בית הלורדים הישראלי סמוי מן העין, וכמעט אינו מוכר בציבור הרחב. גם אם אתם מעורים היטב בכל המתרחש במדינת ישראל, יש סיכוי לא רע שמעולם לא הקדשתם מחשבה למוסד הזה, אולי אפילו לא שמעתם עליו. הוא שוכן סמוך לבית הנשיא ולמשכן המועצה להשכלה גבוהה, בבניין מכוסה אבן ירושלמית. כמה מקירותיו החיצוניים מכוסים דוק של צמחייה וטחב, אחרי רצף של חורפים ארוכים וגשומים. מעבר לדלת נמתחים מסדרונות ארוכים ומוארים, מעוצבים כמעין מוזיאון. בחלק הפנימי של ההיכל אפוף ההוד מביט אלינו פסל ברונזה גדול של אלברט איינשטיין. ברוכים הבאים לאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
המוסד הנכבד הזה, שמקדם את פניי בדממה הדורה, הוקם בשנת 1961. הנשיא הראשון שלו היה לא אחר מאשר מרטין בובר, וגם שני הנשיאים שבאו בעקבותיו היו דמויות מוכרות: אהרן קציר, פרופסור לכימיה שנרצח בטבח בנמל התעופה בלוד, ופרופ' גרשם שלום, חוקר הקבלה המפורסם בעולם. "גם בעולם האקדמי רבים לא מכירים אותנו כיום", מודה הנשיא הנוכחי של האקדמיה, פרופ' דוד הראל. "אחת המטרות שלי היא לשנות את זה".
חוק האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים – כן, יש חוק כזה – משקף את החזון של הוגי הרעיון. הסעיף הראשון מכריז על הקמת האקדמיה והסעיף השני מונה את מטרותיה ותפקידיה, ובהם "לרכז בתוכה כחברים מטובי אישי המדע תושבי ישראל". אולם האקדמיה איננה גוף ייצוגי גרידא, והחוק מטיל עליה גם משימות מעשיות: כתיבת הערכות מצב לאומיות בנושא המדע, ייעוץ לממשלה בסוגיות בעלות חשיבות לאומית בתחום המחקר והתכנון המדעי, טיפוח פעילות מדעית וקידומה ועוד.
"אין ולא תהיה פה תקינות פוליטית. למוסד הזה לא ייבחר איש אקדמיה שרמתו פחותה מזו של חברו, רק בגלל שיקולי מגדר או פוליטיקת זהויות. אנחנו לא גוף שנדרש לייצג מגזרים ומגדרים, אלא לקחת אליו את המדענים הכי טובים, מתוך פּוּל שכולל פרופסורים 'מלאים' באוניברסיטאות. כך היה עד עכשיו, וכך יהיה בעתיד"
כיום יש 143 ישראלים שיכולים להתהדר בתואר "חבר האקדמיה הלאומית למדעים". האספה הכללית של האקדמיה עצמה היא שמחליטה מי ייכנס בשעריה. החוק לא נוקב מספר מרבי של חברים, אולם מגביל את מספר החברים שהאקדמיה יכולה לקבל אליה בכל שנה: עשרה מצטרפים חדשים, לא יותר. עוד נקבע כי המינוי הוא לכל החיים; אין לכך אח ורע בשום מוסד לאומי ישראלי אחר. כדי לזכות בתואר הנחשק צריך קודם כול להיות פרופסור מבריק, אבל כדאי גם להצטייד בפז"מ ארוך. סמוך להקמת האקדמיה הוחלט שבמוסד יהיו לכל היותר חמישים חברים "צעירים", שטרם חצו את גיל 75. כשאני שואל את הנשיא וצוותו על הגיל הממוצע של החברים כיום, אין בידיהם נתון מדויק אבל הם משוכנעים שהתשובה היא מעל שבעים. חלק מהחברים שנבחרו בשנה שעברה, הם מציינים, חצו מזמן גם את גיל שמונים.
