תרגום: אלחנן שפייזר
בילוי של יותר מדי שעות מול המסך, הוא תופעה שנוטים לקשר לילדים. בתמונה המצטיירת אצלנו כשמדברים על הגזמה בזמן-מסך, אנחנו חושבים על ילדים קטנים שצופים במשך שעות בתוכניות מצוירות באמצעות האייפד, או על בני נוער שנשאבים אל משחקי מחשב או סרטוני יוטיוב במקום לקיים מגע חברתי עם הסביבה.
אבל יש עוד פלח דמוגרפי שמתקשה להניח את הטלפון החכם מהיד: בייבי בומרים. הסמארטפונים אמנם נכנסו לחייהם באיחור, אך הם השתלטו עליהם במהירות. כיום חלק מהילדים שלהם מדווחים שההורים מכורים, בוהים במסך ללא הרף, גם כשהם אמורים לשים לב לילדים שלהם שבאים לבקר או לשמור על הנכדים. שני-שלישים מכלל הבומרים מחזיקים בסמארטפון, וכשישה מתוך עשרה מחזיקים חשבונות ברשתות החברתיות, כך על פי סקר של מכון המחקר פיו משנת 2019.
“אימא שלי התמכרה לטלפון שלה בחמש השנים האחרונות. בכל פעם שאנחנו יחד, היא מרבה להשתמש בו. בדרך כלל היא פשוט גוללת ברשתות החברתיות”, מדווחת אנג’לה (37), שסירבה להשתמש בשם משפחתה כדי להימנע מפגיעה ברגשות הוריה. “זה מפריע לי רק כשהילדים שלי נמצאים בסביבה, כי הרבה פעמים קורה שהם מנסים למשוך את תשומת ליבה, והיא לא מודעת אליהם בכלל כי היא שקועה בטלפון”.
שאלנו יותר ממאה בני דורות האיקס והוויי, על הרגלי השימוש בטלפון של הוריהם. בערך מחציתם אמרו שההורים שלהם מודעים לבעייתיות של שימוש יתר במכשיר ומסוגלים להתנתק. גם אם לעתים קרובות זה לא פשוט כי הם לא מתמצאים טכנולוגית מספיק, או אפילו כי הם עדיין משתמשים בטלפונים “טיפשים”.
השאר, לעומת זאת, נשאבים למכשיריהם. הם משחקים משחקי איות, ‘קנדי קראש’ ומשחקי קלפים, לעתים קרובות כאשר עוצמת הקול מוגברת מאוד. הם צופים בחדשות, בודקים את תוצאות הספורט, גוללים בפייסבוק ומשגרים הודעות בהמוניהן. חלקם אפילו משתמשים בהם, מדי פעם, כמכשיר טלפון של ממש.
“שיחות טלפון הן הכי גרועות”, אומר ריצ’רד האסק, הורה לשניים. “ההורים שלי יכולים לנהל שיחת טלפון של 45 דקות או יותר עם איזה חבר אקראי לגולף, בזמן שאני מבקר אצלם עם הילדים”.
נדרש זמן עיבוד
טיילר מקלור מספר שאימא שלו גולשת כל הזמן בפייסבוק, ולא יכולה לעשות שום דבר בלי הטלפון שלה. בעוד שאביו, “מחפש בגוגל את הדברים שהוא צופה בהם בטלוויזיה בזמן שהוא צופה בטלוויזיה”. שני ההורים שלו, הוא מתאר, נוטים לבהות בטלפונים שלהם במקום בנכדיהם.
“אבי בן ה-75, וטרן של המלחמה בווייטנאם, נהג פעם לכנות סמארטפונים ‘בזבזני זמן’. היום יש לו מכשיר שמיעה עם יכולות בלוטות’ שמחובר לטלפון שלו ולטנדר שלו”, אומר מקלור, המתגורר בטנסי עם משפחתו. “ברצינות, האייפון שלו יכול להיות שתל של הבורג (נבלים בעלי טכנולוגיה מתקדמת מאוד בסדרה ‘מסע בין כוכבים’; א”ש) על פי כמה שהוא מחובר אליו. ממש כמו מתבגר”.
לא כל זמני המסך זהים. לפעמים הדקות הנוספות שמתבזבזות בבהייה, הן הזמן הנדרש לבני שכבת הגיל הזו כדי להבין בכלל מה קורה במכשיר. אביה של אנג’לה, מתמצא יותר ביכולות מכשיר הסלולר שלו מאשר אימא שלה, אבל היא מתארת שעדיין, כל הקלדת הודעה שלו אורכת כעשר דקות. (והוא חותם את כולן ב”נשיקות וחיבוקים”).
“הם מבלים יותר זמן בבהייה בטלפונים שלהם, כדי להבין על מה הם מסתכלים באמת”, אומרת אבי ריצ’י, המייסדת והמנכ”לית של חברת התמיכה הטכנולוגית “סיניור סווי”, שמיועדת לסיוע למבוגרים. “בשתי השניות הראשונות אדם מבוגר צריך להבין מה זה שהוא מסתכל עליו. הם צריכים לעבד את הנתונים. זמן המסך שלהם ממושך יותר בגלל שנדרש יותר עיבוד”.
ויש גם צד חיובי. הטלפון מקל על סבים וסבתות ליצור קשר עם האנשים החשובים להם. רבים עימם דיברנו, סיפרו שהוריהם נהנים להקריא דברים בקול רם מהטלפון, לספר למשפחותיהם או לכל מי שנמצא בקרבת מקום על מזג האוויר, על הכותרות או על סיפורים ויראליים – בין אם הם נכונים ובין אם לא.
