אפילו אורח מהמאדים היה חש מיד במתיחות באולם 11 בבניין המרשים של בית המשפט המחוזי בנוף־הגליל. לכאורה שיא הסערה כבר מאחורינו, אבל שאריות המשקעים עדיין כאן. זהו הדיון הלפני־אחרון בשלב ההוכחות בתיק זדורוב הנצחי: הסנגור מרבה בשאלות, התובעת מזנקת בכל פעם מחדש להביע התנגדות – והשופט מגיב בחוסר סבלנות בולט. "השאלה מותרת, גברתי תשב", הוא מצהיר כדי לבלום על הסף את התקוממותה. "השאלה מ־ו־ת־ר־ת", הוא שב ומדגיש עוד בטרם תסיים את דבריה.
כאילו לא הספיקו הרשעה שנויה במחלוקת, שמועות עקשניות על רוצח או רוצחת שחמקו מעונש, סדרה תיעודית שעוררה סערה ציבורית ותפנית פתאומית בעלילה אחרי 15 שנה, החודשים האחרונים הוכיחו שמשפטו החוזר של רומן זדורוב יכול לספק גם כותרות מרעישות מסוג חדש, הפעם על עימותים יוצאי דופן בין סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ובין הפרקליטות – והכול בפרשה שעוסקת ברצח מחריד של ילדה בת 13 בבית הספר שלה.
תקציר הפרקים הקודמים, והם רבים מאוד: ב־6 בדצמבר 2006 נמצאה גופתה של הנערה תאיר ראדה בתא שירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין. ימים אחדים לאחר מכן נעצר זדורוב, פועל בניין שעבד אז בבית הספר, והואשם ברצח. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו פה אחד, בהסתמך על הודאה שמסר למדובב, על פרטים מוכמנים שלכאורה רק הוא ידע בעניין הרצח, ועל טביעת נעל מדממת שנמצאה על בגדיה של תאיר. לאחר שפרקליטי זדורוב הציגו ראיות חדשות, החליט בית המשפט העליון להחזיר את התיק למחוזי, אך זדורוב שב והורשע ובית המשפט העליון הותיר את ההרשעה על כנה.
קולה הציב בפני הפרקליטות שתי אפשרויות: לבקש את פסילתו, או להגיש הודעה על מתן אמון בו. "יש עוד דברים שלא את כולם אני רוצה לחשוף עכשיו. נעשו דברים שלדעתי אסור שייעשו במדינה מתוקנת'", אמר. התובעים טענו שאין טעם להמשיך בעדויות כל עוד השופט לא יבהיר את דבריו. הם גם מחו על שתיקתו כשסנגורו של זדורוב כינה אותם "אלופים בפייק ניוז"
אבל הציבור הרחב לא השתכנע: רבים המשיכו להאמין בחפותו של זדורוב, בפרט לאחר שידור סדרת התעודה "צל של אמת". בשנה שעברה החליט שופט בית המשפט העליון דאז חנן מלצר שזדורוב יזכה למשפט חוזר, וזאת בין השאר בשל ראיות חדשות שהציגה ההגנה בנוגע לטביעת נעל שנמצאה על מכסה האסלה. כבר במשפט המקורי הסכימה הפרקליטות שהטביעה אינה שייכת לזדורוב, אך גרסה כי מי שהותיר אותה היה איש מד"א או המשטרה, שהגיעו למקום כחמש שעות לאחר הרצח. עו"ד הלוי הציג עדויות של מומחים שקבעו כי בפרק זמן ארוך כזה, הדם נקרש ואינו יכול לעבור לנעל וממנה למקום שנמצא בו; כלומר, מישהו שהה בזירה סביב שעת הרצח, ואולי הוא רצח את הילדה.
משפטו של זדורוב נפתח מחדש בבית המשפט המחוזי, בהרכב בראשותו של סגן הנשיא, השופט אשר קוּלה. ואז הוענק לכל הפרשה פן מסעיר חדש. לפני כמה חודשים התלוננו נציגי התביעה כי השופט קולה מפריע להם לעשות את מלאכתם ומכניס מילים לפיהם של העדים. זמן מה אחר כך, בסיומו של אחד הדיונים בתיק, הדהים השופט את הנוכחים, כשגילה ששקל לפרוש מהתיק בגלל לחצים חיצוניים שמופעלים עליו, ומשום שהפרקליטות מביעה אי אמון בעבודתו. "אני לא יכול לדון בתיק הזה בנפש חפצה, כשהתביעה עושה מה שהיא עושה. היא מטילה בי דופי, ויש קמפיין אישי נגדי", אמר השופט. חג פסח השנה, הוסיף ואמר, היה "חג שחור" עבורו.
