטן משקפות את השינוי הרווחי הזה: בין 2018 ל־2019, נתוני האו"ם מראים שהן עלו פי שישה ויותר.
לאחר שהשרביטן נטחן ומנופה לאבק דק, מערבבים אותו במכלי כימיקלים בגובה המותניים, ואז החומר מורתח על להבה גלויה, מונח לייבוש בשמש, ולבסוף מעורבב בתרכובת כימית אחרת שמשנה את האבקה הלבנה לגבישים דמויי זכוכית
יצרני אופיום רבים מבריחים כיום מת' לאיראן ולפקיסטן השכנות, תוך שימוש בתשתיות הקיימות – נתיבי סחר ומערכות שוחד. "הם משתמשים באותן המשאיות ובאותם המסלולים ששימשו לפני השתלטות הטליבאן", אומר איש עסקים בבזאר בבאקווה. משם מוברח המת' הלאה, אל המערב, וסוכנויות המלחמה בסמים באירופה חוששות שמת' אפגני במחיר מוזל עלול להציף את בירותיהן לנוכח הפופולריות הגוברת של הסם. "אנחנו מודאגים מאוד באירופה", אומר קנינגהם, "כי קריסטל מת', כמו הרואין וקראק, הוא אחד הסמים הכי מזיקים שיש".
פרגים לא יגדלו כאן
ג'וסדין הוא חקלאי במערב אפגניסטן, ברצועת המדבר שהבזאר באקווה שוכן בה. ב־2019 פנו אליו אנשי עסקים איראנים בנוגע לבניית מעבדת מת' בשולי שדותיו: הם הציעו ללמד אותו את התהליך ולספק את הכימיקלים הדרושים ואת צמח השרביטן המיובש, תמורת נתח גדול מרווחיו. שנות בצורת הקשו עליו לפרנס את משפחתו, אז הוא הסכים.
המעבדה המאולתרת שלו היא גורן דגן פשוטה לצד שורת סככות בוץ. לאחר שהשרביטן נטחן ומנופה לאבק דק, מערבבים אותו במכלי כימיקלים בגובה המותניים, ואז החומר מורתח על להבה גלויה, מונח לייבוש בשמש, ומעורבב בתרכובת כימית אחרת שמשנה את האבקה הלבנה לגבישים דמויי זכוכית.
ההכנסות של ג'וסדין מאפשרות לו לפרנס את משפחתו ולחסוך למוהר שישלמו בניו לפני נישואיהם. הוא לא חושב שיש לו דרך אחרת לשרוד. "פרגים לא יגדלו כאן", הוא בועט באדמה המאובקת. יותר ויותר אנשים נמשכים לעיסוק בקציר השרביטן. "כולם עולים במעלה ההרים לקציר השרביטן באוגוסט ובספטמבר – אנשי צבא לשעבר, שוטרים לשעבר, כולם. זה מקור ההכנסה היחיד בחלק מאזורי הרמה האלה", אומר מנספילד.
הכסף אולי עוזר למשפחות מסוימות לשרוד במצב הכלכלי הקשה, אך עליית המתאמפטמין פירושה בסופו של דבר סבל רב יותר לעם האפגני. שיעור ההתמכרות לאופיאטים באפגניסטן הוא מהגבוהים בעולם, לפי נתוני האו"ם. מכורים רבים משתמשים בסמים בגלוי במרכז קאבול, ברחובות הסואנים או בסמטאות. השימוש בסם משגשג במיוחד במערב העיר, מתחת לגשר באפיקו של נחל יבש. כשאנשי טליבאן השתלטו על העיר הם פינו מהאזור מאות אנשים, אך בסופו של דבר המשתמשים והסוחרים חזרו. רופאים במרכזי הטיפול באפגניסטן אומרים שהמתקנים שלהם קולטים יותר ויותר מכורים למת'.
מרכז הגמילה הגדול ביותר בקאבול הוא מקבץ של בניינים דמויי מחסנים. המתקן מטפל כמעט בפי שניים מהמטופלים שהוא נועד להכיל. לעיתים קרובות נגמרות לרופאים התרופות הדרושות כדי לעזור למכורים להיגמל. ג'מאל עבדוּלנָאִי נָאסִירִי, בן 60, עבד בתחום השיקום במשך יותר משני עשורים. "אנחנו פוגשים פי שלושה מכורים למת' עכשיו מאשר לפני שלוש שנים", אמר. "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם מה שיש לנו".
כמה עשרות מטופלים, צנומים משנים של שימוש בסמים, הסתובבו בחוץ אחרי ארוחת הצהריים. אחד מהם, מוחמד פאקירי, אמר שהתחיל להשתמש במת' לאחר שאיבד את עבודתו כמתרגם של כוחות המערב, והחל לנהוג במונית בקאבול כדי לפרנס את משפחתו. "שמתי לב שחבר שלי מעשן את הדבר הזה, שאפשר לו לנהוג ממש מהר", הוא מספר. בתחילה סייע המת' לפאקירי לעבוד שעות ארוכות, אבל ההתמכרות עלתה לו בעבודתו. ואז משפחתו גירשה אותו. "אני רק רוצה ללכת הביתה", הוא אומר.
נסירי אומר לו שהוא יוכל לעזוב בקרוב. עם זאת, כשאנו יוצאים מחוץ לטווח השמיעה שלו, הרופא מגלה לי שהנגמלים בדרך כלל לא נעלמים לזמן רב: "כמעט כולם חוזרים שוב ושוב".
