נטע פלקוביץ' מובילה אותי במעלה גרם מדרגות תלול אל גג ביתה. הוא מלא עציצים עם צמחייה, ורק כשאני מתקרבת אליהם אני מגלה ירקות מסתתרים בין הענפים. "את רואה את החמוד הזה?", אומרת פלקוביץ' ומצביעה על מלפפון קטן למראה. "קחי, תקטפי אותו". הוא בצבע ירוק עז, עטוי מעטפת קוצנית אך אינו דוקרני, והוא פריך ומשמיע רעש מתפצפץ בפה.
"את מבינה", היא אומרת לי, "ככה נראה מלפפון אמיתי".
אז למה המלפפונים שלנו גדולים יותר?
"כי בחקלאות המודרנית מוסיפים להם כל מיני דברים. הצרכן בסופרמרקט בסופו של דבר רוצה מלפפונים גדולים. המוכרים גם משווקים אותם לפי משקל, אז יש לכולם אינטרס שיהיו במלפפון יותר מים. זה תמיד בא על חשבון הטעם".
לצידה במרפסת יושבת עידית נרקיס־כ"ץ. היא מגישה לי סלט של אפונת שלג קצוצה, עלי תרד, אבוקדו, נענע ובצל ירוק עם חתיכות פרמזן, לצד חליטת עלי פסיפלורה צעירה עם לימונית, מליסה ומעט סוכר. הטעם מרענן וצונן. "את הכול פה אפשר לגדל לבד בבית", היא מצהירה ומצביעה על הקערה, "אולי חוץ מהאבוקדו, שדורש גינה".
הספר שהוציאו השתיים לאחרונה, "ירקות והעיר הגדולה", הוא בעצם מדריך לגידול ירקות ועשבים ביתיים באופן שמתאים גם לשטח מצומצם, כמו מרפסת עירונית, ואפילו בתנאים שאינם מיטביים, כמו מיעוט אור. לצד העצות השימושיות מוצעים גם מתכונים לא שגרתיים, כמו ברד אבטיח, חסה צלויה עם תוספות, שקשוקת קייל וכרוב חרוך ואפילו חלב תפוחי אדמה. המדריך המעשי מלווה את הגנן המתחיל לאורך עונות השנה, כל תקופה וגידוליה.
נטע פלקוביץ': "למה לא לגדל מה שאפשר, לדחוס כמה שיותר במקום הקטן, ואת השאר לקנות מהחקלאי? אני לא מגדלת כדי להתחרות ביוחננוף או ברמי לוי, זו ממש לא הכוונה. אני מגדלת כי זה טוב לנשמה, ומחבר אותנו למשהו טבעי ונכון"
בימים כתיקונם פלקוביץ' (36) היא דוקטור למשפטים ועורכת דין, שמתמחה במשפט ורגולציה בחלל. היא נשואה ואם לשניים, עלמה ולביא, ומתגוררת בנחלת יצחק בתל־אביב. נרקיס־כ"ץ (39), אם לאיתמר ולגפן, עוסקת בצילום אוכל, בכתיבה ובפיתוח מתכונים. במשך כארבע שנה היא הייתה עורכת המשנה של "מאקו אוכל", וכיום היא עצמאית.
לתחום חקלאות המרפסות הגיעה פלקוביץ' לפני עשר שנים, כשנסעה להולנד כדי להתמחות בחלל. "על הדרך ספגתי אוסמוזה מהתרבות של גידול דברים בבית. זה מפותח מאוד בהולנד. בכל בית או דירה את תראי משהו שגדל על המרפסת, אפילו אם זה משהו קטן, כמה עציצים של תות שדה. יש תרבות שלמה סביב זה, ואהבתי את הרעיון. התחלתי לגדל כי התגעגעתי לפירות ולירקות של הארץ. בהולנד אין הרבה שמש, והטעם של הפירות אחר. רבים מהם גם מיובאים, והתחלתי לגדל אותם קודם כול בשביל הטעם. תוך כדי ההתנסות גיליתי שזה נחמד, וגם מרגיע ומאזן את המקצוע שלי. אחר כך גם הגיעו הילדים, וראיתי שכיף לעשות את זה איתם".
