אופנה טכנולוגית חדשנית פוגשת עולם דתי עמוס סנטימנטים. מה תהיה התוצאה? נתיב חדש של התחברות לרוחניות, או תחושת זילות וחילול הקודש? הצלחה מסחרית אדירה, או טענות בדבר הונאה? או שמא כל אלו גם יחד?
הטכנולוגיה שעליה מדובר בסיפורנו היא ה־NFT – Non Fungible Token, או בתרגום לעברית "אסימון חסר תחליף". ההגדרה המקובלת לאסימון הזה היא "פרוטוקול קריפטוגרפי המייצג נכס ייחודי". ואם המונחים האלה נשמעים לכם כמו סינית, זה בסדר גמור: גם רבים ממשתתפי הסיפור שלנו לא בדיוק הבינו במה מדובר, לפחות בשלב הראשון. בשפה נגישה מעט יותר אפשר לומר שטכנולוגיית NFT מאפשרת לסמן קובץ באופן ייחודי, וכך ליצור בידול בינו ובין העתקים שלו. ה־NFT הפך בשנים האחרונות למילת קסם אופנתית שמתנוססת מעל מכירות ברחבי האינטרנט. תמונות דיגיטליות, קובצי מוזיקה וסרטוני רשת פופולריים נמכרו בסכומי עתק, ובאחת מעסקאות ה־NFT המפורסמות "נרכש" הציוץ הראשון בתולדות טוויטר תמורת קרוב ל־3 מיליוני דולרים. הרוכש, אגב, ניסה כעבור שנה למכור את הציוץ במחיר גבוה יותר, אך התברר כי אין ביקוש לסחורה שבידיו.
החלק של העולם הדתי בסיפור מוכר לכם כנראה מעט יותר – אבני הכותל המערבי. אלפיים שנה הן ניצבות על מקומן בדממה, והנה כעת מתברר שטכנולוגיית ה־NFT מסוגלת לרקום גם סביבן עסקאות מסעירות. בנובמבר 2021 השיקו שני יזמים צעירים, אבי כהן ונועם פולק, את פרויקט Holy Rock: הם יצרו הדמיות תלת־ממדיות מדויקות של 2,357 מאבני הכותל המערבי, והציעו אותן למכירה כאשר כל "אבן" כזו מסומנת ב־NFT המעיד על היותה חלק מהפרויקט. 125 מהאבנים הוצגו כבעלות סגולות מיוחדות לפרנסה, זיווג, אריכות ימים וכן הלאה. המחיר ננקב במטבע הדיגיטלי אתריום, והשתנה מאבן לאבן על פי מאפייניה וסגולותיה. הפרויקט קודם באופן נמרץ ברשתות החברתיות, ולרוכשים הובטח כי חלק מהכסף יועבר כתרומה לכולל "תומכי תמימים" ברמת־אביב, וכי עשרות התלמידים יתפללו למענם. "שילוב של קדושה ועסקים", כך הגדירו זאת היזמים. גם הזמר סטטיק גויס למיזם, ודרבן את הגולשים לרכוש לעצמם הדמיה או שתיים.
המחיר ננקב במטבע הדיגיטלי אתריום, והשתנה מאבן לאבן על פי מאפייניה וסגולותיה. לרוכשים הובטח כי חלק מהכסף יועבר כתרומה לכולל בתל־אביב, וכי עשרות התלמידים יתפללו למענם. "שילוב של קדושה ועסקים", כך הגדירו זאת היזמים. גם סטטיק ובן זיני גויסו למיזם, ודרבנו את הגולשים לרכוש הדמיה או שתיים
ההצלחה הייתה מסחררת. בתוך זמן קצר נמכרו כ־1,200 "אבנים", בסכום כולל של כ־7 מיליוני שקלים, כך על פי ההערכות. אלא שאז החלו הבעיות, שהגיעו עד לכדי הגשת תביעה ראשונה מסוגה מישראל. בעקבות העניין הרב שעורר הפרויקט ברשתות החברתיות, פנה כתב התוכנית "הצינור" בערוץ 13 אל "הקרן למורשת הכותל", וביקש לברר אם מכירת ה־NFT של האבנים הווירטואליות מתקיימת באישורה, כגוף שאחראי מטעם המדינה על הכותל המערבי. במקביל הגיעו אל אנשי הקרן פניות מצד אנשים שביקשו לדעת האומנם ניתן לרכוש בעלות על "NFT של האבנים", והאם נכון הדבר ששמות הרוכשים יוצגו על שלט במנהרות הכותל.
