בתום ערב חגיגי בבית משפחת חלאלה בביירות נפרדה ראשל מהאורחים, ובעלה חיים חי הציע ללוות אותם החוצה. הם ירדו במדרגות לכביש, והאורחים אמרו שלום והתרחקו. אחד מהם הביט לאחור והספיק לראות מכונית מתקרבת ובולמת בחריקה ליד מר חלאלה. מתוך המכונית יצאו אלמונים, הכניסו אותו פנימה ונסעו משם במהירות. המום ממה שראה מיהר האורח בחזרה לבית, וסיפר לבני המשפחה על שהתרחש. אדוארד בן ה־13, הבן האמצעי משלושה ילדים, לא האמין למשמע אוזניו: אביו נלקח בשבי חיזבאללה.
"פנינו למשטרה, ולא הייתה הצלחה רבה", מספר ד"ר אדי כהן – אז אדוארד חלאלה – על הלילה ההוא. "המשטרה הלבנונית הייתה מורגלת בימים ההם בדיווחים על חטופים. השנה הייתה 1985, אחרי עשור של מלחמת אזרחים בלבנון. בחיזבאללה, שנלחמו בעיקר נגד הנוצרים והדרוזים, החליטו לחטוף יהודים לצורכי מיקוח ושחרור אסירים שיעים שהיו בידי ישראל ובידי אנטואן לאחד, מפקד צבא דרום לבנון. בפעולה משולבת הם תפסו כמה מראשי היהודים, כולל אבי".
מלבד אביו של כהן נחטפו באותו הלילה גם יצחק ששון, נשיא הקהילה, שנחטף בדרכו משדה התעופה הבינלאומי של ביירות, ד"ר אלי חאלק, רופא ילדים ומרצה בבית הספר לרפואה של ביירות, שטיפל בילדי הפליטים השיעים, ואלי סרור, מהחברה קדישא של הקהילה. "בעיתונות הלבנונית פורסמו תמונות של ארבעת החטופים עם התנאים לשחרורם. התמונה של אבא שלי הייתה שם. חודש וקצת אחר כך פורסמה ידיעה נוספת: הוא הוצא להורג באשמת ריגול לטובת ישראל והחזקת דרכון איראני, אזרחות שהייתה אז ליהודים רבים בלבנון ונועדה לאפשר להם להימלט מגיוס בתקופה העות'מאנית. חיזבאללה הוציאו אותו להורג. הכאב היה גדול. אמא שלי לא ידעה את נפשה".
"הניסיון לייפות את ישראל ולשדר דו־קיום ומערביות הוא שגוי, כי אנחנו לא מדברים לקהל נורווגי או בריטי. החוקים במזרח התיכון שונים. החוק הראשון שצריך ליישם הוא לשדר כוח ועוצמה. כשאתה חזק חוששים ממך ומכבדים אותך. כשאתה משדר חולשה ומתנצל כל הזמן, תוקפים אותך"
אדי הצעיר נשאר בלבנון עד גיל 18, ואז עזב. "ב־1990 נסעתי לצרפת. אחי הגדול יצא למקסיקו ובשלב מסוים הצטרפתי אליו. חייתי שם כמה שנים, אבל היה חסר לי משהו ערכי יותר. החיים במקסיקו הם כלוב של זהב, חסרי תכלית. הבנתי שאם אני רוצה להתקדם בחיים, ללמוד באקדמיה ולפתח את עצמי, אני חייב לעזוב. ב־1995 עליתי לישראל, עולה חדש בן 22 שלא יודע מילה בעברית מלבד כמה פסוקים שמלמלתי בתפילות בבית הכנסת בלי להבין באמת מה אני אומר".
כהן שירת במנהל האזרחי אחרי שעלה ארצה, ולמד עברית באולפן בירושלים. אחרי שהשתחרר משירות סדיר הוא המשיך לעבוד בתפקידים ביטחוניים בצה"ל עד לפני שלוש שנים, בעודו מתקדם בקריירה האקדמית שלו: הוא למד תואר במדעי המדינה ותואר שני בלימודי מזרחנות, לאחר מכן השלים תואר דוקטור בהיסטוריה של המזרח התיכון מאוניברסיטת בר־אילן. בשנים האחרונות הוא חוקר בכיר במרכז בגין־סאדאת באוניברסיטת בר־אילן, מתמחה ביחסי ערבים־ישראלים ובסכסוך הערבי־ישראלי. לצד זאת הוא גם פעיל פוליטי, חבר מפלגת הליכוד, ויו"ר "פורום קדם למזרחנות והסברה" הפועל לקידום הסברה פרו־ישראלית בעולם הערבי.