כשהאהבה שלה לרעיון גדלה, היא החליטה להכניס את התחביב גם למשרד. "עבדתי אז בחברת לוויינים, והקמנו שם גינה עם כל מיני חסות ועשבים לסלט, שעמדה לרשות העובדים. בצהריים היינו יוצאים למרפסת, קוטפים לעצמנו את החסה ואוכלים יחד. זה היה כיף. כדי להוקיר תודה למנכ"ל החברה שזרם איתי בנושא הזה, הזמנתי לשם כתב ממגזין גינון ותיק ונחשב. הוא התלהב עד כדי כך שהזמין אותי לכתוב טור חודשי במגזין שלו. זה אילץ אותי להתמקצע עוד יותר, והתחלתי לחקור את העולם הזה ולחשוב איך אפשר להנגיש אותו לאנשים שרוצים גינה ביתית, אבל לא יודעים איפה להתחיל".
נרקיס־כ"ץ נכנסה לתמונה בהמשך. קודם לכן הייתה ביניהן היכרות לא עמוקה. "נטע פנתה אליי עוד כשגרה בהולנד, ואמרה לי שיש לה חלום להוציא ספר גינון אורבני. המילה 'אורבני' מרתיעה אנשים, אבל בגדול הרעיון הוא לגדל משהו בבית. עד היום לא יצא ספר גינון כזה. אין ספרי גינון שמתייחסים למרפסת, ורוב הבתים בישראל, לפחות אלו שלא נמצאים בכפרים רחבי ידיים, הם בתים שלכל היותר תהיה בהם מרפסת עם מרחב מצומצם יחסית. לנטע גם היה חשוב שהמדריך יהיה שימושי ויכיל מתכונים. אני כמובן התלהבתי מהרעיון, ואני חושבת שכבר באותו יום התחלתי לטלפן לחברות מהתחום כדי לחשוב איך עושים את זה".
לכתיבת הספר קדם תחקיר רציני. "חיפשתי המון רעיונות. לא רק מתכונים, אלא למשל מה עושים עם שאריות של דברים. נניח שגידלת תות ונשאר לך העוקץ שלו, כלומר החלק הירוק. גם בו אפשר להשתמש. הוספנו עצה: לעשות ממנו חומץ תותים, כלומר להוסיף אותו לחומץ קיים ולקבל חומץ ורוד בטעם תות".
מספר המלפפונים כאן במרפסת די מוגבל. משתלם להשקיע כל כך הרבה בשביל משהו שההנאה ממנו קצרה כל כך?
"הילדים שלי מתים על זה", מצהירה פלקוביץ'. "הם לוקחים מלפפון ליד בכל הזדמנות אפשרית. אם נספור נגלה שיש פה כמה עשרות מלפפונים, והם גם כל הזמן מתחדשים. זה ירק של קיץ, והוא כמובן לא גדל כל הזמן, אבל עשיתי לשיח הדליה כדי שימשיך לטפס למעלה, והוא מוציא עוד ועוד מלפפונים".
סימביוזת אחיות
פלקוביץ' מובילה אותי לשיח של עגבניות שרי, שמסודרות יפה באשכול, כמו חיילות במסדר. "בקיץ הזה הולכות לגדול כאן עגבניות בכל מיני צבעים. מנומרת, צהובה, אדומה. יהיו לנו גם קישואים צהובים ותירס, שעכשיו נמצא בשלב הפריחה. יהיה גם פטיסון, מעין הכלאה בין קישוא לדלעת. בארץ יש מי שמכנים אותו 'קישוא כוכב', אבל זה לא בדיוק השם שלו".
נרקיס־כ"ץ: "אפשר למצוא אותו בארץ בדרך כלל במעדניות, בתצורה של מוחמצים".
אתן עובדות בשטח מצומצם, בעיר מפויחת. מה המצב של ירק שגדל בתנאים כאלו, לעומת, נניח, ירקות אורגניים מהחקלאי?
פלקוביץ': "קודם כול, למה לא גם וגם? למה לא לגדל מה שאפשר, לדחוס כמה שיותר במקום הקטן, ואת השאר לקנות מהחקלאי? לא לכולנו יש חקלאי זמין, וגם בחקלאות אורגנית נעשה שימוש בחומרי הדברה – אומנם כאלו עם אישור, אבל זה לא דומה לגידולי בית, שהכול בהם טבעי.
