הבית // בית פרטי בסגנון כפרי, 200 מ"ר, בשכונת רמב"ם־המדרשייה. "המעבר לבית החדש היה מעבר הדירה העשירי שלנו, לאחר הרבה שנים של מגורים בכפר הרא"ה והסביבה. לפני כשנתיים הייתה לנו הזדמנות לעסקה טובה לקניית המגרש הזה ולבנייה פרטית".
הבוקר // אלירן קם מוקדם, לפעמים בשלוש לפנות בוקר, ויושב ללמוד קצת. הוא מעיר את הקטנים בשש וחצי. אפרת מתעוררת בשבע בדרך כלל. הם מתארגנים, אוכלים משהו ויוצאים להסעות לבית הספר היסודי. את רעי אלירן לוקח לגן ברכיבה על האופניים.
חצי משרה // אלירן הוא מנהל תפעול ותחזוקה בישיבת מתיבתא זכרון־יעקב של רשת "שתילים" החרדית. הוא עובד רק בחצי משרה, מתוך רצון לבנות ולהתפתח במפעל חיים קטן שנקרא "חוג המורי".
מורי // לפני עשור הקים אלירן חוג ללימוד הקריאה התימנית, והוא מלמד כשישים ילדים שלוש פעמים בשבוע, ללא עלות, כהכנה לעלייה לתורה בבר מצווה. רוב הילדים הם מהשכונה, אבל חלקם מגיעים מזכרון־יעקב ומבנימינה. "זה לגמרי מפעל חיים. לומדים טעמי המקרא, תפילות ופזמונים. חשוב ללמד את הדור הבא כדי לקיים את הפסוק 'כי לא תישכח מפי זרעו', וכידוע אם אין גדיים אין תיישים. מרגש הקשר שנוצר לאחר שנים רבות עם התלמידים, שמייצר חיבוק גדול ואהבה הדדית".
אדריכלות // אפרת עובדת מהבית בדרך כלל, ומלבד זאת נפגשת עם לקוחות, יוצאת לבירורים בוועדה לתכנון ובנייה ומבקרת בבתים בתהליכי בנייה. באופן שוטף היא מתכננת כ־15 בתים בכל רגע נתון למשפחות וליזמים, בעיקר בסגנון כפרי, ויורדת "לפרטי פרטים בעיצוב פנים – נגרות, כלים סניטריים, חשמל.
"כשעברנו לפרדס־חנה, אחרי עשור של עבודה כשכירה במשרד אדריכלים גדול במרכז, החלטתי להפוך לעצמאית ולהגשים חלום. ההתחלה לא הייתה פשוטה, אבל עם הזמן למדתי להכיר את האנשים הנכונים. ההמלצות עברו מפה לאוזן.
"זו זכות גדולה להיות חלק מהדבר הזה, עם כל הקושי שבתהליך ארוך כל כך. היה פרויקט מיוחד, שהתחיל בהתנדבות והתגלגל עד מפעל הפיס, לתכנון סניף בני עקיבא חדש בפרדס־חנה, לקח לנו כמה שנים אבל לפני כחודשיים חנכנו מבנה חדש, מושקע ומקסים".
מפרדס־חנה // אלירן גדל בפרדס־חנה, הבן האמצעי בין חמישה בנים, והתחנך במדרשיית נועם. הוא שירת בצבא בגדוד 51 של גולני ("החברים מהצבא קוראים לו עד היום 'חוליט' – אף אחד לא יודע מי זה אלירן"). הוא איבד עשרה מחבריו הקרובים בדרום לבנון. למד חשמלאות ופיקוח בנייה, ועבד הרבה שנים בסוכנות היהודית, בתפקידי משק והדרכה בכפר הנוער הדתי־טכנולוגי בן יקיר, ואז היה במשך כמה שנים מנהל תפעול במוסדות מגדל אור של הרב יצחק דוד גרוסמן במגדל־העמק. הוא ניהל שם תפעולית כשלושים מוסדות חינוך, ובהם מעונות, גנים, בתי ספר, פנימיות, כוללים ועוד. "העבודה כללה ניהול צוות אחזקה, בניית תכניות עבודה, ניהול פרויקטים ושיפוצים".