את דעותיו הסדורות על המזרח התיכון, שהוא שוטח בפניי בריאיון בביתו במרכז הארץ, הוא שוטח גם בראיונות רבים בערוצי התקשורת הערביים ובעימותים מתוקשרים עם אקדמאים ידועים ועם אנשי ממשל ודת. "נכנסתי לזירה הזו, של ההסברה והמלחמה התקשורתית, בגלל עצבנות ואפילו אכזבה", הוא אומר. "ראיתי איך משרד החוץ רב המשאבים מנסה לשווק את ישראל בעולם הערבי, בפעילות בעלת אופי מתרפס שמלמד על חולשה ועל חוסר הבנה של קהל היעד. הניסיון לייפות את ישראל ולשדר דו־קיום ומערביות הוא שגוי, כי אנחנו לא מדברים לקהל נורווגי או בריטי. החוקים במזרח התיכון שונים, וצריך לפעול לפיהם. החוק הראשון שצריך ליישם הוא לשדר כוח ועוצמה. כשאתה חזק חוששים ממך ומכבדים אותך. כשאתה משדר חולשה ומתנצל כל הזמן, תוקפים אותך בלי סוף".
היהודים האחרונים בביירות
גם מחוץ לאולפני החדשות, ברשתות החברתיות, כהן הוא שם דבר. 490 אלף איש עוקבים אחר חשבון הטוויטר שלו, ובפייסבוק, באינסטגרם ובטלגרם עוקבים אחריו עוד עשרות אלפים. סגנון הכתיבה שלו ישיר, בוטה ומתריס, אבל לצד הטיעונים והמתקפות הוא גם מפרסם מידע ראשוני המבוסס על מקורותיו. העיתון הסעודי "ערב ניוז" בחר בו בדצמבר שעבר לאיש המשפיע ביותר על דעת הקהל לשנת 2021. "אני מספק להם חומרים ייחודיים בפרסום ראשון, כמו הדיווח על פטירתו של אמיר כוויית לפני שנתיים: כשפרסמתי זאת חשבו שהדיווח הוא מזימה ציונית, אבל אחרי חמישה ימים יצאה ההודעה הרשמית. או ניסיון ההפיכה של הנסיך חמזה, אחיו למחצה של מלך ירדן, שחשפתי בעזרת מקורות שלי בירדן.
"ברור לי שאני מעצבן הרבה אנשים. לא פעם אחרי שפרסמתי מידע על מנהיג כזה או אחר הגיעו אליי הצעות מוזרות. לפני שנתיים דיברתי נגד בשאר אל־אסד באל־ג'זירה, ושבוע אחר כך מלא סוריות רצו להכיר אותי בפייסבוק. ברור שזה המודיעין הסורי". לא מזמן ביקר כהן באיחוד האמירויות, אבל הוא לא מעוניין ללכת למדינות אחרות שחתומות על הסכמים עם ישראל, כמו מצרים, ירדן ואפילו טורקיה. "אני לא מפחד אבל אני גם לא מחפש צרות. אין שם מקום לשיח דמוקרטי או לביקורת".
כהן נולד במשפחה שסבלה משנאת יהודים: לאחר שהמרגל הישראלי אלי כהן נלכד ונתלה בדמשק ב־1965 הפך השם "כהן" לכינוי גנאי בסוריה ובמדינת החסות שלה לבנון, ו"כל יהודי שנקרא כהן מיד החליף את השם או הוסיף שם נוסף. גם אנחנו עשינו ככה". בני משפחת חלאלה היו בין 7,000 היהודים שחיו בלבנון עד 1967; אחרי מלחמת ששת הימים רבים מהיהודים הלבנונים עלו לארץ או גלו למערב, וכך עשו דודיו ודודותיו של כהן, אבל הוא נולד ב־1972 שם. גל העזיבה נמשך והתגבר ב־1975, אחרי שפרצה מלחמת האזרחים; טיפין־טיפין עזבה הקהילה, אבל משפחת כהן־חלאלה נאחזה בביירות.
