כשהחל מבצע "שומר החומות", אנשי ימ"ס דרום ידעו בדיוק מה תפקידם – אך בתוך זמן קצר התברר שעליהם לנוע במהירות בין תפקידים שונים מאוד זה מזה, ולנצל את היכולות הייחודיות שלהם במלואן. בעוד המתיחות בירושלים מסלימה לירי רקטות מעזה, ואז להתלקחות של מהומות בתוך שטחי ישראל, יחידת המסתערבים של מג"ב שפועלת בנגב הוזעקה לתת מענה למגוון רחב של איומים. "בזמן הפרות הסדר בגבול רצועת עזה, אנחנו הוצבנו ביישובי העוטף כדי למנוע ניסיונות חדירה של מחבלים אל שטח ישראל", מספר סגן־ניצב ק', המפקד היוצא של היחידה. "כשהתחיל ירי הרקטות בדרום, היינו בכיסופים, בנחל־עוז וברצועת החוף. כעבור זמן קצר החלו התפרעויות של המגזר הבדואי בדרום ושל ערביי ישראל בכלל, ואנחנו עברנו מהחזית לעורף, לביצוע פעולות בהכוונה של מג"ב".
ק' ולוחמיו פשטו את המדים, לבשו כסות אזרחית, התחזו למפגינים וחדרו אל מוקדי המהומות האלימות. "כל הארץ בערה, אבל אצלנו בדרום זה כבה מהר. מה שעשינו היה להיכנס לתוך ההמון הזועם, וכשאנחנו בפנים – לזהות את המסיתים והמתסיסים המרכזיים, לעצור אותם ולשלוף אותם מתוך המהומות. מעצר כזה הוא לא פשוט. הלוחם נכנס, מתחיל לקרוא את התמונה, מאתר את המסית הראשי ועוצר אותו. כל זה מתבצע בלב המון זועם, ולכן צריך לוודא שיש כוח חיצוני שחובר מיד אל הלוחם ומסייע לו. אבל בסופו של דבר, כוח מסוערב יכול להרגיע במהירות את המצב. הביטחון העצמי של המתפרעים מבוסס על עצם היותם בקבוצה גדולה, כשכולם יחד זורקים אבנים ומשחיתים רכוש. כשהם מבינים שבתוך הקבוצה יש מסתערבים, ושאי אפשר לבטוח באף אחד כי אתה לא יודע אם הוא מהצד שלך או מהמשטרה – תוך זמן קצר העסק נרגע והולכים הביתה".
"תחשוב על המתפרע שמשוכנע שהוא מוקף בחברים שלו, ופתאום מישהו מגיח כמו רוח רפאים ועוצר אותו. המפגינים נגד הנטיעות הפיצו ברשתות החברתיות שיש מסתערבים בקהל, ונתקפו פחד. את כל העוצמה והביטחון שהם הרגישו עד אותו רגע – הורדנו בשניות"
חצי שנה לאחר מבצע שומר החומות, הנגב שב ובער. אירוע נטיעות של קק"ל לרגל ט"ו בשבט עורר את זעמם של בדואים מהאזור, שטענו שהקרקע שייכת לשבט שלהם. מאות צעירים יצאו להפגנות אלימות, חסמו כבישים בצמיגים בוערים, הציתו כלי רכב ותקפו תחנות משטרה. "יחד עם מפקד מחוז דרום הפעלנו את כל הכוחות בשטח, בניסיון להרגיע את הרוחות ולשחרר את הצירים", מספר ק'. "צריך לזכור שהנגב זה שטח גדול מאוד, 60 אחוז ממדינת ישראל. האירועים נפרסים על אזורים ענקיים ומורכבים: כשאתה מתמודד עם מהומה כזאת, חלק באים מההר, חלק מהצד, חלק מלמטה. הלוחמים המסוערבים שלנו נטמעו בתוך ההפגנות ולכדו את מפירי הסדר המרכזיים. גם הפעם, אחרי מעצר של שני פעילים בולטים, השטח נרגע בתוך דקות. תחשוב על המתפרע שמשוכנע שהוא מוקף בחברים שלו, ופתאום מישהו מגיח כמו רוח רפאים ועוצר אותו. המפגינים הפיצו ברשתות החברתיות שיש מסתערבים בקהל, ונתקפו פחד. את כל העוצמה והביטחון שהם הרגישו עד אותו רגע – הורדנו בשניות".