באופן חריג ביותר הציב קולה בפני הפרקליטות שתי אפשרויות: לבקש את פסילתו, או להגיש לבית המשפט הודעה על "מתן אמון בכבוד אב בית הדין". "יש עוד דברים שלא את כולם אני רוצה לחשוף עכשיו. מי שצריך לדעת – יודע, מי שלא צריך לדעת – לא יודע. נעשו כאן דברים שלדעתי אסור שייעשו במדינה מתוקנת", אמר השופט.
צוות התביעה מחה על הדברים הקשים שהוטחו בו, וטען שאין טעם להמשיך בשמיעת העדויות כל עוד השופט לא יבהיר את דבריו. "כבוד אב בית הדין הוסיף ואמר בישיבת בית המשפט כי מתנהל נגדו קמפיין שלם בתקשורת, תוך טענה מרומזת לכאורה שהמאשימה היא זו שמובילה את ה'קמפיין' הזה", כתבו אנשי הפרקליטות. הם גם מחו על שהשופט בחר לשתוק כשסנגורו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, הגדיר את התובעים בתור "אלופים בפייק ניוז".
אילנה ראדה, אמה של תאיר ז"ל, נקלעה שוב לעין הסערה. בתחילת הדיון שלאחר המחלוקת החריפה היא ביקשה לומר כמה מילים, אך השופט היסה אותה ואמר: "הדיון היום טעון, אני מבקש בפעם הראשונה במשפט הזה שהיום לא תדברי". בהמשך הביעה האם חשש שהשופט קולה יפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיק, וביקשה שלא יעשה זאת. בכך ביטאה כנראה את הערכתה ותקוותה שהרכב השופטים בראשות קולה יזכה את זדורוב; היא הרי טוענת כל השנים שמישהו אחר רצח את בתה, ולא זדורוב.
המשפט נמשך כסדרו על אף התקריות החריגות. "אוסיף ואדון בתיק זה, כמו בכל התיקים האחרים שאני דן בהם, בנפש חפצה ובלב פתוח, ורק מוראו של דין ומורא שמיים עליי", הכריז קולה.
שאלת טביעת הנעל המדממת המשיכה להעסיק את בית המשפט עד סיומו של שלב העדויות, וכעת נערכים הצדדים לסיכומים, שצפויים בחודש ספטמבר. לאחר מכן יגיע הרגע הגורלי של מתן הכרעת הדין; ההערכות הן שבית המשפט יאמר את דברו אחרי חגי תשרי. כשנתיים לפני פרישתו מכס השיפוט, כשמאחוריו קריירה משפטית ממושכת ומגוונת, ימסור השופט אשר קולה את הכרעתו בתיק – שככל הנראה יהפוך למזוהה איתו יותר מכל פסק דין אחר שכתב אי פעם. הוא מצידו כבר אמר לאחד מחבריו, ברגע שקיבל לידיו את התיק: "בכל מקרה אכלתי אותה". אוי לו מהפרקליטות (במקרה של זיכוי) ואוי לו מדעת הקהל (במקרה של הרשעה).
ויכוחים בריאים
"אשר קולה הוא אחד השופטים המוערכים והמוכשרים ביותר", אומר לנו השופט בדימוס תאופיק כתילי, שכיהן כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת. "הוא איש מצפון ישר והגון, שזוכה להערכה גם מעמיתיו השופטים וגם מעורכי הדין שעבדו איתו או הופיעו בפניו". לאחר יותר מעשר שנות עבודה לצד השופט קולה – חלקן בבית משפט השלום בנצרת, וחלקן במחוזי – כתילי מתאר את עמיתו בתור "איש עבודה חרוץ ומסור. ישבנו יחד בתיקים הכי מורכבים ומסובכים, כשאני ראש ההרכב והוא יושב לימיני. בדיונים שלנו ראיתי שהוא יודע להבחין בין עיקר לטפל, ושהוא אדם בעל תפיסה מהירה מאוד וחדות ראייה. הוא לעולם לא ייכנס לדון בתיק בלי לקרוא אותו לפני כן עד תום ולהכיר אותו על בוריו. נוסף לכל אלה יש לו כתיבה משפטית מעולה.
"כנשיא בית משפט השלום הגיעו אליי מדי פעם ביקורות של עורכי הדין על שופטים, והדברים ששמעתי לגביו – מתובעים ומסנגורים כאחד – היו תמיד חיוביים. כשפרשתי מבית משפט השלום המלצתי עליו כמחליפי, כי ידעתי שהוא מנהל מצוין, ושיש לו יחסי אנוש טובים עם עמיתיו ועם צוות העובדים של בית המשפט".