"מבחינת היוקרה, היבחרות לאקדמיה הלאומית למדעים מקבילה לזכייה בפרס ישראל, וכך גם האיכות המדעית והמצוינות הנדרשות מהחברים", אומר פרופ' הראל. "כשמכל העולם האקדמי הישראלי יש שישים־שבעים פרופסורים שחברים בחטיבת מדעי הטבע שלנו ומספר דומה של חברים בחטיבת מדעי הרוח, מטבע הדברים הרמה שלהם תהיה גבוהה מאוד".
ומה עושה חבר האקדמיה הלאומית למדעים? "פורמלית הוא לא חייב לעשות כלום", מודה הראל, "אבל רבים מהחברים מגויסים למשימות שונות: הם יושבים בוועדות, כותבים דו"חות, מעבירים הרצאות ומשתתפים בדיוני המליאה. צריך לזכור שרובם עדיין פעילים במחקר מדעי. גם אני, שעובד יותר מחבר אקדמיה מן השורה, ממשיך לעסוק במדע ולנהל קבוצת מחקר במכון ויצמן".
כמה נשים חברות באקדמיה?
"כרגע יש 25".
פחות מעשרים אחוז, ובכל זאת לא עליתם על הצלב של ארגוני הנשים. כמה מזרחים יש? ראיתי ברשימה רק שם מזרחי אחד – הסוציולוג פרופ' סמי סמוחה.
"אני לא יודע מה זה מזרחי. אשתי, שהוריה ממוצא מעורב, היא מזרחית או אשכנזית?"
זו לא תשובה תקינה פוליטית.
"נכון, אין ולא תהיה פה תקינות פוליטית. למוסד הזה לא ייבחר איש אקדמיה שרמתו פחותה מזו של חברו רק בגלל שיקולי מגדר או פוליטיקת זהויות. אנחנו לא גוף שנדרש לייצג מגזרים ומגדרים, אלא לקחת את המדענים הכי טובים, מתוך פּוּל שכולל פרופסורים 'מלאים' באוניברסיטאות. כך היה עד עכשיו, וכך יהיה בעתיד".
ואתה לא מקבל את הדרישה לאפליה מתקנת ושוויון תוצאתי.
"ממש לא. בסבב האחרון צורף חבר ערבי (פרופ' מיכאיל קרייני מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית – י"י), והוא לא נבחר בגלל הזהות שלו, אלא בגלל האיכות שלו. אם רוצים שוויון צריך להתחיל בגן החובה, לאפשר לכולם להצטיין, וזה כולל גם את החברה הערבית. הנחיתי את החברים לחפש מועמדים גם במגזרים ובמקצועות אקדמיים שלא מיוצגים כרגע, אבל התנאי שאין בלתו הוא מצוינות מדעית ברמות הגבוהות ביותר. יש פה שוויון מלא בפרמטרים המקצועיים של הבחירה. מעשרת החברים החדשים יש חמש נשים, ואני שמח על זה מאוד. גם הן נבחרו בגלל האיכות שלהן, ולא בגלל המגדר שלהן".
נעמה שילוני, מנהלת המחלקה לקשרי ציבור באקדמיה, מרככת את התמונה: "צריך לזכור שהבחירות של היום משקפות את עולם ההשכלה הגבוהה של לפני ארבעים־חמישים שנה. אתה בוחר אנשים שהתחילו את הקריירה שלהם כסטודנטים לפני קרוב ליובל, ולכן יש פערים. באותן שנים לא היו באוניברסיטאות הרבה נשים ומזרחים וערבים ואתיופים. אם תסתכל על האקדמיה הצעירה, שכוללת מדענים עד גיל 45, תראה שם ייצוג כמעט מאוזן של גברים ונשים".
"אי אפשר לחשוד בי שמדעי המחשב לא חשובים לי, ובכל זאת, בישיבת ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, כשכולם דיברו על הצורך להכשיר יותר אנשי היי־טק, אמרתי להם: זה חשוב, אבל אל תשכחו את מדעי הרוח. היום יש אנשים שחושבים שבבא מציעא ובבא קמא הם בני דודים של הבאבא ברוך, ושהמהפכה הצרפתית היא המעבר של מסי לפריז"
האקדמיה הצעירה, מסבירה שילוני, היא גוף חדש יחסית, שהוקם לפני עשור. "החברים שם לא נבחרים לכל החיים אלא לארבע שנים, על סמך מצוינות מחקרית. הם צריכים לשכנע את המליאה שלנו באג'נדה החברתית והמחקרית שהם רוצים לקדם, והאקדמיה הלאומית מעניקה להם מעטפת".
