בתום 18 שנות שירות מילואים כלוחם בחיל התותחנים קיבל ש' הודעה רשמית על שחרורו. אם המכתב הזה היה מגיע שלוש־ארבע שנים מוקדם יותר הוא כנראה היה מוצא מיד את מקומו בפח האשפה, אך מאז דברים השתנו. "תמיד היה ברור לי שאתנדב לעוד כמה שנות שירות", אומר ש', אדם דתי שאת שירותו הסדיר עשה בישיבת הסדר. "לעשות מילואים בגיל 40 זה לא קל, אבל גם לא קשה מאוד. כבר אין לי תינוקות בבית, אני מאמין שהתרומה לעם ישראל בשירות המילואים היא אמיתית, ולכן ידעתי שארצה להמשיך. אבל מה שקרה באימון המילואים האחרון שינה ב־180 מעלות את ההחלטה שלי.
"לראשונה הגיעו לוחמות מילואים ליחידה שלנו, ובמשך כמה ימים מצאתי את עצמי באותו נגמ"ש יחד איתן. הן היו נחמדות מאוד, מקצועיות מאוד, ולא נפלו בדבר מהלוחמים הגברים – אבל עד מהרה הבנתי שמבחינה הלכתית זה לא יכול לעבור. רמת החיכוך הפיזי בזמן הפעילות לא מאפשרת שמירה על ההלכה, שלא לדבר על סוגיות כמו איפה ישנים בלילה בשטח וכדומה. וכשאתה במילואים, אין לך כתובת לפנות אליה, וגם אין באמת מה לעשות בנידון. גם לפני 21 שנה, כשהיינו בסדיר, הגיעו לוחמות לסוללה שבה שירתנו. אלו היו הלוחמות הראשונות בחיל התותחנים. ההבדל הוא שאז הספיקו שני טלפונים, ובתוך פחות משבוע כבר עברנו לסוללה אחרת. במילואים, לעומת זאת, כל האימון נמשך שבוע, וגם אין לאן לעבור: בשלב הזה, על סף גיל הפטור, כבר לא היו מצרפים אותי ליחידת מילואים חדשה.
הרב יעקב מדן: "בעבר, כשנוסחו עקרונות 'השירות המשותף', זיהיתי יותר הקשבה והבנה כלפינו. היום, לצערי, יש פחות הקשבה. אי אפשר להתעלם מהרוחות הפרוגרסיביות שמנשבות בחלל העולם ומשפיעות גם על המהלכים של צה"ל. אני חושב שהמשקל שלנו בצבא נשאר משמעותי, והדרישות שלנו צריכות לקבל משקל בהתאם"
"כשהתגייסתי לצבא לימדו אותנו מה עושים כשצריך להקים עירוב בשטח, איך להכשיר מטבח קטן של מוצב שאתה לא יודע מה בושל בו, ואפילו כיצד לנהוג אם שולחים לנו מדריכת ספורט ולא מדריך. איך מתנהלים יחד עם לוחמת או קצינה בתוך נגמ"ש – את זה אף אחד לא לימד אותנו, ולא בטוח שאפשר בכלל ללמד".
סיפורו של ש' אינו חריג. יותר ויותר חיילים דתיים בסדיר ובמילואים מגלים שהמשך שירותם בצה"ל מתנגש חזיתית עם שמירת הלכה. הסוגיה אומנם עלתה לכותרות לאחרונה, בין השאר בטורו של עורך העיתון הזה, ואף עוררה סערה לא קטנה במגזר. אך דומה שעומק השינוי שחל בצה"ל טרם הופנם. מגמת שילובן של נשים בתפקידי לחימה בצבא הולכת ומעמיקה, וחיילים שומרי מצוות שמנסים להימנע משירות מעורב מקבלים מענה דל ובעייתי. בשל כך, הקונצנזוס המוחלט בקרב הרבנים "הסרוגים" ותלמידיהם סביב החובה והמצווה לשרת בצה"ל מאיים להיסדק.