בכל הקשור למשפט זדורוב, כתילי מדגיש שהוא ניזון מהתקשורת ואינו מדבר עם השופטים היושבים בדין, אבל קובע ש"קולה הוא שופט שהצדק עומד לנגד עיניו. הוא לא יטה משפט ולא יחרוג משום אמת מידה של הגינות. אני סומך עליו בעיניים עצומות, ומאמין ששום דבר לא ישפיע עליו זולת הראיות, העובדות והנורמות המשפטיות. יש ויכוחים בין בעלי הדין וגם בין השופטים, אבל אלה תמיד היו ותמיד יהיו".
גם ביניכם היו ויכוחים?
"היו הבדלי השקפות, התווכחנו וחלקנו, אך בהיותו איש קשוב תמיד הגענו להסכמות. כשבתוך הרכב יש חילוקי דעות מהותיים על הערכת הראיות, זה דבר בריא. יש לשופט קולה רק חיסרון אחד: קשה לעקוב אחר הדברים שלו, כי הוא מדבר בקצב מסחרר".
את חריפותו ומהירות מחשבתו של השופט קולה מציינים רבים מחבריו ומעורכי הדין שהתייצבו באולמו לאורך השנים. התכונה הזו ניכרת גם לעיני הקהל במשפט זדורוב: קולה דוהר קדימה במחשבתו ובמסקנותיו, ומפתיע בכל פעם מחדש את הפרקליטים והעדים. כך קורה למשל כשעו"ד הלוי מציג שאלה לד"ר מרקוס רוטשילד מהמכון לרפואה משפטית באוניברסיטת קלן שבגרמניה, שמעיד באמצעות שיחת וידאו. התובעת מתנגדת לניסוח השאלה, וטוענת כי הסנגור מציג לעד שלה תרחיש שאינו תואם את הדברים שנאמרו במשפט – אך השופט קולה קוטע אותה על סמך השערה מרומזת, שמתבררת מיד כמדויקת, באשר לתגובתו של העד.
"הוא שולף את הרעיונות תוך כדי הדיון, ואין לו הרבה סבלנות לשמוע חקירות נגדיות. לא פעם הוא קטע אותי באמצע חקירה", מלינה סנגורית בכירה מהצפון. "אין עוד שופט במדינת ישראל שמכריח את הצדדים להגיע להסדרים כשהמשפט עדיין מתנהל. זה בעייתי בעיניי"
בכלל, קולה מגלה מעורבות רבה בדיון, ואינו מסתפק בהאזנה פסיבית לטענות. לעיתים נדמה שהוא מנהל בינו לבינו רבדים נוספים ועמוקים של המשפט, מעבר למה שניכר כלפי חוץ. פעמים רבות הוא מבקש מהפרקליטים הבהרות ודיוקים, ואף מציג בעצמו שאלות לעדים. גם שני השופטים שיושבים לצידו בדין, דני צרפתי ותמר נסים־שי, נוטלים חלק פעיל. יש מי שמשבחים את הגישה של קולה, אך יש מי שטוענים כי התנהלותו קיצונית גם ביחס ל"שופטים מתערבים". מה שחלק מעמיתיו רואים בו חריפות וחדות מתפרש בעיני אחרים כהיעדר מזג שיפוטי. בין השאר נטען שהשופט מגבש את דעתו על עדות עוד לפני שהעד מסיים את דבריו. ביקורת נמתחת גם על מנהגו לקצוב מראש את הזמן לעדים – למשל, להודיע שתידרש שעה אחת לשמיעת עד מסוים.
"הוא שולף את הרעיונות שלו תוך כדי הדיון, ואין לו הרבה סבלנות לחקירות נגדיות. לא פעם הוא קטע אותי באמצע חקירה", מלינה סנגורית בכירה מהצפון. "אין עוד שופט בישראל שמודיע מה הולך לקרות בהמשך, ומכריח את הצדדים להגיע להסדרים כשהמשפט עדיין מתנהל. זה בעייתי בעיניי".
עו"ד משה שרמן מכיר היטב גם את השופט קולה, וגם את תיק זדורוב: הוא עצמו היה חבר בצוות ההגנה של הנאשם המפורסם בהליך הראשון. "ייצגתי את זדורוב יחד עם ירום הלוי", הוא משחזר. "גם אז עברנו על אותם חומרים וטענו לאורך כל הדרך שהוא איננו אשם, אבל שני בתי משפט החליטו להרשיעו".
על השופט קולה מספר שרמן: "הופעתי אצלו בכמה תיקים פליליים אחרים במשך השנים, ולהתרשמותי הוא אחד השופטים הטובים בישראל. הוא הולך לפי הראיות, לפי מה שקיים. זו אולי הבעיה של הפרקליטות – היושרה שלו. אני ידוע כעורך דין שמתווכח עם שופטים, בלשון עדינה, וגם איתו התווכחתי עשרות פעמים, אבל בסוף תמיד קיבלתי את החלטותיו".