פרנסה זה לא הכול
הריאיון עם פרופ' הראל מתקיים לרגל פתיחתה של שנת הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות, וכשמדברים על מצב האקדמיה בארץ, אי אפשר לא להתייחס למשבר שחוות הפקולטות למדעי הרוח. אחת המחלקות המובילות בתחום הפילוסופיה היהודית, למשל, דיווחה כי רק שלושה תלמידים חדשים נרשמו השנה ללימודי התואר הראשון בה. טענות והסברים לא חסרים: ראשית, חלק ניכר מהיצירה בתחום מתקיים מחוץ לכותלי האקדמיה – בישיבות, במדרשות ובידי חוקרים עצמאים; ושנית, בחברה המקדשת את סיר הבשר של ההיי־טק קשה לשכנע צעירים לנתב את הקריירה שלהם לתחום שלא קל להתפרנס ממנו. כך או כך, האוניברסיטאות לא יכולות ליצור סטודנטים יש מאין, אלא רק לתת מענה לביקוש.
למשבר הזה יש חשיבות לאומית, אני אומר להראל. חברה שאין בה איזון בין חומר לרוח תתקשה לייצר לעצמה זהות ומשמעות לאורך זמן. ועם כל הכבוד לחוקרים מטעם עצמם, אין תחליף לכלים, למשאבים ולמתודולוגיה שהאוניברסיטאות יכולות לספק לצורך מחקר שיטתי ומעמיק. "הבעיה עמוקה יותר ממה שתיארת", הראל מסכים, "ואגב, היא לא ייחודית לישראל אלא בינלאומית. כשאני נפגש עם ראשי מערכות אקדמיות מרחבי העולם, הם אומרים את אותו הדבר: היום כולם רצים לסייבר, לקוונטים ולבינה המלאכותית.
"אי אפשר לחשוד בי שמדעי המחשב לא חשובים לי, זה הרי המקצוע שלי. ובכל זאת, כשהוזמנתי לישיבת ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון, וכולם שם דיברו על הצורך הדחוף להכשיר יותר אנשי היי־טק למען העתיד של המדינה, אמרתי להם: חברים, זה חשוב, אבל אל תשכחו את מדעי הרוח. היום יש אנשים שחושבים שבבא מציעא ובבא קמא הם בני דודים של הבאבא ברוך, וכששואלים סטודנט צעיר מהי המהפכה הצרפתית, הוא עונה שזה המעבר של לאו מסי מברצלונה לפריז. זו לא בעיה חדשה, והיא לא נוצרה בתקופתו של שר החינוך נפתלי בנט, שהאוריינטציה שלו הייתה היי־טק".
כדי להתמודד עם המשבר במדעי הרוח ממליצה האקדמיה, בין השאר, להקים תוכנית מצוינות שתעניק מלגות בסך מאות אלפי שקלים כמענקי מחקר לחוקרים מובילים. את הזוכים, כך נאמר במסמך של האקדמיה, תבחר ועדה בינלאומית בהובלת חוקרים. אבל מעבר לכך, אומר פרופ' הראל, "חובה לפעול לקידום מדעי הרוח ברמה הלאומית, וזה מתחיל הרבה לפני האקדמיה, עוד בחינוך היסודי והתיכוני. לכן הוצאנו חוות דעת ביקורתית נגד הכוונה של שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון לבטל את בחינות הבגרות בתנ"ך, בספרות, בהיסטוריה ובאזרחות. התנסחנו באיפוק ובממלכתיות ונמנענו מלתקוף את מקבלי ההחלטות, אבל האמירה שלנו ברורה: אנחנו טוענים שלא נעשתה מחשבה מעמיקה על ההשלכות הקשות של הרפורמה המוצעת. מעבר לבורוּת שתיווצר, תהיה פה גם פגיעה בילדים שאינם חזקים במתמטיקה ובאנגלית, אבל יכולים לפרוח בתחומי הרוח. נכון, דוקטורט בפילוסופיה לא מבטיח לך עשר הצעות עבודה מחברות נחשבות, אבל התפקיד של האקדמיה לא מתמצה בהכנה לפרנסה".
