הבית // דירת 70 מ"ר – חדר שינה, סלון ומטבח – עם מרפסת שפונה לשוק מחנה יהודה. "מחירי הנדלן התחרפנו לאחרונה, אבל בעלת הדירה שלנו יחסית הוגנת". מתחת לדירה נשמעת מוזיקה תמידית מהשוק, והדירה גם משמשת מעין תחנת מעבר לחברים. "חיפשנו מקום עם חבר'ה צעירים, וקרוב לכנסת בשביל אמיר. זו הגשמת חלום לגור כאן".
בוקר טוב // אמיר מתעורר בדרך כלל מטלפון של דוברים מהכנסת על מה שהוא פרסם בעיתון באותו הבוקר, או מאירועים מסעירים בפוליטיקה. בימים שני ורביעי הוא יוצא מהבית בהליכה רגלית לכיוון הכנסת, ובשאר ימי השבוע מסתובב בארץ בהתאם לאירועים הפוליטיים. "העבודה שלי מאוד דינאמית, שום יום לא דומה לקודמו". אביה מתעוררת לעבודה מול המחשב מהבוקר עד הערב: כרגע היא עסוקה בעיקר בבניית מודלים לפרויקט הגמר שלה. הם משתדלים לשבת לקפה של בוקר ביחד.
בוקר שוק // "אנחנו אוהבים להכין ארוחת בוקר ממוצרים שקנינו בשוק. אחד היתרונות בלגור מעל מחנה יהודה הוא שהכול כל הזמן זמין וטרי. אין על הסחורה של השוק. אנשים באים מרחוק כדי לקנות כאן פירות וירקות, אבל אנחנו פשוט יורדים למטה. זה כיף גדול והופך את המגורים פה לחוויה יוצאת דופן".
בנייה // אביה לומדת ארכיטקטורה שנה חמישית באוניברסיטת אריאל, ובמקביל עובדת במשרד אדריכלות על תוכניות, הדמיות ושרטוטים. עכשיו היא בהפסקה מהעבודה ומתרכזת בעיקר בפרויקט הגמר שלה, ש"שואל כיצד אפשר לחבר מרחב אל המקומיות שלו, בעיקר סביב האדריכלות הישראלית: עם קום המדינה היה רצון לבנות את המדינה במהירות, אז לקחו סגנונות מארצות שונות ונוצר חוסר בסגנון מאפיין של המדינה. בחרתי לעסוק בעיר ערד, שבנייתה אינה מותאמת לאקלים ולאזור שהיא נמצאת בו. בקיצור – איך עיר פוגשת את המדבר ואיזו בנייה מאפיינת את המרחב המדברי המקומי".
עיתונות // אמיר הוא כתב הכנסת של ישראל היום וסטודנט שנה א' למשפטים באוניברסיטת רייכמן. "התחלתי בעיתונות ב'סרוגים' בתור כתב התיישבות, ועם הזמן חתרתי לתחום הפוליטי וסיקרתי את מערכת הבחירות הקודמת. בחודשיים האחרונים עברתי לעבוד בישראל היום ככתב הכנסת. זו עבודה מאתגרת. יש לא מעט רגעים שאתה אומר לעצמך: איך אני, בחור בן 26, אשכרה ניהלתי שיחה של שעה עם שר בכיר. זו הזדמנות שלא מגיעה לכל אחד.
"קשה לשלב לימודים בעבודה, בטח בתקופת בחירות, אבל אני משתדל להשלים לימודים בלילות ולהגיע רק לשיעורים שהנוכחות בהם חובה. העבודה בפוליטיקה מעניינת מאוד ועם זאת תחרותית מאוד. כל אחד רוצה להביא סקופ וכותרת, וזו עבודה שמצריכה ממני להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק. צריך להיות חד וזמין ולהחזיק ראש על כל האירועים. זה מאתגר. אשתי כועסת כשאני חוזר הביתה מאוחר, וקרה לא פעם שקבענו משהו ופתאום קיבלתי שיחה שהקפיצה אותי לכנסת".
הכול אנשים // "במסדרונות הכנסת מבינים שפוליטיקה היא פשוט אנשים. פתאום אתה רואה דמות בכירה מתנהגת בצורה מסוימת כי פגעו לה באגו, או לפתע כשהמצלמה כבה אתה רואה פוליטיקאים שלפני שנייה רבו מתחבקים. הכול זה אנשים ורגשות, בסופו של יום".