קרה שהתאכזבת ממנו?
"לא. אכזבה אחת אני בכל זאת זוכר – כשהוא החליט לעצור עד תום ההליכים שני נאשמים שייצגתי. אני הייתי בטוח שהם צריכים להשתחרר, גם מבחינה ראייתית. אבל מפחי נפש כאלה הם דינו של כל סנגור".
מדברים עליו כשופט שמתערב, אולי יותר מדי, וקוטע את חקירות העדים.
"הוא יכול להעיר לסנגור ולהורות לו לקצר, אבל בסך הכול הוא נותן לך את יומך בבית המשפט. מעולם הוא לא שם מילים בפיהם של עדים ומעולם לא קטע חקירה. הוא נוח, לא עצבני, משרה אווירה טובה באולם, ותמיד הרגשתי שמתנהל אצלו משפט צדק, לפי הנהלים והראיות".
את תוצאות משפט זדורוב הוא מעדיף לא לנבא. "צריך לזכור גם שזה לא נתון רק בידי השופט קולה, יושבים לצידו עוד שני שופטים. אגב, גם בפני צרפתי הופעתי פעמים רבות, והוא שופט רציני ביותר. אני סומך על בית המשפט לטוב ולרע".
העיתונאית מחאה כפיים
השופט אשר קולה מתגורר עם רעייתו דינה בחיספין – יישוב דתי־תורני ברמת הגולן, שהוא נמנה עם מקימיו. ביתו נמצא לא רחוק מקצרין ומבית הספר שראדה נרצחה בו, אך השיבוץ שלו לתיק מעיד שאין לו היכרות מוקדמת עם דמות כלשהי הקשורה לרצח.
הוא נולד ב־1954 בכפר סבא וכשהיה פעוט עברה המשפחה לבני־ברק. בהמשך, עברה המשפחה להתגורר בכפר הנוער "יוליאנה" ליד חדרה, שהוריו עבדו בו. יוליאנה היה מוסד ליתומים, לניצולי שואה ולנערים מבתים הרוסים, שהוקם בתרומתם של יהודי הולנד ונקרא על שם מלכתם. מכפר הנוער חזרה המשפחה לבני־ברק. בתיכון למד אשר הצעיר בישיבה הנחשבת נתיב מאיר בירושלים. "כבר אז הוא בלט מאוד בשנינותו ובחריפותו", נזכר שכנו בחיספין שמעון טל, שלמד במחזור מתחתיו בישיבה. בזכות כישוריו, מספר טל, לא נדרש קולה להשקיע יותר מדי בלימודים, וכך נותר בידו זמן פנוי לגבש רעיונות ואידיאלים – "כמו להקים ישיבה ברמת־מגשימים. בשנים ההן, אחרי מלחמת ששת הימים, רצינו לחזק את האחיזה ברמת הגולן ואת ההתיישבות החקלאית וגם ללמוד תורה, והכול יחד התנקז לכדי ישיבת ההסדר החדשה. אשר עצמו, כבר כתלמיד י"ב, דאג להשיג את כל האישורים. הוא נכנס ויצא אצל שרים וגם אצל ראש הממשלה גולדה מאיר. כשהאישורים התקבלו עלה עם עוד 11 בחורים להקים את הישיבה. התנאים הסגפניים לא הרתיעו אותם. מהחבורה הזו, אגב, צמחו כמה רבנים ופרופסורים".
הישיבה הוקמה בתחילת 1973. "עוד לפני שהייתה בת שנה כבר יצא לה שם, ובמחזור השני היינו 30 בחורים. התגוררנו במבנים של הצבא הסורי. זו הייתה גם הרפתקה, וגם זכינו לחיות את האידיאל. היה פה לימוד תורה בתנאים קשים ביותר, גם פיזית וגם ביטחונית, כי הגבול לא היה שקט.
"מלחמת יום כיפור, שפרצה באוקטובר באותה שנה, טרפה את הקלפים. החבר'ה ראו את הלבן בעיניים של הסורים על גדר היישוב, והצליחו לברוח ברגע האחרון. תלמידי המחזור הראשון כבר התגייסו והשתתפו בלחימה כשריונרים. בזמן המלחמה המבנים של הישיבה נכבשו בידי הסורים וניזוקו, והישיבה נשארה מנוטרלת במשך שנה, אבל חזרנו בכוחות מחודשים והקמנו אותה מחדש. אשר היה זה שדאג להביא רבנים. לא היה קל לשכנע אותם לעבור לגור באזור, כי גם אחרי המלחמה לא היה כאן שקט".