באקדמיה הלאומית למדעים לא ניתנת עדיפות לענף זה או אחר?
"שני המלכים משמשים כאן בכתר אחד, ושני הצדדים של הפעילות המחקרית – מדעי הרוח ומדעי הטבע – יושבים פה תחת קורת גג אחת. אני רואה בכך ברכה גדולה. בוועדות שלנו תמצא רופאים וביולוגים לצד אנשי פסיכולוגיה, כלכלה וחינוך. אנחנו עושים הכול כדי לשלב את הידע המצטבר ולדון בסוגיות מכמה נקודות מבט".
יוזמה נוספת שהספיקה שרת החינוך להשיק בכהונתה הקצרה היא הפיכת מכללת תל־חי לאוניברסיטה. אני שואל את פרופ' הראל מהי עמדתו לגבי המהלך הזה. מצד אחד אפשר להבין את הרצון לחזק את הפריפריה, אבל הקמת עוד אוניברסיטה, שאינה עומדת בסטנדרטים בפרט בכל הקשור למחקר, עשויה לפגוע במעמד האקדמיה. "אנחנו לא אמונים על הקמת אוניברסיטאות", מסתייג הראל. "את המחקר המקדים עושים המל"ג והוות"ת, ואנחנו גוף הייעוץ הלאומי בענייני מדע. העמדה שלנו בנושא ברורה: אוניברסיטה צריכה לעמוד בתקן מדעי גבוה.
"עם זאת, יש לנו אחריות מלאה כלפי הפריפריה, ולכן הפעילויות שלנו כאקדמיה מתקיימות גם במקומות האלה. בתוכנית ההרצאות שלנו לציבור הרחב תמצא גם את מכללת תל־חי ואת מכללת ספיר. יש לנו סדרה, 'מדע ודעת', שיזמנו יחד עם בית הנשיא: היא כוללת הרצאה מדעית באורך עשרים דקות, ואחריה תגובות של נשיא המדינה ונשיא האקדמיה. קבענו שאחד המפגשים יתקיים בפריפריה, וכבוד הנשיא יגיע לשם עם הפמליה שלו ויכבד את המקום".
היפנים לא בוכים
בשנים האחרונות נדמה שהמערכת האקדמית בישראל, לצד הישגיה והמחקרים הרבים היוצאים ממנה, הופכת פחות ופחות ישראלית. בעבר חשפנו במקור ראשון את המעבר ההדרגתי המתוכנן של האוניברסיטה העברית ללימודים באנגלית; האוניברסיטה רוצה להיות מוסד בינלאומי שיקלוט תלמידים מהעולם הגדול, אך בד בבד היא תאבד את ההקשר המקומי שלה ואת זיקתה לזהות הישראלית. היבט נוסף של הסוגיה הוא מבנה מערכת התמריצים של אנשי הסגל האקדמי, המבוססת על אמות מידה בינלאומיות. כדי להיקלט כחבר סגל בפקולטה למשפטים באוניברסיטה ישראלית, חובה לעשות דוקטורט או פוסט־דוקטורט באוניברסיטה אמריקנית מובילה. הקידום המקצועי מותנה גם בפרסום מאמרים בבימות בינלאומיות, וכך החוקרים המובילים בארץ מקדישים את מחקריהם למשפט אמריקני, ולא מרימים תרומה ניכרת לפיתוח המשפט המקומי.
"בתחומים מסוימים אני יכול להבין את המעבר להוראה באנגלית", אומר הראל. "אם אתה רוצה למשוך סטודנט מצטיין מסינגפור, אתה לא יכול להציע לו הרצאות בעברית. האם האוניברסיטה העברית תעבור להוראה מלאה באנגלית? אני לא יודע, אבל נראה לי מוזר שבקורסים לתואר ראשון ילמדו כך. זה יהיה חסם להרבה סטודנטים שעדיין לא רכשו אנגלית ברמה גבוהה. אפילו ברייכמן, אוניברסיטה פרטית שיש בה אפשרות ללמוד באנגלית, רוב ההוראה היא בעברית.