קרה שהצליחו לזהות מסתערבים לפני שהם חשפו את עצמם וביצעו מעצרים?
"לי אישית הייתה סיטואציה כזו, כמפקד ומסתערב באיו"ש. נכנסנו ללב הפרת סדר, היינו בלבוש תואם, ובכל זאת התעורר נגדנו חשד. כמה מהמפגינים ניגשו אלינו והחלו לשאול מי אנחנו ולמה באנו להפגנה, ופתאום התחילו להיזרק אבנים לכיוון שלנו".
ויש תרגולות לאירועים כאלה?
"כמובן. יש תדריכים, מה בדיוק עונים למי שמנסה לחקור, ואיך לא מעוררים יותר מדי חשד בתוך הסיטואציה. באותו מקרה הרגשתי שאנחנו עומדים להיחשף, ותוך כדי דיאלוג עם אלה שתשאלו אותנו, הנחיתי חוליה אחרת לאגף אותם ולעצור אותם על יידוי אבנים. כך למעשה האירוע הסתיים".
ניסית להבין אחר כך למה בכלל חשדו בכם? אולי בגלל איזו טעות שאתם עשיתם?
"המגזר הערבי בכלל, גם הבדואי וגם הפלסטיני, קנאי מאוד לקהילה או לשבט, לכפר או למשפחה. אגב, הפעילות בתוכו נעשית קשה ומאתגרת יותר משנה לשנה. אנשים מתעדים ומעלים לרשתות החברתיות את מה שקורה סביבם, ולכן הכניסה לכפרים מסובכת יותר מבעבר. אבל התפיסה שלנו אומרת שכל אדם שעושה עבירה – היחידה תגיע אליו. לא משנה לאן הוא יברח והיכן ינסה להיעלם, גם אם הוא ייסע לצפון, לאיו"ש או לאזורי הגבול, אנחנו נמצא אותו".
מעצור באמצע הקרב
ימ"ס דרום היא יחידת המסתערבים הראשונה של מג"ב. היא הוקמה ב־1989 וכונתה בתחילה "ימ"ס עזה", אבל בחלוף השנים הרחיבה את פעילותה לכל אזור הנגב. היא מונה כ־180 לוחמים, שמחולקים לשלוש פלגות – אחת מהן חודרת לשטח בפעולת הסתערבות, האחרות אחראיות לספק לה תמיכה והגנה. "זו יחידה בעלת יכולות סערוב גבוהות", אומר סנ"צ ק'. "יש לה סמכויות שיטור מצד אחד, ויכולת וסמכות לסכל אירועי פח"ע מצד שני. אנחנו תופסים הברחות נשק וסמים בגבולות, עוצרים מחבלים, פועלים ככוח מיוחד לטיפול בהפרות סדר ברצועת עזה, ולצד זאת נלחמים בפשיעה ומונעים חדירה לשטחי אש ולבסיסי צה"ל".
