הבית // דירת ארבעה חדרים וסלון בקומת הכניסה בבניין בשכונת רמת שלמה בירושלים. יש שתי מרפסות, אחת נסגרה ומשמשת כמחסן לעסק, ומהאחרת יש נוף פנורמי "של חצי ירושלים". הסלון מרוהט בעץ ובצבע שחור, וגם המטבח בצבעי עץ. בסלון ויטרינה עמוסת ספרי קודש, ירושה מהסבים.
ירושה // "זו ויטרינה בת יותר ממאה שנה שעוברת מדור לדור במשפחה. סבא וסבתא שלי לקחו אותה איתם אחרי שברחו מגרמניה. הם הצליחו לעלות על האונייה האחרונה שיצאה לארץ. נתנו להם לקחת איתם רהיטים אבל לא כסף, וסבא שלי, שהיה איש חכם, לקח את הרהיטים והחביא בהם כסף. לויטרינה יש ערך נוסטלגי אדיר ואני שומרת עליה מכל משמר".
הבוקר // רחלי קמה בשש וחצי, מכינה לילדים כריכים, חטיפים ושתייה, ומכינה אותם ליציאה למוסדות החינוך. "חלק מהילדים מתקשים להתעורר בבוקר. אני מתחילה את היום בניעור ילד בן 16 כדי שיצא מהמיטה".
פרנסה // רחלי היא הבעלים של רשת מעיין שְטוּבּ, רשת הלבשה תחתונה, כותנות ובגדי בית מוכרת מאוד במגזר החרדי. לאחרונה הם פתחו גם אתר אינטרנטי במקביל לחנויות, ובבקרים היא בזום עם השותפה שלה בכל מה שקשור לאתר: בעיות, אספקה ותוכניות עתידיות. "אנחנו מתכוננים עכשיו לימי המכירה של גוגל, ShoppingIL, ב־9 בנובמבר, וזה זמן נהדר לתמוך בעסקים ישראליים שעדיין מתאוששים מהקורונה". אחרי הזום היא משוחחת עם ספקים ויוצאת לחנות בגאולה. "אני משתדלת לבקר בה לפחות פעם ביום".
היסטוריה // רחלי גדלה בשכונה הירושלמית בית וגן בבית חרדי של עשרה אחים. אביה היה בעלי מעיין שטוב, ובמקביל היה ראש ישיבה. אמה עבדה כמורה בבית הספר חורב. היא למדה בבית יעקב ובסמינר, ואז התחתנה. נולדו לה חמישה ילדים. הם התגוררו בתחילה בדימונה, שם היא עבדה כמזכירה בתיכון, ואז עברו למודיעין־עילית, ושם היא עבדה כמנהלת כוח אדם בעירייה. רק אז הם עברו לירושלים והיא השתלבה בעסק המשפחתי.
הגירושים // היא התגרשה לפני שנתיים. "בחברה החרדית פחות מקובל להתגרש, אבל אני מאמינה שאדם צריך להיות נאמן לעצמו ולעשות מה שטוב לו. היה לי מחסום גדול בפני הצעד הזה, כי אני באה מחברה סגורה, ואני לא מכירה סביבי הרבה גרושות. בסוף אזרתי אומץ, אחרי שהגדולים התחתנו. זה היה קשור גם לכך שהגעתי לעצמאות כלכלית.
"אני מודה שחשבתי שזה יהיה יותר קשה. התחלתי את התהליך בלי לספר לאף אחד, לא לילדים שלי ולא למשפחה, וכשזה היה סופי וחתום סיפרתי לכולם. האמת שהייתי מופתעת מהתמיכה והאהבה והעידוד שקיבלתי. הקושי היה בעיקר להתרגל לסטטוס החדש: בחברה שלנו לגרושות יש תדמית בעייתית, ויש לזה השלכות. היה קל הרבה יותר ממה שחשבתי, כי בסופו של דבר בנאדם יודע מה טוב בשבילו".
כלב // יש לה גם כלב, בניגוד למקובל בחברה החרדית, "אבל אף אחד לא אמר לנו כלום. הבת שלי עזבה את הציבור החרדי והחליטה שהיא רוצה כלב. נראה שיש טרנד בציבור שלנו שמקבלים את הילדים גם אם הם בוחרים בדרך אחרת, אז זה חלק מאותו תהליך כנראה".