"במכון ויצמן, שאני בא ממנו, כל הקורסים מועברים באנגלית – אבל שם זה טבעי והגיוני, מאחר שאין לימודי תואר ראשון, והתזות נכתבות באנגלית. דוקטורט בפיזיקה ייכתב באנגלית לא רק כי החוקר רוצה לקבל משרה, אלא גם משום שהמדע הוא אוניברסלי, ואתה רוצה שהתוצר שלך יהיה נגיש לחוקרים מכל העולם. אחרי שעבדת על תזה, אתה שואף לקדם אותה בבמות בינלאומיות. אני לא רואה בזה שום בעיה".
אז אתה לא חושש מבינאום האקדמיה בארץ.
"האם פיזיקאי שמעביר את הקורס שלו באנגלית מתנתק בכך מהתרבות המקומית ומהסטודנטים שחיים בארץ? אני לא חושב. אני עצמי יליד אנגליה, אזרח בריטי, והמלכה שמתה לאחרונה הייתה גם המלכה שלי. אני כותב באנגלית ומרצה באנגלית, אבל התרבות שלי ישראלית לכל דבר. הסטודנטים שלי מדברים בינם לבין עצמם בעברית, כתבתי כמה מאמרים בעברית, בעיקר לעיתונים ישראליים, ושמחתי כששני ספרים שלי תורגמו מאנגלית לעברית. אני חושב שיש חשיבות לאקספוזיציה, צריך לדבר אל הציבור בשפתו כשמספרים לו על המדע, אבל התרומה למדע עצמו צריכה להיות בשפה אוניברסלית. גם היפנים והגרמנים לא כותבים מחקרים בשפותיהם. מה שכן, במדעים הנוגעים ליהודים שבינינו – כמו מדעי היהדות, או המשפט העברי – אין סיבה שלא ילמדו בעברית. מרכזי המחקר הגדולים בעולם בתחומים הללו יושבים בארץ, ואין היגיון ללמד תלמוד באנגלית".
מדברים היום על כמיליון ישראלים החיים בארה"ב, ובריחת המוחות הזו מורגשת במיוחד בתחום האקדמי. צעירים הולכים לעשות דוקטורט או פוסט־דוקטורט באחת מאוניברסיטאות ליגת הקיסוס, מקבלים הצעות מפתות ונשארים בגולה.
"זה מטריד אותנו ואנחנו עובדים על זה, בעיקר מול המועצה לביטחון לאומי, אבל אני לא חושב שמישהו יכול להציע פתרון קסם. מצד שני, תן לי להקהות לך קצת את העוקץ: מה זה בכלל 'בריחת המוחות'? לכל אדם יש זכות לעבוד היכן שהוא רוצה. האקדמיה בארה"ב מלאה במדענים מגרמניה, מצרפת ומיפן, ואני לא חושב שהמדינות הללו מבכות את כל מי שעזב. יש זוכי פרס נובל ישראלים שעשו את המחקר שלהם בחו"ל ונשארו בחו"ל. הייתי מעדיף אומנם שהם יפעלו מפה, אבל אני לא יכול לבוא אליהם בטענות. המדע אוניברסלי והגבולות פתוחים. אפשר לומר שהמדינה צריכה להתאמץ כדי להרחיב את ההיצע – להוסיף תקנים, להוסיף מעבדות – אבל זו לא ביקורת על מי שקיבל החלטה אישית".
שילוני מספרת על "מרכז הקשר לחוקרים ישראלים", יחידה שמרכזת הצעות עבודה בארץ עבור חוקרים מחו"ל, ופועלת כמעין גוף השמה לאקדמאים השבים לארץ. "אנחנו מחזיקים פורטל שכל האוניברסיטאות וחברות ההיי־טק יכולות לפרסם בו משרות, ומנגד יש לנו כ־3,000 ישראלים מחו"ל שרשומים באתר, וכך נוצרים חיבורים", היא אומרת. "פעם בשנה, בדרך כלל בחופשת חג המולד, האקדמיה מפיקה יריד תעסוקה, שהמוסדות מציגים בו משרות והצעות עבודה. זה מאפשר לחוקרים שהגיעו ארצה בחופשה לעשות את הצעד הראשון לקראת חזרה לארץ. בנוסף, האקדמיה מסייעת לחוקרים ישראלים בחו"ל להגיע ארצה לכנסים כדי להציג את העבודות שלהם".
