קרלסן, שרבים רואים בו את שחקן השחמט הגדול בכל הזמנים, האשים את נימן בכך ש"רימה יותר משהודה בפומבי"; בעבר אמר נימן שרימה "כשהיה צעיר", וקרלסן חשב שנימן ממשיך לרמות גם כיום. "אני מאמין שרמאות בשחמט היא איום קיומי על המשחק", כתב האלוף בן ה־31. קרלסן הוסיף שנימן אומן בידי השחקן מקסים דלוגי, שהושעה מאתר הטורנירים הבינלאומי Chess.com ב־2017 כשנחשפה רמאותו.
נימן הכחיש את ההאשמות, והציע – כדי לפוגג את הספקות – שישחק נגד קרלסן בעירום, כך שיוכלו לראות שאינו נושא עליו שום דבר שעלול לסייע לו באופן לא הגון. אבל יש לשער שגם משחקים בעירום מלא לא יצילו את השחמט מהאשמות על מזימות וחתרנות. הרמאות בשחמט עתיקה כמו המשחק עצמו, וכפי שהמלך קנוט הוכיח, ההשלכות של האשמות כאלה עלולות להיות חמורות מאוד.
חוקרים התחקו אחר שורשיו של השחמט – שמקורו אינו ידוע בוודאות – עד לאימפריית הגופטה בתת היבשת ההודית במאה השישית לספירה. משחק הצ'אטורנגה ששוחק שם, כמו השחמט מודרני, כלל לוח משבצות בשחור ולבן, וכלים שמייצגים חיל רגלים, מרכבות ופילים. המשחק התפשט במהרה לאורך נתיבי סחר ובמסעות כיבוש. כשהתקדם מזרחה מהודו הוא פותח והפך למשחק המודרני שיאנגצ'י, או שחמט סיני; כשהתקדם מערבה, הוא הגיע לפרס ולעולם הערבי.
קנוט מלך על אימפריה אנגלו־סקנדינבית המיוסדת על מאות שנים של סחר ויקינגי ומסעות פשיטה ושוד; אנשיו כנראה השיבו איתם את המשחק ממסע למזרח. אבל סביר להניח שהשחמט היה מוכר באירופה לפחות מאה או מאתיים שנה לפני רצח אולף המסכן. ההיסטוריון הרולד מארי שיער בספרו "היסטוריה של השחמט" משנת 1913 שהמשחק כנראה הגיע לאירופה לראשונה דרך ספרד או איטליה, במטענם של סוחרים מוסלמים.
פוליטיקת שח
כבר אז המשחק גרם לעימותים. בספרו מזכיר מארי עימותים רבים בין שחקנים מקרב בני האצולה ואנשי הדת. חלקם, כמו קנוט, הואשמו ברמאות. אחרים פשוט לא ידעו להפסיד בכבוד. ויליאם הכובש, המלך הנורמני הראשון של אנגליה במאה ה־11, אמר ששבר פעם לוח שחמט על ראשו של נסיך צרפת לאחר הפסד.
על אף סכנת האלימות נהנה השחמט מפופולריות מתמשכת בקרב האליטה האירופית במשך המאות. הכללים התגבשו והתקשחו, בחלוף השנים, אך אנשים לא הפסיקו לחפש הזדמנויות לרמות. אחת הדוגמאות הידועות לשמצה הייתה תרמית "הטורקי המכני": מעין רובוט חדשני שבעליו טענו שהוא אלוף שחמט, אך למעשה שחקן אנושי התחבא בתוך המכונה. איכשהו, גם נפוליאון בונפארט וגם בנג'מין פרנקלין דיווחו שנפלו קורבן לתרמית.
ככל שהתרבו טורנירי השחמט, טקטיקה נוספת הלכה ונפוצה: שחקנים קשרו קשר לפרוש או להפסיד בכוונה כדי לעזור לאחרים להתקדם. תשומת הלב לטקטיקות כאלה גברה לאחר הקמתה של פדרציית השחמט הבינלאומית פיד"ה, ובמיוחד כשאליפות העולם בשחמט הפכה לאחת מחזיתות המלחמה הקרה. בשנת 1962 האשים השחקן האמריקני בובי פישר את השחקנים הסובייטים בכך שבמשחקים ביניהם הגיעו במכוון לתיקו, כדי לשמר את כוחם לקראת המשחקים נגדו. ארבעה עשורים לאחר מכן הודה ראש הקבוצה הסובייטית ב־1962 שההאשמות של פישר היו נכונות.
זה לא נגמר: הפוליטיקה ממשיכה גם היום לזהם את השחמט. יש מי שאומרים שפיד"ה נשלטת כיום למעשה בידי רוסיה; בשנים 1995 עד 2018 הוביל את הפדרציה קירסן איליומז'ינוב, לשעבר נשיא רפובליקת קלמיקיה הרוסית, שסייע לפעילות משטר אסד בסוריה וארה"ב הטילה עליו עיצומים ב־2015. מחליפו המכהן כיום הוא ארקדי דבורקוביץ', לשעבר סגן ראש ממשלת רוסיה. דבורקוביץ' נבחר לקדנציה שנייה בחודש שעבר, כשגבר על פיטר היינה נילסן, מאמנו הדני של קרלסן, ועל הרב־אמן האוקראיני אנדריי ברישפולץ.
מט ממיקרוגל
סופה של המלחמה הקרה אולי צינן את השפעת הגיאופוליטיקה על השחמט, אבל ההתפתחויות הטכנולוגיות רק אפשרו עוד הזדמנויות לרמאות. באליפות העולם הפתוחה בניו־יורק ב־1993, שחקן לא מדורג הצליח לכפות תיקו על רב־אמן, והואשם בכך שרימה: הוא חבש אוזניות, ודרכן כנראה קיבל הוראות. נראה שהוא עצמו לא הבין לגמרי את חוקי השחמט הבסיסיים.
איום הרמאות הטכנולוגית השפיע מאז על השחמט בכל הרמות. שלושה שחקנים צרפתים מובילים הושעו בגין רמאות לכאורה באמצעות הודעות מקודדות בשנת 2011. ארבע שנים לאחר מכן התגלה ששחקן מוביל מגאורגיה החביא אייפון בשירותים במהלך טורניר השחמט הפתוח השנתי ה־17 של דובאי, ויצא מעת לעת להתייעץ איתו בנוגע למהלכיו הבאים.
בסופו של דבר, בעולם השחמט המודרני, כל שחקן שחמט עם טלפון נייד יכול להביס – באמצעות תוכנות שחמט מעולות – אפילו את השחקנים הטובים בעולם. השחקן הרוסי האגדי גארי קספרוב הצליח לנצח את מחשב העל "כחול עמוק" של IBM ב־1996, אבל שנה לאחר מכן הפך לאלוף העולם הראשון שהפסיד מול המחשב כשכחול עמוק הצליח להביסו. מאז התוכנות רק השתפרו, וכיום, כפי שהרב־אמן האנגלי נייג'ל שורט אמר לוושינגטון פוסט ב־2015, "אפילו מיקרוגל יכול לנצח את מגנוס קרלסן".