בעקבות השאלות הללו נזכרו אנשי הקרן בבחור צעיר שפנה אליהם כמה שבועות קודם לכן, וביקש אישור לקיים יום צילום ברחבת הכותל. בשעתו הסביר כי הוא מעוניין לצלם בסטילס כל אחת ואחת מהאבנים לצורך מיצג תלת־ממדי. והנה עובדה לא כל כך ידועה: על פי סעיף 3 (א) בתקנות השמירה על מקומות קדושים ליהודים, "באזור הסמוך לכותל המערבי לא יצלם אדם תמורת שכר אלא בהיתר מאת שר הדתות ולפי תנאי ההיתר". משמעות הדברים היא שצלם מקצועי המעוניין לצלם ברחבה במסגרת עבודתו, צריך להגיש בקשה רשמית; כיום אפשר לעשות זאת באמצעות טופס המופיע באתר האינטרנט של הקרן. האם כל משפחה שעורכת בר מצווה בכותל ומזמינה צלם, טורחת לבקש אישור כזה? ספק רב. לא ידוע גם על פעולות כלשהן שנעשו לאכיפת הסעיף, אם כי בקרן מספרים שהם דוחים לא מעט בקשות לקיים ברחבה צילומים מסחריים של קליפים וסרטונים שונים.
נחזור אל אותו בחור, אבי כהן, שביקש לצלם את האבנים. לטענת אנשי הקרן, הוא הציג עצמו כחייל בודד שהשתחרר מהצבא בעקבות פציעה, וסיפר להם כי פרויקט הצילומים יסייע לו לקבל מלגת מחיה ולימודים באוניברסיטה אמריקנית יוקרתית. לאור זאת נעתרה הקרן לבקשתו, ואף העניקה לו גישה לגשר המוגרבים ולגג בניין "מורשת הכותל", שבשלב זה סגור לציבור. כשהגיעו מאוחר יותר הפניות בעניין ה־NFT של אבני הכותל, אנשי הקרן לא בדיוק הבינו במה מדובר, אך חשדו שיש לכך קשר לפרויקט ההוא. הם פנו אל כהן וניסו לברר מה פשר השאלות שהם מקבלים בנושא "צילומי ה־NFC" – כן, הטעות במקור. כהן לטענתם התחמק מתשובה, אך לבסוף הם קיבלו מאחד הפונים קישור לאתר Holy Rock, וגילו שם את תמונתו של אותו חייל משוחרר. באתר הם גם מצאו סרטון תדמית שמלווה את יום הצילומים בכותל – מה שמעיד כי מלכתחילה היה מדובר בפרויקט מסחרי.
אנשי הקרן, כך לטענתם, הרגישו מרומים, ואף יותר מכך. לדבריהם מדובר במסחור של "הקדושה הגלומה באבני הכותל". שמו של הפרויקט, הדיבורים על הנצחת שמות הרוכשים, ההבטחות לסגולות, ואולי גם ההנחה שהקהל המסורתי חשוף פחות למונחים טכנולוגיים עדכניים – כל אלה העלו את החשד שמישהו מנסה ליצור אשליה של מכירת נתח מהכותל המערבי.