המתמטיקאי כמשורר
פרופ' דוד הראל, 72, מתגורר לסירוגין בקריית־טבעון וביפו. הוא אב לחמישה – אחד מנישואיו הנוכחיים וארבעה מאשתו הראשונה – וסב ל"שמונה וחצי". בגיל שבע עלה ארצה מלונדון עם משפחתו, ובנעוריו למד בישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. משם המשיך לישיבת כרם ביבנה והתגייס לגדוד 906 של הנח"ל. "קפצתי מאווירונים ונפצעתי פעמיים בצניחות", הוא מספר. "הייתי מפקד מחלקה בהכשרה של לוחמי שייטת 13, ובמלחמת יום כיפור הייתי מפקד פלוגה. אחריה יצאתי לחו"ל והקריירה הצבאית שלי הסתיימה. אני גאה בכך שגם ילדיי ונכדיי בחרו בשירות קרבי".
הקריירה המדעית שלו עמוסה ועשירה. אחרי תואר ראשון במתמטיקה ובמדעי המחשב באוניברסיטת בר־אילן ותואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת תל־אביב, יצא הראל ל־MIT כדי לכתוב את הדוקטורט שלו, שעסק בלוגיקה דינמית. לאחר מכן המשיך לשנתיים של פוסט־דוקטורט במרכז המחקר של IBM. בשנת 1980 הצטרף לסגל מכון ויצמן למדע, ואחרי כעשור מונה לראש המחלקה למתמטיקה שימושית ומדעי המחשב. בין 1998 ל־2005 היה דקאן הפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב. במשך השנים הוענקו לו פרסים ישראליים ובינלאומיים חשובים, ובהם פרס ישראל למדעי המחשב ב־2004, ופרס א.מ.ת. ב־2010.
"האם פיזיקאי שמעביר את הקורס שלו באנגלית מתנתק מהתרבות המקומית? אני עצמי יליד אנגליה, אזרח בריטי, והמלכה שמתה לאחרונה הייתה גם המלכה שלי. אני כותב באנגלית ומרצה באנגלית, אבל התרבות שלי ישראלית. צריך לדבר אל הציבור בשפתו, אבל התרומה למדע עצמו צריכה להיות בשפה אוניברסלית"
אף שעברו שנים רבות מאז היה לדתל"ש, הראל מספר שהוא חש קשר עמוק למוזיקה דתית. "רוב חיי הייתי עובר לפני התיבה בימים הנוראים, ופיוטים יהודיים וזמירות שבת משכו אותי תמיד. בשנות השמונים הוצאתי אנתולוגיה מלאה של תפילות ופיוטים. היה לי אז פרץ של שנה וחצי שבו חיברתי לחנים חדשים לכל זמירות השבת, אולם לא פרסמתי אותם. לפני כמה שנים הרגשתי שאני רוצה שמשהו מהיצירה ההיא יישאר. לקראת יום הולדת שבעים כינסתי שבעה מוזיקאים מקצועיים, וישבנו באולפן להקליט את החומרים, בהפקתו של עידן טולדנו. תהליך העבודה היה מרתק, הרגשתי שהפרויקט הזה מעניק לי סיפוק שלא היה לי במשך שנים ארוכות של עשייה מדעית".
מהי מתמטיקה בשבילך?
"המתמטיקאי הדגול גודפרי הרדי אמר שמתמטיקאי הוא אדם שיוצר תבניות, כמו הצייר או המשורר. הצייר משתמש בצורות וצבעים, המשורר במילים, והמתמטיקאי ברעיונות. היופי הוא בחיבור של הטיעונים הלוגיים, בחיבור של שני שטחים שמשפיע על שטח שלישי. אני לא גאון מתמטי, אבל אני כן חושב בצורה מבנית, ויזואלית וגרפית מאוד. גם כשאני קורא מאמר בעיתון, אני מחפש את הצורה, את הזרימה. מכאן הקשר בין מתמטיקה למוזיקה ולצילום, תחביב נוסף שלי".
