פרנסה // הוא בלוגר טיולים בעולם, תחת המותג "אוהד הנווד". "יש לי ספונסרים, ואני שליח של חברת ביטוח. חברות תיירות מטיסות אותי לטיולים בעולם כדי שאסקר את היעדים האלו בעולם לטובת הציבור הרחב. בשנה שעברה הייתי ב־14 מדינות, ממדבר סהרה במרוקו ועד הזוהר הצפוני בלפלנד שבסקנדינביה".
היסטוריה // הוא גדל בנס־ציונה, אח קטן לשלוש אחיות גדולות. אביו היה סגן אלוף בצבא והיום הוא מהנדס באלביט, ואמו עוסקת בתחום החינוך. הוא למד בתיכון בן־גוריון במגמה ריאלית, ובתור ילד ניצח בשלוש תחרויות ארציות של מכון ויצמן בתחום הכימיה. "ההייטק היה בכיס שלי כבר בתיכון. פנו אליי מגוון חברות שרצו לממן לי את התואר".
כימיה // "עניין אותי להבין איך תהליכים עובדים. אני אוהב את התחום ומסוגל לראות סרטים על כימיה וממש ליהנות מזה, ואני יכול לקרוא ספרים בנושא ולחקור. כימיה היא הכול: קוסמטיקה והתפלת מים ומזון. להיות מהנדס כימי היה התכנון המקורי שלי. היום אני מאה אחוז בתחום התיירות, והולך לי טוב. יש לי כימיה עם היקום".
צבא // כשסיים את התיכון התגייס לצבא והשתחרר בדרגת סגן (במילואים התקדם לדרגת סרן). "שירתי כלוחם סנפיר של חיל הים ואז כקצין מטה בצוללות. רצו להחתים אותי לקריירה צבאית ארוכה, אבל העדפתי להשתחרר ולצאת לטיול הגדול".
הטיול // אחרי חמש שנים בצבא יצא לטיול של שנה באוסטרליה. "אני לא יכול להגיד שהתחברתי ממש ליעד. רציתי לחקור את ההכי רחוק, אבל באוסטרליה התרבות הייתה מערבית מדי לטעמי. שאפתי לפרוץ גבולות, לגלות תרבויות אחרות ובעיקר להביא את עצמי לקצה – להיות רעב, להיות עייף. לא מצאתי את זה שם. אבל שם נפתחו לי הצ'קרות. עצם הטיול, הזמן הזה להיות לבד, היה משמעותי עבורי וגרם לי לחשוב על החיים".
פפואה־גינאה החדשה // אז מהתרבות הוא יצא אל האין־תרבות, וביקר בפפואה־גינאה החדשה, "כי שם הזמן עצר מלכת. אפילו בערים המרכזיות לא לכולם יש חשמל. הכול עובד על גנרטור. זאת מדינה עם מעט מאוד תיירים, בשנה ממוצעת הגיעו 100 אלף איש, וגם הם בעיקר בחודש אחד. אני הגעתי באפריל, חודש ללא תיירות, וביקרתי בשבטים שבקושי ראו אדם לבן".
בכיתה // כשחזר מהטיול התחיל ללמוד הנדסה כימית בטכניון, ושכר דירה בנשר. "ישבתי בכיתה ולא הבנתי מה אני עושה פה ולא בטבע. למה אני לומד אינטגרלים ולא מטייל בעולם? קמתי והלכתי. זו הייתה ההחלטה הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. ההורים שלי לקחו את זה קשה, אבל עם הזמן הם התרגלו. בתקופה הזאת הבנתי שיש עוד דברים מעבר לאקדמיה, ויש עוד דרכים לחיות. וזה המסר שלי לעוקבים שלי ברשתות החברתיות: לא כולם חייבים לחיות אותו דבר, בית זה עניין של סטייט אוף מיינד".
נווד // בילדותו לא אהב טיולים. "טיולים שנתיים בתיכון היו עול בשבילי. רק עם השנים התחלתי להתאהב בטבע, בחוץ. אני חי באוהל, מתנייד בטרמפים ונוסע ממקום למקום בלי חשיבה איפה אשן באותו לילה. ככה אני חי את חיי, נווד ללא בית".
רשתות // הוא משתף את כל קורותיו ברשתות החברתיות, והמונים עוקבים אחריו. "הרשתות הן דרך נהדרת לייצר תוכן ולקבל תגובות מהקהל. אני אוהב את תשומת הלב, נחמד לי שמזהים אותי ברחוב. אשמח שיהיו אנשים נוספים כמוני שמגלים עולמות וחיים את החיים בדרך דומה לשלי, שיחוו את החוויות שלי, שיעשו מה שהם אוהבים בעולם ולא יתקבעו לדרך".
יפן // הוא יצא ליפן, ותפס שם טרמפים עם אוהל על הגב ו־800 דולר בכיס. "הרמתי אגודל בצידי הדרך ונסעתי עם אנשים לאן שהם נסעו. אני חושב שכדי לעבור את מה שאני עובר צריך אינטליגנציה רגשית מפותחת – להבין אנשים ולקלוט אותם – והתברכתי בזה".
מלון // "בחיי לא שילמתי על מלון, אני לא מבין את הקונספט הזה כשיש כל כך הרבה אפשרויות לינה בטבע. יש לי כלל: לא לשלם על לינה. אפילו באתיופיה, שהלינה עולה שם חמישה דולרים ללילה, לא שילמתי. הייתי מכיר אנשים באוטובוס וישן אצלם בבית".
קשיים // "נתקעתי בביצה באמזונס, במרוקו צילמתי את הבית שאבא שלי נולד בו ועצרו אותי, בפרגוואי חטפתי קדחת כשהייתי במחסן נטוש, אכלתי מנה חמה לא מבושלת ובמקביל גיליתי שגם גנבו לי את האופניים. זה ללא ספק היה אחד הלילות הנוראיים בחיי. הרגשתי בודד ואבוד ולא ראיתי איך אני יוצא מזה. אחד העוקבים שלי, שראה את המצב שלי בסטורי, שלח אליי את המשפחה שלו, משפחה יהודית שחיה שם. הם פשוט הצילו אותי, הכינו לי ארוחות ודאגו לי למיטה חמה". יש לו מכשיר טלפון לווייני שצמוד אליו תמיד, ויש לו מספרי חירום בכל מדינה שהוא נמצא בה.
קנדה // "חציתי את אלסקה וקנדה בטרמפים. באחד הבקרים בקנדה יצאתי מהאוהל ועמד מולי דב ענק – אחד הרגעים המפחידים בחיי. גם אחרי שהוא הלך לא היה לי למי לפרוק. ישבתי ובכיתי לעצמי במשך שעות, לבד".
לבד // לצד השיתוף ברשתות החברתיות, הוא "מת על הלבד. מאמין בלבד. ביומיום אנחנו מחוברים למדיה ויש לנו רעשים. מתי יוצא לנו להיות לבד ולהכיר את עצמנו? דווקא ברגעים האלו שאני לבד באוהל ביער, הבדידות עולה ואז אני לומד להכיר את עצמי הרבה יותר טוב. זו זכות גדולה להכיר את עצמך. לא כולם זוכים לזה".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
