הבית // דירת שלושה חדרים בדיור המוגן "בית בלב" בירושלים. חדר אחד משמש לשינה ואחר משמש כחדר עבודה לאייב וכמחסן. יש גם סלון, פינת אוכל קטנה ומטבחון. שולמית: "הדבר היחיד שממש חסר לי בדירה הוא מרפסת. אני אישה של מרפסת".
המטבח // שולמית: "הוא קטן אבל הצלחתי לאפות בו חלות". גם אברהם אוהב לבשל – אוכל איטלקי, הודי וסיני: "כמו במעבדה לא כל ניסוי מצליח, אבל לומדים ממנו. כך גם בבישול, לומדים מכישלונות".
הבוקר // אייב קם ומתפלל, אוכל ארוחת בוקר, ואז יוצא לסידורים או עובד במחשב. שולמית שותה קפה בבוקר ופונה לסידורי הבית.
סדר יום // הם לומדים יחד, מדברים ומפטפטים, ובערב שומעים מוזיקה והולכים להרצאות מעניינות שמתקיימות בדיור המוגן: "יש פה מבחר מרצים".
ג'רזי // שולמית נולדה בניו־ג'רזי במשפחה בת שלושה אחים, שעברה אחר כך לברוקלין. היחיד שעדיין חי גר גם הוא בירושלים. היא למדה ספרות אנגלית בברוקלין קולג'.
ניו־יורק // אייב נולד ברובע ברונקס במשפחה בת ארבעה אחים. משפחתו עברה למנהטן ומשם לברוקלין. כיום אח אחד שלו גר בירושלים ואח אחד בניו־יורק. גם הוא למד בברוקלין קולג' – בתחילה כימיה, אבל אז ספרנות ומערכות מידע.
ספרנות // "כימיה הייתה ההתמחות העיקרית שלי בהתחלה, ובמקביל לקחתי קורסים בספרות עברית והתאהבתי בספריות. עם השנים הפכתי למידען, שהוא שילוב של טכנולוגיה וספרנות. ניהלתי את הספרייה בטכניון והרציתי בבית הספר לספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים".
ההיכרות // הם הכירו בשכונה כי היו באותו סניף בבני עקיבא בברוקלין, והיו חברים ובני זוג. כשהיה בן 22, בן דוד של אייב לחץ עליו להתחתן עם שולמית סוף־סוף, והחתונה התקיימה כמה שבועות לפני ששולמית הייתה בת 19. אחרי החתונה הם גרו בפרוורי וושינגטון, ובהמשך עברו לוושינגטון עצמה, ואז לבולטימור שבמרילנד.
העלייה // בארה"ב נולדו להם שלושה ילדים, ואחת מהבנות נפטרה. הם עלו לארץ בשנת 1970, אחרי שבטכניון ביקשו מאייב להיות מנהל הספרייה. מחיפה המשיכו לבאר־שבע, כשאייב הוזמן להקים את הספרייה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.
בנגב // במשך שנים רבות גרו בבאר־שבע. "הייתי בין הראשונים בארץ שהתמצאו בפיתוח של מערכות ממחושבות לספריות, ובין המעטים שממש עסקו בזה. זה היה תחום ממש חדש.
"אהבתי לקום בכל יום לעבודה ועשיתי זאת במשך עשרות שנים. השילוב של ספרנות ומחשוב ריתק אותי".
ילדים // בארץ נולדו להם שני ילדים נוספים, ועוד ילד נולד כשהיו בשנת שבתון בלונדון. שולמית הקדישה להם את רוב זמנה, אבל מדי פעם עבדה בעבודות מזדמנות. היא הייתה עיתונאית לתקופה קצרה בוושינגטון פוסט, למשל. היא גם למדה מעט קורסים באוניברסיטת בן־גוריון.