שר הטעויות
פרופ' הראל שולח ידו גם בפובליציסטיקה, בדרך כלל מכיוון השמאל העמוק של המפה. במאמר שפרסם באוגוסט 2011 באתר ynet כתב ש"מעטים המנהיגים שנופלת בחלקם הזדמנות לגדולה של ממש. (…) בחלקך, ביבי, נפלו שתי הזדמנויות כאלה, שבכל אחת היית יכול לשנות את מצבו של העם החי בציון מן הקצה לקצה. את שתיהן החמצת. העניין אינו בשיקול דעת מוטעה או בתזמון לקוי, אלא במבנה האישיות שלך ובנטייתך לזרות פחד ולהישען על כוח. בשני המקרים כל שהיית צריך לעשות הוא להפנים ביושר כאב עמוק של הזולת". ההזדמנויות שהפרופסור התייחס אליהן היו הקמת מדינה פלסטינית וקבלת הדרישות של מובילי מחאת האוהלים ברוטשילד.
במאמר אחר כתב שלמדינת ישראל "יש סרטן, מהמסוכנים ביותר (…) הכיבוש הממאיר החל להתפתח בקרבנו לפני 45 שנים (…) כל מי שעיניו בראשו יודע שרבות מהצרות במקומותינו קשורות לכיבוש, במישרין או בעקיפין: מחירי הקוטג' והדיור העולים, האי שוויון האזרחי הבלתי נסבל ושנאת הזר הגואה. אך החשוב ביותר הוא אופיו המתפתח של העם הנבחר: הפכנו לחברה יהירה וגזענית, אדנותית ואלימה, זחוחה עד אימה".
במאמר מ־2015 השווה הראל את נפתלי בנט לרודנים פשיסטים "מהגרועים בתולדות האנושות, שעלו לגדולה מהר מאוד באמצעות חושים פוליטיים חדים, כריזמה סוחפת, רהיטות וחדות מחשבה ואמביציה בלתי נדלית". בנט, כך קבע, "עושה שימוש כוחני וציני בכלים אנטי־דמוקרטיים במטרה להוביל את ישראל לשינוי מהסוג שקרה במשטרים אפלים שכולנו מכירים".
לקראת הריאיון הזה הודיע הראל שלא יתייחס לעמדותיו הפוליטיות, והדגיש שהוא מקפיד על הפרדה מלאה בינן ובין תפקידו הציבורי כנשיא האקדמיה הלאומית למדעים. הצגתי לו אם כן שאלה שיש לה היבטים פוליטיים, אך היא קשורה לתפקידו. בדו"ח האחרון שלה על מצב המדע בישראל קראה האקדמיה להרחיב את שיתוף הפעולה המחקרי עם האיחוד האירופי, למרות החרם שהוא מטיל על אוניברסיטת אריאל; המלצה אחרת היא להרחיב את שיתוף הפעולה עם "קרן גרמניה־ישראל למחקר ופיתוח מדעי", ובהקשר זה אמרה האקדמיה: "כדי למנוע ערבוב פוליטיקה במדע אנו ממליצים שהאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים תהיה שותפה להכנת רשימת מדענים בכירים שיעמדו לרשות שר המדע בבואו לבחור את שלושת הנציגים הישראלים למועצת הנגידים של הקרן". ההקשר ברור: החלטתו של שר המדע לשעבר אופיר אקוניס לא למנות את פרופ' יעל אמתי לתפקיד, בשל תמיכתה בסרבני שירות ביו"ש.
אני שואל את הראל מה עמדתו ביחס לחרם האקדמי נגד ישראל בשל מדיניותה ביהודה ושומרון. ספוילר, הוא לא מתרגש ממהלכים כאלה. "אני לא עוסק בסוגיית ה־BDS", אומר הראל. "יש על מדינת ישראל ביקורת מבחוץ, ואך טבעי שחלק מהביקורת הזו תבוא מצד סטודנטים. תלמידי האוניברסיטאות עמדו תמיד במרכז המחאות החברתיות, למשל בהפגנות נגד אפליית השחורים בשנות השישים. לא מתפקידי להילחם בחרמות; האחריות שלי תחומה למדע הישראלי. אם יהיה ניסיון לפגוע ביוקרתו ולזלזל בו, אזעק את זעקת המדע".