בעקבות זאת פנה רב הכותל והמקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, אל כהן ופולק. הוא דרש מהם לבטל לאלתר את המכירה, אך השניים סירבו. אנשי הקרן מיהרו לערב את משרד הדתות והפרקליטות, ואלה פנו ב־29 בנובמבר לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה דחופה לצו מניעה. בית המשפט נעתר לבקשה, והמכירות הרשמיות באתר Holy Rock נעצרו. עם זאת, חיפוש קצר מעלה כי באתר Open Sea, פלטפורמה מרכזית למכירת NFT, עדיין מתקיים סחר משני: אנשים שכבר הספיקו לרכוש את היצירות מהיזמים, מציעים אותן כעת למכירה. המחיר, שעמד על ממוצע של 0.6 אתריום לאבן במכירה הראשונית, צנח לממוצע של 0.16 אתריום בלבד – וזאת בזמן ששער האתריום עצמו הידרדר מ־4,000 דולר ל־1,600. מדובר על ירידת ערך דרסטית של קרוב לתשעים אחוזים, אם כי היא אינה יוצאת דופן בשוק ה־NFT כיום. אפשר רק לקוות שכמה מהרוכשים זכו לבריאות ולזיווג הגון, כי סגולה לפרנסה כנראה לא הייתה כאן.
אוצרות בגוגל
"לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי", בציטוט הזה מתוך מדרש שמות רבה נפתחת התביעה האזרחית שהגישה פרקליטות מחוז ירושלים בשם המשרד לשירותי דת. כתב התביעה מגולל סיפור שכולו רצף של מעשים פסולים – החל מהונאת הקרן למורשת הכותל, דרך הטעיית הקונים, ועד לפגיעה באתר הקדוש באמצעות מה שמכונה בכתב התביעה "מפעל של מכירה דיגיטלית של אבני הכותל המערבי באופן ממשי וקרוב למציאות ככל שהדבר מאפשר. (…) הנכס המוצע למכירה אינו בגדר סריקה תלת ממדית של האבן כמיצג אומנותי־ויזואלי גרידא, דבר חמור בפני עצמו, אלא שעל פי ההבטחה שניתנה לרוכשים, מדובר למעשה ברכישה של 'קדושת האבן' המקנה לרוכש סגולות שונות (…) והכול באמצעות הטבעת חותם ייחודי המקנה בעלות לרוכש הנכס".
המחיר הגבוה של כל "אבן", כך לפי התביעה, מעיד כי "הנכס המוצע מקפל בתוכו רכיבים נוספים, בין היתר, בעלות מקורית וייחודית על האבן, לכאורה, אשר ניתן לסחור בה במרשתת ולגרוף רווחים נוספים לכיסו של 'הבעלים' (….) וכפי שהוסיף בן זיני, ידוען ששיווק את המיזם ברשת האינסטגרם: 'זה גם תרומה וגם אפשר לעשות מזה כסף'". בפרקליטות מבקשים שבית המשפט לא יסתפק בעצירת המכירה, אלא יורה ליזמים להעביר למדינה את כל התמונות, הסריקות והעיבודים, ובכלל זה קוד ה־NFT. מעבר לכך מבקשת המדינה כי כל הרווחים מהמיזם יועברו לידיה, והיא תחזיק את הכספים בנאמנות עד שתשיב אותם לידי הרוכשים, אם אלו יבקשו את הסכום ששילמו. "המיזם פוגע באופן ממשי בקדושת הכותל המערבי ובאינטרס הציבורי וברגשותיו של הציבור היהודי במדינת ישראל", קובעת התביעה.
באי כוחם של הנתבעים, מטבע הדברים, מציגים את הדברים מנקודת מבט שונה לגמרי. "זה אירוע קפקאי לחלוטין", אומר עו"ד אורי בן־יוחנה, שותף וראש המחלקה המסחרית במשרד עורכי הדין י' וינרוט ושות'. "הופתעתי מאוד לראות את התביעה הזאת. לא זכור לי הליך דומה, בוודאי לא בתחום ה־NFT. אני חושב שזו התביעה היחידה בנושא שמתבררת כיום בבית משפט ישראלי. בסופו של דבר יש כאן שני יזמים שיצרו אמנות דיגיטלית, יש אנשים ששילמו כקונים־מרצון לאותם מוכרים־מרצון, והמדינה רוצה לקבל את הכסף שהם הרוויחו מהמיזם. מה הבסיס לזה?"
