כלי התקשורת באמריקה מתים על המשקפיים של ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית. בניו־יורק טיימס ובוושינגטון פוסט נהנים לפרסם את תמונותיו יוצא מהבית הלבן כשהוא מרכיב אותם על עיניו. "ג'ו הטייס ממריא שוב", הם כותבים. בערוצי חדשות כמו CNN ובאתרי פרשנות כמו פוליטיקו, משקפי הטייסים ריי־באן 3025 (עלות לפני שדרוגים: 215 דולר) משמשים את הנשיא כמו חליפתו של גיבור־על: כשהוא בלעדיהם – הוא ביידן הישנוני, הזקן, האפור, הלא־יוצלח, כשהוא איתם – הוא "אייבייטור ג'ו", מוכן לכל משימה ולכל אתגר. הוא יביס את יריביו, ישתיק את מתנגדיו, יחוקק את חוקיו, ויעשה הכול בחיוך שמנצנץ מתחת לזוג עדשות כהות.
טיים מגזין היה בין הראשונים שעלה על מטוסו של ג'ו לאחר שהושבע לנשיאות. בגיליון ביוני אשתקד עסקה הכתבה הראשית בפסגה המתקרבת בין ביידן לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ועל השער אויר ביידן במשקפי הטייסים, במראה קשוח־עד־גנגסטרי, ובעדשות הכהות השתקפו פניו הניטרליים־עד־מפוחדים של המנהיג הרוסי.
כמו כל פיסת מידע שמתפרסמת באמריקה בימים אלו, בטח בשדה הפוליטי, השער הפך מיד לזירת התכתשות בין ימין לשמאל. תומכיו של ביידן שיבחו את השער על שהציג את המציאות כפי שהיא: מדינאי אמריקני מבוגר ומנוסה הולך לכסח את פוטין אחרי שנים של הפקרות תחת קודמו הליצן. מתנגדי ביידן מחו בתוקף: זו תעמולה, זו בדיחה, ביידן לא מפחיד אפילו את הסנאי בגן הוורדים של הבית הלבן. "השער הזה מנסה לגרום לג'ו ביידן להיראות מגניב, אבל אפילו בתצוגה המחמיאה של פניו – ציור, כמובן, כי הוא ייראה מבוגר וחלש להפליא בתמונה באיכות גבוהה – יש לו פה פעור אופייני שגורם לו להיראות חסר מושג ומפחד מפוטין שמביט בו בחיוך בוטח", פירש־רטן הסטיריקן הפוליטי טים יאנג בריאיון בפוקס ניוז.
הופעותיהם של נשיאי עבר במשקפי שמש מחושבות היטב כדי להעביר תחושת קלילות. פרנקלין רוזוולט על סיפונה של סירת דיג, לובש חולצה קלה ומשקפי שמש קטנים ועגלגלים על חוטמו. קנדי במשקפי "סרטוגה" של אמריקן אופטיקל, מפליג ביאכטה עם משפחתו. לינדון ג'ונסון ורונלד רייגן במגוון משקפי שמש ובלבוש משוחרר בזמן רכיבה על סוסים, דיג ואפילו השתכשכות בבריכה
רעשי הרקע לא הזיזו לתקשורת השמאל: חודש לאחר מכן נמרח ביידן על שער מגזין האקונומיסט, שוב עם משקפי השמש, שוב עם המבט הקשוח. הפעם לא פוטין השתקף בעדשות אלא דגלה של סין הקומוניסטית. השער נראה ככרזה לסרט טום קלנסי חדש. הכותרת: "דוקטרינת סין של ביידן".
תקשורת הימין שמה לב, ויצאה לקרב. הניו־יורק פוסט, הארכי־יריב של ממשל ביידן מימין, החל להציב את ביידן על השער מפעם לפעם, בלי המשקפיים ובפוזות לא נוחות: הוא נראה מבולבל ועייף, ולעיתים נתחב לתחפושות, לבניינים או לשטרי כסף, בשימוש הגרוטסקי־אך־משעשע בפוטושופ שהפך את שערי העיתון למפורסמים.
"משקפי הטייסים האלה הם גרסת 2022 לקמפיין הנשיאותי של ביידן ב־2020", מחה מאמר מערכת חריף במיוחד בצהובון הגדול באמריקה לפני כחודשיים. "במשך רוב המרוץ ביידן הסתתר במרתף שלו בדלאוור בזמן שהתקשורת הבטיחה לאמריקנים שהוא מנהיג גדול שמחכה להציל את האומה. הרכבת משקפי שמש בימינו מונעת מאנשים לראות את הנשיא כשהוא המום ומבולבל – מצב תכוף אצלו, כשהוא מתקשה לקרוא מילים מטלפרומפטרים או מנסה ללחוץ יד לאנשים בלתי נראים".