"מלבד זאת, גינון ביתי הוא דרך להתחבר לטבע בעיר שמנוכרת לו יותר ויותר. בתוך כל הבלגן וההמולה, לקחת זרע, לשים אותו בעציץ עם אדמה, להשקות, לחכות שבוע־שבועיים ולראות שמשהו קורה. אני לא מגדלת כדי להתחרות ביוחננוף או ברמי לוי, זו ממש לא הכוונה. אני מגדלת כי זה טוב לנשמה, ומחבר אותנו למשהו טבעי ונכון.
"הילדים שלי יודעים איך מלפפון גדל. יש ילדים בארץ שחושבים שמלפפון גדל על המדף בסופר, כי במשך שנים ניתקו אותם מהתהליך והם רואים רק את התוצר הסופי. אני חושבת שבאקלים הנוכחי, הצאצאים שלנו יצטרכו להתמודד עם כל מה שאנחנו עושים עכשיו, עם כל הגידול ההמוני הזה".
חקלאות בכמויות גדולות לא בריאה לסביבה, את אומרת.
"ממש לא. קחי לדוגמה שדה תירס. זה פוטוגני ומצטלם מדהים, יפה ואסתטי, הכול בשורות. אבל כשאת חושבת על משהו טבעי, אין רחוק מזה. בשדה כזה את מתישה את האדמה, לוקחת ממנה את כל המשאבים, משתמשת בחומרי הדברה כדי למנוע עשבייה. הדברים האלה לא בריאים לאף אחד, וגם מחלחלים למים שלנו בסופו של דבר. אנחנו מקבלים אותם בעקיפין".
נרקיס־כ"ץ: "רק לפרוטוקול – אנחנו צורכות פירות וירקות מהסופרמרקט, ולא מתייחסות לשום דבר בקיצוניות. אבל בטבע יש סימביוזה. כשאת מגדלת גידול יחיד בחלקת אדמה, את מרוקנת אותה מהמשאבים שלה. התירס למשל צריך לגדול בסימביוזה עם ירקות אחרים. יש אפילו שיטה שנקראת 'גידולי שלוש האחיות'".
פלקוביץ' מסבירה שהאינדיאנים באמריקה נהגו לגדל בשיטה הזאת תירס לצד ירק ממשפחת הדלועיים ושעועית. "השעועית מעשירה את האדמה בחנקן, הדלעת מונעת עשבייה בזכות העלים הענקיים שלה, והתירס נותן את הגובה שהשעועית צריכה כדי לטפס".
נרקיס־כ"ץ: "כלומר, הטבע המקורי הוא בסופו של דבר לא מסחרי. האדמה לא יודעת להתמודד עם שחיקה שנה אחר שנה. אבל זאת כמובן לא הטענה של הספר. הטענה היא שלחלק מהאנשים גידול ירקות נשמע כמו משהו שצריך בשבילו המון זמן ושטח פנוי ובית פרטי, ואנחנו באות להראות שאפשר לגדל אפילו בלי מרפסת. אני מכירה אנשים שבמקום לגדל צמחי נוי על אדן החלון, מגדלים שם עגבניות או תולים תותים שנשפכים החוצה".
עידית נרקיס־כ"ץ: "המילה 'אורבני' מרתיעה אנשים, אבל בגדול הרעיון הוא לגדל משהו בבית. אין ספרי גינון שמתייחסים למרפסת, ורוב הבתים בישראל, לפחות אלו שלא נמצאים בכפרים רחבי ידיים, הם בתים שלכל היותר תהיה בהם מרפסת עם מרחב מצומצם יחסית"
כמה השקעה נדרשת?
פלקוביץ': "יש כמה דרכים לעשות את זה. כמו כל דבר בחיים, את יכולה לעשות את זה בגדול, מההתחלה ועד הסוף, ואת יכולה גם לקצר תהליכים. אני זורעת את הזרעים ומחכה שהם יגדלו, אבל מי שרוצה תוצאות מהירות יכולה לגשת למשתלה, לקנות שתיל ולשתול אותו בעציץ. כמה השקעה כבר יש בזה? בזבזת שעה, אולי. ואז את רק צריכה להשקות".