שנתיים אחרי המלחמה ניחתה עליהם מכה קשה נוספת: מחבלים חדרו לישיבה ורצחו שלושה צעירים – תלמיד של ישיבת הגולן ושני תלמידים אורחים מישיבת הר עציון. "אני זוכר שעיתונאים הגיעו לראיין אותנו", מספר טל. "חנה זמר, עורכת העיתון דבר, הקשתה עלינו בשאלות. היא טענה שאולי אנחנו, בחורים בני 22, התרשלנו בהגנה על הישיבה. אשר השיב לה ברהיטות ובבהירות, ולא נתן לה להוביל את השיחה לכיוון שמאשים אותנו. זמר הייתה אישה שנונה ודעתנית, אבל בשלב מסוים היא התפעלה מתשובתו עד כדי כך שהיא פשוט קמה ומחאה כפיים".
מיד לאחר תום לימודיו בישיבת ההסדר נישא אשר קולה לדינה. בני הזוג נשארו לגור בחיספין, סמוך למשכנה החדש של הישיבה. הם חלקו עם זוג נוסף דירה של 70 מ"ר, שכללה שני חדרי שינה וסלון. "מהר מאוד הדירה הזו הפכה גם לבית לבחורי הישיבה, מקום של חמימות וקירוב לבבות", אומר טל.
דינה קולה, אשת חינוך, עובדת באולפנית טבריה כמורה למתמטיקה וכיועצת. "בן אדם טהור", מתארת אותה אחת הבוגרות. "היא אישה שמחה ובעלת אכפתיות נדירה, אחת שתעשה הכול בשביל התלמידות שלה". לבני הזוג קולה ארבעה בנים ובת: הבכור נתנאל הוא קצין בדרגת סגן־אלוף המשרת בחיל המודיעין, אליסף עובד בהייטק, יאיר עוסק בנדל"ן, ידידיה למד משפטים אך כיום אינו עוסק בתחום. הוא בעל תואר שני בתכנון ערים מהטכניון ועובד כיועץ לענייני תכנון ובניה עבור המועצה האזורית דליית אל כרמל. הבת הצעירה רות היא עובדת סוציאלית. כמו רוב בני הדור השני של חיספין, גם חמשת ילדי משפחת קולה לא נשארו להתגורר ביישוב.
השופט בדימוס תאופיק כתילי: "קולה הוא שופט שהצדק עומד לנגד עיניו. אני סומך עליו בעיניים עצומות, ומאמין ששום דבר לא ישפיע עליו זולת הראיות, העובדות והנורמות המשפטיות. רק חיסרון אחד יש לו: קשה לעקוב אחרי הדברים שלו, כי הוא מדבר בקצב מסחרר"
הפעילות ההתיישבותית־תורנית של אשר קולה נמשכה גם לאחר שישיבת ההסדר עמדה על רגליה. הוא נרתם לחיזוק "כולל האידרא" של הרב שלמה גורן, ולמד במסגרת הזאת לרבנות. "למיטב זיכרוני, אשר היה חתום על אחת ההחלטות הכי דרמטיות ביישוב הצעיר", אומר הרב משה אגוזי, מי שעמד במשך שנים רבות בראש הישיבה התיכונית בחיספין, ומבאר: "אריק שרון, בכהונתו כשר הבינוי והשיכון, הגיע אלינו עם הצעה לשלש את היישוב ולבנות 250 יחידות דיור. לא מעט מהתושבים העדיפו להשאיר את היישוב קטן ואינטימי, אבל אשר הוביל קו שתמך בתוכנית. הוא אמר שאנחנו צריכים להיות יישוב רציני. הוא תמיד היה איש חזון, שראה את מה שהרבה אחרים לא ראו. הבתים הוקמו, ובמשך שנים הם עמדו ריקים, והיו כאן מי שטענו 'אמרנו לכם'. אשר אמר – חכו. היישוב לבסוף גדל בזכותו, והיום לא תצליחי לשכור במקום אפילו מלונה".
ב־1982 חבר קולה לרב יגאל אריאל בייסוד הישיבה התיכונית בחיספין. שותף אחר בפרויקט היה הרב יהודה מאלי. "אשר והרב בני אלון ז"ל היו אלה שהביאו אותי לחיספין", מספר הרב מאלי. "היינו קבוצה של עשר משפחות, ובהן גם משפחתו של הרב אלי בן־דהן. כעבור זמן הגענו למסקנה שמכיוון שהגולן הוא חבל ארץ מתפתח, ראוי להקים בו מוסדות חינוך מתאימים, כולל ישיבה תיכונית. בתחילה זה נראה בלתי אפשרי, משום שמספרם של ילדי הציונות הדתית בגיל המתאים היה מועט, אך אנחנו עמדנו על כך. לטיול השנתי הראשון של הישיבה יצאנו במונית עם שישה תלמידים".