"קיבלנו מידע על עבריינים שגובים פרוטקשן מקבלן שסולל כביש ברהט. שלחנו לשם לוחמים שהתחזו לעובדי הכביש. כעבור זמן קצר הגיעו החשודים ותקפו את האנשים שלנו במוטות ובדוקרנים. בשלב הזה הגיחו מהצדדים הלוחמים במדים ועצרו את החשודים"
בימים אלה מסיים ק' קדנציה בת שנתיים וחצי כמפקד היחידה. הוא בן 42, נשוי ואב לשלושה, תושב הדרום עוד מילדותו. בגיל 18 התגייס למג"ב ושירת שם כצלף. אחר כך המשיך לשירות קבע, יצא לקורס קצינים, והגיע לימ"ס. הוא פיקד שם על פלוגת המסתערבים, ופעל להרחיב את שורותיה. לתקופה מסוימת שירת במשטרה "הכחולה" כמפקד יחידה וכסגן מפקד ארצי של יחידת האופנוענים. את ימ"ס דרום הוא הוביל בתקופה סוערת במיוחד, שכללה את אירועי "שומר החומות", התפרעויות לאורך הגדר בעזה ועוד שלל אתגרים ומבצעים חשאיים. כעת הוא נפרד מהגזרה הדרומית, אבל לא מההסתערבות: בעוד ימים אחדים יקבל לידיו את הפיקוד על ימ"ס ירושלים.
ק', כך מספרים, בקיא בנבכי החברה הערבית לזרמיה ולשבטיה. אם יצטרך להסתובב בלב שכם, בעזה, ברהט או בתל־שבע, הוא ידע להשתלב היטב בין התושבים. ההיטמעות בשטח אינה קלה אף פעם, הוא אומר, אבל בפזורה הבדואית בנגב זוהי משימה קשה במיוחד. לאזור הזה יש כללים משלו, והמבנה השבטי המגובש מאפשר לזהות מיד את מי שאינו חלק מהרקמה האנושית המקומית. כל זר מעורר חשד, ולכן כניסה של כוח משטרתי סמוי למרחב צריכה להיות מחושבת, מתוכננת ומדודה.
"קיבלנו לא מזמן מקרה: עבריינים סוחטים וגובים פרוטקשן מקבלן שאמור לסלול כביש בעיר רהט", מספר ק'. "בכל פעם שהפועלים שלו באים לשטח ומתחילים במדידות – אותם עבריינים תוקפים אותם באלימות, מונעים מהם לעבוד ומגרשים אותם משם. כדי להגיע למקום בלי לעורר חשד, חשבנו קצת מחוץ לקופסה, ושלחנו כוח של לוחמים שהתחזו לעובדי הכביש. הם הגיעו מאורגנים עם בגדים, רכב מתאים וציוד עבודה, והתחילו למדוד כביכול את השטח. כעבור זמן קצר הגיעו החשודים, תקפו את האנשים שלנו והכו אותם במוטות ברזל ובדוקרנים. בשלב הזה הגיחו מהצדדים הלוחמים במדים ועצרו את החשודים.
"כשהתוקפים הבינו שמדובר בשוטרים, הם היו בהלם. לפני רגע הם הרגישו בריונים, חזקים, והנה דווקא קורבנות הסחיטה עוצרים אותם. הם נבהלו מאוד, והבהלה שלהם עשתה את המעצר והחקירה קלים עוד יותר. האירוע כולו תועד, מה שאפשר להעמיד אותם למשפט ולהכניס אותם לכלא".
זהו אחד המקרים המעטים שבהם ק' מורשה לחשוף את שיטת הפעולה והחדירה לשטח העוין. פרטיהן של רוב פעולות האכיפה האחרות חסויים, ומפקד המסתערבים יכול לחשוף רק טפח מהמאבק הבלתי פוסק בגורמים הפליליים והלאומניים בנגב. "היה אירוע פנים־מגזרי אצל הבדואים, מקרה של חטיפה בביר־הדאג' – כפר קטן ושבטי שכולם בו מכירים את כולם. הכניסה לכפר הייתה מורכבת, אבל הצלחנו לפעול בו במשך קרוב לשעתיים ואיתרנו את הנקודה שבה הוחזק החטוף. הכוונו את אנשי הכוח הטקטי להצטרף אלינו, והם שחררו את החטוף, סגרו על החוטף, ועצרו יחד איתו עוד חשודים שלקחו חלק באירוע".
