איך פרצה מלחמת העולם הראשונה? כולנו יודעים מה היה האירוע הראשון בשרשרת הנסיבות שהביאה למלחמה: רצח יורש העצר האוסטרו־הונגרי ביוני 1914 בידי מתנקש סרבי. אבל איך מהתנקשות ביורש עצר בן חמישים הגענו למלחמת עולם?
כחודש לאחר הרצח, ביולי 1914, הגישה האימפריה האוסטרו־הונגרית אולטימטום לסרביה: היא דרשה לאפשר לה לנהל חקירה של ההתנקשות בשטח סרביה, לפרק את ארגון הטרור שתמך במתנקש, להסיר כל תעמולה אנטי־אוסטרית במדינה ולאסור את כל מי שהיה מעורב בהתנקשות. האוסטרים נתנו לסרבים יומיים להיענות לאולטימטום.
האוסטרים ציפו שסרביה תסרב. הם רצו שהיא תסרב. בעשור שקדם להתנקשות התחרו שתי המדינות על השפעה ושטח בבלקן, והתנגשו זו בזו כבר כמה פעמים. הסרבים רצו להפוך למעצמה אזורית חדשה בדרום אירופה. אוסטרו־הונגריה הייתה מעוניינת להשתלט על האזור האסטרטגי שחיבר בינה ובין הים התיכון ואסיה הקטנה. מקבלי ההחלטות בווינה ציפו שהסרבים יסרבו, וכך ייתנו לאוסטרו־הונגריה את התירוץ להכרזת מלחמה. הם ציפו למערכה מהירה והחלטית: סרביה תובס, ואוסטרו־הונגריה תבטיח אחת ולתמיד את עליונותה בבלקן.
ואכן, כשהסרבים השיבו בסירוב לאולטימטום בתוך 48 שעות, הפתעה־הפתעה, האוסטרים החליטו שהתשובה בלתי מספקת, והכריזו מלחמה.
אבל זה לא נגמר שם. בתגובה להכרזה הזו, רוסיה הצארית הכריזה מצידה מלחמה על אוסטרו־הונגריה.
למה רוסיה הכריזה מלחמה? הרוסים האמינו שבמשך יותר מעשור הם נתנו לאוסטרו־הונגריה להשתלט על הבלקן תוך דחיקה של הסרבים, בעלי הברית של רוסיה. במשברים קודמים, כמו מלחמת הבלקן של 1913 או משבר הבלקן של 1908, רוסיה לא התערבה צבאית. אולי אוסטרו־הונגריה ציפתה שגם הפעם היא לא תתערב צבאית. אלא שב־1914 ההנהגה הרוסית האמינה שאסור לה להמשיך לעמוד מהצד. גם מפני שהיא לא הייתה יכולה לעמוד מנגד בזמן שאוסטרו־הונגריה מכריזה מלחמה על סרביה, כן, אבל גם מפני שהרוסים בעצמם היו מעוניינים להגדיל את השפעתם בבלקן.
וכך רוסיה נכנסה למלחמה בכוונה להגן על סרביה, ולצד זאת לחזק את העמדה שלה בבלקן ולהעניש את האוסטרו־הונגרים.
סרביה ואוסטרו־הונגריה נכנסו למסלול התנגשות בציפייה למערכה מוגבלת בבלקן. רק הן, זו נגד זו. עניין פנימי כמעט. הן לא ציפו למערכה ממושכת שתתפשט לכל יבשת אירופה. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
ברגע שרוסיה הכריזה מלחמה על אוסטרו־הונגריה, המלחמה הפכה מאזורית ומוגבלת לכלל־אירופית וחסרת מעצורים. אוסטריה לא עמדה עוד רק מול סרביה, אלא גם מול צבא הצאר; ובגלל מערכת הבריתות הקיימת, גרמניה באה לעזרתה ופתחה חזיתות נגד רוסיה במזרח ונגד בעלת בריתו של הצאר במערב – צרפת.
ההתערבות הגרמנית חיזקה את הכוחות האוסטריים מול הרוסים. אבל גרמניה הייתה אז חזקה יותר, צבאית וכלכלית, מאוסטרו־הונגריה, וכך וינה נעשתה כפופה לברלין.
המלחמה שווינה פתחה בה – מלחמה שהייתה אמורה להיות מוגבלת בהיקפה ויעדיה – הפכה את אוסטרו־הונגריה לשחקנית משנה. המלחמה השתנתה, אך וינה לא הייתה יכולה עוד להיחלץ ממנה.
שתי האימפריות, רוסיה הצארית ואוסטרו־הונגריה, לא שרדו את המלחמה. אוסטרו־הונגריה התפרקה והקיסר הודח. ברוסיה חוסלה שושלת רומנוב ועל שטחי האימפריה הצארית קמה ברית המועצות הקומוניסטית.
שני הצדדים ציפו למלחמה קצרה, החלטית ומוגבלת בהיקפה. הם ציפו להילחם רק על הבלקן. בפועל הם נלחמו על הישרדותם.