"אני זוכר שנסעתי עם אשר לשכנע משפחות בטבריה ובקריית־שמונה לשלוח את ילדיהן ללמוד אצלנו", אומר שמעון טל.
קולה היה מחנך בישיבה ובהמשך מנהל התיכון. "אשר למעשה סלל את דרכי לתפקיד ראש הישיבה, אחרי שהייתי מדריך ור"מ", מספר הרב אגוזי. "כשאשר לימד שם מקצועות קודש, שיעוריו תמיד היו מושכים ומיוחדים במינם. אני זוכר שאחד התלמידים הכי מוכשרים אמר לו פעם בדמעות: 'הרב אשר, אתה מדבר מהר מדי, קשה לנו לקלוט'. אשר ענה לו: 'אני לא מדבר מהר, אתה חושב לאט'. הוא גאון ומבריק, התפיסה שלו היא בלתי רגילה ויש לו ידע עצום. גם כשהוא מלמד דף יומי בבית הכנסת, קשה להבין אותו בגלל מהירות מחשבתו והעומק שהוא תופס בסוגיה. בעבר אגב הוא לימד באופן קבוע, היום הוא עושה זאת בעיקר כשבית המשפט בפגרה".
"הוא חריף בצורה בלתי רגילה", מסכים הרב מאלי. "הלימוד איתו הוא חוויה מיוחדת, מפני שיש לו יכולות ניתוח והסברה יוצאות דופן. הוא גם מוכשר מאוד, ויודע לעמוד על דעתו".
לצד חריפות השכל, אומר הרב אגוזי, קולה ניחן בחוש הומור משובח: "כשהחבורה שלנו נפגשת, הוא תמיד יהיה זה שמצחיק את כולם". השופט בן ה־68 מרשים את חבריו גם בכושר הגופני שלו, כשמדי שבוע הוא יוצא לריצה של עשרה קילומטרים. "אשר הכי זקן בקבוצת הריצה, ואני הסגן שלו", צוחק טל. "רצים איתנו עוד כמה חבר'ה צעירים שמתאמנים לקראת הצבא או אחריו". את הפעילות הגופנית הזו הם מכנים "בית מדרץ", בשל הדיונים התורניים והמשפטיים שמתנהלים תוך כדי תנועה. לפני שלוש שנים החליטו קולה וכמה מחבריו להקים גם קבוצה שתצא למסעות ברחבי העולם. היעד הראשון שלהם, ממש לפני הקורונה, היה רכס אנאפורנה בהרי ההימלאיה.
"אשר מעורה מאוד בקהילה, הוא חבר טוב ושכן טוב, וגם איש משפחה. אם נכד יגיד שכואבת לו האצבע, אשר ייסע עד אילת כדי לשים לו פלסטר", מוסיף טל. "הוא גם נשאר בחור ישיבה עד היום. בחג שבועות הוא ילמד כל הלילה וייתן שיעורים".
בראש של אהרן ברק
אחרי שנים של עיסוק בחינוך פנה קולה ללימודי משפטים באוניברסיטת בר־אילן. הוא כבר היה אז בן 33, מבוגר בעשור מחבריו לספסל הלימודים. בשנת 1992 הוסמך כעורך דין, ונעשה שותף במשרד בטבריה, יחד עם עו"ד יעקב קורין. "הופתעתי כשאשר הלך ללמוד משפטים. הוא גם ניהל אז את הישיבה התיכונית, וגם עבד כעוזרו של השר זבולון המר", מספר הרב מאלי. טל לעומתו אומר שתמיד ידע שחברו שואף לעבור לעולם המשפט. "היה ברור שיש לו יכולות ללמוד, הוא היה צמא דעת, תאב דעת הייתי אומר. הוא גם היה יכול להשיג רווחה כלכלית בשלב מוקדם יותר בחיים, אבל הוא התחיל בלימודים מאוחר כי היה שקוע באמת ובתמים בעשייה בחיספין. לבסוף דינה אמרה לו 'תעשה גם לביתך', אז הוא פתח בקריירה משפטית.
הרב משה אגוזי, חיספין: "אריק שרון הגיע אלינו עם הצעה לשלש את היישוב ולבנות 250 יחידות דיור. לא מעט תושבים העדיפו יישוב קטן ואינטימי, אבל אשר תמך בתוכנית. במשך שנים הבתים עמדו ריקים, ואשר אמר – חכו. היישוב לבסוף גדל בזכותו, והיום לא תצליחי לשכור במקום אפילו מלונה"
"בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין היה אז שלב של בחינה בעל פה מול שלושה שופטים. זו הייתה אימת הסטודנטים. כשאשר נבחן, שאלו אותו על פסיקה מסוימת של השופט אהרן ברק. הוא אמר להם: למען האמת אני לא זוכר מה הוא פסק בתיק הזה, אבל מתוך שאני מכיר את פסיקותיו, אני מניח שהוא כתב כך וכך. זה היה נכון, והוא עבר את הבחינה".