עו"ד אורי בן־יוחנה, בא כוח הנתבעים (למטה): "האבסורד הכי גדול הוא שהקרן למורשת הכותל עצמה מוכרת באתר שלה תמונות של הכותל. איך כל זה עולה בקנה אחד? או שיש איסור גורף, או שמותר לכולם – ולא רק לקרן שמנסה לנכס לעצמה את המקום, ובכלל זה לשימושים מסחריים. לא ייתכן שאין אמת מידה לשאלה מתי יינתן היתר לצלם ומתי לא"
לטענת המדינה, הבסיס הוא שחוק המקומות הקדושים אוסר על צילום מסחרי של אבני הכותל, ובמקרה הזה ההיתר לצלם הושג במרמה.
"טענת המרמה לא נכונה. כהן הסביר שמדובר בצילומים להדמיות דיגיטליות שיסומנו ב־NFT, ושאר הפרטים לא נאמרו כחלק מהבקשה אלא בשיחה אגבית. אבל גם אם נניח שטענת המדינה צודקת, במה זה מעלה או מוריד? אם הוא היה בא ואומר שברצונו לצלם את הכותל למטרות מסחריות, אנשי הקרן היו יכולים לסרב? מאיפה המנדט שלהם לקבוע שלמטרה אחת מותר לצלם את הכותל, ולמטרה אחרת אסור?"
התקנות מאפשרות להם לסרב.
"הם טוענים שאסור לצלם את הכותל למטרות מסחריות, אלא רק לצורכי דת, תרבות, אמנות וכדומה, אבל כל מי שיחפש בגוגל או ילך בעיר העתיקה, ימצא אינספור תמונות, יצירות ופוסטרים שמראים את הכותל. כל אלה נוצרו למטרות מסחריות. מה, הפרקליטות רוצה לטעון שכל יצירת אמנות שמבוססת על הכותל היא בבעלות המדינה? האבסורד הכי גדול הוא שהקרן למורשת הכותל עצמה מוכרת באתר שלה תמונות של הכותל. איך כל זה עולה בקנה אחד? או שיש איסור גורף, או שמותר לכולם – ולא רק לקרן שמנסה לנכס לעצמה את המקום, ובכלל זה לשימושים מסחריים. לא ייתכן שאין אמת מידה לשאלה מתי יינתן היתר לצלם ומתי לא".
נדמה שהפרקליטות התעוררה והחליטה לפתוח בהליך בעקבות התהודה הרחבה שקיבלה המכירה, כמו גם הסכומים הגדולים שהיא הניבה. מבחינה משפטית טהורה אולי אין לכך משמעות, אולם ציבורית ייתכן שכן.
"אני לא חושב שגובה הרווח הכספי של מישהו, יכול להיות שיקול לגיטימי בהחלטה לפתוח הליך נגדו. טענת המסד שלהם היא שאין אפשרות לצלם את הכותל למטרות מסחריות; אנחנו מראים שזו טענה מופרכת לחלוטין. יש הרי יצירות שנמכרות באלפי דולרים – הסכום הזה הוא בסדר?"
טענה נוספת בכתב התביעה אומרת שמכיוון שאנשי הקרן לא יתירו עוד ליצור תמונות הדמיה של אבני הכותל, ערכן של ההדמיות שנוצרו על ידי כהן במרמה וסומנו כ־NFT רק ילך ויעלה. את הטענה הזו עו"ד בן־יוחנה שולל מכול וכול. "אלה פשוט שטויות. כל אחד יכול מחר בבוקר לצלם את הכותל ולייצר NFT על התמונות הללו. ה־NFT לא מקנה בלעדיות על האבנים, אלא על היצירה. נדמה לי שבקרן למורשת הכותל ובפרקליטות לא מבינים את המונח הזה".
ומה לגבי בית המשפט? הרי השופט נענה לבקשה שלהם והוציא צו מניעה. גם הוא לא הבין?
