בוקר טוב // יעקב קם ראשון ויוצא לריצה בחמש בבוקר ברחבי עמק המעיינות. בימים אלה הוא מתאמן למרתון טבריה. לאה מתעוררת בשבע ויוצאת לסיבוב הליכה מול נופיו היפים של העמק. יעקב חוזר ומארגן את הילדים המתעוררים לבית הספר. כשלאה חוזרת הם יושבים לקפה קצר לפני שכל אחד פונה לעמל יומו. יעקב נוסע למשרד בקיבוץ רשפים הסמוך. “אני מסתובב בכל הארץ, יש לנו הרבה פרויקטים".
הבית // בית קרקע בגודל 190 מ״ר ביישוב שלפים, פרגולה וחצר גדולה עטופה ירוק. לאה: “את הבית עיצבתי בעצמי והאלמנטים המרכזיים בו הם בטון, ברזל, עץ ואבן". הבית מעוצב בעיצוב קלאסי ונקי. סלון ומטבח מרווחים וחמישה חדרי שינה. “הייתה לנו אדריכלית לבנייה, אבל את עיצוב הפנים לא עשינו בעזרת איש מקצוע. היה חשוב לי שיהיה לבית מראה נקי ולא יהיה לו אופי מסוים מדי. יש בו נגיעה של הרבה חומרים".
ההיכרות // “יצאתי עם אח של יעקב שלוש פעמים לפני שהכרתי אותו. מיד אחרי שהפסקנו לצאת, הכרתי את יעקב דרך חברה משותפת. אני הייתי אחרי שנת השירות הלאומי ויעקב לקראת שחרור מהצבא. הוא גישש בזהירות כדי להבין אם אני בעניין, עד ששאלתי אותו מפורשות אם הוא רוצה להזמין אותי לצאת. אחרי שלושה חודשים התארסנו, אחרי עוד שלושה חודשים התחתנו. היום אני מבינה שברגע שהכרנו, הלב שלי מצא את הבית שאיבדתי שנתיים קודם לכן, בפיגוע".
האחים // לאה היא השישית מבין שבעה אחים למשפחת גביש באלון־מורה. הוריה, דוד ורחל ז"ל, היו ממקימי היישוב. יעקב גדל בקרני־שומרון, הרביעי מבין שבעה אחים. הוא למד במדרשיה בפרדס־חנה ואז במכינת עצמונה. בצבא שירת במגלן, ולאחר מכן פנה ללימודי הנדסאות בניין.
הפיגוע // במוצאי חג ראשון של פסח, 2002, לאה הייתהמשפחת גביש בת 17. “כשמחבל נכנס לבית שלנו, ורצח את הוריי, אחי וסבי, הייתי בחדר שלי למעלה ולמדתי לבגרויות. הבית היה הומה אנשים וכמעט כל המשפחה הייתה שם. ההורים שלי יצאו מהבית כשלפתע שמעתי יריות. לאט־לאט התחלתי להבין שהאירוע מתרחש בקומה התחתונה של הבית. הסתכלתי למטה וראיתי את אברהם אחי זוחל לכיווני כשהוא פצוע. הוא ביקש ממני להביא לו את הנשק מאחי אביגדור, אבל עד שהנשק הגיע אליו, המחבל ירה בו שוב והרג אותו במקום".
ממדי האסון // אחרי כמה דקות הוקפצה כיתת הכוננות, והתבררו ממדי האסון. “מאז החיים שלי ושל חמשת אחיי קיבלו תפנית. מיד לאחר הפיגוע אספנו כמה פריטים מהבית ועברנו להתגורר בקדומים אצל דניאלה ואמנון וייס, הוריה של גיסתי. סבא שלי נרצח בפיגוע, ההורים שלי ואברהם. אני זוכרת במעומעם את ההלוויה: זה היה יום גשום מאוד והיו המוני אנשים. במהלך השבעה החברים מהצוות של אברהם בצבא ניקו את הבית וסידרו אותו, כדי שנוכל לשבת שבעה. חזרנו לשם, אבל לאחר השבעה לא רציתי להמשיך להתגורר בבית הגדול הזה".