לעצמו, כפי שציין ש', תהליך קליטת הנשים לתפקידי לחימה אינו חדש. כבר בתחילת שנות האלפיים שולבו לוחמות ביחידות קרביות מסוימות, אך בימים ההם היה ברור שצה"ל ידאג גם לחיילים שומרי המצוות, ואלה לא יצטרכו לחשוש שמסלול שירותם ייפגע בשל הקפדתם על ההלכה. אולם בחלוף הזמן הנחת היסוד הזו הלכה והתערערה. "במשך יותר משישים שנה היה ברור לנו שצה"ל מעוניין לאפשר לכל חייל דתי שירות מלא ומשמעותי בכל יחידה, וייתן לו את המעטפת הנדרשת כדי לשמור על אורח חייו", אומר לנו רב מוכר העומד בראש אחת מהישיבות הגדולות של הציונות הדתית. "לא תמיד זה היה מובן מאליו, אך זה הכלל שנקבע בראשית ימי המדינה, ומאז הוא נשמר. המצב אף הלך והשתפר במשך השנים, אולם בתקופה האחרונה חלה נסיגה של ממש, בראש ובראשונה על רקע שילוב נשים בתפקידי לחימה.
"הבעיה היא שהציבור הדתי לא עיכל עדיין את משמעותו של השינוי. אנחנו שבויים במוסכמה שלפיה האתגר המרכזי בשירות הצבאי הוא רוחני, ואילו שמירת ההלכה בצבא פשוטה יחסית. זה כבר לא נכון, אך כולנו – הרבנים, המחנכים ומוסדות החינוך – מפטירים כאשתקד".
בג"ץ הוא רק תירוץ
בשנים האחרונות החל צה"ל לשלב לוחמות בכל גדודי חיל התותחנים ובכל מסגרות האיסוף הקרבי. במג"ב, בהגנה האווירית, במערך הגנת הגבולות וביחידות החילוץ וההצלה של פיקוד העורף שולבו לוחמות באופן מלא עוד קודם לכן. מסמך שהגיש צה"ל לבג"ץ בחודש שעבר, בעקבות עתירתן של ארבע צעירות, מלמד כי המגמה הזו עוד תתרחב, והשירות במערכים נוספים צפוי להיות בעייתי עד בלתי אפשרי לשומרי ההלכה. התוצאה תהיה שחיילים המעוניינים לשמור על ההלכה יידחקו למסלולי שירות המיועדים לדתיים בלבד, דוגמת אלה שהוקמו לחרדים.
העתירה שהוגשה בחודש מאי 2020 דרשה מצה"ל לפתוח בפני מתגייסות את כל תפקידי הלחימה. באופן ספציפי ביקשו הארבע לאפשר להן לעבור מיונים ליחידות מיוחדות, ובהן שייטת 13, אגוז, דובדבן, סיירת מטכ"ל וסיירות חטיבות החי"ר. בתגובתו המעודכנת הודיע צה"ל שבכוונתו לעשות כמה צעדים שירחיבו את שירות הנשים ביחידות הקרביות: הכנסת לוחמות לחטיבות החי"ר במסגרת "מחלקות ניוד", בחינת שילוב לוחמות בחטיבות השריון המתמרנות (כיום משובצות לוחמות רק במערך הגנת הגבולות), ומתן אפשרות למתגייסות לגשת למיונים לשתי יחידות מיוחדות – יחידת החילוץ 669 של חיל האוויר ויחידת יהל"ם של ההנדסה הקרבית. נציין שמחלקות הניוד אינן מחלקות חוד, אך הן נחשבות לחלק אינטגרלי מהכוח הלוחם הפועל תחת אש. לאמור, לראשונה בתולדותיו עומד צה"ל לשלב נשים בתפקידי לחימה גם בחטיבות החי"ר.
הרב יובל שרלו: "האתגרים נמצאים ביחידות העורפיות. כשחייל וחיילות יושבים במשרד 24 שעות ביממה – שם קיימות הבעיות האמיתיות. אבל הדברים האלה תלויים בבחירה החופשית של כל חייל. בשירות פיזי משותף – לשבת באותו צריח, לתרגל סחיבת פצוע וכדומה – אין מקום לבחירה. הדברים אסורים במובן המוחלט"
העתירה הזו מצטרפת לשורה של תקדימים שבהם לחץ מכיוונו של בית המשפט הניע תהליכי שילוב נשים בתפקידי לחימה. מבג"ץ אליס מילר של אמצע שנות התשעים ועד היום, עמד צה"ל מול עוד ועוד עתירות שדרשו ממנו לשנות את מדיניותו. ועם זאת, יראת בג"ץ איננה ההסבר היחיד למגמות הניכרות כיום בצבא; דומה שצמרת צה"ל רואה את השוויון המגדרי כערך עליון, שמאפיל על ערכים אחרים או קשיים מעשיים שעלולים לפגוע בתפקוד הצבא עצמו.