נדמה היה שהפעולה הסתיימה, אבל אז חלה תפנית בעלילה. "החוטף המרכזי ניסה להימלט, והצליח לעלות לרכב. הוא פתח בנסיעה פרועה, תוך שהוא מסכן את הכוח שפעל במקום. אחד הקצינים מהיחידה פתח לעברו באש, פצע אותו והשתלט על האירוע. החוטף פונה לבית החולים, ומשם הועבר למעצר. הוא והשותפים שלו נכלאו, והקצין שעצר אותו קיבל בשבוע שעבר את עיטור המופת על תפקודו באירוע".
"בתפקיד כזה אתה חווה דברים מורכבים, וצריך לעשות את השינוי בכל פעם מחדש. כשאני מחנה את המכונית ליד הבית, אני לפעמים עוצר רגע, נושם עמוק ומשתדל לחייך חיוך גדול. אני רוצה להיכנס פנימה כאבא שמח, אדם ששואב סיפוק מהעבודה אבל לא לוקח אותה הלאה לתוך הבית"
אתם מכניסים כוח לוחם לתוך סביבה אזרחית, שיש בה גם ילדים ועוברי אורח תמימים. זה לא עלול להיות בעייתי?
"אנחנו פועלים על פי חוק, ובהתאם לשטח שבו אנחנו נמצאים. להגיע לעבריין ברהט או בפזורה זה לא כמו כניסה לעזה, ומעצר של אזרח בעל תעודת זהות כחולה הוא אכן שונה ממרדף אחרי מחבל בתוך שטח אויב. כשנכנסים לעצור מישהו בבית שלו, יכולים להיות ילדים במקום, וצריך לגלות רגישות. כשאני מגיע למקום כזה, אני לפעמים מושיט יד לילדים. זו לא מלחמה, זו פעילות כירורגית שעושים בעדינות".
לא פעם קורה שהגישה העדינה והכירורגית מתחלפת בתוך רגע, מתוקף הנסיבות, בקרב לכל דבר. ק' נזכר בפעולה כזו, שכמעט הובילה למותו. "יצאנו לעצור מבוקשים שהיו חשודים בסחר באמצעי לחימה. אחרי קבלת המידע המודיעיני, הגענו למקום שבו הם היו אמורים להימצא. עצרתי את הרכב בנקודת הפריקה שסוכמה בין הלוחמים, ועוד לפני שיצאתי זיהיתי מולי חמישה בני אדם חמושים ומצוידים באפודים ובקסדות. חלק נשאו רובי M־16, אחרים החזיקו קלצ'ניקוב. הם הסתכלו עלינו, ואני התחלתי להבין את חומרת המצב. עדכנתי את הצוות שיש מולנו חמושים, וכשראיתי שנשקף לנו איום, פתחתי באש".
החמישה השיבו בירי משלהם, וקליעים התעופפו לכל עבר. כעבור רגעים אחדים גילה ק' כי בנשק שלו יש מעצור. "אבק ניתז עליי מהירי שלהם, ואני לא מצליח לירות. כבר עברה לי בראש המחשבה שמפה אני לא יוצא. לוחמים אחרים הצטרפו אליי, תפעלתי את המעצור, והסתערנו ביחד. העבריינים נפגעו – חלק נהרגו, חלק נפצעו. כשיכולנו לעשות הפסקה לרגע בפעילות, הורדתי בגדים לראות איפה נפצעתי, וברוך השם גיליתי שיצאתי ללא פגע. זו תקרית שרק ההוא למעלה הוציא אותנו ממנה בשלום".
אחרי אירועים כאלה, אתה מצליח לשים הכול מאחוריך כשאתה מגיע הביתה?
"בתפקיד כזה אתה חווה דברים מורכבים, וצריך לעשות את השינוי בכל פעם מחדש. כשאני מחנה את המכונית ליד הבית, אני לפעמים עוצר רגע, נושם עמוק ומשתדל לחייך חיוך גדול. אני רוצה להיכנס פנימה כאבא שמח, אדם ששואב סיפוק מהעבודה אבל לא לוקח אותה הלאה לתוך הבית".