"בעיתונות הלבנונית פורסמו תמונות של ארבעת החטופים עם התנאים לשחרורם. התמונה של אבא שלי הייתה שם. חודש וקצת אחר כך פורסמה ידיעה נוספת: הוא הוצא להורג באשמת ריגול לטובת ישראל והחזקת דרכון איראני"
בשנות השמונים כבר הידלדלה הקהילה היהודית בלבנון לכדי פחות ממאה איש. "הרובע היהודי היה בקרבת מבני הממשל בוואדי אבו־ג'מיל", מספר כהן על ילדותו בשכונה שהייתה בעבר הרובע היהודי בלב ביירות. "חיינו בבניין יהודי אחד בשכונה שהתמלאה בשיעים, אנשי חיזבאללה ותנועת אמל בראשות נביה ברי. אני זוכר על קירות הבתים תמונות של מנהיג המהפכה באיראן, האייתוללה חומייני, ודגלי חיזבאללה. היו גם כמובן סיסמאות נגד ישראל והציונים. אמא שלי כל הזמן רצתה לעזוב. אני זוכר את עצמי שוכב במיטה ושומע איך אמא מנסה לשכנע את אבא ללכת לצרפת או למקום אחר. הוא היה עקשן, וקיווה שהשקט ישוב ללבנון. הוא גם אמר לה שהוא לבנוני שלא קשור לישראל, ולכן אין לו מה לדאוג. זה נגמר רע מאוד".
רוב שנותיו בלבנון היו שנות מלחמה. "אני זוכר את בית הכנסת היהודי בביירות, מגן אברהם, שניזוק לאחרונה באסון הפיצוץ בנמל. התקיימו שם תפילות בשישי ובשבת, ואירועים חגיגיים. המשפחה שלנו לא ניהלה חיים דתיים אדוקים, אבל היינו מסורתיים, אכלנו בשר כשר עד שנות השמונים, וביקרנו מפעם לפעם בבית הכנסת".
לפני שנולד, הוא אומר, היו ללבנון ימים יפים. במשך כמעט שלושים שנה מאז ההכרזה על העצמאות מידי המנדט הצרפתי ב־1943, "היא נחשבה לגן עדן, שווייץ של המזרח התיכון. כל עשירי המפרץ היו מגיעים ללבנון וכמותם גם תיירים מאירופה וממדינות אחרות. היו שם חיי מועדונים ומסיבות. השחקן הידוע פריד אל־אטרש צילם סרטים בלבנון וגם שחקנים וזמרים אחרים הופיעו בה. חיי הקהילה היהודית היו טובים. ההורים שלי למדו בבית ספר אליאנס, התחנכו חינוך יהודי ודיברו שם צרפתית. אני למדתי בבית ספר נוצרי, אחרי שהקהילה הידלדלה ולא הייתה הצדקה לפתיחת בית ספר. לא פעם חטפתי מכות בגלל שם משפחתי או יהדותי, אבל לא ייחסנו לכך חשיבות. במבט לאחור אני חושב שהייתה הדחקה".
כתב העיתון הצרפתי לה־מונד ראיין כמה מחברי הקהילה לאחר חטיפת הארבעה ב־1985. אחת מנשות הקהילה, גברת אברהם, ניסתה לשדר שגרה: "ילדינו משחקים עם ילדיהם והם הולכים כולם יחדיו לבית הספר", היא אמרה לו. העיתונאי הוסיף לאחר הציטוט הערה אישית: תוך כדי דבריה ניגרו דמעות מעיניה, שהבהירו ש"גם היא לא מאמינה לאף מילה שיוצאת מפיה. אישה מבוהלת עד מוות". יהודייה נוספת שצוטטה אמרה שמיד לאחר שחרור החטופים משפחתה תעזוב את לבנון. "צריך לזכור שלא רק היהודים עזבו את לבנון – גם הנוצרים, הארמנים ומיעוטים נוספים", אומר כהן. "אחרי שאבא שלי נרצח לא היה לנו באמת מה לעשות שם, ובסופו של דבר נטשתי את לבנון".