סגול, לבן, מה יכול להיות
אבל פלקוביץ' לא הסתפקה במרחב המצומצם של הגג, ומצאה לעצמה גם חלקת גידול בגני יהושע. "אפשר לשכור מעיריית תל־אביב חלקות ולגדל מה שרוצים. התחלתי את זה ממש עכשיו, וזה נחמד מאוד. אני מרגישה בארץ הפלאות. יש מי שעושים את זה בפורמט של גינות קהילתיות, ששם לכל אחד יש גישה לגידולים, אבל בחלקות של העירייה הכול מוסדר ומגודר. בחרתי במודל הזה כי זה מה שהכרתי מהולנד. לקחתי את החלקה הגדולה ביותר שהוצעה, ואני משלמת עליה 180 שקל לחודש. אמרו לי שזה יקר, אבל תחשבי כמה שווה פיסת נדל"ן כזו בתל־אביב. אני אומרת שזה במקום חוג פילאטיס. יש שם גם הרבה משפחות עם ילדים קטנים, ובין האנשים התפתחו יחסים קהילתיים מאוד. אנחנו ממש חברים, יש לנו קבוצת ואטסאפ. אנחנו באים עם הילדים, נותנים להם לעלות על החול, זה בילוי נהדר".
נרקיס־כ"ץ: "זו גישה שבאופן כללי אני מתחברת אליה. אצלנו בחבר'ה אנחנו מחליפים ייחורים באופן קבוע, מחליפים תוצרת. מביאים לי לימונים, אני נותנת שתילי עגבניות. אני מאוד בעד השיתופיות הזאת".
רכיב נוסף שהן מדברות עליו הוא היכולת לייצר ירקות חינם. "לא חייבים לקנות הכול.בפרק של תפוחי האדמה אנחנו מתחילות בתפוח אדמה שנקנה בסופר וצמחו לו 'עיניים'. ממנו אפשר להצמיח תפוחי אדמה חדשים. אחר כך אנחנו מציעות רעיונות, כמו למשל לייצר ממנו חלב תפוחי אדמה".
יש דבר כזה?
"בהחלט. זה משהו די חדש, אומרים שזה החלב של העתיד. הוא פשוט החלב שמנצל הכי פחות משאבי טבע. חלב שקדים הוא טעים, אבל גידול שקדים דורש הרבה משאבים, המון מים והמון שטח. תפוח אדמה הוא גידול צנוע שלא צריך יותר מדי מים. מדענית אחת הצליחה לייצר ממנו חלב ורשמה על זה פטנט. הבנתי שכל מה שצריך הוא להצליח לעשות אוסמוזה בין השמן לתפוחי האדמה, כדי שהנוזל יהפוך לקרמי, כי זה מה שנותן סמיכות לחלב. אז יצרתי משהו כזה בעצמי. זה לא בדיוק חלב, יותר קרוב למשקה כלשהו, אבל זה עוד משהו שאפשר להכין".
המתכונים בספר "צמחוניים בואכה טבעוניים", אבל הן עצמן "אוכלות־כול", כפי שמבהירה נרקיס־כ"ץ. "חשבנו שלא צריך לערבב בשר עם תוצרת טרייה. מי שרוצה, שיוסיף אותו, בכיף, אבל שתינו במגמה עקרונית של הפחתת מוצרים מן החי".
בניגוד לתדמית שעשויה להיווצר, הגישה שלהן לא "דתית" אלא מעשית מאוד. "אין פה שום היפיות", מבהירה פלקוביץ', "וגם לא קיצוניות. אנחנו פשוט עושות מה שאנחנו אוהבות, ורוצות להפיץ את זה הלאה. יזמתי את הספר כדי לפנות לאנשים בגישה שהם יכולים להתמודד איתה. אני לא אומרת מה טוב, ולא קובעת שמהיום כולנו עם סנדלי שורש ומגדלים הכול בעצמנו ולא צריכים את הסופרמרקט. אין אצלנו מסר כזה. הרעיון הוא לקחת אנשים יד ביד, בעדינות, ולהראות להם דרך חיים שמחברת אותם לטבע גם אם הם גדלו בעיר. לכן היה לי חשוב שתהיה שם מישהי כמו עידית, שיכולה לתרום את המתכונים, לחבר אותם למטבח ולהפוך את הכול להפקה ביתית. אין פה משהו יומרני שאנשים לא יכולים לעשות, וזה גם ממש בסדר אם הם יקנו מצרכים כדי להשלים את המתכון".