במחנה מטכ"ל טוענים כי כל לוחם המעוניין בכך מקבל אפשרות לשרת במסגרות נפרדות מגדרית, ואם יש תקלות נקודתיות הן מטופלות. לדבריהם צה"ל מצוי בשיח מתמיד עם הרבנים, והרבנות הצבאית מגבה את מדיניות שילוב הלוחמות. פקודת השירות המשותף – שמסדירה את נוהלי ההפרדה בין חיילים לחיילות ואת זכויותיהם של לוחמים שומרי מצוות שלא לשרת ביחידות מעורבות מגדרית – נאכפת בקפדנות בביקורות פתע של אכ"א. אגב כך מציינים בצבא שצה"ל אינו מקיים כמעט שיח עם ארגוני הנשים, ולכן כל טענה על כניעה לארגונים הללו היא משוללת יסוד. אגב, ראש אכ"א, אלוף יניב עשור, הוא תושב כפר הרא"ה ונשוי לאישה שומרת מצוות; ילדיהם מתחנכים במסגרות חינוך דתיות.
ככל הידוע גם הרב הצבאי הראשי, הרב אייל קרים, מעניק גיבוי למדיניות הנוכחית של צמרת צה"ל. מנקודת מבטו, כל חריגה מהפקודות מטופלת היטב, כפי שהיה אפשר לראות במקרים שעלו לאחרונה לכותרות. כך היה למשל לפני כחודש וחצי, כשחיילי נח"ל מישיבת מצפה־רמון סירבו להתאמן יחד עם קצינות. צמרת צה"ל חשה לטפל באירוע בעיצומה של מתיחות גואה בין הצבא לרבנים, והעניין הוסדר חיש קל. הכללים שנקבעו בתקופת הרמטכ"ל איזנקוט, כך לשיטת הרב קרים, מיושמים גם היום ככתבם, ואם יש בעיות ותלונות בנושא – הרבנות הצבאית היא הכתובת, בניגוד למקובל בתקופות רחוקות יותר, כאשר הרבנות הצבאית לא התערבה כלל בסוגיות כאלו. המפנה חל בתקופתם של הרבנים אביחי רונצקי ז"ל ורפי פרץ יבל"א.
בצה"ל מסבירים ששילוב הנשים במערכי הלחימה נובע בראש ובראשונה ממצוקת כוח אדם. כ־60 אחוז מהלוחמים בסוללות כיפת ברזל הם נשים, וכך גם 65־70 אחוזים מהלוחמים בגדודי הגנת הגבולות – מה שמאפשר "לפנות" חיילים גברים לשיבוץ בתפקידי לחימה ביחידות המתמרנות. גם בחיל התותחנים, נשים אינם משרתות בצוותי התותחים אלא רק בנגמ"ש הפיקוד הסוללתי.
מנגד, גורמים העוסקים בנושא טוענים שנשים משולבות בתפקידי לחימה גם כשתרומתן זניחה לחלוטין מבחינת ניהול כוח האדם. בחיל התותחנים, למשל, מספר הלוחמות קטן – אך הן נשלחות בכוונה תחילה לכל המסגרות. המשמעות המעשית היא סגירת מסלול השירות הזה כמעט לחלוטין בפני דתיים. אותם גורמים מצביעים בהקשר הזה על קמפיין מתמשך שמנהל דובר צה"ל למען גיוס לוחמות למערכי הלחימה. לצד סרטוני הסברה המפארים את הגיוון המגדרי ביחידות, כל הישג של לוחמת או קצינה זוכה לכתבות יח"צ מפרגנות בתקשורת הישראלית, ומועצם הרבה מעבר לגודלו הטבעי. מנגד, ממצאי מחקרים המטילים ספק בהתאמה הפיזית של לוחמות לכל תפקיד אפשרי נדחקים לשוליים ומוסתרים כמעט מעין הציבור.