ומה דעתך על ההסכם עם האיחוד האירופי, שמעניק לישראל תמיכה במחקר אך מתנה זאת באפליה כלפי אוניברסיטת אריאל?
"זו החלטת ממשלה, והיא בחרה לחתום על ההסכם ולקבל את ההחרגה של אזורי יהודה ושומרון. לכן התקבלה העתירה שהגיש פרופ' גולדרייך לבג"ץ (פרופ' עודד גולדרייך נבחר לקבל את פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה ומדעי המחשב, אך שרי החינוך יואב גלנט ויפעת שאשא־ביטון החליטו לא להעניק לו את הפרס, בשל תמיכתו בחרם אקדמי על ישראל – י"י). הוא שכנע את השופטים שאי אפשר לבוא אליו בטענות כשתמך במתווה שהאיחוד האירופי וממשלת ישראל הסכימו עליו".
האם בעוד עשרים או שלושים שנה ישראל עדיין תיחשב למעצמת המוח היהודי? היום אנחנו סטארט־אפ ניישן, החדשנות פה שוברת שיאים ומושכת השקעות זרות בהיקפים עצומים, אבל מנגד המבחנים הבינלאומיים נותנים לתלמיד הישראלי ציונים לא מחמיאים באוריינות, בידיעת אנגלית ובחשיבה כמותית. איך מיישבים את הפרדוקס?
"נכון, יש פה אנשים נפלאים ומיזמים מבריקים, אבל המצב באנגלית ובמתמטיקה רע כבר מגן חובה. בשבוע שעבר שוחחתי בז'נבה עם בכיר במערכת המדעית של סינגפור. זו מדינה שקיימת אותו מספר שנים כמו ישראל, אבל ההבדל הגדול הוא בהיקף העצום של המשאבים שישראל נדרשת להקדיש לסעיף הביטחון. זה בא על חשבון השקעה במורים ובתשתיות למידה, והתוצאה היא שילד בסוף כיתה ח' לא יודע לנסח טיעון הגיוני ולכתוב פסקה בתחביר נכון.
"יש לי הרצאה על היחס בין מקצוענות למצוינות. הטענה שלי היא שאי אפשר לדחוף את כולם למצוינות, כי היא בהגדרתה מאפיין של יחידים, אבל כן צריך לחתור למקצוענות. המשמעות שלה היא – להשקיע מאמץ אמיתי כדי להבין את התחום שבו אתה עוסק, וכך כשאתה מתבטא לגביו, אתה לא מקשקש שטויות. שמעתי למשל תוכנית רדיו שבה דיברו על 'שר הטבעות'. זה היה אחרי שיצא הסרט, ותוך כדי האזנה הבנתי שלא רק שהמגיש לא קרא את הספרים, הוא גם לא צפה בסרט, ולכן הוא מסלף באופן בוטה את שמות הגיבורים. אני לא מצליח להבין את זה – איך אתה מתבטא בביטחון על נושא שלא למדת ולא חקרת? זה מתחיל אפילו בהבעה מילולית: אני לא ברמה של אבשלום קור, אבל משתדל להבין מתי אומרים שניים ומתי שתיים, ובבניין הִפעִיל אני אגיד הִגעתי ולא הֵגעתי".
תחום נוסף שפרופ' הראל דורש ממערכת החינוך להנחיל בו מקצוענות הוא הלוגיקה – "איך אתה מסיק מסקנות, איך אתה מנתח עובדות, איך אתה גוזר חדש מישן. בעיניי, חינוך מדעי מתחיל בחינוך לחשיבה נכונה ופיתוח חשיבה לוגית רציונלית. זה צריך להיות מוטמע בתרבות, כפי שכל מי שהחליף גלגל ברכב יודע שצריך קודם לשחרר את הברגים ורק אחר כך להרים את השלדה. חשיבה לוגית היא חלק מסוד המקצוענות, ואלו נורמות שאפשר להטמיע באופן רוחבי במערכת החינוך כדי שהתוצרים שלה יהיו טובים יותר".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