בגדי הנשיא החדשים
תאהבו אותו או תשנאו אותו, המשחק של הנשיא ביידן עם משקפי השמש מתנהל זה זמן רב. דמותו בלעדיהם משדרת חולשה או כבדות או אין אונים; כשחלה בקורונה, למשל, עיניו היו גלויות ועייפות. העיתונים התלוננו: כמה הוא מבוגר, כמה הוא חלש, כמה קשה לדמיין שהוא ימשיך לשרוד בעולם פוליטי מפרך ובתפקיד ציבורי מייגע וירוץ לקדנציה שנייה. ואז ביידן החלים ויצא לשוחח עם הכתבים בחוץ כשהוא מרכיב את הריי־באן שלו, ופתאום הוא נראה חזק, בשליטה, מגניב, כמעט מסתורי. וכל הכותרות חיוביות.
זה פשוט: המשקפיים עושים את ביידן. ובכלל, הבגדים עושים את הנשיא. מראשית עידן הטלוויזיה וכנראה גם לפניו, העדפות האופנה של נשיאי ארה"ב עניינו את האמריקנים: צבע העניבה, סגנון החליפה, הגרביים, התספורת – אין משהו לא חשוב, אין סנטימטר שלא נסרק בקפידה. צוותי התקשורת של נשיאים ופוליטיקאים רבים אחרים, בכירים ובכירים פחות, עושים מאמצים כבירים כדי להתאים את לבושו של לקוחם למסרים השקטים שהוא מבקש להעביר לציבור בבית. לפעמים הנשיאים גם מקבלים את ההחלטות בעצמם, משיקולים זוטרים כמו נוחיות בסיסית; היום אלה משקפי השמש, אבל פעם זה היה אביזר אחר.
ב־20 בינואר 1953, הגנרל דווייט אייזנהאואר התייצב על הבמה בוושינגטון להשבעתו לנשיא ארה"ב ה־34. הופעתו עוררה שערורייה: בצעד "מנפץ מסורות" (כלשון כתב הוושינגטון פוסט שסיקר את האירוע), מפקד כוחות בעלות הברית באירופה לשעבר החליט לוותר על חבישת כובע הצילינדר המסורתי לטובת מגבעת הומבורג צנועה ועממית יותר, כמו זו שהעדיף עמיתו הבריטי וינסטון צ'רצ'יל.
זה היה שינוי מרעיש. העיתונים כינו את החלטת האופנה של אייזנהאואר "דמוקרטיית הומבורג". עיתון אחד קבע ש"הנשיא הרחיב את המראה הדיפלומטי… לאדם הפשוט". מכירותיהן של מגבעות הומבורג נסקו מיד לאחר טקס ההשבעה.
"משקפי הטייסים האלה הם גרסת 2022 לקמפיין הבחירות לנשיאות של ביידן ב־2020, כשברוב המרוץ ביידן הסתתר במרתף שלו בדלאוור", מחה מאמר מערכת חריף במיוחד בצהובון הגדול באמריקה לפני כחודשיים. "הרכבת משקפי שמש בימינו מונעת מאנשים לראות את הנשיא המום ומבולבל – מצב תכוף אצלו, כשהוא מתקשה לקרוא מילים מטלפרומפטרים או מנסה ללחוץ יד לאנשים בלתי נראים"
הבא בתור אחרי אייזנהאואר היה ג'ון קנדי, שנודע כאדם אופנתי המחובר לתרבות העכשווית. חליפותיו שילבו את המראה של נגני ג'ז שחורים ואנשי עסקים צעירים. לקראת השבעתו בינואר 1961, שאלה אחת עמדה על לשונה של אמריקה. שוב הוושינגטון פוסט: "כובע צילינדר או ללא כובע בכלל?".
קנדי השיב בכך שרקד על שתי החתונות: בדרכו לאירוע הוא חבש את הכובע הגבוה המסורתי, אך כאשר קם לנאום – נשא דברים גלוי ראש. בתי האופנה כינו אותו לאחר מכן "האיש שהרג את הכובע". כשסגנו לינדון ג'ונסון הושבע לנשיאות בינואר 1965 כבר נעדר כל כיסוי מראשי רוב הנוכחים על הבמה, כולל הנשיא. קנדי מת, והכובע יחד איתו.
