בערוץ הכבלים האמריקני HBO עלתה ב־2 ביוני 2002 סדרת פשע מסוג אחר: "הסמויה" (The Wire). היא לא זכתה למיקום גבוה בטבלאות המדרוג או לתשואות המבקרים, אך מאז עלתה קרנה; כיום היא נחשבת ליצירת מופת, ולאחת הסדרות הגדולות ביותר שהופיעו אי פעם על המסך הקטן. לכבוד יום ההולדת ה־20 של מקנולטי, פרימן, עומאר והחבר'ה, עשר עובדות על הסדרה שכל אחד חייב לראות לפחות פעם אחת.
1. כשהחלו השידורים, "הסמויה" נראתה כמו סדרת שוטרים וגנבים קלאסית: משטרת בולטימור נגד סוחרי הסמים שגודשים את רחובותיה. עד מהרה התברר שליוצרים יש חזון שאפתני בהרבה: לצלול לעומקם של הנושאים המורכבים, הקשים והכאובים ביותר של החיים בעיר, ממכורים להרואין שהפכו לחסרי כול ועד נבכי הפוליטיקה המקומית, משיטור עירוני לדרמת האבסורד שבמערכת החינוך הציבורית.
2. יוצר הסדרה דיוויד סיימון היה עיתונאי בדסק החדשות העירוני של הבולטימור סאן במשך 12 שנה, לפני שפנה לכתיבה יחד עם שותפו, חוקר המשטרה לשעבר אד ברנס. בתחילה הוא הסתייע בברנס כדי לכתוב את "רצח: שנה ברחובות הקטל", ספר שתיאר שנה של סיורים עם חוקרי הרצח של משטרת בולטימור. לאחר סרט דוקו וסדרה נוספים, פנו השניים לכתוב את הסמויה.
3. הדמות הראשית בסדרה אינה שוטר, סוחר סמים, פוליטיקאי, מורה או עיתונאי, אלא העיר בולטימור עצמה. כל עונה מתרכזת בפן אחר של העיר, שמרוחקת 50 ק"מ בלבד מוושינגטון הבירה, מרכז השלטון האמריקני, אבל סובלת מאינספור חולאים ממאירים. העונה הראשונה עסקה בסחר בסמים, השנייה בנמלים ובאיגודי העובדים, השלישית בממשל המקומי, הרביעית במערכת החינוך והחמישית בעיתונות. בכל עונה נוספות דמויות חדשות, אך הסמויה גם עוקבת אחר כמה סיפורים מתמשכים ודמויות עיקריות שקשורות אליהם.
4. משטרת בולטימור היא החוט המחבר בין קווי העלילה. שם הסדרה, The Wire, מכוון למכשירי הציתות שהשוטרים מסתייעים בהם כדי ללכוד את פושעי העיר – ואולי גם מתייחס אלינו, הצופים, שזוכים באמצעות הסדרה לצותת לפינות הרחוב החשוכות, למשרדי המשטרה ההומים ולחדרים אפופי העשן של הפוליטיקאים.
5. השוטר הבולט בסדרה הוא ג'ימי מקנולטי, חוקר עם נטייה לעצמאות שמכניסה אותו לעימותים עם בכירים ופוליטיקאים. הגישה שלו דוחפת את העלילה קדימה בעל כורחם של מי שהיו רוצים להסתיר את פשעיהם. מקנולטי קרוב להיות הגיבור במובן המסורתי; מגלם אותו השחקן הבריטי דומיניק וסט. יחד עם אידריס אלבה, שמשחק את הגנגסטר המתוחכם "סטרינגר" בל, הם הזרים היחידים בסגל השחקנים.
6. את רבות מהדמויות האחרות בסדרה מגלמים אנשים עם רקע בפשע ובאכיפת החוק בבולטימור. את דמותה של רוצחת מסוכנת, למשל, משחקת פושעת לשעבר (וגם לעתיד). בסצנות שמציגות קבוצות תמיכה למכורים לסמים, רוב הנוכחים הם מכורים ומכורים לשעבר. בתחנת המשטרה, רבים מהשחקנים הם שוטרים לשעבר; חלקם אף מוזכרים בשמם בסדרה. המקרה המפורסם ביותר הוא דמותו של חוקר זירות הרצח נוריס, בגילומו של מפכ"ל משטרת בולטימור לשעבר אד נוריס.
7.ויש גם מקרים הפוכים: השחקן טום מקארתי, שגילם עיתונאי שמזייף סיפורים כדי לקדם את הקריירה שלו, הפך בהמשך לבמאי הסרט "ספוטלייט", שסיפר את סיפורם האמיתי של עיתונאי הבוסטון גלוב שחשפו את פרשת ההתעללות המינית בילדים בידי כמרים בכנסייה הקתולית.
8.עם אוהדי הסמויה נמנים גם פוליטיקאים. נשיא ארה"ב לשעבר ברק אובמה ציין אותה בתור הסדרה האהובה עליו, ובמהלך הבחירות לנשיאות ב־2008, הוא ויריבו הרפובליקני ג'ון מקיין הסכימו על גדולתה. מקיין גם ציין את גדולתה של "סיינפלד", כמובן.
9.הסדרה אומנם הושפעה מחוויות היוצרים ומהעיר בולטימור, אך ההשראה למבנה ולכתיבה שלה הגיעה ממקור עתיק ומכובד בהרבה: היוונים. בריאיון למגזין האמריקני המקוון סלייט, דיוויד סיימון חשף שהוא וברנס כתבו טרגדיה יוונית, אך "במקום שהאלים יהיו דמויות אולימפיות קנאיות ורגזניות, שמשליכות ברקים על הגיבורים שלנו, האלים הם המוסדות הפוסט־מודרניים של החברה". במסווה ובגלוי, הסדרה שואבת גם ממחזות שייקספיר: הניו־יורקר כינה אותה "שייקספיר אורבני".
10. כאמור, "הסמויה" לא זכתה להכרה במהלך הקרנתה על המסך הקטן. הדרמה זכתה למועמדות לשני פרסי אמי, ולא זכתה באף אחד מהם. נתוני הרייטינג שלה ירדו בהתמדה ככל שהתמשכה. למרבה המזל, HBO האמינו בסדרה ואפשרו לה להפיק חמש עונות מלאות. קהל האוהדים צמח בחודשים ובשנים שלאחר ירידתה מהמסך, והיום יש מבקרים דגולים שמחשיבים אותה לסדרת הטלוויזיה הטובה בכל הזמנים.