געגועים למים
כהן עזב את לבנון, אבל לבנון לא עזבה אותו. הוא כמובן עדיין עוקב אחר המתרחש שם, בוודאי בימים אלה של משבר כלכלי חריף, נפילת שער הלירה ל־30 אלף לדולר, מחסור חמור בנפט ובחשמל, נסיקה באבטלה ומחאה חברתית גוברת. אבל מעבר לכך, מתברר שיש מי שמנסים להריץ אותו בתור מועמד בפוליטיקה הלבנונית.
המפלגות התומכות בחיזבאללה נחלו מפלה בבחירות לפרלמנט הלבנוני ביום ראשון שעבר, והכוחות הפוליטיים התאזנו: מתוך 128 חברי פרלמנט, מחנה ה־8 במרץ הפרו־איראני הצליח להשיג 58 מושבים, ומחנה ה־14 במרץ המתנגד להשתלטות האיראנית השיג 70 מושבים יחד עם כמה מועמדים עצמאיים. בגלל המשבר הפוליטי החמור ייתכן מאוד שהישגם של מתנגדי חיזבאללה לא יביא להתייצבות, להרכבת ממשלה ולעריכת בחירות מסודרות לנשיאות, אבל ברשתות החברתיות כבר תוכלו להיתקל במודעות המציגות את כהן כשמאחוריו דגל לבנון, בקמפיין לבחירתו למשרת הנשיא.
"יש לי הרבה חברי ילדות שעוד חיים בלבנון, וחברים לבנונים שהיגרו לאירופה, לקנדה ולארה"ב", הוא מסביר. "הם התחילו עם הרעיון הזה והריצו אותו כבדיחת רשת. הבדיחה צברה תאוצה ועוררה תגובות של תומכים וכמובן של מתנגדים. אני נהנה מהקוריוז, אבל זה כמובן לא רציני. לפי ההסכמים ההיסטוריים נשיא לבנון צריך להיות נוצרי מרוני, ואין לי כוונה להמיר את דתי. אני מתגעגע להרבה דברים בלבנון, בעיקר לטעם המים ששתיתי בתור ילד, אבל אין לי כל רצון או יכולת לשוב למדינה הזו. אני יכול לנסוע לשם, אבל לא אחזור חי".
"יאסר ערפאת כרת ברית עם נשיא לבנון כדי שיוכל להילחם בישראל מתוך שטח לבנון. זה מה שפתח את שערי הגיהינום על ארץ הארזים. הפלסטינים קנו אדמות ונשק, התחילו לירות קטיושות והקימו את הפתחלנד. שוב הוכח ששורש הבעיות בכל המדינות הם הפלסטינים"
לדבריו, הפלונטר הפוליטי בלבנון דומה קצת לזה שישראל סבלה ממנו. "הוא לא נפתר גם אחרי הבחירות. סעד אל־חרירי, בנו של ראש הממשלה לשעבר רפיק אל־חרירי שחוסל ב־2005 בידי חיזבאללה, הצהיר על פרישה מהפוליטיקה ונטש את הסונים. הסעודים, שתמכו בחרירי, השלימו בלית ברירה עם השליטה האיראנית במדינה ונואשו מלנסות להשפיע על לבנון. העולם מתעסק בקורונה ובמלחמה באוקראינה, ולבנון סומנה כמקרה אבוד, מיטה חולה שאף אחד לא רוצה להיכנס אליה. זאת גופה או אדם גוסס שאין מי שיציל אותה".
גם אחרי ההפסד של חיזבאללה בבחירות, ישראל תישאר מוקצית מבחינת הלבנונים. לדברי כהן, לבנון כרתה את הקבר של עצמה עוד בשנות השבעים, כשנתנה מקלט לארגוני הטרור הפלסטיניים לאחר שגורשו בידי חוסיין מלך ירדן ב"ספטמבר השחור", במהלך מלחמת האזרחים הירדנית שהתחוללה ב־1970־1971. "יאסר ערפאת כרת ברית עם נשיא לבנון כדי שיוכל להילחם בישראל מתוך שטח לבנון. זה מה שפתח את שערי הגיהינום על ארץ הארזים. הפלסטינים קנו אדמות ונשק, התחילו לירות קטיושות והקימו את הפתחלנד. שוב הוכח ששורש הבעיות בכל המדינות הם הפלסטינים. אין מקום שהפלסטינים דרכו בו שלא נשפך בו דם, נערמו גופות ופרצו מלחמות".