הרב יעקב מדן, ראש ישיבת ההסדר הר עציון, הוא ממובילי השיח בין צה"ל לרבנים בנושאים הללו. בתקופת כהונתו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט היה הרב מדן שותף למגעים בעניין גיבושה של "פקודת השירות המשותף". היום הוא אומר בתסכול שבצה"ל לא מבינים לעומק את החשש מפני סגירה של עוד ועוד מערכים בפני חיילים שומרי מצוות. "הצבא עושה הרבה מאמצים ללכת לקראתנו ולפתור בעיות, אבל מבחינתו אלה מקרים נקודתיים", מסביר הרב מדן. "צה"ל מעדיף למקד את הדיון בבעיות המקומיות, ולהתעלם מהאני מאמין שלנו, מהדבר הגדול שבשמו אנחנו באים לעבודת השם הגדולה הזו שנקראת שירות בצבא.
"גם במקומות שיש בהם לכאורה הפרדה מגדרית, היא לא ממומשת במלואה. הקימו למשל יחידת טנקים נפרדת ללוחמות, אבל בשלב מסוים היה צריך להוציא חיילות לקורס מפקדות טנקים, ואז שוב נוצרה מסגרת מעורבת".
הצבא טוען שאין מנוס, הוא זקוק לשירות של נשים ביחידות קרביות. איך אתם משיבים לטענה הזו?
"אני מבין את הצורך הזה ולא מתכחש אליו. אבל אני רוצה שרוח המפקד – שתבוא לידי ביטוי גם במסמכים רשמיים כמו תגובת הצבא לבג"ץ – תהיה שצריך לכבד את החיילים שומרי המצוות, ולתת להם אפשרות לשרת בנפרד לגמרי מבנות בכל יחידה, או לפחות בכל סוג של יחידה. הצבא צריך את החיילות, אבל הוא גם יודע איך לאמן ולהכשיר אותן בלי לפגוע בשירות החיילים הדתיים. זה אפשרי, הבעיה היא שעירוב הבנות בכל היחידות הפך לעמדה הבסיסית, ואילו פתרון הבעיות שאנו מעלים נמצא בעדיפות נמוכה יותר. לשם צה"ל זורם".
העמדה הבסיסית שאתה מדבר עליה מייצגת את סדר היום של הקצונה הבכירה, או שזו היענות ללחצים חיצוניים, של ארגוני הנשים או בג"ץ?
"יש לחצים מבחוץ, ואני לא אומר שצה"ל לא צריך להתחשב בהם. צה"ל הוא צבא העם, וממילא הוא לא יכול להתנהל בתוך בועה. אני רק חושב שאותנו ואת הבעיה שלנו הוא נוטה לראות כנושא משני בלבד, בעוד הצד האחר משפיע על ההחלטות הבסיסיות. בעבר, כשנוסחו עקרונות 'השירות המשותף', זיהיתי יותר הקשבה ויותר הבנה כלפינו. היום לצערי יש פחות הקשבה. אי אפשר להתעלם מהרוחות הפרוגרסיביות שמנשבות בחלל העולם ומשפיעות גם על המהלכים של צה"ל. יחד עם זה אני חושב שהמשקל שלנו בצבא נשאר משמעותי, והדרישות שלנו צריכות לקבל משקל בהתאם".
הרב עמיחי גורדין: "בעבר הצבא היה מעוניין ש'רשות הרבים הצה"לית' תהיה משותפת לכולם, וכולם יוכלו להיות חלק ממנה, כולל האוכלוסייה הציונית־דתית. היום האמירה היא: 'רשות הרבים תהיה ישראלית־חילונית, ולכם צריך לדאוג באופן מיוחד'. המשמעות היא שאנחנו כבר לא חיילים רגילים, כמו כל חייל אחר"
איך אתה רואה את עתיד הקשר בין הציבור הדתי־לאומי לצה"ל?
"אני מלא חששות כבדים, בעיקר לתיאום הפנימי שקיים אצלנו היום בין מושגי עבודת השם ובין שירות צבאי בצורה הטובה והמלאה ביותר. שני הערכים הללו מחוברים היום זה לזה, אבל הם עלולים להיפרם. אני חושש מאוד, אבל עדיין יש בי תקווה".
