שני המנועים רעדו ואז קמו לתחייה, רועמים ופולטים עשן לבן. המדחפים צברו תאוצה במהירות. הבלמים שהונחו מול צמיגי המטוס הדו־כנפי מדגם וִיקֵרְס וִימִי הוסרו ממקומם, וכמה אנשים נאבקו למנוע מהמפציץ המשודרג לזנק לאוויר. הטייס, סרן ג'ון אַלְקוֹק מחיל האוויר המלכותי, הניח למנועים לפעול עוד קצת כדי לאגור תנופה, ואז אותת לצוות הקרקע לשחרר את הכנפיים.
המטוס ממלחמת העולם הראשונה דהר קדימה, מתגלגל לאורך שדה חקלאי משופע, בדרכו לעבר צוק בגובה 200 מטר. המטוס העמוס בדלק קיפץ על הקרקע המשובשת והתקרב לקצה התהום. אט־אט החל הווימי להתרומם – רק כמה מטרים בהתחלה, אך לפחות הוא כבר לא היה על הקרקע. הנווט מחיל האויר המלכותי, סגן ארתור "טד" בראון, ישב לצד אלקוק והביט בו בחשש כשנאבק ברוח פנים עזה.
המטוס הדו־כנפי הרעוע נשאר באוויר. קהל הצופים בשדה לסטר בסנט־ג'ונס שבניופאונדלנד החל להריע כשהמטוס טיפס באיטיות, ואז הגיב באימה כשצנח במהירות מתחת לקו הצוק. ואז הווימי הופיע שוב, מתרומם ומתרחק אל האופק. אלקוק ובראון החלו ב־14 ביוני 1919 במסעם המסוכן, כדי להיות הטייסים הראשונים שחצו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי בטיסה ללא הפסקה.
צ'רלס לינדברג ייזכר לעד בזכות טיסת היחיד שלו במטוס מתכת סגור אל מעבר לאטלנטי ב־21 במאי 1927, לפני 95 שנה, אבל הטיסה המוקדמת הזו הייתה מאתגרת הרבה יותר: במטוס דו־כנפי פתוח לרוחות השמיים, עשוי עץ ובד, מסעם נשכח כמעט אף שהיה לא פחות מנס. ההתקדמות בהנדסת התעופה בפרק הזמן הקצר בין שתי הטיסות הייתה ניכרת. "ההבדל בטכנולוגיה, במנועים, במכשור וביכולת הניווט בין 1919 ל־1927 הוא של יום ולילה", אומר רוברט הארדר, מחבר הספר החדש "חציה ראשונה: הטיסה הטרנס־אטלנטית של אלקוק ובראון, 1919". "זה קרה חודשים ספורים אחרי תום מלחמת העולם הראשונה, והמטוסים עדיין היו רעועים מאוד".
הטיסה הרצופה בין צפון אמריקה לאירופה הייתה חלום מאז 1913, כאשר איל התקשורת הבריטי אלפרד הארמסוורת' הציע פרס בסך 10,000 ליש"ט – כמעט 600 אלף דולר כיום – לראשון שיגשים אותו. אלקוק ובראון תכננו כל אחד בנפרד לזכות בפרס בזמן שהמתינו לקץ מלחמת העולם הראשונה במחנות שבויים בשווייץ ובטורקיה. שניהם נשבו לאחר שמטוסיהם הופלו בקרב.
אלקוק הזדקק לנווט מנוסה, בעוד בראון חיפש טייס שיאחז בהגאים. לאחר המלחמה הם נפגשו במקרה במפעל ויקרס בסארי שבאנגליה, שלושה חודשים בלבד לפני שהווימי המריא מניופאונדלנד. שניהם הבינו מיד שהם באותו הראש. "המפגש בין השניים היה עניין של מזל", אומר הארדר. "הם היו במפעל באותו רגע במקרה ובטעות נודע להם זה על תוכניותיו של זה. הפגישה שלהם הייתה ממש מקרית, אך נועדה להתקיים".
שניהם היו במפעל של ויקרס כי האמינו שהווימי, מפציץ כבד דו־מנועי שלא הספיק לשרת בשדה הקרב, הוא המטוס שהם זקוקים לו כדי לצלוח את האוקיינוס. מוטת כנפיו, באורך עשרים מטר, הפכה אותו לאחד המטוסים הגדולים בתקופתו. חשוב מכך, היה לו טווח ארוך: למעלה מ־3,000 קילומטרים, לאחר השדרוג הייעודי – הוספת מכלי דלק. "זו הייתה טכנולוגיה חדישה אז", מעיר הארדר, לשעבר נווט בחיל האוויר האמריקני שטס ב־145 משימות תקיפה במפציצי בי־52 בווייטנאם. "המטוס היה יכול לטוס במהירות 169 קמ"ש, וזה היה עניין גדול אז".
בשנת 1919 הניסיון לחצות את האוקיינוס האטלנטי בטיסה רצופה נחשב למעשה התאבדות כמעט. כמה טייסים ניסו לזכות בפרס; כולם נכשלו, וכמה מהניסיונות הסתיימו במוות. חודש לפני שהמריאו אלקוק ובראון הצליחו טייסי הצי האמריקני ומשמר החופים לטוס מחוף אמריקה לאירופה בטיסה עם עצירת ביניים של עשרה ימים באיים האזוריים, לצורך תיקונים. אפילו כך, משלושת המטוסים רק אחד שרד את החציה. שניים התרסקו באוקיינוס, אך הצוותים חולצו בחיים. כאשר אלקוק ובראון הגיעו לניופאונדלנד ב־9 במאי עם הווימי שלהם, מפורק וארוז בארגזים, ארבעה צוותים אחרים כבר התכוננו לצלוח את האוקיינוס האטלנטי. אחד מהם יצא שלושה שבועות לפני אלקוק ובראון, והתרסק בים זמן קצר לאחר ההמראה.