"צו המניעה הזה גרם ליוצרים נזק ענק, מכיוון ש־NFT הוא סוג של אופנה, ובזמן שהם לא יכלו למכור הערך ירד. אני לא יודע מה היו שיקוליו של השופט, מה גם שההחלטה שניתנה לא הייתה מנומקת מאוד, וגם בדיון שנערך לאחר מכן לא נשמעו יותר מדי נימוקים. תחום ה־NFT חדש ומורכב, ובהחלט ייתכן שהשופט לא הבין לגמרי במה מדובר, בדיוק כמו שאני לא לגמרי הבנתי בנושא לפני שנכנסתי לתיק".
דרוש שופט מעודכן
שאלת ההבנה או אי ההבנה של מהות ה־NFT משחקת תפקיד מרכזי בפרשה על כל צדדיה. הנתבעים טוענים שהקרן למורשת הכותל לא ירדה לעומקו של המונח; בקרן טוענים שהיזמים ניצלו את קוצר ידיעתם של הרוכשים, והטעו אותם לחשוב כי מוצעת להם בעלות על נכס ממשי. אז מהו באמת אותו NFT? "זו בסך הכול טכנולוגיה שמאפשרת לקחת קובץ דיגיטלי כלשהו וליצור ודאות שזה הקובץ המקורי", מסביר יורם ליכטנשטיין, עורך דין העוסק בקניין רוחני, הגנת הפרטיות, דיגיטל ואינטרנט, ומשמש יו"ר משותף של ועדת קניין רוחני בלשכת עורכי הדין. "הרי להעתיק קובץ דיגיטלי זה דבר שאפשר לעשות בקלות ובלי שום הבדל בין איכות העותק לזו של המקור. ה־NFT מאפשר לזהות מהו המקור. היום משתמשים בטכנולוגיה הזאת כדי לסמן יצירות אמנות או רכיבים דיגיטליים אחרים, וזה הפך להיות שם נרדף לזיהוי מקוריות".
ואיך זה בא לידי ביטוי בסיפור של אבני הכותל?
"הדוגמה של אבני הכותל היא מצוינת. צריך להבין שאף אחד לא קנה NFT של אבני הכותל, ובטח לא זכות באבן ספציפית. אבנים הן לא קובץ, ואי אפשר לסמן אותן באופן הזה. ה־NFT אומר שהצילומים או ההדמיות המופיעים בקישור שנמכר, הם הצילומים המקוריים. נמכרה כאן בסך הכול זכות מסוימת על תמונה תלת־ממדית. לשם השוואה, נניח שנסעתי למוזיאון הלובר בפריז, צילמתי תמונה של המונה ליזה, ייצרתי NFT לקובץ התמונה ומכרתי אותו. לאף אחד אין ספק שקניית ה־NFT לא מקנה שום זכויות במונה ליזה עצמה".
ואפשר לגשת לעניין גם מהזווית האנושית. "NFT נועד לענות על הרצון שלנו כבני אדם לקבל את המקור", מסביר עו"ד חיים רביה, שותף במשרד עורכי הדין "פרל כהן צדק לצר ברץ" וראש קבוצת הסייבר, הפרטיות וזכויות היוצרים במשרד. "בעולם הפיזי, הרצון להחזיק במקור מוצא את ביטויו בדרכים שונות, שנראות לנו מובנות מאליהן. למשל, הדפסה ממהדורה ראשונה של ספרים מסוימים תהיה יקרה פי כמה ממהדורה שהודפסה ב־2022, אף שהתוכן בשתי המהדורות זהה לחלוטין.
