כיצד חזירי הבר מאיימים על תעשיית המזון באיטליה?

חזירי בר זורעים כאוס ברומא בעשור האחרון: סועדים בפחי האשפה, משבשים את התנועה ואפילו חודרים לוותיקן. בבירת איטליה יש מי שרואים את הפולשים החזיריים כסמל לריקבון עירוני, ויש מי שרואים בהם סתם חזרזירים חמודים שמוסיפים חיים לעיר. ב"מם" פופולרי אחד, חזירת בר מחליפה את הזאבה האגדית שהניקה את רמוס ורומולוס, האבות המייסדים המיתולוגיים של רומא.

אך אפשר שימיהם של האורחים ספורים. בחודשים האחרונים פתחו הרשויות בתוכנית לחיסול חזירי הבר, מחשש שיפיצו קדחת חזירים אפריקנית, שאינה מזיקה לבני אדם או לחיות מחמד אך קטלנית למשק גידול החזירים לצורכי בשר, המספק כ־100 אלף מקומות עבודה. הפחד מהנגיף כבר גרם לכמה מדינות, ובהן סין, להטיל איסור יבוא על בשר חזיר מאיטליה, שפוגע כלכלית במדינה.

צוות משימה ממשלתי שהוקם במרץ התניע תוכניות לצמצומה של אוכלוסיית חזירי הבר במדינה במחצית, לאחר שנמצאו פגרי חזירים נגועים בקדחת החזירים האפריקנית בצפון־מערב איטליה בתחילת השנה. מקרים נוספים של המחלה אותרו בהמשך, בין השאר ברומא. אך המאמצים לחסל את הנגיף עלולים להתברר כקרב קשה. "אני לא רואה אפשרות למיגור המחלה, אלא אם נצליח להביא לצמצום אדיר של אוכלוסיית החזירים", אומר אנג'לו פרארי, הממונה מטעם הממשלה לטפל במשבר החזירים. "העניין הוא שפשוט יש יותר מדי מהם".

עדרי חזירים פורצים לרומא דרך שמורות טבע ופארקים הפולשים עמוק לתוך העיר. כמו שבטי הברברים הקדומים שנמשכו אל העושר והפאר של רומא, גם החזירים שואפים לחגוג בהרים של אשפה עירונית. "חזיר הבר הוא חכם, חברתי, חי בקבוצות, מסתגל מאוד, אוכל כול: זו חיה לכל עונות השנה ולכל בתי הגידול", מסביר לואיג'י בויטני, זואולוג מאוניברסיטת סאפיינזה ברומא.

אוכלוסיית חזירי הבר באירופה עלתה בחדות בעשורים האחרונים עקב שילוב של גורמים, ובהם שיעורי רבייה גבוהים ומחסור בטורפים גדולים. בויטני מסביר שמספרי החזירים גדלו הרבה מעבר למה שטורפים כמו זאבים יכולים להתמודד איתו.

יותר ויותר חזירים מפציעים סמוך לפארקים ולאזורים מיוערים במרכזים העירוניים ברומא, בברלין, בברצלונה ועוד. הבעיה משכה תשומת לב עולמית, גם אם לזמן קצר מאוד, כאשר הזמרת שאקירה סיפרה שהיא ובנה הותקפו בידי זוג חזירי בר בפארק בברצלונה בשנת 2021. היצורים בזזו את התיק שלה (ובו הטלפון שלה) ואז מיהרו בחזרה למעמקי היער.

התוכנית של רומא, מסביר פרארי, היא לא להרוג את החזירים באופן מאורגן, אלא להניח לנגיף לעשות שמות באוכלוסייתם ב"אזור אדום" ייעודי סמוך למרכז העיר, שייסגר ברשתות ובשערים מיוחדים. המשימה "לא בהכרח תדרוש מ'קאובויים' לשוטט ברחובות רומא עם יד קלה על ההדק", אומר פרארי, "אבל בוודאי נצטרך את עזרתם של ציידים מורשים".

העולם טרם גילה טיפולים או חיסונים לקדחת החזירים האפריקנית, שהורגת 98 אחוז מהחזירים הנגועים. מכיוון שהנגיף יכול לשרוד על משטחים, ואפילו באדמה, הופיעו שלטים מסביב לאזור המיועד ברומא, ממערב לנהר הטיבר, המבקשים ממבקרי הפארק לחטא את נעליהם ברגע שהם עוזבים.

לפי דיוויד גרניירי, ראש הסניף המקומי של איגוד החקלאים קולדירטי, בתחילת יוני נמצאו שני חזירים נגועים בחווה קטנה בפאתי רומא – וכתוצאה מכך נאלצו בעליה להשמיד כ־1,200 חזירים. מסביב לרומא, הוסיף גרניירי, יש עשרות אלפי חזירים בסיכון. אבל האיום החמור יותר הוא שהמחלה עלולה להתפרץ בחוות החזירים הענקיות בצפון איטליה. עד כה נאלצו החקלאים לחסל יותר מ־14 אלף חזירים מבויתים ברחבי פיימונטה וליגוריה, כאמצעי זהירות.

האיום על תעשיית החזירים האיטלקית דרמטי עד כדי כך שבסוף מאי, חקלאים ברחבי המדינה ערכו הפגנות בדרישה לתגובה ממשלתית. אם המחלה תצליח לעבור מחזירי הבר לבני דודיהם המבויתים, חזירים שגודלו לצורכי בשר יושמדו גם הם. חקלאים שהפגינו ברומא עטו מסכות חזירים, התכופפו בחיקוי של הבהמה וקראו: "מוכרחים לעצור את החזיר!"

התפשטות קדחת החזירים האפריקנית תסכן מגזר שמכניס יותר מ־20 מיליארד דולר כל שנה, לפי הערכות רשמיות. "זו תעשיית יצוא בסיסית", אומר סגן שר הבריאות אנדריאה קוסטה. הממשלה הקצתה סכום ראשוני של כ־15 מיליון דולר לאבטחת חוות חזירים. "אנחנו מודאגים מאוד", אומר אלסנדרו אוטיני, ראש קונסורציום החזיר של פרמה. האיסור על יבוא בשר חזיר איטלקי לסין, ליפן ולמדינות אחרות כבר גרם נזק בשווי 20 מיליון דולר, מעריך הקונסורציום. החקלאים והרשויות באיטליה מודאגים מכך שארה"ב עלולה להיות המדינה הבאה בתור שתאסור על יבוא הבשר האיטלקי.

ההשמדה המתוכננת של חזירי רומא נתקלה בהתנגדות מצד ארגוני זכויות בעלי חיים. "הריגתם צריכה להיות מוצא אחרון בלבד", אומר רוברטו וקיו, ראש ארגון מקומי נגד ציד, שטוען כי במקום זאת יש לעקר את החזירים – "פתרון לא טבעי אך ללא דם", הוא מכנה זאת – ולשחרר אותם לחופשי.

בינתיים, החזירים של רומא ממשיכים להפוך את העיר לשלהם, מתקררים במזרקות ומתרווחים על מדרכות. רק מעטים מהם תקפו אנשים, ובשכונות מסוימות הקהילות המקומיות מאמצות אותם, מעניקות להם כינויים ומאפשרות להם לזלול מהאשפה כאוות נפשם.