כמו לכובעים, גם למשקפי השמש יש מקום בהיסטוריה של הנשיאות האמריקנית. באופן כללי, נשיאים נמנעו מהופעות פומביות מרובות במשקפי שמש, פשוט בגלל ה"אופטיקס", בסלנג האמריקני: כאשר מועמד למשרה ציבורית עומד בפני קהל, הוא רוצה להסתכל להם בעיניים – וחשוב מזה, הוא רוצה שהם יסתכלו בעיניים שלו. הרכבת משקפי שמש עלולה להעביר מסר של אטימות, של ריחוק, אולי אפילו של התנשאות.
חפשו תמונות של נשיאי עבר במשקפי שמש, ותמצאו מיד שהופעותיהם עם הפריט הקיצי מחושבות היטב כדי להעביר תחושת קלילות – בעיקר כשהם בחופשה. תמונה מפורסמת של פרנקלין רוזוולט מציגה אותו על סיפונה של סירת דיג, לובש חולצה קלה, כשסיגריה בפיו ומשקפי שמש קטנים ועגלגלים על חוטמו. קנדי בחופשותיו היה מכור למשקפי "סרטוגה" של אמריקן אופטיקל, הדומים למשקפי "וייפרר", והוא חבש אותם בעת שהפליג ביאכטה עם משפחתו. לינדון ג'ונסון ורונלד רייגן צולמו במגוון משקפי שמש ובלבוש משוחרר בזמן רכיבה על סוסים, דיג ואפילו השתכשכות בבריכה. אבל השימוש במשקפי שמש כחלק מהמלתחה בתפקיד הרשמי נותר זניח. אפילו ברק אובמה, שיותר מכל נשיא אחר נודע בבחירות האופנה הנועזות שלו – חליפות בצבע בז', למשל, או ימים שלמים בתפקיד ללא עניבה! – מיעט לעטות אותם על פניו.
ביידן לקח את המסורת הזו והפך אותה על פיה. הנשיא בן ה־79, שלובש חליפות מחויטות, מרכיב את משקפי הטייסים המוכרים דווקא כשהוא יוצא לדבר עם כתבים. אדם צעיר יותר היה מעורר תחושת ריחוק וניתוק, אבל אצל ביידן (בתיווך התקשורת) נוצרת תחושה של מרץ ונעורים, או לפחות ההפך מזקנה. האם אדם קשיש וחלש באמת היה מרכיב משקפי שמש מגניבים כל כך?
מאחורי העדשה
האובססיה של ג'ו ביידן למשקפי שמש לא התחילה רק כשנבחר לנשיא. כבר בקדנציה הראשונה שלו כסגנו של ברק אובמה, בשנת 2009, הוא הרכיב משקפי שמש של ריי־באן. משקפי הטייסים הופיעו שנה לאחר מכן, והבוס שלו לא היסס לציין זאת: "ג'ו נראה טוב במשקפי השמש האלה, נכון?", שאל הנשיא ה־44 את הקהל המריע בפילדלפיה במהלך עצרת פוליטית ב־2010, כשלצידו סגן הנשיא שיהיה לימים לנשיא ה־46. וכך, ביידן מצא את הלוּק המתאים – וכמו שרבים מאיתנו עושים, לא נפרד ממנו מאז.
במסע הבחירות של הצמד אובמה־ביידן ב־2012 הוא הפציע על הבמה בעצרות בחירות כשהוא מוסתר מאחורי הזכוכיות הכהות – בשמש ובצל, בחורף ובקיץ, במדינה אחר מדינה. אפילו כשהגיע לישראל, לרגל הלווייתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ב־2014, הוא צולם לצד בנימין נתניהו כשעיניו מוסתרות מאחורי משקפי שמש.
את ה"דיקטטור־שיק" אפשר למצוא אצל הגנרל פרנסיסקו פרנקו, מנהיג ספרד הפשיסטית, וכן אצל הגנרל אוגוסטו פינושה מצ'ילה. גם פידל קסטרו נהג להרכיב משקפי שמש. בצפון קוריאה קים ג'ונג איל היה מכור לריי־באן, וקים ג'ונג און ירש את המנהג – אם כי כמו בניהם של אבות אדוקים רבים, הוא מקפיד פחות
באפריל הוא פתח חשבון אינסטגרם (נהיה כנים: אנשיו פתחו לו חשבון אינסטגרם), והתמונה הראשונה שעלתה כלל לא הציגה אותו אלא את הריי־באן – מונחים על שולחן עץ, הלוגו שלהם בולט לעין, וביידן מאחור, מחוץ לפוקוס, מעלעל במסמכים רשמיים. הוושינגטון פוסט – העיתון הטוב ביותר לתרים אחר רכילות הקשורה באופנה הנשיאותית – פרסם אז כתבה מחמיאה ראשונה על משקפי השמש "המפורסמים/המושמצים" של ביידן.