לחבר את צה"ל והמשטרה
יחידות המסתערבים של מג"ב מבצעות משימות הן עבור המשטרה והן עבור צה"ל, ולא פעם הן הציר שמחבר את שני הגופים הללו לפעילות משותפת. "לפני כשנה וחצי היה לנו אירוע של הברחת סמים, משהו שהכרנו אותו מראש וקיבלנו מודיעין מתאים", משחזר ק'. "הלוחמים שלנו יצאו במסוק לגבול, נחתו שם בעת ביצוע העבירה ועצרו את המבריחים. זה לא פשוט כמו שזה נשמע. לפעמים בזמן הברחות יש ירי מכל הכיוונים, והחשודים בורחים משם במהירות. באירוע הזה ובדומיו פועל חמ"ל רב־ארגוני: דסקאי של הימ"ס וחייל מהמודיעין יושבים יחד במפקדת המחוז, במרכז השליטה של משטרת ישראל, אוספים מודיעין מכלל הארגונים ומכווינים את הכוחות של הצבא ושל המשטרה למקום הנכון. מאז שהוקם החמ"ל הזה יש ירידה של יותר מ־60 אחוז בניסיונות ההברחה של סמים בגבולות – היום יש 130 מקרים בשנה, לעומת 400 בעבר. לפני שומר החומות היה לנו גם סיכול הברחת אמל"ח באזור ים המלח. תפסנו שני רובים מסוג אם־16 וחמישה מסוג קלצ'ניקוב. כל דבר כזה הוא מבצע רב־ארגוני"
יחידות המסתערבים של מג"ב נחשבות פופולריות בקרב המתגייסים, או שהם מעדיפים ללכת ליחידות מסווגות פחות, שיאפשרו להם להתהדר בפעולות ובמבצעים?
"הביקוש ליחידות המסוערבות הוא גבוה מאוד, ויש הליך מיון קפדני. כבר במיונים המוקדמים שנערכים בלשכת הגיוס, יש לתלמידי י"ב אפשרות לבחור לשרת כמסתערבים במג"ב. לפני כמה שנים נפתחה ביוזמת מפקד מג"ב, ניצב אמיר כהן, מחלקת ימ"ס שפועלת משלב הטירונות. מי שיש לו פוטנציאל לתפקיד הסתערבות, מתחיל משם. כדי להגיע למחלקה הזו צריך לעבור גיבוש וימי מיון, שבהם מפקדי היחידה בוחנים את המועמדים משלל היבטים, ויש גם פסיכולוגית ויועצת ארגונית שמחוות את דעתן על כל מועמד. מי שמסיים בהצלחה את הגיבוש ואת הטירונות, עובר הכשרה של שלושה חודשים שכוללת התמקצעות באקדח ובנשק ארוך, לוחמה בשטח בנוי ובסביבה ערבית, תרגילי הסוואה ופעילות סמויה. לקראת סוף ההכשרה, כל לוחם מצורף לאחת מארבע יחידות המסתערבים – איו"ש, דרום, ירושלים ו"ימ"ס סיני" שכפופה לחטיבה הטקטית של מג"ב. ביחידה הוא עובר השלמת הכשרה שמותאמת לשטח הפעולה שלה – אצלנו בדרום זה אומר למשל היכרות עם החברה הבדואית.
"בעבודה נכונה ובעזרת כישורים מתאימים, אפשר להפוך כל אחד למסתערב, ולא משנה איך הוא נראה. עובדים על זה. המשותף ללוחמי היחידה הוא שכולם מגיעים מתוך תחושת שליחות גדולה ורצון לתרום לביטחון ישראל"
"המגויסים הצעירים מצוותים ללוחמים ותיקים יותר, ומקבלים מהם חונכות צמודה. כל אחד משוטרי היחידה מתחיל כלוחם שלובש את מדי המשטרה ולוקח חלק בפעילות מבצעית. חלק מהלוחמים נטמעים בהמשך בחברה המקומית, בעוד אחרים ממשיכים בפעילות על מדים ומסייעים לאלה שנמצאים 'בפנים'".