עו"ד יורם ליכטנשטיין: "אף אחד לא קנה NFT של אבני הכותל, ובטח לא זכות באבן ספציפית. אבנים הן לא קובץ. נמכרה כאן בסך הכול זכות מסוימת על תמונה תלת־ממדית. לשם השוואה, נניח שצילמתי את המונה ליזה, ייצרתי NFT לקובץ התמונה ומכרתי אותו. לאף אחד אין ספק שלא מכרתי שום זכויות במונה ליזה עצמה"
"בני האדם מייחסים חשיבות למקור, ובעולם הדיגיטלי זה מגיע לכדי אבסורד, כי אפילו ברמת הביטים, המרכיבים הכי בסיסיים של הקובץ, אין שום הבדל בין היצירה המקורית להעתק שלה. ובכל זאת, כשהאמן האמריקני מייקל וינקלמן, הידוע בשם ביפל (Beeple), מכר את ה־NFT של היצירה שלו Everydays: the First 5,000 Days, היה מי שילם עליה באתריום סכום של כמעט 70 מיליון דולר. וזה לא משום שהיצירה הזו בלתי ניתנת לצפייה. חפש אותה בגוגל, ותמצא אותה בלי בעיה. יכול להיות שאפילו תראה במחשב שלך בדיוק את העותק שה־NFT מפנה אליו. ה־NFT מתנהל ברשת הבלוקצ'יין, וכולל רק קישור לקובץ שיושב גם הוא ברשת הבלוקצ'יין. במקרה של ביפל, לדוגמה, הקובץ הזה הוא היצירה הדיגיטלית. ה־NFT מעיד שאותו קובץ מסוים מגיע מהיוצר המקורי".
התסבוכת של עולם ה־NFT לא מסתיימת כאן. בכל NFT טבוע גם "חוזה חכם" שמכיל תנאים מסוימים, במכירה של NFT יהיה חוזה משפטי שמגדיר נקודות אחרות, וצריך לוודא ששני החוזים הללו תואמים. לכך יש להוסיף שהשוק הזה מקושר באופן ישיר לתחום המטבעות הדיגיטליים, שגם הוא עולם טכנולוגי עם כללים משלו. אבל לענייננו, מה שפחות ברור בשלב הזה הוא – אם כהן ופולק בסך הכול מכרו הדמיית תלת־ממד בתוספת סימון דיגיטלי המעיד על מקוריותה, מהי בעצם עילת התביעה?
"זה הליך מוזר מאוד בעיניי. אני לא רואה עילה לתביעה מצד המדינה", אומר נחרצות עו"ד רביה. "אני לא מצליח להבין על מה ולמה התנפלו על שני היזמים הצעירים האלה, אני ספקני מאוד לגבי טענות ההטעיה, ואני מתפלא שפרקליטות המדינה מנסחת תביעה אזרחית בלשון כל כך מתלהמת, שמשקפת אי הבנה עמוקה לגבי מהותו של NFT. למעשה ה־NFT שנמכר לא מונע מכל אחד אחר, לרבות המדינה או הקרן למורשת הכותל, לייצר NFT מתחרה. זו רק דרך נוספת לממכר יצירות, ועולה התהייה מדוע דווקא את הדרך הזאת מצאה המדינה לנכון לתקוף בכזה להט, בעוד היא אינה תוקפת אינספור דרכים אחרות למסחור הכותל. יש בכתב התביעה טענות שהמקום שלהן הוא בדיני הגנת הצרכן לכל היותר, ומוזר מאוד שהן באות מפי המדינה בלי שום ביסוס עובדתי, בלי בדל ראיה שיעיד על הטעיה צרכנית, ובלי להסביר למה המדינה חושבת שבמקרה המסוים הזה היא צריכה להתערב".
עו"ד רביה לא מתרשם גם מהטענה כי הרווחים הגבוהים שגרף המיזם יוצרים מראית עין של מסחור המקום הקדוש. "היזמים היו חלוצים שהיטיבו לנצל את התקופה שבה ה־NFT היה בשיאו, ולכן הצליחו למכור בסכומים מכובדים. כתב התביעה משקף איזה פטרנליזם כלפי הרוכשים, שכביכול לא הבינו מה הם קונים, אבל ברור שזה רק מסווה לאינטרסים אחרים שעומדים מאחורי ההליך. אני רוצה להניח לטובתה של הפרקליטות שקצפה אכן יצא על כך שמבקשים כביכול למסחר את הקדושה, אבל בזה הכותל אינו שונה ממקומות קדושים אחרים בארץ וברחבי תבל. האם סיפור ה־NFT הוא המקרה המרחיק לכת ביותר של מסחור קדושה? מה לגבי בקבוקי אוויר מארץ הקודש? מים מנהר הירדן? אני חייב להביע תמיהה גם על צו המניעה שהוציא בית המשפט".