המיליציה הירדנית
הוא לא נרתע מניסוחים כאלה גם בהופעותיו בתקשורת הערבית. "אני מנסה להראות לעולם הערבי איך הסוגיה הפלסטינית גורמת נזק, וכמה השקרים שמפיצים על ישראל לא נכונים. כשפליווד, תעשיית עיוות העובדות והפצת הזיופים הפלסטינית, משתוללת – צריך לתת לה משקל נגדי. צריך להבין שהעולם לא מכיר את המציאות אלא ניזון מהשקרים הפלסטיניים. כשהתחלתי להתעסק בזה, לפני כמה שנים, פגשתי אנשים בעולם שלא ידעו שיש בישראל שופט מוסלמי ואפילו חיילים מוסלמים. אפילו לא ידעו שיש מוסלמים ערבים עם דרכון ישראלי".
אתה מצליח להשפיע?
"אין לי ספק שאני משפיע על ערבים רבים בעולם. כשאני מדבר ב'ספייס' בטוויטר (מרחב הרצאות ושיח קולי, א"ג), ומצטרפים אליו 6,000 משתתפים ערבים, ברור שהדעה שלי נשמעת. הפצנו חומרים שנראית בהם השנאה של הפלסטינים כלפי מדינות המפרץ, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, ואני חושב שהם זירזו את שבירת מחסום החשש הערבי מפני כינון יחסים עם ישראל. במשך שנים העולם הערבי רצה לחתום על הסכמים עם ישראל אבל נרתע מכך בגלל הסוגיה הפלסטינית. הסכמי אברהם, שכמובן אני לא לוקח קרדיט עליהם, היו רגע שבו העולם הערבי הציב את האינטרס שלו לפני השאיפות הפלסטיניות וקידם את היחסים עם ישראל".
היו גם רגעים פחות אופטימיים. "ג'אסם אל־ג'ריד, כתב העיתון אל־כבס הכווייתי, שהעז לדבר איתי ולברך אותי בטוויטר, פוטר מתפקידו. אבל השיח שאני מנהל מוכיח כל הזמן שהסוגיה הפלסטינית לא מעניינת אף אחד, אולי חוץ מגורמים פה בישראל שמנסים להחיות אותה מחדש. בשנתיים האחרונות יכולנו לראות איך מנהיגי ערב ויתרו על הסוגיה הפלסטינית. טראמפ חיסל אותה, נתניהו קבר אותה, ואז הגיעו גנץ, בנט ולפיד, בהדרכת מנסור עבאס, והחיו אותה מחדש.
"הפלסטינים במדינת ישראל החלו במלחמת השחרור שלהם לפני כמה שנים. יש תהליך של פלסטיניזציה ואסלמאיזציה של המדינה. זה התחיל בהר הבית וממשיך במלחמה בערים המעורבות ובהנפת דגלי פלסטין באוניברסיטאות, במקביל להורדת דגלי ישראל"
"ב־1995, כשהגעתי לארץ, נדהמתי לראות את יאסר ערפאת, שגורש מלבנון אחרי שזרע שם הרס וחורבן, נכנס לישראל לפי הסכמי אוסלו. מהבעיות של ההסכמים האלו אנחנו סובלים עד היום, וברור גם למדינות ערב ואפילו לפלסטינים שההסכמים האלו מתו מזמן. אני בעד למצב את מדינת ישראל כמו שהיא, מדינה חזקה צבאית, טכנולוגית ואקדמית, ולתת לצד השני להבין שאם הוא רוצה שלום איתי הוא צריך לשכנע אותי ולהסביר מה יצא לי מזה. עם כל הכבוד למדינות המזרח התיכון מסביבנו, מדינת ישראל צריכה להיות המחוזרת ולא המחזרת".
מלבד הצגת הסוגיה הפלסטינית בהקשרה וגילוי התעמולה הפלסטינית, הוא גם חושף שקרים במדינות ערביות ומוסלמיות אחרות. "הרבה מהעבודה שלי היא להראות לעולם הערבי עד כמה המנהיגים שלו משקרים לו, מסתירים ממנו דברים, ולחשוף את האמת על ישראל", הוא אומר. "לדוגמה, כשנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן תקף את ישראל, פשפשתי בארכיון ומצאתי תמונה שלו שותה יין עם אריאל שרון. פרסום כזה הוא מכה על הראש של מי שמציג את עצמו כמנהיג אסלאמי שדוחה קשרים עם ישראל".