הפלנגות בדרך
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול הפועלת כיום בדרום תל־אביב, היה מעורב גם הוא בשיח המתמשך עם בכירי צה"ל סביב השירות המשותף. בשיחה איתנו הוא מבקש תחילה להסביר את מקור הבעיה, ומדוע היא צפה דווקא בשנים האחרונות. "האתגרים הכי גדולים שמציב השירות המעורב נמצאים דווקא ביחידות העורפיות. כשחייל וארבע חיילות יושבים במשרד של קצין קישור, והם משועממים ונמצאים שם 24 שעות ביממה – שם קיימות הבעיות האמיתיות. זה מעלה שאלות של ייחוד, תורנות לילה וכדומה. אולם שם הדברים תלויים בבחירה החופשית של החייל עצמו. אנחנו סומכים על הבחורים הדתיים, ודאי על חלקם, והניסיון אומנם קשה, אבל מי שמתאמץ יכול לנהוג כשורה. לעומת זאת, בשירות פיזי משותף – כשצריך לשבת באותו צריח, לתרגל סחיבת פצוע וכדומה – כאן כבר אין מקום לבחירה החופשית. הדברים הללו אסורים במובן המוחלט. לא מתוך 'שמא יחטאו' וחששות כאלה, אלא המצב עצמו הוא זה שאסור. וככל שהצבא מתקדם לשירות פיזי משותף, הבעיות האלה הולכות וגוברות".
יש בצה"ל מי שמבקשים לצייר את המאבק כנוגע רק לתלמידי ישיבות ההסדר, שפועלים במערכת משלהם.
"מבחינתנו הנושא שעומד כרגע על הפרק אינו בחורי ההסדר, אלא כל הציבור הדתי. זה נוגע גם לבנות הדתיות שרוצות להתגייס לשירות קרבי, וממילא גם הן ימצאו את עצמן באותו מצב. הצבא בעצם דוחף למציאות שלא נוכל לחיות איתה. ושוב, לא בגלל חששות שמא ניפול, אלא משום שהדבר עצמו נוגד את ההלכה".
אם צעיר דתי מתייעץ עם רב לקראת גיוס למערך צבאי זה או אחר, ייתכן שהתשובה תהיה – "לשם אל תלך"?
"נכון. אבל חשוב להבין שזו לא בעיה של הרבנים, וגם לא בעיה של הבחורים. אם חייל דתי לא יכול לשרת במקומות מסוימים, התוצאה היא שצה"ל מתחיל לקבל אופי של צבא פלנגות. מציאות שבה דתיים ישרתו ביחידות של דתיים, וחילונים ביחידות של חילונים – זו סכנה ענקית לצה"ל וסכנה ענקית לחברה הישראלית. אנחנו חוזרים לימי 'הפלוגה הדתית' של הפלמ"ח. המבט שלי על זה הוא לאומי: במקום להיות כור ההיתוך והמפגש של כלל ישראל, צה"ל יהפוך לגורם מפלג ומפריד בחברה הישראלית. לכן צריך להסתכל על הנושא הזה במבט רחב אופק".
הרב שרלו, קצין מילואים בעברו, מביע חשש מתופעה נוספת – קצינים דתיים שיעדיפו לפרוש ולא להאריך את שירותם בצה"ל. "מוטיבציית ה'חתימה' לטווח ארוך, שכיום היא חזקה מאוד בציונות הדתית, סופגת פה מכה קשה. אין לי מידע סטטיסטי בנושא הזה, אבל שתי נשים שנשואות למפקדי פלוגות כבר פנו אליי וסיפרו שבעליהן רוצים לחתום הלאה בצבא, והן מסרבות. הן לא מעוניינות שהבעל יצטרך להתמודד עם המציאות הזו.
"אני לא יודע להגיד מה היקף התופעה, אבל הסיפורים האלו מעידים על משהו. הצבא יורה לעצמו ברגל, ולא מוצא את האיזון הנכון בין מתן אפשרות לבנות לשרת בכל מקום שטוב שהן תשרתנה ובין הסכנות החברתיות והלאומיות הגדולות שהוא יוצר, מעבר לעצם דחיקתם של החיילים הדתיים לפינה".
אפשר בכלל לרבע את המעגל הזה ולייצר פתרונות שיאפשרו שירות נשים ביחידות קרביות, ומנגד לא יכלאו את הדתיים ביחידות נפרדות?