איך הכול התחיל // אבי סבתה היה רוכל בגרמניה, ועבר מבית לבית עם תיבה של מוצרים למכירה. כשהצליח הוא פתח חנות, ש"הצליחה מאוד והייתה על חצי רחוב". אחרי ליל הבדולח הם החליטו לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ, וב־1938 הם פתחו את החנות במקום המרכזי ביותר בירושלים, בצומת של רחוב יפו והמלך ג'ורג'. "אני הדור הרביעי בניהול החנות".
מעבר // החנות הייתה בצומת המרכזי עד 2009. בשנת 2010 נגמר חוזה השכירות בין בעל הבית ובין החנות, שקיבלה את המקום בדמי מפתח. "סגרנו את החנות המיתולוגית ופתחתי חנות ברחוב עמוס 3 בשכונת גאולה. החנות הייתה במקור כל בו לכל המשפחה, אבל עכשיו הפכה לחנות לנשים בלבד".
חרדיות ברשת // רוב הלקוחות חרדיות כמובן, ובכל זאת עם התפתחות הטכנולוגיה, והרצון לגדול, היא החליטה להתמקד במכירות ברשת ולא בפתיחת סניפים חדשים. "זה העתיד וזה משך אותי. שם אני בעצם לא מוגבלת לציבור מסוים, ויכולה לפנות לכל הנשים באשר הן. זה לא היה קל או פשוט כי קשה לקנות הלבשה תחתונה ברשת, וכי החנות מתבססת על שירות אישי ומסור, ואנחנו גאות בהתאמה המושלמת שלנו, שזה מקצוע בפני עצמו".
קידום // האתר נפתח שנה לפני הקורונה, ונתקל בהתחלה בקשיים. "לא הצלחתי להבין את שיטת העבודה בדיגיטל, ומכרנו מעט מאוד. לא היה לנו מושג. אז נרשמנו ל־ShoppingIL של גוגל כדי שיעזרו לנו לקדם את העסק. בשנה שעברה הופתענו מהיקף המכירות, אז חזרנו לזה שוב השנה. את האתר פתחתי לא בשביל הלקוחות הקיימים, אלא כי רציתי לפתוח אופקים ולהרחיב את מאגר הלקוחות, לקחת את התחום שאני מבינה בו וחיה אותו ולפתח אותו לשאר האוכלוסיות".
צניעות // החנות ממוקמת בלב שכונה חרדית, וכצפוי אין לה חלון ראווה. גברים לא נכנסים אליה. "אני מאמינה שלקוחה חרדית צריכה להרגיש בנוח בחנות. נשים ובמיוחד בנות לא מרגישות בנוח לקנות הלבשה תחתונה, אז חשוב שהחנות תהיה אינטימית, ואנחנו משתדלות לדבר בעדינות, לבדוק את הצרכים, ולא להיכנס למלתחה ללא אישור מפורש ועם רגישות יתר. בסופו של דבר הנשים, הבחורות והבנות החרדיות רוצות מה שכל אישה רוצה: להיראות טוב ולהרגיש שקיבלו תמורה טובה בעד הכסף שלהן".
חדש // כחלק מההתעדכנות היא החלה לייצר בסין כותנות לילה צנועות ובגדי בית צנועים חדשים, בגזרות עדכניות ובהדפסים שמתאימים לקהל צעיר. "ייצרתי כמות גדולה, ולכן התחלתי גם לשווק את הבגדים בחנויות נוספות במגזר. אצל חרדים צריך להכיר את הניואנסים. אני כאן ולכן אני מכירה את כל הרגישויות ויודעת מה נשים רוצות ומה מפריע להן. קל לי לספק את זה כי אני באה מבפנים".
משפחתיות // "יש חרדיות שלא הולכות לקניון ולא קונות באינטרנט, ויש אפילו מי שלא יוצאות מגבולות השכונה ואת כל הקניות הן עושות רק בה. הן באות אך ורק אליי. את רוב הלקוחות אנחנו מכירות או לפחות מכירות אמא, דודה וכו'. ההרגשה בחנות ביתית וידידותית מאוד".
שכונתיות // רוב שכונת רמת שלמה הם חרדים ליטאים, בעיקר משפרי דיור, והציבור הומוגני, אבל "יש סובלנות בשכונה הזו ומקבלים אנשים למרות שהם שונים, כי אין ברירה. הקרבה לשועפאט גורמת לאינטרקציה עם שכנינו הערבים. הם נוסעים דרכנו ואנחנו דרכם, אין הפרדה".