עתיד // "השאיפה הגדולה שלי היא להישאר בתקשורת, אבל אני לומד משפטים כדי להרחיב את הדעת וכדי שיהיה לי מקצוע תומך אם יום אחד לא אמצא את עצמי בתחום. שיהיה לי עוגן".
מסלול // אמיר גדל בפתח־תקווה, בשכונת כפר־גנים. הוא למד ביסודי ובתיכון בבית הספר דרכי נעם, הדריך בתנועת הנוער עזרא, ובכיתה י"ב יצא לשנת של"ף במסגרת של בני עקיבא בקריית־גת. לאחר מכן למד שנתיים בישיבה בגבעת אולגה, התגייס לגולני ושירת בגדוד 51 כקצין ומ"פ. אחרי השירות טס לטיול במזרח, וחזר ישר ללימודים.
עובדת // אביה במקור מגבעת־זאב, הצעירה במשפחה עם ארבעה ילדים. "מאז שאני ילדה עבדתי: בייביסיטר, מלצרית, עבודה בבית מרקחת, דוג ווקרית ועוד, תמיד היה לי חשוב להתפרנס". היא למדה ביסודי בבית הספר נעם ובתיכון באולפנת צביה בירושלים. אחרי שנתיים של שירות לאומי כרכזת נוער בשומרון היא יצאה לשנת חופש, עבדה בעבודה מועדפת ויצאה לעשות את שביל ישראל".
בשבילה // "השביל הוא הזדמנות נהדרת להכיר את הארץ, בטח בתקופה שהייתי בה אז: לפני הלימודים, החתונה, הילדים וכו', כשאין הרבה מחויבויות כמו משפחה ולימודים. החברות שהיו אמורות לצאת איתי לטיול הבריזו ברגע האחרון, ויצאתי לטיול עם מישהי שהכרתי בפייסבוק. המסע היה יכול להיות הצלחה אדירה או כישלון מוחץ – אבל אצלנו זו הייתה הצלחה אדירה. נפגשנו פעם אחת ויצאנו לדרך.
"התחלנו את השביל בפורים, באזור הדרום. בפסח הגענו לאזור ירושלים, ועשינו הפסקה כדי לחגוג את ליל הסדר בבית עם המשפחה, וחזרנו למסלול עד קיבוץ דן. זה היה מסע אינטנסיבי שהצריך קשר טוב.
"יש רגעים של שקט ויש שיחות. היה לי הרבה זמן לחשוב ולהתחבר לעצמי, וגם הרבה זמן לדבר עם מי שטיילה איתי. היו לנו שעות על גבי שעות של שיחות, בישלנו לעצמנו את האוכל ובעיקר נהנינו מהשקט ומהנוף".
ריאיון // "לריאיון ללימודים הגעתי תוך כדי המסע בשביל ישראל. באתי עם סנדלי שורש וכל הציוד עליי, וכל מי שהייתה סביבי הייתה מתוקתקת עם נעלי עקב ותיקים מפונפנים".
ההיכרות // אביה: "חברה משותפת של שנינו אמרה לי שכדאי שאחפש זוגיות בפייסבוק, והציעה שאכנס לפרופיל שלה כי יש לה לא מעט חברים שהם בחורים פוטנציאליים. עיני צדה דווקא את אמיר, אבל הוא היה תפוס אז ולכן זה לא היה רלוונטי. רק אחרי חצי שנה באמת יצאנו".
אמיר: "ממש לפני הדייט הראשון, אביה התחרטה ושלחה לי הודעה שלא נראה לה שזה יתאים ועדיף שלא ניפגש. אחרי חודש היא צלצלה אליי והתחלנו לצאת, ובתוך שמונה חדשים התארסנו".
הפוגה // באמצע הקשר אמיר נסע לחודשים במזרח, לטייל לבד – אבל אביה אומרת שהמטרה הייתה שהיא תישאר כאן לבד: "שלחתי אותו כי רציתי לחשוב אם אני רוצה להתחתן, והייתי צריכה זמן לעצמי".
ירושלים // הם התחתנו במהלך מגפת הקורונה במעלה־החמישה. בתחילה גרו בגבעת־הרואה בעלי, כדי להיות קרובים לאוניברסיטת אריאל. "לימודי אדריכלות הם תואר אינטנסיבי, ולא רציתי לבזבז זמן יקר על נסיעות בכבישים. כשאמיר התחיל לעבוד בכנסת רצינו להתקרב למקום העבודה שלו, אז התגלגלנו לירושלים לפני חצי שנה. אנחנו מתים על העיר. הכול זמין כל כך".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