האו"ם // אחרי שחזרו לבאר־שבע משנת השבתון בלונדון, אייב גויס לעבודה ברומא, בתור מנהל מערכות המידע בארגון החקלאות והמזון של האו"ם. שולמית ניהלה את הבית ברומא וגם למדה איטלקית. כשהילדים הגיעו לגיל תיכון הם החליטו ששולמית תחזור לארץ עם הילדים, ואייב נשאר באיטליה.
תשעה באב // כשהיה באיטליה נשלח אייב לכנס בבוליביה. רק במהלך הטיסה הוא קלט שנכנס צום תשעה באב והוא בלי מגילת איכה. למזלו, לידו בטיסה ישב נוצרי שאחז בספר התנ"ך. "הורדתי נעליים במטוס וקראתי איכה באנגלית, כי לא היה לי תנ"ך בעברית".
על הקו // באמצע שנות התשעים חזר גם אייב מאירופה לארץ, והם עברו לירושלים: אייב רצה לחזור לבאר־שבע, אבל שולמית רצתה להיות קרובה למשפחה שלו ושלה.
חורף חם // במשך השנים החזיקו גם דירה קטנה באילת שהם היו מבלים בה את החורפים הקשים בירושלים. "אייב לא אהב את החורף פה, ורצה לבלות אותו שם. בארצות הברית היינו בחורפים קשים, אבל ההסקה שם אחרת, והבגדים והבתים מותאמים לקור". היום הדירה באילת מושכרת. בדירה בבאר־שבע מתגוררת נכדה נשואה.
דיור מוגן // בעבר הם גרו בבניין ממול לבית הדיור המוגן. שולמית: "אנחנו כבר 11 שנה בדיור המוגן, והרגשנו בבית מהיום הראשון. יש לנו הרגשה של בטיחות, ולא חסר לנו כלום. הצוות יוצא מן הכלל, ממנהל הבית ועד אב הבית והעובדת הסוציאלית. הבניין נמצא מול גן סאקר, ויש נוף נהדר למוזיאונים ולכנסת. ביום יפה רואים עד גוש עציון". אייב: "הנוף הזכיר לי את ילדותי במנהטן כשהתגוררנו צמוד לסנטרל פארק בניו־יורק. היתרון בלגור ליד פארק הוא שבכל פעם שאתה מעט מדוכדך אתה יוצא לספוג ירוק. המיקום מאפשר לנו ליהנות מטיולים ברחבי העיר. בבניין יש חברה מעניינת והמון פעילויות, מוזיקה והרצאות. יש גם טיולים מדי פעם".
דף יומי // משנת 1994 לומד אייב את הדף היומי. במשך שנים למד בשכונת הר נוף, ומאז הקורונה הפסיק לנהוג והוא לומד בחברותא עם שולמית. עכשיו הם – כמו כולם – במסכת כתובות.
חמולה // חלקם גרים לידם בירושלים, והשאר בגבעת־שמואל, במודיעין ובניו־הייבן שבקונטיקט. שמעון היה רב־פקד במשטרה ועכשיו הוא בפנסיה. חני הייתה אחות טיפול נמרץ בפגייה ועכשיו גם היא בפנסיה. מרים למדה תואר בפילוסופיה של המדע אבל "לא היה לה מה לעשות עם זה", אז היא עבדה באל על. עכשיו היא מנהלת משרד לרפואת עור. דוד עובד במשרד החוץ, ועבד בעבר בשגרירויות ברומא ובסינגפור. אלי הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ייל, ועוסק במחקר על ילדים.
ליידי // במשך שנים הייתה להם כלבה, ליידי, מזן לברדור טהור. היא הייתה כלבה מתנדבת עם תעודת מתנדב: עד יום מותה היא ליוותה אותם למגוון רחב של התנדבויות שהם השתתפו בהן, למשל בגנים מיוחדים וכו'. בדיור המוגן לא מקבלים כלבים, ולכן כשעברו לדיור המוגן עברה ליידי להתגורר אצל בתם במודיעין – אבל המשיכה להגיע איתם פעם בשבוע להתנדבות.
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