הטורקים גם עסוקים רבות בניצול נושא הר הבית, שנמצא בלב השיח בקרב הפלסטינים מאז ומתמיד. בכך הם נאבקים לא רק בישראל, אלא גם בירדן, שהר הבית הוא דריסת הרגל העיקרית שלה כאן מאז 1967. פסיקת בית משפט השלום השבוע שהכשירה תפילת יהודים בהר נתקלה בהתנגדות חריפה מצד בית המלוכה הירדני, שדרש התערבות בינלאומית נגד ישראל. "לירדן יש בהר הבית מיליציה של 850 עובדי וקף שעושים צרות למדינת ישראל", אומר כהן. "הירדנים שואפים לשלוט ביטחונית על הר הבית באמצעות חימוש אנשי הווקף בהר. הם רוצים למנוע את הגעת היהודים להר הבית באופן מוחלט ולשנות את הסטטוס־קוו.
"אני מתנגד לאתרוג של המלך עבדאללה, שנועד לסייע לו לשמור על יציבות משטרו, כפי שדורשים הרבה פוליטיקאים ומזרחנים. ירדן תוקפת כל הזמן את ישראל ומאיימת לגרש את השגריר ולבטל את הסכמי השלום. אני אומר: אם זה מה שהם רוצים, תפדלו. קחו את השגריר ותביאו את המים שישראל מזרימה לירדן ואת הגז הישראלי שמאיר את עמאן. אותו הדבר נכון לגבי מדינות אחרות שעושות סחר ומכר בסוגיה הפלסטינית, ומאשימות את ישראל בכיבוש. אל תקנו מאיתנו, אל תבססו את הכלכלה והטכנולוגיה שלכם על יכולות ישראליות. אם ניתוק – אז עד הסוף. ואז נראה מי תלוי במי ומי צריך את מי".
המופתי והיו"ר
בשני ספרים שכתב עסק כהן בשני מנהיגים פלסטיניים ובתפיסותיהם האנטישמיות. בשנה שעברה הוציא בהוצאה עצמית את ספרו "המופתי והיהודים – מעורבותו של חאג' אמין אל־חוסייני בשואה ומלחמתו נגד יהודי ארצות ערב". אל־חוסייני נחשב למי שהמציא את עלילת ההסתה שהיהודים רוצים להרוס את מסגד אל־אקצה שבשולי הר הבית, המתומצתת בסיסמה "אל־אקצה בסכנה". "הספר הוא תוצאה של נבירה בכתבים בערבית בגנזך המדינה בירושלים, שלא נבדקו לעומק מעולם. הוא חושף את שיטות הפעולה של המופתי ונאומיו על אל־אקצה ועל ירושלים בכלל כעל אדמת הקדש, שיש להילחם שתישאר בידי המוסלמים.
"אל־חוסייני מנע מערבים למכור נכסים ליהודים, וכדי לשכנע אותם הוא גייס את הדת והאמונה. הוא היה אומר להם שמי שמוכר נכס או קרקע בירושלים ליהודים כאילו מוכר אבן ממסגד אל־אקצה ומכבה את אור האסלאם, ולכן הוא לא ייקבר בבית קברות מוסלמי, הוא ומשפחתו יהיו מנודים כל החיים ולא תהיה להם הזכות להתגורר בפלסטין הקדושה". לדברי כהן, אל־חוסייני השתמש כלפי מוכרי הנכסים גם במשל הידוע על האדם שמנקב חור בתאו באונייה, וטוען שזכותו לעשות ככל העולה על דעתו בתאו שלו. "האחריות הקולקטיבית וההפחדה היו הכלים שלו, וכמובן שנאת היהודים התהומית".
כהן יצא נגד קביעתו של מוסד יד ושם שתפקידו של המופתי חאג' אמין אל־חוסייני בשואה היה שולי, והציג בספרו כמה דוגמאות המפרטות את פועלו. "אל־חוסייני פעל נגד יהודי ארצות ערב וביקש ממנהיגי תימן ומדינות ערביות אחרות לא לאפשר ליהודים להגיע לפלשתינה. הוא גם עודד את הפרעות ביהודי עיראק, הפרהוד. באמצעות פסקי הלכה הוא התיר לבוסנים להתגייס לצבא הנאצי, שחששו לעשות זאת כי הנאצים לא היו מוסלמים ולכן נחשבו לכופרים. בביקורו בגרמניה הוא מונה לראש התעמולה והיועץ לענייני הערבים והמזרח התיכון של המשטר הנאצי.