"ודאי שאפשר, אבל כיום הצבא מתעלם מהווקטור של מקום החיילים הדתיים. ברגע שהווקטור הזה יהיה גם הוא על השולחן – ואני מדגיש 'גם', לצד וקטורים כמו שירות הבנות – ימצאו את האיזון הנכון. הבעיה היא שכרגע שירות הבנות הוא וקטור מוחלט. הצבא אומר, 'נראה איך אנחנו באים לקראת החיילים הדתיים ופותרים את הבעיות שלהם'. אבל ברגע שזה אופי הדיון, התוצאה רעה. אם על השולחן יונחו שני הווקטורים בעוצמות זהות – ואני מדגיש שמדובר גם בחיילות הדתיות, כך שזה לא מאבק של בנים־בנות – אז הדברים זזים קצת לקראת איזון, והבעיה ניתנת לפתרון".
נ', קצין תותחנים במיל': "המפקד שלנו בהכנה לקורס קצינים התעקש לשבץ אותי וחייל בני"ש נוסף בצוות מעורב. הוא סירב להעביר אותנו לצוות של גברים בלבד, וטען ש'כל החיים תעבדו עם בנות'. אני מכיר כמה קצינים שנאלצו לעזוב את החיל או להשתחרר, כי לא הייתה להם אפשרות לשרת במסגרת מגדרית"
הקצונה הבכירה כיום לא מבינה את מהות הדרישות שלכם?
"נכון. אני מעריך שיש שתי סיבות לכך. הראשונה היא שמי שנמצא 'בחוץ' באמת לא מבין אותנו. הוא אומר 'איפה בכלל הבעיה בשירות מעורב?', וברגע שאתה לא מבין את הבעיה, קשה לך להיות אמפתי כלפיה. הסיבה השנייה היא שהלחץ והכוח שמופעל על צה"ל מצד ארגוני הנשים, גדול יותר וחזק יותר מזה שמופעל מצד החיילים והחיילות הציונים־דתיים. ממילא נוח לצבא לפתור את הבעיה כפי שעשה עם החרדים: להקים יחידות מגזריות ומסלולי שירות כמו שח"ר. והצבא בוחר בפתרון הנוח לו".
ההכנה לשירות השתנתה
לצד התקווה שצה"ל יתעשת, בישיבות ההסדר כבר מתחילים להתמודד עם המצב החדש. הרב עמיחי גורדין, ר"מ בישיבת ההסדר הר עציון, מספר שהכנת התלמידים לקראת הגיוס משתנה בהתאם למציאות. "אנחנו נדרשים לעסוק בנושא של שירות מעורב. גם תוך כדי השירות הצבאי התלמידים פונים אלינו בשאלות שלא שמענו בעבר".
ומה באמת אתם אומרים לצעירים שנבוכים מול המתח הזה, בין מצוות השירות בצבא ובין הוראות ההלכה?
"אנחנו אומרים שאלפיים שנה חיכינו שתהיה לנו מדינה, אין לנו צה"ל אחר, ואנחנו צריכים לתת לצבא כל מה שאנחנו יכולים – אבל 'כל מה שאנחנו יכולים' לא כולל לאכול מזון לא כשר, וגם לא כולל לעבור על ההלכה בתחומים אחרים. לפני ארבע שנים הרמטכ"ל דאז איזנקוט ביקר אצלנו בישיבה, ואחד הבחורים שאל אותו מה לעשות אם הוא נדרש על ידי המפקד לחלל שבת, וברור שזה לא לצורך מבצעי. הרמטכ"ל השיב לו שפקודה כזו היא בלתי חוקית בעליל, ועליו לסרב לה. כך שהצבא מבין שיש לנו ערכי יסוד שאנחנו לא יכולים לעבור עליהם, והוא גם לא מצפה שנעבור עליהם".
אז איפה הבעיה? צמרת הצבא לא ערה לבעייתיות ולדחיקת החיילים הדתיים?
"אני משוכנע שהפיקוד הבכיר מבין שלא נכון לדרוש מחייל לפעול נגד ערכיו. זה ברור. הבעיה היא שהם לא לגמרי מבינים את הערכים שלנו. למען האמת, לא רק בצבא זה כך; החברה הישראלית כולה לא בדיוק מבינה את הציבור הדתי־לאומי בסיפור הזה. בגדול, היא מכירה רק שני מצבים: או שהחיים של נשים וגברים מעורבים בכל התחומים ובכל הסיטואציות – או שאתה מהחשוכים שרוצים להשאיר את הנשים במטבח. לא מצליחים להבין איך אדם חושב שנשים צריכות להתפתח ולתפוס מקום בכל תחומי החיים, והוא חי בחברה מעורבת ב־99 אחוזים מחייו, ומצד שני אם מדובר במגע פיזי, מבחינתו זה מפריע ובלתי אפשרי. הפער הזה פשוט לא נתפס אצלם".