שמעון טל הוא בנו של צבי טל ז"ל, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון. כשהאב היה שובת אצל בנו בחיספין, נהג עו"ד קולה להיוועץ בו. "אבא נזהר מאוד לא להיכנס לגופו של עניין היכן שלא צריך. היה לו מספיק משלו, וגם מבחינה אתית הוא הקפיד על הגבולות. בכל אופן, הוא בהחלט עודד את אשר, ובהמשך נמנה עם הממליצים שלו בוועדה לבחירת שופטים".
בעת עבודתו כעורך דין, קולה גם היה היועץ המשפטי של המועצה האזורית גולן ושל המועצה האזורית עמק הירדן. "זכינו", אומר זאב (ולוולה) שור, לשעבר ראש מועצת עמק הירדן. "באותה תקופה בתי הספר אצלנו עברו לידי המועצה, והוא ייעץ לנו כיצד לבנות מערכת חינוך, איך להביא תלמידים מבחוץ וכיצד לחלק את האגרות בין הרשויות. הוא איש חכם, מבריק, נבון ונעים הליכות. העבודה איתו הייתה חוויה בלתי רגילה".
במשך זמן מה היה קולה נציג חיספין בהנהלת המועצה האזורית גולן. "כשהתחיל לעבוד כעורך דין הוא עזב את הנהלת המועצה, ולשמחתי הפך ליועץ המשפטי שלנו", מספר יצחק ויצמן, סגן ראש המועצה האזורית גולן לשעבר. "יש המון דברים שיש לתת עליהם את הדעת בניהול ועצה, ויש צורך בהדרכה חוקתית לפרויקט זה או אחר; אשר התמצא בכל דבר. היו לנו במועצה סכסוכים עם משפחות שלא שילמו את חובותיהן, ולפעמים בלית ברירה היינו צריכים לתבוע אותן. במקרים רגישים כאלה אשר היה נוהג בנועם ובהגינות, ומוביל אותנו להסדרי תשלומים שאפשרו למשפחות האלה להמשיך לתפקד. הוא אדם צנוע, לא מורם מעם, מדבר בגובה העיניים. יש לו יושרה שלא ראיתי כמותה אצל הרבה אנשי ציבור. הוא מאמין בצדקת דרכו, הולך עם האמת שלו עד הסוף, ולא נותן לגורמים שוליים וצדדיים להפריע לו בנושאים שהוא בקי בהם".
בפרט זוכר ויצמן את עבודתו עם קולה "כשייצג אותנו בעתירה נגדנו לבג"ץ, בימים העליזים של ההפגנות והמלחמה על הבית". העתירה הזו הוגשה בשנת 1995, בימי ממשלת רבין. עו"ד צלי (בצלאל) רשף, מראשי תנועת שלום עכשיו, טען בשם העותרים כי לרשויות המקומיות בגולן אסור להשתמש בכספן כדי לממן פעולות מחאה נגד נסיגה ישראלית מהאזור. "אני זוכר שטסנו מהגולן לירושלים במטוס פייפר כדי להגיע בזמן למשפט", נזכר ויצמן בחיוך. "העתירה נדחתה: בית המשפט קבע שרשות מקומית רשאית לממן פעולות מחאה ושכנוע לצורך הבטחת המשך קיומה, ומותר לה להשתמש לשם כך בכל האמצעים שעומדים לרשותה".
אדמו"ר בתקנות השפיטה
בשנת 2003 מונה קולה בן החמישים לשופט שלום במחוז הצפון. כעבור ארבע שנים קודם לבית משפט המחוזי בנצרת, ומאז השנה שעברה הוא סגן הנשיא שם. "הרבה עורכי דין שואפים להתקדם לשפיטה, בגלל היוקרה והמעמד", אומר טל. "אצל אשר, הרצון להגיע לתפקיד הגיע מתוך עניין אמיתי לחקור ולדרוש. לכן הוא הרשים כל כך את כל מי שהיה בחברתו".