כמו אמא // אחרי השבעה כל אחד חזר לענייניו: “אני למדתי באותה עת באולפנה בקדומים. בהתחלה חייתי לבד אצל דניאלה, ובסופי שבוע היינו נפגשים כל האחים בבית ששכרנו בקדומים. בית גדול שיכיל אותנו ושנוכל להיות בו ביחד ולהרגיש משפחה. זו הייתה תקופה קשה שבה חיפשתי את עצמי. הייתי תלמידה בכיתה י"א שישנה אצל אנשים שהם לא ההורים שלה, כל אחד הלך לדרכו ואחי הגדול היה האפוטרופוס שלי. את מבחני הבגרות עשיתי עם כל ההקלות האפשרויות, ובמקביל בן רגע נהייתי מעין אמא ובישלתי ארוחות לאחים שלי שחזרו מהצבא. לא התפניתי לחשוב על עצמי. לא היה לי זמן. כולנו היינו במצב הישרדותי במשך הרבה שנים. בגדול הייתי צריכה לבחור בחיים, זה היה הדבר הכי חשוב אז".
הבחירה בחיים // “הייתה תקופה שקמתי מדי בוקר והייתי צריכה להחליט מה אני עושה עם חיי. זה היה להיות או לחדול, ואני זוכרת שקמתי ובחרתי בחיים. פשוט ככה. התלבשתי ויצאתי מהבית. גדלתי במשפחה מאוד אופטימית וגם היום אני כל יום בוחרת מחדש להיות בשמחה. יש גם ימים שבהם אני בכאב וצער".
פסיכולוגיה ואיפור // לאחר נישואיהם התגוררו לאה ויעקב במשך עשור בקדומים, ליד האחים של לאה. “בשבתות היינו יחד כל האחים, כל פעם אצל אח אחר. כשנולדו הילדים הייתי קצת בשוק, וגיסתי והאחים היו סביבי ותמכו. ארבע שנים אחרי לידת הבכור נולד השני, ובין הלידות למדתי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת אריאל, סיימתי את התואר והמשכתי לגדל ילדים. תוך כדי למדתי מגוון רחב של קורסים באיפור ועיצוב פנים ועבדתי כמאפרת כלות. היה לי חשוב להיות זמינה לילדים כל הזמן, בעיקר כי לא הייתה לי שום עזרה. אין לי הורים שיתמכו ויעזרו".
חילונים ודתיים // “חיפשנו המון זמן יישוב מעורב של חילונים ודתיים, שבו נוכל להשתחרר מהכותרות וההגדרות. עברנו בין היישובים המעורבים בארץ מדרום לצפון, וכשבאנו לשלפים הרגשנו שהגענו למקום המושלם בשבילנו. השקט, הנוף, האנשים וקצב החיים בעמק התאימו לנו בדיוק". שלפים הוא יישוב מעורב של דתיים וחילונים, שנמצא בעמק המעיינות בין קיבוץ רשפים (החילוני) לקיבוץ שלוחות (הדתי). “לשלב א׳ הגיעו בעיקר משפחות מהעמק ובשלב ב׳, שבו אנו גרים, יש משפחות שהגיעו מכל רחבי הארץ. מתוכנן לפתוח בעתיד גם שלב ג׳. היישוב מורכב מאוכלוסייה ישראלית מגוונת של אנשים טובים ומקסימים. כשעברנו לפה בתחילה לא עבדתי מחוץ לבית במשך כמה שנים, והייתי עסוקה בסיוע לילדים להתאקלם".
מקרמה // לאה יוצרת פריטי מקרמה ללקוחות פרטיים ועסקיים, וגם מקיימת סדנאות מקרמה לקבוצות גדולות וקטנות בכל רחבי הארץ. “כבר היו לי הזמנות בעבר של פריטי מקרמה גדולים מאוד וגם מקרמה לגב חופות. כשדריה האחיינית האהובה שלי, בתו של אחי הבכור ז"ל, הודיעה שהיא מתחתנת – הרגשתי שיש לי את הדרך המדויקת להנציח את אברהם: הכנתי מקרמה לגב החופה שלה, ובכל קשר שקשרתי הרגשתי את החיבור לאברהם ואת הנוכחות שלו, שכל כך חסרה לי. עבודת המקרמה הזו מיועדת להשכרה, מתוך רצון שלי להפיץ את האור של אברהם באירועים משמחים כאלו של בניית בית, במקום זה שנחרב עליי".