הרב גרוסמן // "לעבוד במחיצתו – זה משהו שקשה לתאר במילים, הוא דואג לדור הבא ולכלל ישראל, ולא בוחל באמצעים כדי להציל נפש בישראל. כשהחלטתי לעזוב הוא והרבנית נעצבו אבל נתנו לי את ברכת הדרך".
מפרדסיה // אפרת היא הבת הבכורה ויש לה עוד שלושה אחים בנים. היא למדה במושב תנובות ("בית הספר הדתי היחיד באזור") ובתיכון הדתי בר־אילן בנתניה. בצבא שירתה בתור רשמת בבית המשפט הצבאי בג'נין ולאחר הסכמי אוסלו במחנה דותן. "השירות חייב נוכחות בכל הדיונים. ברוב המקרים טיפלו בהעמדה לדין של מארגני פיגועים, והעבודה הייתה עם מתורגמנים דרוזים, שוטרים צבאיים, שופטים במילואים, תובעים צבאיים וסנגורים ערבים". שבוע אחרי השחרור היא התחילה ללמוד במכללת רופין במסלול הנדסאי אדריכלות. "כל מי שהכיר אותי ידע שזה הייעוד שלי בחיים מגיל צעיר מאוד".
ההיכרות // הם נפגשו במועדון רגאיי בנתניה. אלירן היה משוחרר טרי אבל גידל ראסטות עוד בשירות הצבאי. אפרת הייתה בשירות סדיר. "במשך חודשים אמא שלי לא הרשתה לו להיכנס אלינו הביתה עם הרסטות… עד שהחליט להסתפר". הם התחתנו אחרי שנתיים בגן אירועים בנתניה. אפרת: "התעלפתי בחופה… החום והלחות עשו את שלהם".
כפר הרא"ה // אחרי שנה בפרדס־חנה הם עברו לכפר הרא"ה, וגרו שם 12 שנה. "בכל שנתיים בממוצע עברנו מדירה שכורה לדירה שכורה, עד שהחלטנו ערב אחד בהיר לעזוב ולחזור לפרדס־חנה. החיים בכפר היו אידיליה ממש, אבל לא הייתה לנו אפשרות לרכוש שם בית או מגרש. יש לנו מקום חם בלב לכפר, חווינו בו חוויות טובות ויש לנו חברים טובים. נועם סגרה מעגל כשעשתה שנתיים שירות לאומי בבן יקיר".
נוף ילדות // אלירן: "לחזור לפרדס־חנה, זה היה חלום שמתגשם. חיכיתי לרגע שזה יקרה. אני גר עכשיו ליד שניים מהאחים שלי ואבא שלי. אני שמח שהילדים שלי חלק מזה, ומקבלים את המסר שהמשפחה היא הכי חשובה. הם רואים את הדינמיקה שיש בינינו האחים, ואני מקווה שבעזרת השם הם יישמו את זה בעצמם".
שלוות עולמים // בהתחלה הם קנו בית פרטי מקבלן, ואחרי חמש שנים יצאו להרפתקת הנדל"ן של בניית בית בעצמם על מגרש גדול, "קרוב למשפחה, לבתי הכנסת ולגנים. החיים פה הם הדבר הכי קרוב לשכונה של פעם. יש פה שכנות טובה, עזרה בכל מה שצריך, אירוח של חברים ומשפחה, ולילדים יש חופש לטייל, לרכוב, לשחק, לגדל חיות ולחיות בפשטות ובשקט. יש פה קסם של חיבור בין אנשים".
הילדים // נועם למדה בכפר־פינס, ושירה תצא בשנה הבאה לשירות לאומי במד"א. תמר לומדת בבית הספר מורשה בכרכור. היא חגגה בת מצווה לפני חודש, ובאוגוסט תטוס ללונדון במסגרת החגיגות. מלאכי נולד אחרי שלוש הבנות, בתקופה שאלירן עבד צמוד לרב ולרבנית גרוסמן: "זכינו שהרב יצחק דוד גרוסמן היה הסנדק שלו". רעי הוא "ילד שובב, פעלתן ומדליק שלא מפסיק לחייך".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