"במשך למעלה משישים שנה היה ברור לנו שצה"ל מעוניין לאפשר לכל חייל דתי שירות מלא ומשמעותי בכל יחידה שהיא, וייתן לו את המעטפת הנדרשת על מנת לשמור על אורח חייו", אומר לנו רב מוכר העומד בראש אחת הישיבות הגדולות של הציונות הדתית. "בתקופה האחרונה חלה נסיגה של ממש"
ואיך חוסר ההבנה הזה מתבטא בצה"ל?
"בעבר הצבא היה מעוניין ש'רשות הרבים הצה"לית' תהיה משותפת לכולם, וכולם יוכלו להיות חלק ממנה, כולל האוכלוסייה הציונית־דתית. בשנתיים האחרונות של כהונת הרמטכ"ל איזנקוט נעשה מאמץ גדול בנושא הזה. הדירקטיבה היום שונה. האמירה היא: 'רשות הרבים הצה"לית תהיה ישראלית־חילונית, ועם זאת נשתדל שאתם הדתיים תרגישו בנוח. אם יש בעיה נוציא אתכם, נזיז אתכם, נעביר אתכם ממקום למקום. נפתור לכם את הבעיות, אבל זה לא שרשות הרבים תהיה משותפת לכם. אתם תמיד תהיו אלו שצריך לדאוג להם באופן מיוחד'.
"המשמעות היא שאנחנו כבר לא חיילים רגילים בצה"ל, כמו כל חייל אחר. צה"ל כבר לא שייך לחילונים ולדתיים באותה רמה. הנורמה הצה"לית היא זו החילונית, ולגבי הדתיים־הלאומיים – נדאג להם כמו שאנחנו דואגים לדרוזים".
בקרוב עומד להתמנות רמטכ"ל חדש. אתם מקווים שהחילופים בצמרת יביאו לשינוי מדיניות?
"אנחנו מקווים שהשינוי יקרה כבר בתקופתו של הרמטכ"ל הנוכחי. הקדנציה של איזנקוט הוכיחה שאם רוצים, אפשר לפתור את כל הבעיות כמעט. הבעיה היום לא נפתרת כי הרמטכ"ל הנוכחי החליט שאין בעיה, וכשאין בעיה גם אין פתרון. אין לי שום הסבר לכך שרב־אלוף אביב כוכבי, אדם אינטליגנטי ורציני, מתעלם מכל נורות האזהרה שמוצגות בפניו כבר שלוש שנים. כל רבני הציונות הדתית, מהקצה השמרני ועד הקצה הליברלי ביותר, מתריעים על המצב, אבל הפיקוד העליון מתעקש שהכול בסדר".
האם בשטח יש באמת נכונות ללכת לקראת לוחמים דתיים המבקשים שלא לשרת במסגרות מעורבות? לפי נ', קצין תותחנים במיל', גם זה לא קורה. "המפקד שלנו בהכנה לקורס קצינים התעקש לשבץ אותי וחייל בני"ש נוסף בצוות מעורב עם בנות", הוא מעיד. "למרות כל הבקשות שלנו, הוא סירב להעביר אותנו לצוות של גברים בלבד, וטען ש'כל החיים תעבדו עם בנות'. בשיחה עם קצין בכיר הובהר לי כי למרות הבטחות קודמות שקיבלתי, אין מחויבות לתת לי תפקיד רק ב'סוללה מגדרית'. אם אתה רוצה, הוא אמר, אתה יכול לוותר על התפקיד. אני מכיר באופן אישי כמה קצינים שרצו להמשיך בתותחנים אבל נאלצו לעזוב את החיל או להשתחרר, מכיוון שלא הייתה להם אפשרות לשרת במסגרת מגדרית".
הצבא מדבר על מצוקת כוח אדם, שיכולה להיפתר רק בעזרת החיילות.
"מספר הבנות בסוללות הוא מזערי, ולא משתווה למספרם של החיילים, המפקדים, והקצינים הדתיים שנאלצים לעזוב. הסיבה האמיתית היא אך ורק סיסמאות של שוויון, והדבר משתקף בשיח עם קצינים בכירים בחיל. גם הטענה שכל מי שמעוניין יוכל לשרת בהפרדה מגדרית, היא שקר; כיום לאורך כל המסלול, מהטירונות וההכשרה דרך קורס מפקדים ועד קורס קצינים, אין שום מסגרת מגדרית".