ובכלל, סבים וסבתות רבים מתקשים בניהול שיחות ארוכות עם הנכדים גם כך. אמילי לקדאוואלה אומרת כי ההורים שלה מקפידים שלא להשתמש בטלפון כאשר המשפחה נמצאת יחד, אבל גם בלי המכשיר, אביה לא ממש מתקשר עם שני הנכדים שלו, בני 13 ו-16. “הוא פשוט עומד במטבח ומחייך אליהם במבוכה”, היא אומרת.
אביו של אלכס אבנס משתמש בטלפון שלו כאמצעי ליצירת קשר: “הוא לא מסוגל פיזית לעמוד בקצב של הילדים, אז הוא גולש איתם ביוטיוב, ולא משנה כמה פעמים ביקשתי ממנו שלא לעשות את זה”.
ילדים, כמובן, נוטים להעדיף את המסכים על פני שיחה עם קרובי משפחתם המבוגרים. לכן, לעשות דברים יחד מול המסך, היא דרך טובה לתקשורת בין-דורית. סביר להניח שאותם קרובי משפחה מבוגרים, קיבלו את הרגלי זמן המסך המוגזם מהילדים והנכדים שלהם, שגם הם נוטים להתקשות לשים גבולות.
לשלוח את החמודים
“המציאות המביכה משהו, היא שהם הרבה יותר טובים ביכולת שלא להיות מוסחים בידי המכשירים שלהם, ממני ומבת-זוגי”, אומר לוקאס מיטשל, אב לשניים מוונקובר. הוריו משתמשים באייפון ובאייפד שלהם לעתים קרובות, אבל הם יודעים בהחלט להתנתק ולהתמקד במשפחה.
“אתה צריך לתת להם דוגמה טובה”, טוען ריצ’י. “בומר משתמש בטלפון שלו כמעט כמו ילד בן 12 שקיבל את המכשיר הסלולרי הראשון שלו ומיד מתמכר”. אפשר להתחיל בהחלטה על שיחה משפחתית נטולת טלפונים, אבל זה לא תמיד קל. “זה נושא מביך”, אומר ריצ’י. “אתה בדרך כלל לא צריך להתמודד עם דילמות הוריות מול ההורים שלך”. עם זאת, שיחות משפחתיות כאלו יכולות להוות גם דוגמה טובה לילדים, כדי להראות להם איך לבקש את תשומת הלב שלנו כשהם צריכים אותה. (אם אתם בעצמכם מרבים להיות צמודים אל המסך, שיחה כזו כנראה לא תעזור).
ישנם גם מי שבחרו לנסות פתרון אחר כדי להתמודד עם הבעיה: רכישה של שעון חכם לסבא וסבתא. שעון כזה מאפשר למשתמשים להציץ בהודעות חדשות ובהתראות חדשותיות מבלי לחשוש שדעתם תוסח על ידי אפליקציות אחרות בטלפון עצמו. אולם גם כאן, התוצאה עלולה בסוף להיות הפוכה.
כלי עזר נוסף הוא להשתמש בכלים המאפשרים להמחיש למשתמשים המבוגרים כמה זמן הם מבלים מול המסך. אם הם לא מודעים לעובדה שהם כל הזמן שם, דו”ח שבועי המפרט כמה שעות הם השקיעו בגלילה מול פייסבוק, עשוי להוות עבורם קריאת השכמה.
אפשר גם להשתמש בכפתור “נא לא להפריע” בטלפון, כך שכאשר הם משחקים עם ילדים – בין אם הם משחקים בכדור של ממש או צופים יחד בסרטונים של מקצוענים הבועטים בכדור – דעתם לא תוסח יותר מדי.
עוד טכניקה, היא שימוש בבני המשפחה הצעירים והחמודים ביותר, כדי לגרום לסבא וסבתא קצת ייסורי מצפון. לשלוח אותם לבקש מסבא להניח את המכשיר שלו לזמן מה, או לפחות לשתף אותו במה שהוא צופה בו.
“הבת שלי למדה לבדר את עצמה בעצמה כשהיא מבקרת את סבתא”, אומרת אנדריאה באטון-שניק, שאמה החורגת נמצאת תמיד בטלפון – עובדת או מפיצה רכילות על תושבי העיירה הקטנה בה היא מתגוררת. “אבל הילדה למדה לאכוף את הכלל לפיו שעת ארוחת הערב היא שעת סבתא-ללא-טלפון”.
לכל דור יש שם
1901-1927 הדור הגדול ביותר ("GI")
1946-1964 דור הבייבי בום (“בומרים”) – הדור מכונה כך על שם פיצוץ האוכלוסין שאחרי מלחמת העולם השנייה. חבריו ממשיכים להיות דומיננטיים בזירה הציבורית. הכינוי “בומר” הודבק אל בני הדור בזלזול והפך למילת גנאי לכל מי שנחשב לזקן או לא מחובר לתרבות, בעקבות השיר “אוקיי בומר” שהתפרסם בטיקטוק על ידי תומכת של הסנאטור האמריקני ברני סנדרס.
1965-1980 דור האיקס (“ג’ן איקס”) דור קשה להגדרה, נחשב לסוג של תחנת ביניים בין הבומרים למילניאלים.
1981-1996 דור ה- Y(“מילניאלים”) דור שהתבגר בסביבות שנת 2000 והאחרון שלא נולד לסביבה אינטרנטית.
1997-2012 דור הZ ("זומרים") הדור הראשון שנולד לתוך סביבה אינטרנטית.
2012- דור האלפא. דור שכל חבריו נולדו אחרי 2000. עוד לא ידוע מה הם יעוללו לעולם.
