דוקטור // עדי היא ראש החוג לחינוך יסודי במכללת שאנן ומרצה במכללה בירושלים בבית וגן. במשך 18 שנה חינכה ילדים בכיתות א' וב', ובלימודיה לתואר הדוקטור התמחתה ברכישת הקריאה והכתיבה ובהפרעות למידה.
"אני חוקרת ומלמדת את תחום ניצני האוריינות בגן, מדריכה פדגוגית ומכשירה את הסטודנטיות במסלול היסודי להוראת הקריאה והכתיבה בכיתה א' ושפה בכיתות היסוד, מלמדת במסלול היסודי והעל־יסודי הוראה מותאמת בשפה וקורסים בחינוך מכיל, מלמדת סטודנטיות וסטודנטים בחינוך המיוחד על רכישת הקריאה והכתיבה אצל ילדים עם מוגבלות וקשיים, ומלמדת על הפרעות למידה מגוונות של ילדים המשולבים בכיתות הכוללניות.
"הכי מרגש ללמד את הקורס 'קריאה וכתיבה – נורמות וקשיים' בתואר השני במערכות משלבות, שם התחלתי את דרכי האקדמית". בנוסף היא מעבירה השתלמויות על קשיים בשפה הכתובה ומגשימה חלום בפיתוח שיטת קריאה וכתיבה חדשה לכיתה א'.
למידה // יובל הוא סמנכ"ל חינוך ולמידה ברשת אמית, שערכיה הם תורת חיים וחיבור לכלל ישראל. "אני ממונה על החינוך והלמידה, ואחראי להוביל את הרשת כך שהתלמידים והצוותים יפתחו ערך עצמי חיובי ומוטיבציה פנימית ויחוו למידה והתפתחות. היום שלי כולל מפגשים עם אנשי המנהל לכל תחום – ערכים, מוטיבציה, מיומנויות וידע". בעבר ניהל את אמית כרמיאל, ואז את "הריביירה הצרפתית", אמית בר־אילן נתניה. הוא גם מחתן זוגות בהתנדבות מטעם ארגון צהר ורבנות משגב.
לחתן זוגות // "לפני עשרים שנה הרב עוזיאל אליהו ביקש עזרה בעריכת חופות. התנדבתי, וזה חשף אותי למקום שאני גר בו וליישובים מסביב. אנחנו היישוב הדתי היחיד בגוש. יצא לי להכיר הרבה אנשים באזור, ואני חייב להגיד כשמכירים אפשר להסיר הרבה גבולות וגדרות. הרגשתי שליחות. אני מביא פנים אחרות, ומחתן המון זוגות שהתלבטו בכלל אם להתחתן ברבנות או לא. זו השליחות שלי".
מחיפה // עדי גדלה בשכונת קריית־שמואל בחיפה, הבת הבכורה משישה ילדים. היא למדה באולפנת סגולה, וסיימה תואר ראשון, תעודה הוראה ותואר שני במכללת שאנן, ותואר שני עם תעודת אבחון ודוקטורט באוניברסיטת תל־אביב.
מנשר // יובל נולד בשכונת תל־חנן בנשר, אח בכור לשתי אחיות. "ההורים שלי החליטו שהחינוך שלנו חשוב, ועברו לקריית־שמואל". הוא למד בבית הספר יבנה בחיפה ואז בישיבת ההסדר מעלה־אדומים. אחר כך למד לתעודת הוראה כשעבר ללמוד בישיבת ההסדר במעלות.
ההיכרות // יובל: "אמא של עדי היא בעצם השדכנית. כשהיינו בני נוער היא ביקשה שאלווה את עדי הביתה מעזרא, כדי שלא תלך לבד. הלכנו מקריית־שמואל לקריית־אתא ארבעים דקות, ומשם הכול התחיל. יצאנו שלוש שנים והתחתנו כשעדי הייתה בת 18.5 באמצע השנה הראשונה של השירות הלאומי, ואני הייתי בן 21.5 באמצע שיעור ג'".
למעלות // הם קנו דירה במעלות. "הייתי קרוב לישיבה וקרוב לרב ויסמן. בכל השנים במעלות העברתי המון סמינריונים, סידור מעולה לאברך כהשלמת הכנסה, ותוך כדי כך הבנתי שזה הסיפור שלי – להתחבר לנוער ולדבר אליו בגובה העיניים. התחלתי למצוא את הייעוד שלי".
למירון // ממעלות הם עברו להתגורר במירון. יובל היה שם רכז חינוך חברתי וגם ר"מ: "הייתי מחנך כיתה י"ב כשאני בסך הכול בן 25". עדי הייתה מורה בבית ספר נוער בצפת. אחרי שלוש שנים של מגורים במירון הוא עבר לנהל את הישיבה התיכונית בקריית־אתא, ומשם עברו למורשת. "אנחנו שמחים על הבחירה לגור ביישוב קהילתי־דתי ובכל יום לחזור לשקט ולשלווה".
פנאי // הם אוהבים לראות הצגות, להשתתף במופעי תרבות ולטייל בטבע. יובל הוא חבר הנהלה בעמותת מעגלים, העוסקת בהכוונת שמיניסטים לשירות בעל ערך בצבא, ובמקביל חבר הנהלת התוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה שעל יד אוניברסיטת בר־אילן: "אני עשיתי רק שלוש יחידות במתמטיקה".
ילדים // עטרה נשואה פלוס ילדה, ונמצאת בהסבה להוראה. אלישיב נשוי פלוס ילדה ועובד ביחידת הסייבר של בנק מזרחי. הוא גר בפתח־תקווה. טלאל, נשוי גם הוא, גר בברוכין אבל כרגע נמצא בפיליפינים, בטיול אחרי הצבא. אורי שמתחתן בקרוב עובד בחברת בנייה שעוסקת בהכשרות קרקע בדרום. הוא סיים שירות צבאי בהנדסה קרבית. הללי היא תלמידת י"ב באולפנית בטבריה, ומתנדבת בשמחה לילד. טהר לומדת בתוכנית אלפא לילדים מחוננים, מתנדבת במועדונית של ילדים עם צרכים מיוחדים במשגב, ומדריכה בבני עקיבא.
נכדים // יובל: "להיות סבא זו חוויה אחרת. תמיד הייתי אבא קרייריסט ולא היה לי הרבה פנאי, אבל היום אני מוצא לנכדים זמן שהוא רק שלהם. אני שמח שיש לי הזכות להיות סבא צעיר. אני חושב שהמבט על הקטנים האלו, המבט בהמשכיות של הדורות, מפעיל בנו מיתר רגשי. אתה רואה את דור ההמשך ומבין שבסופו של דבר אתה חלק ממשהו גדול יותר".
עדי: "כל מה שמספרים על סבתאות נכון. עטרה, הבכורה שלנו, עושה הסבה להוראה במכללה שאני מלמדת בה, ואני מדריכה פדגוגית ומרצה שלה. ליעד, הבת שלה, נכנסה ביום חמישי למעון של המכללה. אלישיב, שירה וסהר הקטנה גרים רחוק יותר, אבל אנחנו משתדלים להגיע לבקר בכל הזדמנות".