מושמצים? בהחלט. באמריקה, פוליטיקאי לא יכול להתעטש בלי להעליב פלח כזה או אחר של האוכלוסייה. ג'ורג' בוש האב אפילו נדרש להתנצל בפני חקלאים והורים לאחר שאמר שאינו אוהב ברוקולי. אז כן, גם לגבי משקפי השמש יש לאנשים דעות. "באופן כללי, כדאי לברוח מהר ורחוק וכל עוד אפשר כשפוליטיקאי מתחיל להיות רציני לגבי משקפי השמש שלו. זה אף פעם לא נגמר טוב", כתב קווין ויליאמסון במגזין השמרני "נשיונל רוויו" בשבוע שעבר, והזכיר רשימה ארוכה באופן מטריד של מנהיגים חובבי משקפי שמש שלא בדיוק עמדו בצד הדמוקרטי־ליברלי של המפה הפוליטית.
את ה"דיקטטור־שיק" אפשר למצוא אצל הגנרל פרנסיסקו פרנקו, מנהיג ספרד הפשיסטית מ־1939 עד 1975, שהיה חובב משקפי שמש מושבע, וכן אצל הגנרל אוגוסטו פינושה, שהרכיב משקפי שמש (ולבש מעילי פרווה) כשהורה להשליך קומוניסטים ממסוקים בצ'ילה. גם פידל קסטרו (שהאובססיה האופנתית הגדולה ביותר שלו הייתה לשעוני רולקס) נהג להרכיב משקפי שמש.
בצפון קוריאה, קים ג'ונג איל היה מכור למשקפי הריי־באן שלו, ובנו קים ג'ונג און ירש את המנהג – אם כי כמו בניהם של אבות אדוקים רבים, הוא מקפיד פחות. גדול עוטי משקפי השמש במזרח התיכון היה מועמר קדאפי, אבל אי אפשר לזלזל במידת החיבה שרחש למשקפי השמש המחבל והכאפייה, יאסר ערפאת. והרשימה ממשיכה.
כל זה לא אומר שביידן עומד – בחסות המשקפיים ותחת המעטה שלהם – לבטל את הרפובליקה האמריקנית ולהתקין את עצמו כשליט־על. אבל הרשימה הזו מספקת תירוץ לפעילות האהובה על פוליטיקאים ופובליציסטים בכל מקום ואתר: לכנות את יריבך בכינוי "פשיסט".
הלבשה איקונית היא אומנות. זר לא יבין, חובבן לא יתקרב. הערך של הפריט הנכון שיעביר את המסר הנכון בצורה הנכונה לא יסולא בפז. ג'ון קנדי הבין את זה, וגם אשתו ג'קי. מעבר לים, הנסיכה דיאנה התפרסמה בחוש השישי האופנתי שלה. המלכה ויקטוריה בנתה תדמית בלבוש, לואי ה־14 שידר עוצמה, וגם יוליוס קיסר היה אייקון אופנה: הוא היה מושא ללעג כי העדיף סוג טוגה שנחשב לנשי, אבל בסוף כל רומא התלבשה כמותו.
ביידן, או מי מאנשיו, הבינו את כל זה היטב. כינו אותם "משקפי הנשיא החדשים", ביזו אותם, הקטינו אותם, הניו־יורק פוסט פרסם מאמר מערכת שלם שמוקדש להדבקת משקפיים פארודיים שונים על הנשיא עם כותרות ציניות על כישלונותיו. אבל בסוף משקפי הטייסים האלה הם לא רק שתי פיסות זכוכית וכמה גרמים של מתכת. הם סמל.