המראה החיצוני מן הסתם משחק תפקיד בקבלה ליחידה. האם מישהו שהנראות שלו לא מתאימה להיטמעות בחברה ערבית יוכל לשרת בימ"ס?
"זה דווקא לא שיקול. בעבודה נכונה ובעזרת כישורים מתאימים, אפשר להפוך כל אחד למסתערב, ולא משנה איך הוא נראה. עובדים על זה. המשותף ללוחמי היחידה הוא שכולם מגיעים מתוך תחושת שליחות גדולה ורצון לתרום לביטחון ישראל. זה לא מובן מאליו שתלמיד שמסיים בית ספר, ירצה להתגייס למקום שמעמיד אותו במבחנים מנטליים ופיזיים קפדניים מאוד לאורך קורס שלם".
המסלול פתוח גם לנשים?
"בחלק מהימ"סים משרתות גם נשים. לנו בדרום אין כרגע לוחמות, אבל בפעילויות מסוימות אישה מסוערבת יכולה בהחלט לתת יתרון".
ק' מספר כי כאדם מאמין, הוא התייעץ גם עם הפיקוד וגם עם רב בניסיון למצוא משפט או צירוף מילים שיהיה מעין מוטו עבור ימ"ס דרום. "אחרי הרבה חשיבה הגעתי לשתי מילים – 'בעוז ובענווה'. עלינו לפעול בנחישות, אך גם הצניעות חשובה, בפרט ביחידה מסווגת". הפלגות של ימ"ס דרום נושאות שמות שק' בחר עבורן – רמון, חורב ושגיא. "שלושתם הרים גבוהים, אבל ראשי התיבות שלהם הוא רחש. גם כאן המסר הוא לשאוף לפעילות ברמה גבוהה, אבל בשקט ובצנעה".
האם היחידה עברה שינויים בעקבות אירועי שומר החומות, שהמחישו כמה קל לשבש את שגרת החיים האזרחית בדרום?
"כל יחידות המשטרה מוכנות תמיד לחירום", מבהיר ק'. "עם זאת ברור שאחרי אירועים בסדר גודל כזה, מגיע שלב של הפקת לקחים. ראיתי לנכון להגדיל את ימ"ס דרום, וחלק מהבקשות שלי התקבלו. הוספנו עוד פלגת מבצעים, והיום אנחנו בעיצומה של עבודת מטה להקמת יחידת מילואים של אנשי הימ"ס, שתהיה שובר השוויון באירועים מהסוג הזה.
"בראל היה דמות בולטת וכריזמטית שסוחפת אנשים, לוחם עם פוטנציאל פיקודי. כצלף ביחידה הוא היה שותף בהרבה מבצעים חשובים. בפעילות האחרונה שלו, בראל סיכל ניסיון לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגוע ביישוב נחל־עוז. לפני שנפגע, הוא הספיק לירות בשישה מחבלים"
"בכלל, אנחנו לומדים כל הזמן את האתגרים ומנסים למצוא להם פתרונות. בחודש מרץ האחרון, בעקבות התמונות שהראו איך מפירי החוק גונבים ציוד צבאי מבסיס צאלים או מגדלים קנאביס בתוך שטחי האימונים, הקמנו כוח ייחודי לשמירה על בסיסי צה"ל ושטחי האש. מאז יש ירידה ניכרת במספר הפריצות לבסיסים, ויש פחות מקרים של גידול סמים בשטח. האחראים למעשים האלה נעצרו, והמסר עבר. זה לא נכון שאין משילות בדרום. יש משילות, ואנחנו כאן כל הזמן כדי לחזק ולעבות אותה".
