מלונאות // תמיר הוא סמנכ"ל שיווק ומכירות ברשת מלונות מטיילים. "הרשת כוללת שישה מתחמי אירוח כפרי בצפון – ארבעה בגליל העליון ושניים בגליל המערבי. בשנתיים האחרונות הוספנו גם מתחם קמפינג בקיבוץ דפנה. אני אוהב אתגרים, בנייה והתפתחות, ושמח שניתנת לי האפשרות להשפיע על רשת שהולכת לשלש את עצמה בשנים הבאות".
בעלים // "העבודה שלי היא לארח וליצור חוויה. היא שונה בכל יום, ואני עובד עם אנשים מדהימים וחכמים שאני לומד מהם. הבעלים שאמונים על התפתחות הרשת – בני זוג שנותנים לי השראה – מאמינים בטכנולוגיה ומיישמים מערכות רבות לשיפור הארגון, להעלאת ההכנסות ולהתייעלות בשירות לאורחים. אנחנו חווים הצלחות וכישלונות, וזה מאתגר אותנו ומשאיר אותנו ערניים כל הזמן. אנחנו בתקופה מאתגרת. לאחר הקורונה ציפו שההכנסות ירדו, מתברר שיש ירידה במגזרים מסוימים אך עלייה במגזרים אחרים, בזכות עבודה קשה".
חיידק // הוא "נדבק בחיידק המלונאות" מיד לאחר שהשתחרר מהצבא. "ירדתי לאילת והתחלתי לעבוד ברשת ישרוטל. התחלתי כפקיד קבלה ובהמשך הגעתי לשיווק ומכירות. נשארתי בישרוטל כ־17 שנה". לפני כשלוש שנים עבר לחברה החדשה.
חקלאות // לירון היא "מובילת ביצוע" ("אופריישן ליד") בחברת טכנולוגיית חקלאות (אג־טק) בינלאומית ששמה SupPlant. "זה סטארטאפ צעיר שעשה קפיצת מדרגה רצינית בשנים האחרונות. הטכנולוגיה מבוססת על חיישנים המנטרים את הצמח, את הקרקע ואת מזג האוויר, ובעזרת אלגוריתם שהחברה פיתחה נשלחות פקודות השקיה מדויקות ופשוטות לחקלאים בכל העולם, ישר לטלפון הנייד שלהם". החברה ממוקמת בעפולה ויש לה חברות בת במקסיקו, באוסטרליה ובפולין.
ביצוע // בתפקידה לירון אחראית על תהליך ה"אפטרסייל", שקורה מרגע שלקוח חותם על הצעת המחיר – הזמנות, חוזי שירות, תשלומים, בקרה ובניית תהליכים. "אני אוהבת את העבודה, האנשים מדהימים, המשרד מגניב וצעיר, ואני מרגישה שאני חלק מהקמת החברה הזו. עם כל זה, זו עדיין עבודה טכנית".
מעפולה // לירון נולדה בעפולה, אחות בכורה לענבל ולשי, בת לאלי ואבלין, בעלי חנות "כליזמר" בעפולה. בתיכון למדה במגמת "גמיש" למצטיינים באורט עפולה, ובגיל 15 התחילה לימודי תואר ראשון. בצבא שירתה כמדריכת נוער בגדנ"ע שדה־בוקר וכמש"קית על תקן קצינה של מדריכי נוער בקריית־שמונה. "תקופת הצבא היתה נוראית בשבילי. לא אהבתי את המסגרת, והשיבוץ לא היה מותאם לי".
מקריית־חיים // תמיר נולד בקריית־חיים, ילד סנדוויץ' בין צחי לאפרת, בן לראובן, איש תעשייה שעבד כל חייו ברפאל, ולפנינה, אשת חינוך שרוב ימיה הייתה גננת ובשנים האחרונות לפני הפנסיה הייתה סגנית מנהלת בית ספר. אחרי התיכון הוא המשיך לתואר במכללת אורט בראודה בתחום המכונות והבקרה ("לצערי לא התחברתי לכך בכלל"). בצבא שירת במשרד הביטחון, בקישור מול הפלסטינים, ואז התחיל לעבוד במלונאות באילת. בהמשך השלים תואר ראשון בכלכלה וניהול תעשייתי.
