הבית // בית פרטי, 180 מ"ר בנוי, במשק שבבעלותם. הבית נקנה מאמן עץ שגר בו והשקיע לא מעט בבנייתו. כשעברו אליו שיפצו אותו מעט כדי שיתאים להם: התקרה נצבעה, הקירות זזו מעט. בחצר הגדולה בוסתן עצי פרי, בית עץ לילדים והרבה פרחים. תרנגולות ואווזים מסתובבים חופשי. המשק צמוד לבית ואינו מגודר. ספיר: "אני לא מאמינה שגדר תמנע ממישהו שרוצה לגנוב לא לעשות זאת".
משק // "יש לנו ביצי חופש. התרנגולות עכשיו בשלב הרבייה, ובקרוב נוכל לעשות שימוש ביתי בתוצרת. רצינו שהאפרוחים יתרבו אז הכנסנו זכר, וכרגע כל הלול בגדילה מתמדת. מעבר לתכנון שלנו ליהנות מהתוצרת של הלול, היה לנו חשוב להכניס חיות הביתה – שהילדים יגדלו לצידן וילמדו לאהוב אותן ולכבד אותן. התרנגולות נהנות מחסה טרייה ושאר ירקות, וניזונות כמונו מתוצרת חקלאית אורגנית".
הבוקר // אבי מתעורר בשעה ארבע. "הקימה שלי תלויה בעונת הקטיף, וזו השעה הכי טובה מבחינת החום והאור". שאר הבית מתחיל להתעורר סביב חמש וחצי. הגדולים צריכים דחיפה קלה כדי להתעורר. ארוחת הבוקר מורכבת בדרך כלל מיוגורט עם גרנולה ופירות אורגניים: ספיר: "אני לא קונה פירות וירקות בסופר – אנחנו אוכלים מה שיש לשדה שלנו להציע, או מביאים מחקלאים אורגניים בסביבה. חשוב לנו שהכול יהיה טרי". לפעמים אבי קופץ להגיד שלום לילדים בטרם יצאו למוסדות החינוך בשבע וחצי. אחרי שהילדים יוצאים למוסדות החינוך ספיר חוזרת לבית האריזה ולמשרד.
חלק // שני הגדולים לומדים בבית הספר דעת בסעד, אורי וזוהר ביישוב, ואמיתי במעון של חמישה ילדים, "במסגרת ביתית, עם המון שעות חצר". "באירועים יוצאי דופן בשדה, למשל איסוף תפוחי אדמה עם קומביין או שתילה של שדה בטטות, הילדים נשארים לעזור".
פרנסה // אבי הוא המנהל הכללי והבעלים של המשק האורגני, שנקרא "אורגניקא". ספיר שותפה מלאה במשק מיום הקמתו, ומתעסקת היום בעיקר בכל מה שקשור לבק־אופיס – גביית תשלומים, עבודה מול ספקים וכיוצא בזה. "אחותי מור עובדת איתנו בעסק, והיא אחראית על השיווק. יוצא שאנחנו מתראות בכל יום, וזה פשוט נהדר".
תפיסה // "ברגע שנחשפנו לחקלאות האורגנית הבנו את החשיבות העצומה שיש לה. אין דרך לחזור אחורה – לא בגידולים החקלאיים שבחרנו לגדל ולא באוכל שמגיע אלינו לצלחת. אנחנו מנסים להביא למי שצורך את הסחורה שלנו מכלול רחב של ירקות ופירות באופן הבריא והטובה ביותר, וזה לא עניין פשוט".
מחיר // "אנשים לא מבינים למה חקלאות אורגנית יקרה יותר. הסיבה היא פשוטה: החקלאות האורגנית מתבססת על הטבע, ובשביל זה צריך הרבה כסף. אנחנו לא מרססים את הירקות והפירות, אלא משתמשים בהדברה ביולוגית – קונים חרקים שיאכלו חרקים אחרים. צריך לדעת איזה חרק אוכל אילו מזיקים. הרבה מהעבודה נעשית ידנית, וזה לוקח המון זמן – נכנסים בתוך השורות, למשל, ומרססים על העלים שמנים טבעיים כדי שחרקים יחליקו מהעלה ולא יזיקו לו. גם אי אפשר לגדל כל ירק בכל עונה, כי אנחנו שומרים על הירק בצורה הטבעית שלו. את רוב העבודה הירק עושה".