האם למערכת המשפט חסרים כלים להבין ולנתח תיקים הקשורים ב־NFT?
“בעיניי המקרה הזה מעיד שנדרש בישראל בית משפט שההתמחות שלו היא קניין רוחני. נחוצה הבנה של זכויות הקניין הרוחני ושל מהות הטכנולוגיות, ונחוץ גם זמן כלשהו לשופט לקרוא ולהתעמק בזה, ולו במידה בסיסית. אני מאמין שלו התקיימו כל התנאים הללו, צו המניעה לא היה ניתן".
עו"ד ליכטנשטיין מציג גישה מתונה יותר כלפי מערכת המשפט. "שוק ה־NFT פתוח להרבה רמאויות, אבל כך כל פעילות אנושית כמעט. כשמישהו מרמה אותך בקניית דירה אתה הולך לבית משפט ומקבל את זכויותיך, ואין שום סיבה שלא תוכל לעשות זאת אם רימו אותך בתחום ה־NFT. המדינה צריכה לדאוג שהאזרחים יתנהלו בצורה שאינה מרמה, היא לא צריכה להיכנס לעסקאות ספציפיות ולומר ש־NFT כזה מותר למכור, וכזה אסור למכור. זו רק טכנולוגיה, והשאלה היא מה עושים באמצעותה. אם אני ארצה לתת לך עט ולהחתים אותך על חוזה מודפס שבמסגרתו אני מוכר לך בעלות על אבן מהכותל, המדינה כנראה תאסור עליי לעשות זאת. אותו דבר צריך להיות ביחס ל־NFT. אין הבדל בינו לבין נייר. אז אם אותם יזמים הציגו את הדברים בפני הקהל באופן שגוי או מטעה – והדברים כמובן טעונים הוכחה – יש מקום למדינה להתערב. לא כי זה NFT, אלא כי מדובר במרמה. אבל אם הדברים הוצגו באופן נכון, אני לא רואה איך המדינה יכולה לתבוע אותם".
להתראות באופנה הבאה
אם ה־NFT אינו מהותי לשאלת כשרותה של העסקה, נותרנו עם השאלה האם צודקת המדינה בטענתה שהצילומים הפרו את חוק המקומות הקדושים. פרופ' ניבה אלקין־קורן מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב, מומחית לקניין רוחני, אומרת שגם בהיבט הזה היא מתקשה לראות במה חטאו שני היזמים. "ראשית צריך לבחון האם התקנות של הקרן למורשת הכותל, שמכוחן אוסרים על צילומים שכאלו, באמת מבטאות את רוח החוק", אומרת פרופ' אלקין־קורן. "הרי הנוהל שואב את כוחו מהחוק לשמירה על המקומות הקדושים, שנועד לשמור על כבודו של המקום – ולא על איזו בלעדיות של גוף כזה או אחר ביחס לכותל המערבי, שלמעשה שייך לציבור. לי אישית יש ספק אם איסור רחב על כל צילום הוא בגדר מטרת החוק. אני מניחה שזו תהיה הזדמנות טובה עבור בית המשפט לדון בנושאים הללו.
פרופ' ניבה אלקין־קורן: "מה בעצם ההבדל בין מי שיצר הדמיות על סמך צילומים שביצע ברחבה, לבין אדם שישב והכין בבית הדמיה של הכותל מתמונות שהוא מצא או מדמיונו? האם גם זה האחרון עבר על החוק? מכוח מה? חופש הביטוי מאפשר לכל אחד לייצר אמנות, אם אין פגיעה בפרטיות של מישהו או בכבודו של אתר מורשת"
"גם אם הדבר נמצא בסמכותן של התקנות, מה שכתוב בהן הוא שלא ייעשה צילום תמורת שכר. אם אני מצלמת למשל סלפי בכותל, אני לא צריכה לבקש אישור – וגם לא כתוב שאסור לי לאחר מכן להפיק רווח מהתמונות הללו. גם זו טענה שמעלים היוצרים: מלשון התקנות לא ברור אם יש בעיה לייצר הכנסות מצילום שכבר נעשה.