בכירים בצה"ל טוענים כי כל לוחם המעוניין בכך מקבל אפשרות לשרת במסגרות נפרדות מגדרית, ואם יש תקלות נקודתיות בנושא, הן מטופלות. לדבריהם, צה"ל מצוי בשיח מתמיד עם הרבנים, והרבנות הצבאית מגבה את המדיניות הנוכחית בנושא שילוב הלוחמות
הרב שרלו מקווה עדיין שהצבא יתעשת, אך הוא גם מזהיר מההשלכות האפשריות אם המגמה תימשך. "כרגע אנחנו לא במצב של עימות מול צה"ל. הרבנים והצבא עדיין חד הם. כל עוד אנחנו במקום הזה ומחפשים פתרון, אפשר לדעת שבסוף הוא יימצא. אם חס וחלילה נידחק לעמדה לעומתית, החברה הישראלית כולה בבעיה. והבעיה היא לא רק שלנו; יש כאן סכנה עצומה לצבא, למדינה ולחברה. כואב הלב כשרואים שהכיוון הוא שפה לעומתית, ולא שפה שמבקשת למצוא את הפתרון הנכון".
במבט פנימה לציבור הדתי־לאומי, חשוב לרב שרלו להדגיש לקח נוסף. "אחת המסקנות שלי היא שאנחנו צריכים להעניק יותר חוסן לבוגרי החינוך הממלכתי־דתי, בנים ובנות, לעמוד על שלהם. כששירתנו בצבא צה"ל לא העמיד אותנו בניסיונות. היו דברים פה ושם, אבל לא מצב כזה. כעת אנחנו עשויים לראות יותר הפעלת לחץ מצד הצבא – לאו דווקא בצורת כפייה, אלא למשל התניית יציאה לקורס מפקדים בשירות ביחידה מעורבת. בהתאם לכך, בניית היכולת והחוסן של תלמידינו וילדינו לעמוד בפני הלחצים צריכה להיות אחת המשימות הגדולות של החמ"ד. אני לא דואג לבחורי ישיבות ההסדר, הם יעמדו בזה; אני דואג מאוד לכל מערכת החינוך הדתית הרחבה".
לפני שלושה שבועות שני הצדדים קיימו פסגת צמרת. שלוש שעות וחצי ישבו הרבנים עם הרמטכ"ל, עם ראש אכ"א ועם הרבצ"ר קרים. הרגשות אחר כך היו מעורבים. מצד אחד, אורך המפגש העיד על קשב לטענות הרבנים, ודאי גם על רצון טוב. מצד שני הם לא קיבלו ביטחונות שמשאלותיהם יתגשמו. ובכל מקרה, ייתכן שצד שלישי יתערב בסוף ויכפה על צה"ל את מדיניותו שלו תוך הגשמת המשאלות של ארגוני הנשים דווקא – בג"ץ.
***
מצה"ל נמסר בתגובה: צה"ל הוא צבא העם, ומתוקף כך משלב בשורותיו את כל חלקי החברה הישראלית, תוך שמירה על אורח חייהם ואמונתם של המשרתים. זה שנים רבות מתקיים שירות משותף בגדודי התותחנים, האיסוף הקרבי והגנת הגבולות.
לפי הפקודה, טרם השיבוץ ליחידה לוחמת מעורבת יישאל כל חייל האם יש מניעה מצידו, מפאת אורח חייו הדתי, לשרת במסגרת מעורבת. חייל שיענה בחיוב ישובץ במסגרת המגדרית ביחידה או במסגרת מגדרית ביחידה אחרת לפי נתוניו וצורכי המערכת ותוך שמירה מלאה על אורח חייו.
לחיילות ולחיילים דתיים יש היום מגוון מסגרות מגדריות והתאמות המאפשרות לבצע שירות משמעותי בצה"ל תוך שמירה על אורח חייהם. צה"ל עורך התאמות נדרשות בעקבות הצרכים המתפתחים מעת לעת. ההחלטות בנושא מתקבלות מתוך ראייה רחבה של כלל החברה הישראלית ומתוקף תפקידו של צה"ל כצבא העם המהווה מסגרת מאפשרת ומצמיחה לכלל הבאים בשעריו.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