הידע התורני הנרחב של קולה מקבל ביטוי תדיר בפסקי הדין שלו. הוא לא מסתפק בציטוט פסוק ממשלי או אמרה נאה ממסכת אבות, אלא משלב בדבריו ראשונים ואחרונים, גדולי הלכה ואדמו"רים, פלפולים תלמודיים ודברי מוסר. "גזירת הדין קשה היא", כתב באחד מפסקיו. "כבר הוזכרה בפסיקה לא אחת אמרת חז"ל שלפיה 'לעולם יראה דיין עצמו כמי שחרב חדה מונחת לו בין ירכותיו וגיהינום פתוחה לו מתחתיו' (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז' ע"א). פירושם של דברים הוא, כי כל תנודה קלה משורת הדין מסוכנת היא (ראה בהשאלה, שיחות מוסר לאדמור מחב"ד, תשל"ג, פרשת יתרו, מאמר מ"ג, עמ' קכ"ד)". במקום אחר כתב: "עבירות של גניבת בקר היו מאז ומעולם עבירות שהמחוקק, כל מחוקק, וכן בתי המשפט התייחסו אליהם בחומרה יתרה. כך נקבע, כבר בימי קדם, בחוק העברי הקדום בתורת משה – כדלהלן; 'כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו, חמישה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה' (ספר שמות, כ"א, ל"ד). הסבר לענישה המחמירה מופיע בדברי הפילוסוף והוגה הדעות הרש"ר הירש (חי בגרמניה במאה שעברה) 'בעלי חיים, אין אדם יכול לשומרם בביתו, ולהגן עליהם מפני גנבה כמו שאר חפציו'". ולמי שמחפש שיעור עיון של ממש, הסביר השופט בפסקי דין אחרים מושגים תלמודיים כמו "פלגינן דיבורא", "עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה", ו"העלם אחד".
הקריירה השיפוטית שלו כמעט המריאה לגובה רב עוד יותר. בשנת 2016 גיבשה שרת המשפטים דאז איילת שקד את רשימת המועמדים לבית המשפט העליון, תוך שהיא מנסה להזיז את מרכז הכובד שם, ולעבור מרוב אקטיביסטי לרוב שמרני. השרה וצוותה חיפשו שופטים שמרנים אך נועזים ואמיצים, שיכולים להביא עמם גם רמת שיפוט גבוהה וניסיון עשיר. קולה ענה על הדרישות הללו אחת לאחת, ונכנס לרשימת 28 המועמדים שפורסמה בנובמבר באותה השנה.
מי שהיו מעורבים בהליך הבחירה מספרים שפגשו "שופט חכם שלא רואה בעיניים והולך עם האמת שלו עד הסוף". יש שופטים בעלי אוריינטציה פלילית, יש "אזרחיים" מאוד ויש שבקיאים בעיקר במשפט המנהלי והחוקתי; קולה, כך הם אומרים, חולש על כל שדות המשפט. והייתה עוד תכונה שלכדה את עיני הצוות: "הוא לא רואה בעצמו 'האדם הנאור'. במינוי כזה פחות חשובה השקפת העולם, חשוב יותר שהשחצנות לא תגרום לך להתנשאות על שאר הרשויות". בזכות כל אלה הפך קולה למועמד ריאלי למשרה הרמה, אך לאחר הדילים, כיפופי הידיים וההסכמות בין חברי הוועדה לבחירת שופטים, הוא נשאר בחוץ. לחובתו עמדה גם קרבתו לגיל 70, גיל הפרישה לשופטים. הוא חזר לבית המשפט המחוזי בנצרת, ועתיד לפרוש מכס השיפוט ב־2024.
באולם 11 בבית המשפט עוד ייהום הסער עם הכרעת הדין בתיק זדורוב. בפרקליטות עדיין בטוחים שהנאשם רצח את תאיר ראדה, אך רבים אחרים מתרשמים שההגנה הצליחה להטיל ספק סביר באישומים, ולכן זדורוב יזוכה. מה שבטוח, אומרים מקורביו של השופט קולה, הוא שהכרעת הדין תבטא את השאיפה לחקר האמת, ולא תושפע מרעשי הרקע.
החברים הקרובים מעידים שקולה אינו משתף אותם בלבטיו המקצועיים, אבל כן מספר להם על התחושות האישיות הקשות שעולות בו סביב המשפט. הוא תיאר למשל כמה חורה לו שעיתונאים שמגיעים לדיונים רק פעם בחודש כותבים פרשנות או ביקורת תוך יצירת רושם כאילו ליוו את המשפט באופן רציף. בסך הכול, אומרים חבריו, הוא גאה להיות מי שמנהל את המשפט הסבוך הזה. "כאדם ירא שמיים, המאמין שאם ההשגחה גלגלה אליו את התיק, סימן שהוא צריך לשבת בדין", אומר הרב אגוזי. "מהיכרות של ארבעים שנה אני יכול לומר שהוא לא יניח לאמת. היא חשובה לו והוא חותר אליה, כך במשפט וכך בכל תחום אחר בחיים".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