"נקודה נוספת שמעלים היזמים היא שהם לא מכרו צילומים, אלא הדמיה. מה בעצם ההבדל בין מי שיצר הדמיות על סמך צילומים שביצע ברחבה, לבין אדם שישב והכין בבית הדמיה של הכותל מתמונות שהוא מצא או מדמיונו? האם גם זה האחרון עבר על החוק? מכוח מה? חופש הביטוי מאפשר לכל אחד לייצר אמנות, אם אין פגיעה בפרטיות של מישהו או בכבודו של אתר מורשת. בכל הנוגע לחלק של ה־NFT – אין פה שום דבר שמייצר מורכבות או בעייתיות מיוחדת. יש כאן שילוב מעניין מהבחינה הסוציולוגית, כשיישומים טכנולוגיים חדישים חודרים גם לעולמות מסורתיים יותר, אבל זה לא מאתגר מבחינה משפטית. בסופו של דבר לא לקחו למדינה שום דבר, ולא מכרו שום דבר ששייך לה".
אני שומע מבין השורות שגם נוהלי הצילום בכותל תמוהים בעינייך.
"אני מופתעת מכך שהמדינה מגבילה מאוד את האפשרות לצלם בכותל. בקריאה שלי את התקנות האלה, אני מבינה שרוצים לשמור על כבוד המקום, שהוא לא יתמלא בצלמים שמנסים למכור צילומים, כמו שיש בכל מיני אתרים בחו"ל. התקנות מגבילות גם צילומי וידאו, וצריך לומר שאפילו זה מעט ארכאי. בעבר צילומים כאלה הצריכו הבאה של חצובות וצוות צילום. היום כל אחד מצלם וידאו בטלפון הסלולרי שלו, כך שאני תוהה עד כמה התקנות האלה ישימות ואכיפות".
הנקודה היחידה שעלולה לעמוד לחובתם של היוצרים, לדברי פרופ' אלקין־קורן, היא אם אכן התיימרו להציג את עצמם כמי שפועלים בשמה של המדינה. "זה בוודאי אסור, אבל השאלה היא אם זה נעשה". כתב התביעה מציג טענה כזו, אולם היא מתבססת רק על פניות שקיבלה הקרן מגולשים ברשת, שתהו אם מדובר במיזם רשמי. ככל הידוע, אין ציטוט ישיר של היזמים עצמם שעשוי ליצור מצג כזה.
בפרקליטות מעדיפים שלא להתייחס להליכים שעדיין מתנהלים, אך שם, צריך לומר, כבר מבינים את מורכבות המקרה. מלבד פרקליטי מחוז ירושלים, מלווה את התיק צוות בראשותה של עו"ד כרמית יוליס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים. הצוות הזה בוחן סוגיות שונות הקשורות לנכסים דיגיטליים, ועובד בימים אלו על חוות דעת משפטית בנושא ה־NFT, שאמורה להתפרסם בחודשים הקרובים.
ההליך המשפטי נמצא רק בשלביו הראשוניים, ובהתאם ליעילות הידועה של מערכת המשפט הישראלית, הדיון המקדים נקבע לאי שם באפריל 2023. בהנחה שעד אז אף אחד מהצדדים לא יחליט לסגת, הדיונים עצמם בוודאי יחלו לכל המוקדם בעוד שנה מהיום, ועד למתן פסק הדין עשויה לחלוף שנה נוספת. וכך, לקראת שנת 2025, כשהטכנולוגיה ככל הנראה כבר תהיה במקום אחר לגמרי ושמות אחרים יתפסו את מקום ה־NFT, ייתכן שנדע מה יעלה בגורלו של פרויקט שנחשב פעם לחדשני.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
/ עם הראש בקיר / מי מכר את הכותל ב־2,357 חתיכות / בלוקצ'יין הדמעות