סעד // ספיר היא הבת השלישית במשפחה עם ארבעה ילדים. היא גדלה בקיבוץ סעד ולמדה בו עד כיתה ח'. בתיכון למדה בפנימייה בקיבוץ יבנה, וכשסיימה את התיכון התמיינה לצבא במהלך "שנת י"ג". "בגלל עניינים משפחתיים שהיו לנו אז, ירדתי מהצבא והלכתי לשנתיים של שירות לאומי – השנה הראשונה במערכת החינוך של קיבוץ עלומים והשנה השנייה בעל"ה בגדרה, בעבודה עם אנשים עם צרכים מיוחדים לשילובם באוכלוסייה". בסיום השירות עבדה קצת ואז נסעה עם אבי לטיול במזרח.
הודיה // אבי גדל במושב הודיה לזוג הורים שעלו מפרס. הוא הבן השביעי במשפחה עם שבעה אחים. הוא עבר לא מעט בתי ספר בילדותו – כפר סילבר, שער הנגב – ואחרי 12 שנות לימוד לצד עבודה וסיוע בכלכלת המשפחה, הוא התגייס לפלס"ר צנחנים. עם שחרורו הצטרף לאחיו בהקמת משק חקלאי במקום המשק של הוריהם: "אחי למד אגרונומיה והחליט להחיות את המשק". שם הוא נחשף לרזי החקלאות האורגנית. אחרי החתונה, כשספיר הצטרפה למשק, הם החליטו ללמוד ביחד קורס חקלאות אורגנית.
ההיכרות // אחות של אבי התחתנה עם בן דוד של ספיר, והם נפגשו בחתונה כשאבי היה בצבא וספיר בכיתה י"א. בתחילה היו ידידים, "עד שהקשר נעשה רומנטי". אחרי שלוש שנים וחצי של חברות וטיול קצר במזרח, הם התחתנו. ספיר: "ההתחלה לוותה בלא מעט חששות, כי הגענו מעולמות שונים. אבל הבנו שיש לנו הרבה יותר דברים שאנחנו דומים בהם, מבחינת תפיסת העולם, הערכים וההרגלים, מאשר דברים שאנחנו שונים בהם. אבי לא דתי, אבל עושה קידוש, והילדים מקבלים חינוך דתי. הם נולדו למורכבות הזו מהרגע הראשון, ויודעים שכל אחד בוחר לעצמו את דרך החיים שמתאימה לו. סל הערכים היהודי לא בהכרח חייב להסתיים בהלכה, והוא נוכח גם בחברות, ביושרה, בכבוד הדדי ונתינה, באהבה ובכבוד לאדמה ולסביבה".
מעברים // אחרי שהתחתנו התגוררו בקיבוץ סעד, בזמן שאבי עבד מסביב לשעון וספיר למדה חינוך מיוחד והיסטוריה. אחר כך עברו להתגורר במשך שנה במשק של הוריו של אבי, ואז עברו ליתד, בנו את ביתם והקימו את המשק
יתד // "הגענו למושב לפני שש שנים, כשהוא התחיל לקלוט משפחות מבחוץ, בהרחבה. אהבנו את המגוון הרחב של מי שהגיעו לכאן מכל מקום, לא רק דתיים ולא רק חילונים. זה הכניס רוח חדשה וצעירה למושב". המושב חגג לאחרונה ארבעים שנה להיווסדו. הוא מתבסס בעיקר על חקלאות: רוב החקלאים בו מגדלים גידול חקלאי אחד או שניים. המשק של משפחת חביביאן הוא מהמעטים שמגדלים מגוון רחב.
חוסן // המושב ממוקם בעוטף עזה, קרוב למעבר כרם־שלום. "התושבים כאן יכולים לתפקד גם בזמנים מורכבים וקשים, אבל התמודדות הקשה היא בעיקר עם בני מיעוטים. המון עסקים צריכים לשלם דמי חסות כדי שלא יגרמו להם נזק. גם כשתפסו אצלנו גנבים לא קרה להם כלום. אין מענה מהרשויות, ואנחנו מרגישים חוסר אונים. אתה לא יכול להגן על עצמך".
פנאי // בבית שלהם אין מסכים בכלל, למעט מחשב לצורכי עבודה או עבודות בית ספר. בזמן הקורונה השתמשו בו גם לצרכים אחרים, אבל בימים כתיקונם הוא ממש לא בשימוש הילדים. "כשרוצים לצפות במשהו משותף – בוחרים ביחד, והכול ממוסגר לזמנים ושעות".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