"הוא הכשיל גם הצלת אלפי יהודים מיוגוסלביה. 4,000 ילדים יהודים היו אמורים להגיע מיוגוסלביה דרך טורקיה לפלשתינה, ואל־חוסייני השתולל. הוא כתב שהם לא שייכים לפלשתינה וצריך לשלוח אותם לפולין. אחרי שהוא נפל בשבי בידי הצרפתים, הוא היה מבוקש לעמוד לדין ביוגוסלביה ובמדינות נוספות. זו רק חלק מפעילותו. לא מובן למה זה לא שכנע את יד ושם, שהחליטו לזכות אותו ולהצהיר שלא היה לו חלק משמעותי בשואה".
בספרו הראשון, שיצא ב־2017, הוא תרגם וערך קטעים מהדוקטורט של יו"ר הרשות הפלסטינית. הספר "השואה בעיני מחמוד עבאס" מבהיר לדעתו ש"בישראל לא מבינים מול מי אנחנו מנהלים שיח. הדוקטורט של אבו־מאזן לא רק משווה בין הציונות לנאציזם. הוא טוען שהשואה הייתה בעצם תוכנית קונספירטיבית שנרקמה בין היהודים ובין אדולף היטלר, כלומר שדוד בן־גוריון ומשה שרת שיתפו פעולה עם היטלר כדי שיהרוג כמה שיותר יהודים וכך הקהילה הבינלאומית תרחם על העם היהודי ותעניק לו מדינה. בדוקטורט שלו הוא טוען שישראל קסטנר חשף את התוכנית הזאת ולכן חוסל בידי שירות הביטחון הכללי. חקרתי את הנושאים המושתקים האלו, של המופתי ואבו־מאזן. הם הושתקו כי הם חושפים את פניהם האמיתיות של הפלסטינים, וזה לא מתיישר עם האקדמיה בישראל".
מה הסוגיה המרכזית שמעסיקה אותך היום?
"אני חושב שיש לנו בעיה גדולה מאוד עם הפלסטינים בישראל, ובכוונה אני משתמש במונח הזה כי ככה אחמד טיבי, איימן עודה ומנסור עבאס מגדירים את עצמם. בעיניי זה אבסורד שאנחנו מתעקשים לקרוא להם ערביי ישראל כשהם מתעקשים להגדיר את עצמם פלסטינים.
"הפלסטינים במדינת ישראל החלו במלחמת השחרור שלהם לפני כמה שנים. בשנים האחרונות יש תהליך של פלסטיניזציה ואסלמאיזציה של המדינה. זה התחיל בהר הבית וממשיך במלחמה בערים המעורבות ובהנפת דגלי פלסטין באוניברסיטאות בירושלים, בתל־אביב, בחיפה ובבאר־שבע, במקביל להורדת דגלי ישראל. עשרות ארגונים ומדינות תומכים בארגונים שמטרתם חיסולה של ישראל כמדינה יהודית וחיסול הציונות.
לצערי אין הבנה של המהלך הזה ולכן אין בלימה ישראלית. אחמד טיבי ואיימן עודה מקבלים במה בתקשורת הישראלית יותר מכל פוליטיקאי. דוגמה לתוכנית הסדורה של איימן עודה לחסל את מדינת ישראל היה אפשר לראות בקריאה שלו לאנשי הביטחון הלא יהודים לזרוק את הנשק. זה רק ילך ויחמיר אם לא נעשה שום דבר בנידון".
יש לך שאיפות פוליטיות?
"אני לא פוסל שום דבר. מאות אלפי העוקבים שלי שמכירים את דעותיי ועמדותיי דוחקים בי להתמודד בליכוד. אני חבר מפלגה ואני חושב שחסר מזרחן שייתן ייעוץ אמיתי בדבר ההתמודדות הראויה עם הציבור הערבי, ובעיקר יעמיד במקומם את חברי הכנסת הערבים, שלא רק מסיתים נגד ישראל אלא גם מעודדים טרור".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