מורשת בראל
לצד מאבק במחוללי פשיעה מקומיים, נשלחים שוטרי ימ"ס גם לפעילות ביטחונית מול איום הטרור הנשקף מעזה. "כשפורצות הפרות סדר בגבול הרצועה, התפקיד שלנו הוא להיות כוח צליפה שיודע גם להשתמש באמצעים לפיזור התקהלויות", מסביר ק'. "כמו שבמהומות בשטחי ישראל אני נכנס לתוך האירוע ומאתר את המתפרעים הראשיים, גם כשאני עומד מול עזה אני צריך לתצפת, לזהות מי מחולל הבלגן העיקרי, לפגוע בו ומשם לתת לעסק להירגע".
לפני כשבועיים התקיים במכללה הלאומית לשוטרים בבית־שמש טקס הענקת אותות הצטיינות, במעמד המפכ"ל קובי שבתאי והשר לביטחון־הפנים עמר בר־לב. ק' התייצב בכניסה לרחבת הטקס, כדי ללוות את בני משפחתו של בראל חדריה שמואלי ז"ל, שהוזמנו לקבל אות הצטיינות בשמו של בנם. שמואלי, שנפל באוגוסט 2021 בגבול רצועת עזה, היה אחד מפקודיו של ק'. "הכרתי אותו מקרוב, היכרות אישית", אומר מפקד הימ"ס, והקשיחות שהוא משדר נסדקת באחת. "הוא היה בחור ערכי מאוד, דעתן, אחד שאכפת לו מהנעשה סביבו. אף שהוא לא היה קצין, בראל כל הזמן חיפש איך לקדם ולשפר דברים ביחידה, גם בנושאים שקשורים לפרט וגם בפעילות הנרחבת יותר. הוא היה דמות בולטת וכריזמטית שסוחפת אנשים, לוחם עם פוטנציאל פיקודי. כצלף ביחידה הוא היה שותף בהרבה מבצעים חשובים. בפעילות האחרונה שלו, בראל סיכל ניסיון לחדור לשטח ישראל ולבצע פיגוע ביישוב נחל־עוז. לפני שנפגע, הוא הספיק לירות בשישה מחבלים".
בראל הובהל לבית החולים סורוקה כשהוא פצוע בראשו באורח קשה. במשך תשעה ימים נאבק על חייו, אך לבסוף הוכרע. "בתקופה מורכבת לעם ישראל, הוא איחד סביבו הרבה אנשים – בתפילות למענו, ובאישיות המרשימה שלו שנחשפה לציבור", אומר ק'. "מאז אנחנו ממשיכים ללוות את משפחתו, עומדים איתם בקשר מתמיד, והרבה מהפעילות שלנו נעשית לאורו ולזכרו. המורשת שלו תועבר לכל הדורות הבאים של הלוחמים".
דמותו של בראל מונצחת בין השאר בחוברת שניתנת לכל מתגייס שמגיע ליחידה. "אספנו ציטוטים ותמונות שלו, שילוו את הלוחמים בכל שלב בתהליך ההכשרה. בעיניי, המשפט החשוב ביותר שלקחנו ממנו הוא 'תהיה הגרסה הכי טובה של עצמך'. הנפילה שלו הייתה האירוע המשמעותי ביותר שעברנו ביחידה, וזה היה אירוע קשה מאוד עבורי באופן אישי. אין לי ספק שהוא ילווה אותי לנצח".
מה תיקח מימ"ס דרום לתפקיד הבא שלך, כמפקד ימ"ס ירושלים?
"מכל תפקיד אני מביא איתי עוד ניסיון, עוד יכולת, עוד דבר שלמדתי, ומנסה ליישם אותם. לכל יחידה יש ייחודיות ואתגרים משלה: החברה הבדואית שונה מהפלסטינים באיו"ש, ירושלים שונה ממקומות אחרים גם בנפיצות שלה וגם מבחינת המשמעות הבינלאומית. לי, כאדם מאמין, זו זכות להגיע לעיר שהיא מרכז הקודש, ולהיות אחד משומריה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