ובכל זאת, המתכונים בספר מסתפקים בכמויות קטנות, כדי להתחשב בעובדה שמדובר בתוצרת עצמית. "מי שרוצה יכול להכפיל כמויות", אומרת נרקיס־כ"ץ. "באופן כללי האג'נדה שלי היא לא לתת כמויות מדויקות, כי אני לא מאמינה שהטעם שלי הוא בהכרח הטעם של אחרים. קשה לי להגיד לאנשים כמה מלח לשים וכמה מלפפונים, אפילו בסלט. יש קו מוביל, רעיון, אבל אני ממש רוצה שמי שקורא את המתכונים ומכין אותם ירגיש חופש יצירתי. אני משתגעת משאלות כמו 'ומה אם אין לי כרוב סגול'. שימי כרוב לבן, מה כבר יכול להיות?"
מאפונה ועד דלעת
טרנד הגינות הביתיות אינו חדש. כבר ב־2009 שתלה הגברת הראשונה של ארצות הברית, מישל אובמה, גינת ירק קטנה במדשאת הבית הלבן. התוצרת, שכללה ירקות, פירות ועשבי תיבול, שימשה אפילו את צוות המטבח של מעון הנשיא. הטרנד נועד אז להציע פתרון אפשרי לשתי בעיות שהעסיקו את ארה"ב – סוגיית השמנת היתר לצד מחיריהם הגבוהים של הירקות והפירות. גידול ביתי נחשב לתרבות שיכולה להסיט את הרגלי התזונה הלקויים של האמריקנים לכיוונים בריאים יותר.
"מישל אובמה עבדה יפה עם ילדים", מציינת פלקוביץ', "וגם אני מאמינה בעבודה המשותפת איתם. אני יכולה להגיד לך שבאירופה, אף שמזג האוויר לא אידיאלי ובמשך חצי שנה כמעט אי אפשר לגדל שום דבר, התרבות הזאת מפותחת מאוד. אני מוציאה ספר בעברית כי כאן יש תנאים שמאפשרים מגוון רחב יחסית של גידולים.
"גדלנו על כל הדברים האלה, על סיפורי הפרחת השממה. סבתא שלי תמיד נהגה לגדל משהו בחצר – בצלים, קצת ירקות. אמא שלי התנתקה מזה לחלוטין, ואני מנסה להחזיר את זה קצת".
אולי גידול עצמי נותן גם תחושת יכולת. אדם יודע שהוא מסוגל להסתדר ולהשיג אוכל לעצמו, וגם בתסריט הכי גרוע יש לו איך להתקיים.
נרקיס־כ"ץ: "נכון, ובתקופת הקורונה זה תפס תאוצה. בגלל ההתכנסות בבתים והרצון של אנשים להעסיק את עצמם, כל אחד מצא לעצמו את הפינה שלו. יש היום הרבה קבוצות גינון בפייסבוק, וחברים בהן עשרות אלפי אנשים".
עם תחילת הקיץ, יש לכן כמה עצות בשביל המגדל המתחיל?
פלקוביץ': "קודם כול, כל אחד יכול להתחיל בקנה המידה שמתאים לו. אפשר לקחת אדנית קטנה וסטנדרטית, למלא קצת אדמה, לקפוץ למשתלה ולקנות בזיליקום ופטרוזיליה, ולהכין אדנית של עשבי תיבול. צריך להשקות אותה רק כשהאדמה כבר יבשה, לא להטביע את הצמחים במים". היא מגישה לי אדנית ובה קטניות שהנביטה: "כל מה שעשיתי פה הוא ללכת לסופר ולקנות שקית אפונה. לא קפואה, ושלמה כמובן, כי מהחצויה לא יצא כלום. שמתי אדמה, פיזרתי מים, ואחרי שבועיים כבר יוצאים נבטים לסלט".
אילו ירקות מומלץ לגדל בעונה הזאת?