ההיכרות // הם נפגשו ב־2002, כשלירון הגיעה לאילת והתקבלה לעבודה מועדפת כפקידת קבלה במלון אגמים. תמיר היה הבוס "תכול העיניים" שלה. תמיר: "הכינוי שלה הוא פיסטוק, כי בהתחלה היא הייתה אגוז קשה לפיצוח, כמו הפיסטוקים הסגורים שרוב האנשים מוותרים עליהם. אני לא".
זוגיות // לירון: "אנחנו אנשים שונים מאוד. אני פדנטית, שלא לומר OCD: ביצועיסטית, מפיקה בדם, מנוהלת על הדקה, בכל שנייה קופצת לי תזכורת אחרת בנייד. אני מתכננת חמש שנים קדימה, פרואקטיבית, וחשובות לי האסתטיקה והסטריליות. אני בעלת עקרונות ואג'נדות. אבל תמיר חי לפי השיר 'לוקח ת'זמן', בלי תכנון מוקדם. הוא מאחר כרוני, זורם, משתנה כמו זיקית לפי הסיטואציה, בלי עקרונות קשוחים, בלי גבולות ברורים. יש תקופות שהניגודיות הזו משלימה ויש תקופות שהיא קשה. אבל בערכים הבסיסיים אנחנו מאוד דומים: צורת המגורים, חינוך הילדים, אהבת טבע וטיולים אבל גם מסעדות ומלונות, חלוקה של מטלות הבית והקריירה, בילוי עם המשפחות בחגים ואירועים, חיה ותן לחיות. כנראה זו הסיבה שזה עובד".
גנטיקה // לירון נושאת את הגן BRCA, הקשור לשכיחות גבוהה של סרטן השד והשחלות. היא גילתה זאת כשהתאומים היו בני חודשיים, לאחר שדודה שלה חלתה. "ידענו שיש גן שצריך לבדוק, וזה ישב עליי שצריך לעשות את הבדיקה. גיליתי שאני נשאית ובמשך עשור זה היה 'לידי', לא הרגשתי שהמוות מחכה לי מעבר לפינה. בכל חצי שנה נבדקתי וידעתי שיהיה בסדר. לקראת גיל ארבעים, ובשילוב עם הקורונה והחרדות שהיא הביאה, הבנתי שאני צריכה להתחיל לקבל החלטות לגבי ניתוחים מניעתיים. באחת הבדיקות הרופאה החלה לדבר איתי על הסרת השחלות. רציתי לדבר עם עוד נשים במצבי, והחלטתי להקים פורום לנשאיות באזור, 'אחיות לגן עפולה והעמקים'". עם הזמן הצטרפו לפורום עשרות נשים ואנשי רפואה, ואף נוצרו שיתופי פעולה עם בית החולים העמק, קופת חולים כללית, המועצה והעירייה. מאז נפתחו בעקבות הפורום עוד שבעה פורומים דומים לאזורים אחרים בארץ.
מרחביה // הם גרו באילת ובחיפה אבל תמיד ידעו שאת ביתם יבנו בעמק יזרעאל. "גרנו במושב תל־עדשים כמה שנים. כשהחלטנו לקנות בית סיפרו לנו על הרחבה קהילתית חדשה בקיבוץ מרחביה. באנו לראות, וזה פשוט היה שדה ענק. המחיר נראה לנו מטורף. אבל מאז ערך הבית כבר שילש את עצמו. לא ברור לנו איך זוג צעיר יכול לקנות היום בית. אנחנו אוהבים את ההרחבה כי יש פה איזון בין קהילה לפרטיות, בין קיבוץ לעיר עפולה במרחק שלוש דקות נסיעה ובין טבע לאורבניות".