עזבו תעמולה פוליטית, עזבו הטיה תקשורתית. כשהעיתון "החשוב ביותר בעולם" כותב על משקפי השמש של הנשיא כאילו הם עוד איבר בגוף שלו, כאילו אין לו שליטה בהפצעתם על פניו כמו איזו אות קין מהופך, זה מעיד על הצלחה מסחררת בהעברת מסרים. אם משקפי שמש הם סימן היכר של דיקטטור, אז אולי אמריקה (או נתח מספיק גדול ממנה) קצת רוצה דיקטטור עכשיו. אם משקפי שמש מעידים על ריחוק, אולי זה מה שהם צריכים אחרי ארבע שנות כהונה של נשיא שלא. מפסיק. אפילו. לרגע.
כן, זו תעמולה פוליטית זולה – אבל היא עובדת. ביידן אולי מדשדש על הקרקע, אבל ג'ו הטייס המריא לעננים. אפילו קנדי היה מקנא.
כנף מעילו
שני מעיליהם של הנשיאים הגדולים ביותר בתולדות אמריקה מוצגים היום בתערוכה בניו־יורק, ומעידים שתשומת הלב ללבוש הנשיא נמשכת גם הרבה אחרי מותו
מלתחתו של נשיא ארה"ב הראשון, ג'ורג' וושינגטון, סוקרה ותועדה היטב. עוד לפני שפצח בקריירה הפוליטית שלו, כשהיה בסך הכול בעל מטע בווירג'יניה, הרבה וושינגטון להזמין ביגוד יוקרתי מסוכני אופנה בלונדון. שנים ספורות לאחר שהפך למפקד הצבא הקולוניאלי במלחמת העצמאות, וושינגטון עשה סדר בבלגן האופנתי של חייליו ועיצב בעצמו את מדי החיילים והקצינים, עד הכפתורים.
גם כשנבחר לנשיא הקפיד על לבושו, והעיתונות הקפידה לסקר את הפרטים: "וושינגטון לבש חליפה מלאה, עשויה מהקטיפה השחורה העשירה ביותר", נכתב בדיווח על נאום מצב האומה בפני הקונגרס ששכן אז בניו־יורק. בנאום ההשבעה השני שלו לבש וושינגטון מעיל אדמדם שנשמר במצב מצוין עד היום, 229 שנים לאחר מכן, ובימים אלו מוצג לציבור בתערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו־יורק.
סמוך למעילו האדמדם של וושינגטון מוצג בתערוכה מעיל אדום של נשיא גדול אחר: אברהם לינקולן. זהו המעיל שלבש הנשיא ה־16 בלילה שבו נורה למוות בידי המתנקש ג'ון וילקס בות' בתיאטרון פורד בוושינגטון הבירה. מצבו טוב הרבה פחות ממעילו של וושינגטון: שרוולו האחד נפרם לחלוטין, וניכר שניסו לתקן אותו בבד אחר ללא הצלחה.
אפשר להאשים את בות' במותו של לינקולן, אבל לא בנזק שנגרם למעילו. לאחר מותו של אייב ביקשו ההמונים לעלות לרגל לביתו, ואלמנתו האבלה מרי טוד לינקולן שעתה לבקשתם ליטול משהו למזכרת מהאדם הגדול: היא התירה למי שיחפוץ בכך לקחת כמה חוטים מהמעיל. במהרה ניטלו חוטים רבים כל כך שהבגד פשוט נפרם. בהמשך המעיל הועבר לשימור, שהצליח רק בקושי להצילו.
בניגוד לוושינגטון, לינקולן לא נודע כמי שהקפיד מאוד על מראהו החיצוני. ביקורות אכזריות נמתחו על זקנו המדובלל ועל בגדיו שלא תאמו את גופו הגמלוני. אבל אפילו הוא הכיר בחשיבות המראה החיצוני. את הזקן הוא הצמיח כדי להסתיר את עצמות לחייו החדות, וגם כדי להעניק לעצמו מראה בוגר ומבוגר יותר. את המעיל, אף שלא תאם לחלוטין את גובהו וגודלו, הוא רכש מבית האופנה היוקרתי של האחים ברוקס.
חברת הביגוד הוותיקה ביותר בארצות הברית נוסדה ב־1818, ומיד החלה להלביש את בכירי החברה האמריקנית. לטענת החברה, היא הלבישה "40 נשיאים אמריקנים" – זאת אומרת, כולם, מהנשיא החמישי ג'יימס מונרו ועד ביידן. את המעיל שרכש מהם לינקולן הוא לבש גם בהשבעתו השנייה בראשית 1865, והוא עוצב במיוחד לאירוע: הבטנה נשזרה במיוחד כך שהיא מציגה נשר אמריקני וכיתוב: "ארץ אחת, ייעוד אחד".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