אחרי שמכונאי ויקרס הרכיבו את המפציץ המפורק, הטייס והנווט יצאו לטיסות מבחן כדי לוודא שהמטוס מוכן למשימה. ברגע שהיו בטוחים הם העלו את מכלי הדלק וארזו את האוכל והמשקאות שלהם – כולל ויסקי ובירה – ואת קמעות המזל שלהם: שתי בובות החתולים "לאקי ג'ים" ו"טווינקל טוז".
ההמראה המעורערת שלהם, באחר הצהריים ב־14 ביוני, בישרה על העתיד לבוא. אלקוק ובראון התמודדו עם אתגרים רבים במהלך הטיסה, כולל ערפל כבד, שלג, גשם ומערבולות אוויר קשות. הווימי צלל פעמיים באופן בלתי צפוי לעבר הגלים; פעמיים חילץ אותו אלקוק בשנייה האחרונה. הגנרטור כשל וניתק את אספקת הכוח לרדיו, לקשר הפנים ולחימום. בראון ניווט בעיוורון מעל אוקיינוס עצום ללא ציוני דרך. שניהם לבשו חליפות מחוממות חשמלית, אך הסוללות גוועו במהרה, והם נותרו רועדים בבגדים ספוגי גשם במסע שלהם, שהתרחש ברובו בלילה.
שלוש פעמים נאלץ בראון לנקות קרח ממוט מדידה שנועד לבדוק את תערובות הדלק. כדי לעשות זאת הוא נאלץ לעמוד על מושבו בפרץ אוויר קר של 160 קמ"ש. בניסיון השלישי חש כאב צורב ברגלו השמאלית – שנפגעה מפגיעת כדור במהלך המלחמה – וכמעט הוטח מתא הטייס.
למחרת בבוקר, לאחר 16 שעות של טיסה וניווט בעזרת מצפן וסקסטנט מכני־אופטי, הבחינו השניים באדמה. זו הייתה אירלנד. אלקוק ובראון תכננו לטוס ללונדון אך החליטו לא להסתכן עוד. הם נחתו במה שהם חשבו שהיה שדה, אך התברר שהוא ביצה. המטוס שקע בבוץ והתהפך, אך הטייס והנווט לא נפגעו.
כותרות העיתונים ברחבי העולם בישרו על ההישג, שכלל גם את טיסת הדואר הטרנס־אטלנטית הראשונה: הם נשאו עמם שק קטן של מכתבים למשלוח.
הטייסים נחטפו לעיר גאלווי, לתהלוכת ניצחון, ואז ישנו לילה במלון מקומי. כשהתעוררו למחרת היו תשושים – ואולי חוו לראשונה את מה שאנחנו מכנים היום ג'ט לג. "אתמול הייתי באמריקה, ואני האיש הראשון באירופה שאמר זאת", אמר אלקוק להמונים המריעים. כשהגיעו ללונדון פגשו השניים את שר המלחמה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל, והוא העניק להם את הפרס בסך 10,000 ליש"ט (הם נתנו 2,000 ליש"ט לצוות הקרקע).
"אני באמת לא יודע מה אנחנו צריכים להעריץ יותר אצל האורחים שלנו, את תעוזתם או את מזלם הטוב", הכריז צ'רצ'יל. הוא הודיע ששניהם יקבלו תואר אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית מהמלך ג'ורג' החמישי בטירת וינדזור. הטייסים האבירים זכו ליחס שמקביל לזה של כוכבי רוק עד שלינדברג האפיל על הישגם. שניהם נהנו מהיוקרה, אך שמחתו של אלקוק לא שרדה זמן רב. הוא מת כעבור חצי שנה לאחר שמטוסו התרסק והוא נפצע אנושות. בראון חי עד גיל 62, אם כי צלע במשך שארית חייו כתוצאה מפציעתו במלחמה. הוויקרס וימי חולץ מהביצה האירית. הוא נבנה מחדש ומוצג כעת במוזיאון המדע והתעשייה באנגליה. קמע הצעצוע לאקי ג'ים נמצא באוסף המוזיאון, וחברו טווינקל טוז מוצג במוזיאון חיל האוויר המלכותי.
אף שהציבור אולי שכח את הטיסה שלהם, מורשתם של אלקוק ובראון עומדת. מאמציהם סללו את הדרך לטייסים רבים אחרים, כולל לינדברג ב־1927 וטייסי הטיסות הטרנס־אטלנטיות הסדירות שאנו נהנים מהן כיום. "ההישג שלהם הוא בין שלושת או ארבעת ההישגים הגדולים ביותר בתעופה", אומר הארדר. "הם הוכיחו בפעם הראשונה שמישהו יכול לטוס 3,000 קילומטרים ברצף מעל המים ולשרוד. איש אפילו לא התקרב לזה לפניהם. הם היו חוד החנית בקידום טכנולוגיית התעופה".