"זו באמת עונה מצוינת למלפפונים ולכל משפחת הדלועיים. גידול דלעת הוא אתגר, כי בשביל זה צריך מכל גדול. אנשים טועים הרבה פעמים ושותלים צמחים במכלים שלא מתאימים בגודלם. כשלא יודעים לאיזה צמח לצפות, גם לא יודעים באיזה עציץ להשתמש. בספר אני מסבירה שאם רוצים לגדל דלעת ואבטיח, ובעצם כל הירקות ממשפחת הדלועיים, צריך נפח של 40 ליטר לפחות עם אדמה שיכולה לתמוך בכל הדבר הזה. אם רוצים משהו קטן יותר, אפשר לקחת עציץ בינוני ופשוט לשתול בו עגבנייה. היא תגדל במהלך הקיץ, השמש תחמם אותה היטב והיא תכניס הרבה טעם לאוכל.
"גם תירס הוא משהו שאפשר לקבל ממנו כמויות גדולות, והוא גדל לגובה. אפילו ממרפסת קטנה אפשר להוציא די הרבה תירס. שותלים אותם במרווחים של 15 סנטימטר, והם גדלים לגובה כמו מקלות. במקום לשים עציץ דקורטיבי, פשוט שותלים תירס".
ומה עושה מי שאין לו מרפסת?
"אפשר למצוא פתרון לכל דבר. אם יש חלון בלי אור, עדיין אפשר לגדל אפונה, חסות, עלי סלק. אגב, כל ההסברים בספר תקפים גם לגינה רגילה. עבדתי קשה כדי להתאים את הספר גם למי שעושה את זה בעציץ וגם למי שעושה את זה בגינה. אחת האהבות הכי גדולות שלי היא לגדל דלעת בעציץ. למה? כי כל מדריכי הגינון הישנים אומרים שאם יש לך גינה קטנה, תוותרי על הדלעת. אל תנסי אפילו. ואני, כדי לשלוח אותי לעשות משהו, צריך רק להגיד לי לא.
"אני באמת לא יכולה לחשוב על משהו שאי אפשר לגדל בבית אם רוצים. פשוט צריך להיות מוכנים נפשית לכך שלא יהיו כמויות היסטריות. אם את רוצה לגדל כרובית בחורף, למשל, ברור שאפשר לעשות את זה גם בעציץ. נכון, תצא לך רק כרובית אחת וזה ייקח זמן. להגיד לך שזה כלכלי? ברור שלא. אבל החוויה של ראיית הפריחה, יש לה משמעות עצומה עבור הילדים".
באיזה מובן?
"חלק מהרעיון הוא להראות לילדים תהליך. בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי עושה איתם הרבה, כי ברמה הבסיסית הגינון מסביר להם איך העולם עובד. את צריכה להיות פעילה. את צריכה לתת לצמח את התנאים הדרושים לו, ואת צריכה לחכות. יש פה עניין של סבלנות ושל השקעה מתמדת".
נרקיס־כ"ץ: "ובסוף, אין כמו החוויה של הטעימה. כיף גדול לאכול עם הילדים. כשאנחנו מכינים סלט וקוטפים את הרכיבים שלו מהמרפסת, יש בזה גאווה. הגזר, למשל, היום הוא אפילו לא מגיע עם העלים שלו, אלא אם כן רכשת אותו בשוק איכרים. את יודעת כמה ילדים מתרגשים ממשיכת גזר מהאדמה? זה פשוט סוחף אותם. ואז הם רוצים לעשות איתו כמה שיותר דברים. פתאום גיליתי שהם אוהבים עוגת גזר. מי ידע בכלל".
פלקוביץ': "חשוב להסביר לילדים דברים כאלה בגיל צעיר, במיוחד לילדים של היום, שגדלים בסביבה סבילה עם הרבה זמן מסך. פתאום הם מבינים שהאוכל לא מגיע מוכן. יש פה מחזור חיים שלם שהם עדים לו. הרי בסוף הצמח גם ימות, אבל ככה זה, ואלו החיים. אנחנו חיים במחזורים, ומה שטוב בגינות ירק הוא שמחזור החיים קצר יחסית. הילדים יכולים לראות בזמן קצר צמח או ירק שגדל מתחילתו ועד סופו".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
